חזרתי עכשיו מאימון ספינינג אותו העברתי במועדון הכושר.
אחד הסניפים ברשת הולמס פלייס.

בעודי מתנגב להנאתי לאחר המקלחת, הייתי עד לשיחה בין שני עובדי נקיון.
תוכן השיחה כלל אינו חשוב אלא סממן בזהות הדוברים - עולה מחבר העמים ובחור אתיופי (על פי גילו אני משער שהוא נולד בארץ).

אני מניח שכבר הייתי עד למפגשים רבים בשנים הרבות בהם אני עובד בחדרי כושר שונים אבל פתאום זה תפס אותי -
אחת לאיזה פרק זמן, הידוע והברור מכה בתודעה שלך בעוצמות ניכרות ומעיר.

כולנו יודעים שלא מדובר בארוע אנקדוטלי. במועדון הכושר הספציפי כל עובדי הנקיון ללא יוצא מהכלל הם עולים מחבר העמים או אתיופים.
בחברת התוכנה בה אני עובד במשך היום ,כל עובדי הנקיון (למעשה עובדות אבל זה כבר שייך לפוסט אחר) הן עולות מחבר העמים.
אה כן, כאן יש חריגה - "עובדת זרה" ניגרית.

עולות פה כמה שאלות - מה אנחנו כיחידים עושים או יכולים לעשות כדי לא רק לתת שוויון הזדמנויות אמיתי, אלא לעזור ביתר שאת לאלו אשר זקוקים לסוג של תמיכה יתרה.
כמה אנחנו באמת מקבלים ומאמצים את הזר? כמה אנחנו באמת רואים את האדם כאדם כאדם?

בארצנו שלנו זה עוד אבסורדי שבעתיים - כיוון שרק לפני דור או שניים חלק ניכר מהאזרחים היו עולים חדשים - מאירופה מצפון אפריקה וממקומות נוספים.
יכול להיות שתוך דור שניים חלק מהפוסט יהיה הרבה פחות רלוונטי, אך עצם התופעה הזו הקיימת בנו כבני אדם...
יש לי חשד מסוים שבסוגיית האתיופים זה יקח יותר - אחרי הכל משהו בהם עדיין ישאר שונה - צבע עורם. מגוחך ככל שישמע ויראה הדבר, צריך להיות נאיבים כדי להאמין שכחברה התקדמנו ונתקדם בצורה כה משמעותית במהרה.

אני אפילו לא רוצה להכנס ליחס לעובדים הזרים, אך עצם ההגדרה שלה כ
1) עובדים
2) זרים
כבר כמעט אומר הכל.

שאלות יש לרוב
ותשובות מניין ?

אולי תודעה תוביל להתנהגות, למעשים... אולי

מבטיח להשתדל.