טיול פלוס
נכנסתי לקפה כדי לשווק את הטיולים שלי ונשארתי בגלל החברים.
לקח לי קצת זמן להבין שיש לי נכונות גדולה לשתף בדברים שלי, גם אם הם אישיים מאוד... ולא רק בתוכן מקצועי.
אז מדי פעם אני כותב חומר מקצועי אבל לרוב מדם ליבי.
האמת...? גם בתכנים המקצועיים יש הרבה מדם ליבי..
שמח לשתף. אשמח (מאוד!) לתגובות
פוסטים פופולאריים
-
ופתאום, דווקא בטקס הגירושין, הבנתי
11/12/09 | 1651 צפיות
-
על אהבה גדולה שלי שמלווה אותי בכל מקום
8/12/09 | 817 צפיות
-
סיפורי טיולים - אין להם מקום
21/3/10 | 1321 צפיות
-
זה מה שאני עושה פה
24/11/09 | 610 צפיות
-
הפעם האחרונה שהייתי בטורקיה הייתה בקיץ שעבר
31/5/10 | 1887 צפיות
-
סיפורי טיולים - הקדמה חשובה...
6/3/10 | 1713 צפיות
פוסטים אחרונים
- משהו קצר 28/1/11
- הפתעה מבאסת בסיומה של עונת הטיולים 8/10/10
- מזל טוב, אהובתי 18/8/10
- חברים יקרים: 11/7/10
- הפעם האחרונה שהייתי בטורקיה הייתה בקיץ שעבר 31/5/10
- סיפורי טיולים - היה לו ג'יפ כחול 19/5/10
מחשבות על השואה בעקבות גניבת השלט מאוושויץ
הבורות של הציבור הישראלי בנוגע לאוושויץ בד"כ מצחיקה אותי, אבל הפעם היא מקוממת ממש: הנה, צועקות כותרות העיתונים - הפולנים האנטישמיים גנבו לנו את השלט מעל אוושויץ.
שר החוץ מיהר לגנות, הנשיא צוטט כמי שדרש בשם העם היהודי כולו שהפולנים יתפסו את הפושעים ופרופסורים שהתייצבו בזה אחר זה נשאלו את השאלות הלא נכונות וכשרצו להגיד את האמת הוסו בטוענה שזה לא הזמן הנכון עכשיו.
ובכן, חברים יקרים, שימו לב: אוושויץ הוא בית הקברות הגדול ביותר של העם הפולני. כן, שמעתם נכון, של העם הפולני. כמאה אלף פולנים (נוצרים) נרצחו שם. נכון שמספר היהודים כפול ומכופל: כמיליון וחצי יהודים נרצחו באוושויץ, אבל אתם לא מעלים בדעתכם שאנטישמיים יחללו את בית הקברות הגדול ביותר שלהם רק בגלל שעוד יותר יהודים נרצחו שם?!
ואגב, מרבית היהודים שנרצחו באוושויץ נרצחו בכלל במחנה אחר, ולא במחנה שהשלט ממוקם בו: אוושויץ היה מחולק ל-3 מחנות מרכזיים (וכ-80 מחנות משנה!): בונה מונוביץ, שלא נשאר ממנו זכר, אוושויץ 1 שממנו נגנב השלט ובירקנאו שבו נרצחו מרבית היהודים. אני לא רוצה להקשות עליכם במספרים זוועתיים לפני ארוחת הערב, לכן בקצרה, ורק כדי שאוכל להבהיר את הטיעון שלי: באוושויץ 1 היה תא הגזים הראשון והיחיד במשך תקופה ארוכה. הראשונים שנרצחו בו היו, ניחשתם לא נכון - שבויי מלחמה רוסים... בירקנאו הוקם הרבה אח"כ, ובתוכו הוכשרו 4 משרפות נוספות, משוכללות פי כמה. בעוד בתא הגזים באוושויץ יכלו להידחס כ-80 אסירים, קצב ההשמדה בבירקנאו היה כ-50 אלף בני אדם ביום ואני מבטיח שלא אנקוב יותר במספרים כאלה בפוסט הזה, כי הנה אתם כבר מבינים לבד: מי שהיה רוצה לגנוב לנו את הזיכרונות היה משחית את בירקנאו, ולא את אוושויץ.
הזיכרון ההיסטורי לפעמים מתעתע ומקובץ לסיסמאות שקל להבין: בעוד כל העולם עושה הבחנה בין אוושויץ לבירקנאו רק אנחנו מספחים הכל ומנחסים את הזוועות לעצמנו. מי שביקר במחנות בוודאי שם לב שאוושויץ הוא למעשה מוזיאוון והוא עמוס מאוד במבקרים, רובם נוצרים מכל העולם. בירקנאו הוא אתר פתוח, דל במבקרים יחסית שרובם המכריע הם יהודים.
לשואת היהודים לא היה אח ורע בהיסטוריה של המין האנושי. הגרמנים תכננו להשמיד את כל העם היהודי באופן טוטאלי ושיטתי.
אבל גם לאומים אחרים סבלו מאוד, בכללם הפולנים, והשלט הגנוב מייצג ומסמל גם עבורם את הטרגדיה שלהם. אבל אנחנו אדישים לסבל האנושי ומתרכזים בסבל שלנו בלבד.
למה? כי זה יותר נוח. הרבה יותר קל לעמוד פעם בשנה דום במשך שתי דקות מאשר לשלם לניצולי השואה את הפיצויים שהועברו להם מגרמניה; הרבה יותר קל להזדהות עם הצברים של הפלמ"ח שהקימו את המדינה ולשכוח שיפיי הבלורית והטוהר היו, בחלקם הגדול, היהודים מ'שם'; וידוי קטן, כמדריך פולין: הרבה יותר קל לתאר איך רצחו את היהודים מאשר איך הם חיו , מאיפה בדיוק זרקו הגרמנים את הגז מאשר מה, בעצם, כתב י.ל. פרץ. ועכשיו: הרבה יותר קל לנזוף בפולנים מאשר בשר בממשלת ישראל שאמר לאחרונה דברים מהם נודפים ניחוחות נאציים: העובדים הזרים, כך אמר את שאמרו על היהודים לפני 60 שנה, העובדים הזרים מביאים איתם מחלות.
לא כל כך מעניין אותי מי הוריד את השלט 'העבודה משחררת': יכול להיות שזה גנב מתכות מקורי, יכול להיות שזה אנטישמי עם מודעות היסטורית של עכבר יכול להיות שזה אספן עתיקות עם טעם חולני במיוחד.
הרבה יותר חשוב בעיניי מה שגונבים לנו כל יום: גונבים לנו את הזיכרון, גונבים לנו את היכולת להיות בני אדם טובים יותר, גונבים לנו את היכולת להפסיק להיות קורבן.
במיוחד גונבים לנו את הדעת לא להיות מוסתים ע"י פוליטיקאים שלנו, ציניים במיוחד (וחסרי ידע בסיסי, בד"כ)
הבהרה קטנה, למען הדיוק ההיסטורי: טענתי שאוושויץ הוא בית הקברות הגדול ביותר של העם הפולני. ובכן, זה לא מדוייק. בוארשה נרצחו יותר. אבל זה לא היה במחנה, אלא במהלך מרד: בחודש אוגוסט 44 מרדו הפולנים בגרמנים. בתגובה, הרסו הגרמנים 97% מהבניינים בוארשה ורצחו 200 אלף פולנים . (מה? היה מרד פולני? חשבתי שרק מרד גטו וארשה.. רגע, כמה יהודים נרצחו בגטו? זה יותר או פחות מ-200,000?)
|
תגובות אחרונות
-
יוספה2
בתגובה על טיול פלוס
-
חלקת אהבה
בתגובה על
-
CINAM0N
בתגובה על מזל טוב, אהובתי
-
כוונות-אמיר
בתגובה על משהו קצר
-
חלקת אהבה
בתגובה על ופתאום, דווקא בטקס הגירושין, הבנתי
תגובות (45)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
רק בריאות...
לא קראת את תגובתי או
שלא הבנת אותה.
תודה רבה על תגובתך.
מסכים איתך לגבי המשמעות הסמלית של גניבת השלט, אבל היא לא מסמלת בשביל הגנבים את מה שהיא מסמלת עבורנו. כשהתגובות מצידנו היו "גנבו לנו את השלט" - זה נבע מבורות והתלהמות.
לגבי עלית המודעת - נכון גם לדעתי שבשנים האחרונות אנחנו מסתכלים גם 'החוצה'.
מאמר מעניין - לא יודע אם אני מסכים עם כולו.
א. גניבת השלט משמעו גניבת סמל ולכן יש לו משמעות סמלית מבחינתנו גם אם מעשית הרצח נעשה בביקרנאו ולא באושוויץ , דווקא בגלל שהמחנה משמש כמוזיאון (לאו דווקא כפגיעה אנשטישמית נטו כי המוזיאון עצמו אכן מתייחס לכלכל הלאומים שנהרגו שם) . דרך אגב - אני לא בטוח לגבי ההבחנה שציינת שעושה העולם, העובדה היא שלרוב מתייחסים לכלל המחנה כאשוויץ-ביקרנאו בנשימה אחת.
ב. אני חושב שהמודעות בקרב העם ביחס למה שקורה במקומות אחרים דווקא עולה והעובדה היא שקיימת התייחסות בקרב האזרחים בארץ למה שקורה בדארפור, ואפילו לפוליטיסייד בטיבט. ( ובגלל הארועים האחרונים עם תורכיה אז גם עלתה המודעות לרצח העם הארמני במלחמת העולם ה-1 )אך מעשית נכונה העובדה שאנו נוטים להסתכל בעיקר על עצמנו, כפי שעושה כל עם.
ג. לגבי העליה למודעות - אני יכול לומר מנסיוני שעוד בתיכון היתה דווקא התייחסות לנושא הרציחות הפוליטיות בגרמניה, רצח המפגרים שכלית ורצח הצוענים כחלק מלימודי השואה בשעורי אזרחות. גם בתואר הראשון שלי עשיתי קורס מדהים על ג'נוסייד שהתייחס לתכיפות התופעה - הסטורית ועכשוית. כך שאני מאמין שבכל מקרה החשיפה לנושא עולה בארץ.
מלבד זאת - בלוג מעלף ומאוד מעניין (דווקא בגלל ציון המידע והעובדות )
תודה רבה על התגובה.
אני חושב שהפוסט שלי מדבר בעד עצמו.
לא חושב שלקח השואה יכול להצטמצם ב'אנחנו הקורבן'.
לא חושב שלקפוץ על השלט הזה כאילו הוא שלנו זה מחוזות מינוריים.
אבל איש באמונתו יחיה.
ועדיין צריך לזכור את ייחודיותה של השואה:
רצח טוטאלי ושיטתי של העם היהודי.
מעולם לא ביקש עם אחד לרצוח את כל בני העם האחר (טוטאלי).
ומעולם לא עשו את זה במחנות השמדה (שיטתי).
אבל במקום להיות עסוקים רק בעצמנו ראוי שנביט על אחרים.
תודה על התגובה.
וואו . תודה לך על כל האינפורמציה הכתובה כל כך יפה ויחד עם זאת קשה ומזעזע לקרוא . באמת נקודת מבט שלא חשבתי עליה שאחרים גם נרצחו שם בהמוניהם והשואה היא לא רק לעם היהודי אבל בעיקר לו. אנחנו יהודים ועסוקים בשואה שלנו בגורל שלנו ובהשרדות שלנו יחד עם זאת באמת אפשר גם להסתכל הצידה מה קרה גם לאחרים . שנה טובה ושלא נדע עוד מלחמות .אסתי.
אמיר, הגעתי לכאן בעקבות "המומלצים".
אנו לא חברים כאן, אך תרשה לי להתייחס
ולהביע דעתי.
אתה שב ומתחמק ומתפתל ואפולוגטי בדבר
"אני רוצה להדגיש שגם אחרים סבלו".
אתה מתחמק. אתה טועה טעות קשה.
הענין בפרשיה הזאת הוא לא זלזול בעם אחר ואפילו לא
הסטטיסטיקה והמספרים שאתה מביא.
הדיון הוא הסמל והזכרון, לא ההיסטוריה !
זה "לא כוחות" להתמודד עם השאלה ההיסטורית
(אני ד"ר להיסטוריה), וכאמור ההיסטוריה היא
לא הענין כאן.
השלט "העבודה משחררת" הוא גילום "הרוח הנאצית":
ההטעייה, המרמה, הציניות, האכזריות, השנאה.
תחת השלטים הללו ברחבי אירופה צעדו מליוני אנשים,
נשים וטף, יהודים - רובם - ולא יהודים. ההונאה בדבר
"עבודה במזרח" קיבלה צביון אמין והקנתה אופטימיות-מה
בקרב הצועדים: השלט היה עבורם "הוכחה" שהם לא
הולכים לאבדון אלא לעבודה. רבים מהם, תוך שעות
ספורות היו אפר ואבק, ביניהם גם רוב רובה של
משפחת אבי.
הנסיון לסלק את "העבודה משחררת" - ותהייה סיבת
הגניבה אשר תהיה - היא חוליה בהשכחת השואה,
היא צעד שפוגע בשימור הזכרון.
זה הענין.
את הענין הזה המרכזי ניתבת למחוזות מינוריים בהחלט
של ביקורת על התקשורת, פוליטיקאים ועוד.
ארשה לעצמי מילה טובה לאחר הסיכום.
הפוסט הזה עורר שאלות ונתן גם כמה תשובות שחשוב לעסוק בהן וללמוד אותן. האבחנות של אמיר ומיקי מעמיקות ונכונות - מבלי להיות קטנונית על מילה פה ושם.
יישר כוח!
רינה
הנה סיכמת את הפוסט במילים חדות ומדוייקות.
תודה.
יש סבל. אין סבל גדול וסבל קטן. אין סבל שלי וסבל שלך.
תודה על הפוסט.
"הרבה יותר חשוב בעיניי מה שגונבים לנו כל יום:
גונבים לנו את הזיכרון,
גונבים לנו את היכולת להיות בני אדם טובים יותר,
גונבים לנו את היכולת להפסיק להיות קורבן.
במיוחד גונבים לנו את הדעת לא להיות מוסתים
ע"י פוליטיקאים שלנו, ציניים במיוחד (וחסרי ידע בסיסי, בד"כ) "
זה נכון ..וזה מקומם....
ושוב מצליחים להסית את מה שחשוב באמת בתוך מערבולת מטשטשת.....
אהבתי את ראייתך המפוכחת והמציאותית על כאבה הרב..*
תודה שחידדת *
מיקי,
שוב תודה על התשובה המלמדת.
את הסרט של ויידה ראיתי בכנס מקצועי אבל לא ידעתי שהוא אכן שודר בארץ.
תודה על התיקון.
אנטישמיות בפולין: מספר חסידי אומות העולם מפולין הוא גדול לאין שיעור מכל מדינה אחרת.
(מעל 5.000 מתוך כ-25 אלף בסה"כ).
יש לזה כל מיני סיבות, הפולנים לא 'אוהבי יהודים' -
אבל האנטישמיות שם לא הייתה גדולה יותר מכל מדינה אירופאית אחרת.
גם כיום התקריות האנטישמיות המובהקות הן במדינות מערב אירופה, כצרפת, בעיקר בגלל ריכוז מוסלמים גבוה.
בגלל שמחנות ההשמדה בפולין, והמסעות לפולין והסרט רשימת שנידלר צולם בפולין אנחנו מבלבלים לפעמים.
מדהימה אותי העובדה שבציבורית הישראלית נתפסת פולין כאנטישמית וגרמניה של היום כמדינה תרבותית.
לכן צריך להזכיר: פולין הייתה הקורבן.
(בלי להפחית מייחודיותה של השואה. בתחרות על גודל הקורבן הם יפסידו, אבל אין לזה משמעות לענייננו).
ציטוט דברי השר בהקשר השלט, כמו איזכור יחסנו לניצולים ולמורשתם
הוא לב ליבו של הטיעון שלי:
קל להסית את דעת הציבור לאוייב משותף לכאורה מבחוץ
קשה יותר להסתכל על עצמנו ועל העוולות שלנו.
בפראפרזה על משפט ידוע ממקורותינו אומר:
מהרסיך ומחריבך ממך יבואו והם יטעו אותך למחות על שלט של אחרים.
כבוד גדול עבורי שטרחת לקרוא, לתקן ולהגיב
תודה ולהתראות, אמיר.
שלום אמיר,
קודם לכל אני מסכים אתך שמה שחשוב לנו בעניין זה הוא מה שאנחנו עושים וחושבים. בעניין זה לעולם לא נעשה די, הפוסט שלך חשוב כי הוא מחדד את העניין ואני שמח שהדיון שמתמנהל בעניין הוא פתוח ותרבותי.
הערה לגבי מה שכתבת בסוף: את הסרט של ויידה ראיתי בערוץ 1. הייתה פעם תכנית מופת בשם "הצגת חצות" אותה הגיש עמנואל הלפרין. בזכותו ראיתי את הסרט; הוא סרט מהפנט ומזעזע.
אני לא חושב שהמקרה שהעלית מצביע על סגירות יוצאת דופן כלפי העולם. אתה צודק, עשרות אלפי פולנים, אולי יותר, נרצחו באושוויץ. אני חושב שזה לחלוטין אנושי שבישראל כמעט שלא מתייחסים אליהם. זה לא מוגזם לטעון שאין כמעט משפחה ישראלית ממוצא אירופי (בעיקר, לא רק) שלא סבלה באופן ישיר בשואה. מבלי להתמחות בהיסטוריה של מלחמת העולם והימים לאחריה בפולין, נחשפתי ללא מעט חומר שעוסק באנטישמיות בפולין. זאת איננה המצאה: השאלה אם השלט נגנב על ידי פולני אנטישמי או פולני רודף בצע, או שמא על ידי ניאו-נאצי גרמני, לטבי או אוקראיני או על ידי כל אחד אחר, איננה מאוד חשובה. אני חושב שהיא פגעה כאן בעצב חשוף.
אני מודה שאיני בקי בהוויה היום-יומית בפולין ואיני מודע לעומק פעולות ההנצחה שמתקיימות בה לזכר קורבנות אושוויץ הפולנים. אני גם לא יודע האם פרשת השלט הביכה את ממשלת פולין בעיקר כלפי חוץ, או שהיא חשה זעם ובושה בשל חילול "קודשי האומה" הפולנים.
ולגבי השר הכוכב "שלנו": זה נכון, האשמת זרים, יהודים, צוענים והומוסקסואלים בהפצת מחלות אמנם הייתה קיימת ברטוריקה הנאצית, אולם גם מאות שנים לפני כן האשימו יהודים בהפצת מחלות, בהרעלת בארות וכו'. לא כל מטבע לשון בה השתמשו הנאצים הייתה יצירה מקורית שלהם. "גדולתם" הייתה בכך שהם ידעו לתעל את פחדי הציבור וזעמו אל עבר אפיקים שהיו חשובים להם. לצורך זה הם לא פעם השתמשו במוטיבים שהם הכירו. הם יצאו דופן בכך שהם לא רק דברו, אלא שהם גם ביצעו באופן שיטתי את מזימתם.
בכל מקרה, אני חושב שראוי היה להפריד בין חלק זה של הפוסט לבין עניין השלט. הקשר ביניהם איננו מובהק; הסרת השלט כמו גם דברי השר היו חמורים לכשלעצמם. ראוי היה לכתוב על דברי השר בנפרד, ולא לתלות אותם על שלט שהוסר ועתה גם יוחזר.
כל טוב,
מיקי
ולקרוא אותך, תרשי לי, זה מרגש.
תודה.
תרשה לי,
תודה.
תרשה לי שוב, מתוודה.
לאחרונה כל כך לא פנוייה לאקטואלייה ולהלך הרוח - שלקרוא אותך, זה ללמוד.
ואני השכלתי.
מכל הלב,
ותודה לך. את במידה מסויימת מורה שלי בקפה...
אמיר,
תודה על תזכורת מעוררת,
כי ..נזכרים לזכור כשיום השואה מגיע..
תודה!!
אחת מהתרופות נגד דמגוגיה היא לקרוא את השירים שלך.
(ממליץ לכל המבקרים שלי לחפש אותם):
בצמצום, בצניעות, במילים קטנות מאוד
את מזיזה הרים.
הלוואי על כולנו מחשבה צלולה כשלך.
לצערי, החברה הישראלית צועקת שום דבר.
הוי, דרור, יקירה.
מספרת סיפורים שכמותך, ערה לא רק לתוכן אלא גם לצורה..
תודה על המחמאה.
איזה כיף לי שאת חברה שלי!
שלום ד"ר מיקי ארליך
תודה רבה על התגובה הארוכה - אבל היא מפספסת את העיקר..
אני לא יוצא נגד מי שרואה את אוושויץ בתור סמל של השואה -
אני יוצא נגד מי שלא רואה את סבלם של האחרים.
אני לא יוצא נגד מי שהזדעזע מהשחתה של מוצגי זיכרון -
אני יוצא נגד מי שהאשים את 'הפולנים האנטישמיים שגנבו לנו את השלט'
בלי להבין שהשלט (ומה שהוא מסמל) הוא גם שלהם.
אני יוצא נגד הסגר שאנו כופים על עצמנו לפיו כל העולם נגדנו
בלי שנבדוק את עצמנו:
יחסנו לניצולי השואה, התמודדות אמיתית עם מורשתם ותרומתם ועוד.
נכון, אסור להשוות דבר לשואה, ואף הסברתי את זה בפוסט.
אבל שר שאומר שהעובדים הזרים מביאים מחלות
מצטט, מה לעשות, אמירות נאציות.
ההשוואה היא שלו,
השתיקה היא שלנו,
וכנגדה אני מתקומם.
הפולנים לא כל כך מעניינים אותי
גם השר הזה לא.
השתיקה והבורות שלנו מעניינות אותי,
וכנגדן אני יוצא.
אגב, הסרט של ויידה, על המרד הפולני שהזכרת -
מעולם לא שודר בישראל.
*
כתוב חזק!
מעבר לעובדות יש כאן רוח נוקבת
גונבים לנו את הזיכרון,
גונבים לנו את היכולת להיות בני אדם טובים יותר,
גונבים לנו את היכולת להפסיק להיות קורבן.
*
פצצה!
שלום אמיר,
דומה שאתה מערב בין שני גורמים שהקשר ביניהם הוא די רופף: היסטוריה וזכרון היסטורי. לישראלים זה לא ממש משנה אם קרובי משפחתם נרצחו באושוויץ, בבירקנאו או שהם בכלל נרצחו בטרבלינקה או בבלזץ'. אושוויץ הוא שם כללי למחנות השמדה, ומבחינתי זה בסדר גמור. השלט שנגנב (ושבינתיים נמצא) מסמל את ציניות וההונאה הנאצית, והשאלה האם הוא קידם את פני היהודים שהגיעו למקום או שמא פולנים, רוסים או אסירים פוליטיים גרמניים היא די שולית. אני חושב שהחשש שהוא הוסר ממקומו על ידי ניאו-נאצים או מכחישי שואה היה לגמרי במקומו. אני חושב שהתגובה של ממשלת פולין (שמאוד הובכה מכל הפרשה) הייתה לגמרי ראויה.
לפולנים יש דימוי (מוצדק בחלקו) של אנטישמיים. ברור שיש ושהיו פולנים רבים שאינם אנטישמיים, כאלה שסיכנו את חייהם כדי להציל יהודים, שעה שהיו לא מעטים ששתקו ועוד לא מעט אנשים ששיתפו פעולה עם הנאצים בהשמדת יהדות פולין.
כל זה אינו מפחית בכהוא זה מהסבל שהיה מנת חלקם של הפולנים במהלך מלחמת העולם השנייה. לעניות דעתי, מי שראה את הסרט "התעלה" של ויידה שמתאר את המרד הפולני בוורשה, יכול התרשם מהחורבן והייאוש שהיו מנת חלקם במהלך המלחמה בכלל והמרד בפרט.
ולגבי התבטאויות של שרים ושאר אנשי ציבור אצלנו: קודם לכל הן חמורות. מעבר לכך, קסנופוביה היא תופעה עתיקת יומין: אנשים זרים תמיד איימו בדרך זו אחרת על "שלום החברה" או על סדר ציבורי קיים. מכאן ועד למה שעשו הנאצים רב המרחק. יש לציין, שלמרות שכיחותה של התופעה רק הם הגיעו אל התהומות שאליהם צללה גרמניה לפני מלחמת העולם ובעיקר במהלכה. לפיכך, למרות שקסנופוביה היא מגונה, ברוב מכריע של המקרים היא לא הובילה אל המחוזות האפלים של הנאציזם. אנו צריכים להיזהר ולהישמר מלהתקרב אפילו למרחק ראיה של אלה, ואני מניח שאנחנו רחוקים גם משם. עם זאת, יש לעמוד על המשמר, לחנך לסובלנות, לקבלת האחר והשונה ותמיד לזכור מה שעשו לנו.
כל טוב,
מיקי
מבחינתי... הזיכרון אינו חד צדדי הזיכרון שלי קולקטיבי ומכיל את הכל , את הניצולים את הקורבנות שלנו כעם בעיקבות השואה את האנטישמיות שעדיין קיימת בכל מקום אותי כדור שני לשואה ואחרים כמוני את גרמניה שעדיין לוקה בהמון חסרונות כמו אז, את יחסינו לאחרים בעקבות השריטות שלנו כעם כבני אנוש פגועים.
ובעיקר את אמא שלי שסבלה כל כך והעבירה את הסבל שלה אלי.
אני זוכרת מזכירה לילדי מלמדת אותם (אני מקווה) להיות אנשים טובים יותר.
רונית.
*
מסכימה עם כל מילה ומודה לך שהעלית את הדברים על הכתב.
מרתק, גם הנתונים המספריים הפתיעו,
מן הראוי לדעת את העובדות בטרם דמגוגיה - זה לנבחרי הציבור, כתמיד
תודה!
לצער כולנו, דם ואש עוד יכתימו גם את עתידנו.
אבל יש סיכוי שהם לא יכתיבו את עתידנו.
זאת רק אם תהיה לנו תובנה ואומץ להתמודד עם הזיכרון היסטורי -
ולהתקדם במקום להישאר בשנאה ובנקמה
תודה, ברוכה הבאה.
כשקראתי את הבלוג שלך (ממליץ לכולם)
התחלתי להאמין מחדש שאולי בכל זאת אפשר עוד לתקן את העולם.
(או לפחות להשאיר משהו בריא ממנו לפני שאיזה אייל הון יקנה גם את הכנות)
תודה שפנית אליי. תודה שכתבת את הפוסט הזה. בכלל, תודה על שיש עוד אנשים שחושבים שרבות העוולות האנושיות, אך רבות מהן העצלות והבורות. פוסט חשוב. לגזור ולהצמיד על דלת המקרר.
...וכוכבית לך.
אל תהיי ברומא - רומאית
בזה מתרכזת כל השלילה שבאדם
להחזיר מלחמה - זהו צורך הקיום
אך לא לאבד צלם אנוש
ולשלם באותה מטבע
אני בטוחה שאם היה נדרש ממך לפעול
לא היית מבצעת
בין הכורח לפועל יש מרחק גדול
תודה אמיר על האינפורמציה המפורטת
באותם ימים שהאדם בדחף השרדות בתופת
איבד את כל ערכיו
איבד את כבוד האדם
ופעל מכורח החיים
לעולם לא נוכל לחוש במדוייק את רגשותיהם ומחשבותיהם
דפי הסטוריה אלה מוכתמים בדם ואש
מי יתן ולא היו
לאה
אכן, משפט גדול.
אני רק חושש שזה הפוך:
להם יש כאב ראש קטן ואנחנו לא שמים לב שהסרטן הוא שלנו.
לזה קוראים דיאלוג...
איזה כיף לי.
תודה.
פוסט מרתק ומשפט לזכור
תודה
אין לי בכלל ויכוח איתך!!!
נראה לי שתוך כדי כתיבה והתמקדות בגאווה הפרטית שלי, שכחתי את המודגש לעי"ל.
מסכימה עם כל מילה!!!
מצמרר!!
האמת מצמרר כללית, בלי קשר יהודים, פולנים..אני חושבת שכולנו מודעים לעובדה שהרבה אחרים מלבד היהודים סבלו מהשגעון הנאצי..בכלל באותה תקופה היה תוהו ובוהו אחד גדול..
כל העניין הזה מקומם מתחילתו ועד סופו...סוף?...אההמ...מי יודע - יש עוד כמה מגלומנים בעולם...
תודה על השיתוף והמחמאות.
באמת, קשה להתמודד עם הזוועות הללו (ולא בטוח שצריך, לפחות לא כל אחד)
מה שקרה לפני 60 שנה רלוונטי רק אם אנחנו בודקים איך אנחנו מתמודדים היום:
היחס לניצולים, היחס לעובדים הזרים, הקלות הבלתי נסבלת של שנאת האחר וביטולו
הן השאלות החשובות שאדם הומני חייב להתמודד איתן.
ראי את תגובתי לרונית
רונית,
אני חושב שהפוסט שלי מדבר על כאב הראש שלנו.
אם אנחנו נהפכים לחברה בורה, מתלהמת, לא מכבדת את ניצוליה וגזענית ביחסה לעובדים הזרים...
(ואלה רק דוגמאות מעטות)
ניחא.
אבל אם אנחנו, כתגובה לדברים האלה, נחזור ונסתכל על הפולנים שהם אנטישמיים וכו'
נגלה שכאב הראש כבר נהפך לסרטן -
שלנו, לגמרי שלנו.
אמיר יקר,
תודה על המידע.
כתבת יוצא מן הכלל !
לאור מקרה הגניבה, נתבקשתי היום לחפש באלבום תמונות המסע לפולין של אחד מבניי, את תמונת השער הנדון.
דפדוף חוזר בתמונות המוכרות והמידע המעניין שכתבת בפוסט, למרות מה שאני (הומנית וכו'), לא מביא אותי באופן כללי לרגש של צער או חמלה כלפי העם הפולני.
בדרך אגב אציין, שלמרות שניתנה להורים הזדמנות לנסוע בקבוצה מקבילה לילדים - עת נסע למסע בני הצעיר אוהד, בחרתי לא לנסוע היות ואינני מסוגלת נפשית להתמודד עם שהייה במקומות אלה.
מעת שנולד בני הבכור, מאוד קשה לי לצפות בסרטים הנוגעים לשואה, במיוחד אלה אשר יש בהם ילדים.
אפילו לא צפיתי ברשימת שינדלר.
עד אז, כל סרט, ובמיוחד סרטים דוקומנטריים, כלל לא הוחמץ על ידי .
אוהד, בני הכנר, התעקש לקחת את כינורו לשם, וניגן בטקס שהיה בבירקנאו, במיידאנק ובעוד מקום. הוא היה חייב לחוש ולו במעט את מה שחשו אותם אומללים שנאלצו לנגן בקור העז. ואכן, למרות הלבוש החם, קפאו אצבעותיו, למרות הדמעות שזלגו מעיני הנוכחים שהתרגשו כל כך מנגינתו במקומות הארורים הללו. במקביל, שלחתי במייל את סיפורם של הכינורות במהלך השואה .
אתה כותב מקסים :)
הסרטן של השכן פחות מפריע לי מכאב הראש שלי.
רונית
משפט גדול וקטלני ואנושי להדהים!
מותר להשתמש בו?
מאשה.
מרגישה שזו חובתי הלאומית לככב את הנושא כל פעם שמישהו מעלה אותו שוב.
לא חומלת על הפולנים , מצטערת. הם עדיין אנטישמיים כל כך.
שהיתי שם הרבה זמן יחסית לישראלית ולתייר בכלל, האנטישמיות נמצאת בכל מקום.
יודעת שגם הם סבלו , זה לא משנה לי כהוא זה.
אצטט שוב אך זה תמיד מתאים.
הסרטן של השכן פחות מפריע לי מכאב הראש שלי.
רונית
יקירי,
כתמיד, מילותיך קורעות את הנשמה בדיוקן.
פוסט חשוב חשוב חשוב!
*
השכלתי :)
תודה
אח אמיר.
קשה היה לקרוא, אבל נכון.
אמיתות כואבות הבאת
ותודה.