חזרתי עכשיו מאימון ספינינג אותו העברתי במועדון הכושר.
אחד הסניפים ברשת הולמס פלייס. בעודי מתנגב להנאתי לאחר המקלחת, הייתי עד לשיחה בין שני עובדי נקיון.
תוכן השיחה כלל אינו חשוב אלא סממן בזהות הדוברים - עולה מחבר העמים ובחור אתיופי (על פי גילו אני משער שהוא נולד בארץ).
אני מניח שכבר הייתי עד למפגשים רבים בשנים הרבות בהם אני עובד בחדרי כושר שונים אבל פתאום זה תפס אותי -
אחת לאיזה פרק זמן, הידוע והברור מכה בתודעה שלך בעוצמות ניכרות ומעיר.
כולנו יודעים שלא מדובר בארוע אנקדוטלי. במועדון הכושר הספציפי כל עובדי הנקיון ללא יוצא מהכלל הם עולים מחבר העמים או אתיופים.
בחברת התוכנה בה אני עובד במשך היום ,כל עובדי הנקיון (למעשה עובדות אבל זה כבר שייך לפוסט אחר) הן עולות מחבר העמים.
אה כן, כאן יש חריגה - "עובדת זרה" ניגרית.
עולות פה כמה שאלות - מה אנחנו כיחידים עושים או יכולים לעשות כדי לא רק לתת שוויון הזדמנויות אמיתי, אלא לעזור ביתר שאת לאלו אשר זקוקים לסוג של תמיכה יתרה.
כמה אנחנו באמת מקבלים ומאמצים את הזר? כמה אנחנו באמת רואים את האדם כאדם כאדם?
בארצנו שלנו זה עוד אבסורדי שבעתיים - כיוון שרק לפני דור או שניים חלק ניכר מהאזרחים היו עולים חדשים - מאירופה מצפון אפריקה וממקומות נוספים.
יכול להיות שתוך דור שניים חלק מהפוסט יהיה הרבה פחות רלוונטי, אך עצם התופעה הזו הקיימת בנו כבני אדם...
יש לי חשד מסוים שבסוגיית האתיופים זה יקח יותר - אחרי הכל משהו בהם עדיין ישאר שונה - צבע עורם. מגוחך ככל שישמע ויראה הדבר, צריך להיות נאיבים כדי להאמין שכחברה התקדמנו ונתקדם בצורה כה משמעותית במהרה.
אני אפילו לא רוצה להכנס ליחס לעובדים הזרים, אך עצם ההגדרה שלה כ
1) עובדים
2) זרים
כבר כמעט אומר הכל.
שאלות יש לרוב
ותשובות מניין ?
אולי תודעה תוביל להתנהגות, למעשים... אולי מבטיח להשתדל.
| 
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הוווו
עכשיו את מדברת!
"וה' הֹלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך, ולילה בעמוד אש להאיר להם, ללכת יומם ולילה. לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם" (שמות י"ג, כא-כב).
להזכירך העמוד שם
זו כנראה תהיה מסיבה שלא ארצה להתפכח ממנהוכתבת יפה גם את
חותם על כל מילה
יפה כתבת.
אנחנו לא.
ומה שעצוב בכל הסיפור הזה, הוא שאנחנו קצת כמו תבנית הקורבן מייצר הקורבנות.
שהרי רובנו המכריע הוא תוצר של עליה כזו או אחרת, בין אם היא התרחשה לפני דור אחד, שנים או אתמול.
על אף עליה מאף מדינה לא פסחו טקסי ה"זובור" הציוניים.
כל עליה ולקויותיה, כל עליה והסיבות ללעג ולקלס שהביאה איתה, לרוב תוצר של חיים לא פשוטים במקומות מהם הגיעה.
העצוב הוא, שאותם אלו שהיו קורבנות לפני שנים, דווקא הם קיצוניים יותר בחוסר היכולת לקבל את החדש והשונה, כאילו שאכזריות או התנשאות מהווים להם חותמת להיטמעותם בחברה הישראלית.
באשר לאלו שעל פניו כן מקבלים את החדש והשונה, המושג גובה העיניים כאן הוא מושג מפתח.
כי גם אותה "קבלה" לכאורה, באה לעתים קרובות ממקום מאוד מתנשא, יפה נפש פטרוני, מה שצורם ודוחה לא פחות.
רק מעטים משכילים לצלוח במבטם את תעודת הלידה, תעודת העולה, המבטא, התרבות השונה ולראות שמולם עומד אדם זהה להם לחלוטין.
עצוב, אם כי כמו שאמרת, אם כל אחד יצליח לתקן את עצמו, לעשות צעד קטן קדימה, דיינו.
כפי שאומר המשפט:
במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש.
הלוואי.
כוכביתה, אני רואה שגם את סופר אופטימית :)
אני בכל זאת מאמין שלפחות כיחידים אנחנו יכולים לעשות משהו.
נניח במקרה ובו יוצא לי לראיין מישהו לעבודה אז לנסות באמת לנקות את הראש בענין זה.
כן, אני מניח שזה דו-צדדי במידה מסוימת.
כמו שהם זרים לנו, אנו זרים להם.
מזכיר לי קטע מסרט אנימציה שמוקרן עכשיו בקולנוע (פלאנט 51) בסצנה שאסטרונאוט נוחת בכוכב זר שיש עליו חיים והוא פוגש תושב מקומי. הם מתחילים לצעוק אחד על השני :
אתה חייזר!
אתה חייזר!
אתה חייזר!
אז המקומי אומר לו "אתה לא שם לב שאתה נחתת על הכוכב שלנו?"
ובן האנוש עונה "כן, כוכב של חייזרים, דהההההה!!"
הייתי עובדת זרה
ביותר ממדינה אחת.
בהבדל (בכלל לא קטן), הצבעים שלי הטעו את המקומיים. נראיתי שייכת.
כשפתחתי את הפה, הם הבינו שאני לא משם, אלא ממקום אחר.
והרגשתי את זה. הרגשתי שמסתכלים עליי אחרת. ששופטים אותי אחרת, שסופרים אותי הרבה פחות.
אנחנו לא מקבלים
ולא נקבל - לא צבע אחר, לא מבטא אחר
המדינה שלנו צעירה.
אנחנו מתחרים על הותק
בצבא - מי שהתגייס שבוע אחריך נחשב ל"צעיר"
העולים של שנות ה70 מתייחסים אחרת לעולים של שנות ה90
רק הזמן עושה את שלו.
בסוף יגיעו "חדשים" שיחליפו את העובדים הזרים של עכשיו
כן, זה נכון, אנחנו לא תמיד מאמצים בחום ומתוך גובה העיניים את הזר והשונה, אך גם הזר והשונה לא תמיד מאמץ אותנו בחום.
שלא נדבר על גובה העיניים...
נכון, העולים החדשים נתקלים בקשיים רבים יותר. קשיי שפה, קשיי מנטליות, אך המון פעמים, גם הם מביטים בנו בהתנשאות.
אנחנו עם שונא זרים וכן גם הזרים המשתייכים לעמנו.
כמובן שכל מה שכתבתי פה היא הכללה גסה וכל דבר צריך לשפוט לגופו, אך בגדול, למצב הקיים, אחראיים שני הצדדים.
וכן, אני בהחלט חושבת שאני יכולה לדבר מתוך נסיון כפול...