בסיידר זה קורה לכולם.

מן תקופה מעוננת כזו ודווקא לחובבת חורף מושבעת שכמותי.

משהו בפנים, לאט לאט אתעשט.

בינתיים ככה הררי הכביסה שהפכו לפסל סביבתי על שולחן הסנוקר בסלון (אין ספק בית לא קונבנציונלי) מאיימים לגלוש וליצור אפקט שימור אנרגיה על הריצפה.

הוא צדק כשאמר לי שלא כדאי לקנות לילד שולחן סנוקר כי מהר מאוד אדאג לאכלס בו כל דבר כמתמחה במתן לגיטימציה ואוטונומיה לחפצים הנכנסים לבית, פשוט נותנת להם את חופש הבחירה להחליט היכן הם רוצים להאגר לנצח.

אז את ההר ההוא לא צילמתי וגם הפך לגבעה סולידית כי שעתיים אני כבר מסדרת אותה - ת'כביסה, אבל ככה כמעט כשאמרתי נואש נתקלתי בחולצת T שירט שכנראה גם אותה לדאבונו של בן זוגי אגנוב מארונו.

אני מביאה אותה אליכם כאן בלי כל צנזורה ובלי כל נסיון התרברבות, בחיי שלא, ככה קיבלנו אותה יד שניה מאחיו (אין לי מושג למה החליט ככה להפתר מנכס צאן ברזל שכזה).

וכן, אני יודעת שהמרצפות שלנו הם מראות קשיים לעין ואכן בקרוב בקרוב השכירות תגמר ונרכוש את המפלצת ואזזזזזז אז סוף כל סוף יראה בית אמיתי ולא תאטרון החאן.

ערב טוב לכם.

ממני אשת מפעיל ציוד כבד - עבודה קשה הדורשת לא מעט קורדינציה אבל מישהו חייב לעשות אותה...