| בפוסט הקודם הצגתי את עצמי, והערב, זמן נפלא לספר איך התחלתי לערוך חגיגות לאחרים. הרי תמיד ארגנתי חגיגות, וכל האורחים שהיו בחתונת הסקי שלי שערכה שלושה שימים ושלושה לילות- לא ישכחו את החגיגה (נסחבו עד וורמונט- וודאי שלא ישכחו). את המעבר מתחביב לפרנסה אני חייבת לדליה, וסיפור שהיה כך היה: לפני כמה שנים החלטתי לערוך מסיבת יום הולדת. זה לא היה תאריך "עגול", סתם בא לי לחגוג. ג'ודי ארול ורננה התגיסו לסידור החצר- כמו בימים של התנועה- ערכנו יום גיוס לטובת המסיבה- גזמנו, הברקנו, טאטאנו שטפנו. הבאתי תקליטן שינגן מוסיקת ריקודים כלבבי- חגיגה עברית, שני מאווררים מהשכנה, נרות בחצר, גוזניקים בשביל ואלכוהול כיד המלך. במהלך הערב הגיעו דליה ויורם. בשלב מסוים שאלה אותי דליה האם אעזור לה לארגן את בר המצווה של בנה. בשלב זה בסיפור חשוב לעדכן כי לא הכרתי את דליה עד אותו ערב, אבל כחברתו אז (היום אשתו) של יורם, אמרתי לה שאשמח לעזור לה, אבל הוספתי בשאלה "מה גרם לה לפנות אלי בנושא" ודליה ענתה כי " ברור שזה עיסוקך". אמרה. זה היה אחד הרגעים בחיים בו משפט שאמר אחד שינה כיוון של אחר ובלי כוונה; ומנקודה זו- זו כבר הסטוריה. להתראות ולילה טוב- זהו הלילה הארוך בשנה- תהנו ממנו! |