אני אוהבת להתבונן בהן.

רצות, עמלניות, ממהרות

פנים דאוגות, עצובות, שמחות

עומדות בתחנת אוטובוס, עמוסות סלים, קשות יום,

מתקנות שערה סוררת, מביטות איך הן משתקפות בחלונות ראווה,

נושאות ילד על ידיים, מעכסות, מפתות, מתפתות.

רזות, שמנמנות, שמנות, צעירות, זקנות.

 לנשים יש שכל בדיוק כמו לגברים, אלא שאצל רבות מהן הוא התנוון במשך הדורות. וכי מה הפלא? שים גוזל רך בכלוב והחזק אותו שם כל חייו, ואז תנסה לשחררו בערוב ימיו. האם יעוף? ודאי שלא. הרי אינו יודע מהו חופש, ומה יש לעשות בו. קרוב לוודאי שלבסוף יוותר ויעדיף לשוב לכלוב. לנשים כלובים רבים ואדונים רבים. איך תלמדנה לפרוש כנפיים ולעוף?