כלום
סערות-סופות מוחיות
פוסטים אחרונים
- ושוב אתה 8/6/16
- ושוב אתה 8/6/16
- אם - רודיארד קיפלינג - לגזור ולשמור 18/12/15
- התאהבתי 5/11/15
- האמנם 28/10/15
- עיתונות ומה שבינה 5/10/15
ארכיון
מסיפורי בית הקפה FAURE REQUIEM
בעבר הנהר מתגודדים בני נוער ומשחקים במשחקי אהבה אסורים בקולות של צחוק ועליצות.
אני, ישבתי בשולחן ליד הכניסה, ואהבתי לבחון את הבאים בשער בית הקפה, גבוהים, רזים, יפים, יפות.....תמיד היה לי ענין מיוחד בבני אדם. תמיד שם אני יושב. תמיד. עתה הבחנתי בה. בשולחן הסמוך אלי, היא יושבת כבר כמה חדשים, כל יום. באותה השעה. היתה לי פעם מחשבה לפנות אליה, אולם, מאחר ונראתה לי מאוד מסוייגת, העדפתי, ממקומי, להביט בה.גם היא הרימה מידי פעם את עיניה והפנתה מבטה אל דלת הכניסה.בחוץ כבר היה קריר. זקופה, נשענה על מסעד הכיסא, הרימה עיניה לחלל והשפילה אותן.הרימה והשפילה. כותבת והוזה, כותבת והוזה.כמעט בכל ערב היו בגדיה שונים, אולם שמתי לב כי תמיד היה מופיע אביזר בעל צבע אדום בבגדיה. ואני תהיתי. הערב, היתה לבושה בחצאית אדומה ארוכה, רגליה הרזות בצבצו מתחתיה, נעולות נעלים אדומות מבריקות בעלות עקבים דקים וגבוהים. חולצתה הלבנה היתה צמודה לחזה הקטן והגאה. נראתה יפה מתמיד. ריח נעים של פריחת הדרים התפזר סביבה. השירים היה כל כך יפים, והזכירו לי שנים טובות יותר ועליזות יותר,ואני התענגתי. היו אף שירים שהעזתי לזמזם ביחד עם הזמרת היפה. היא לא שמה לב לשולחן הסמוך, שם ישב אדם בעל שיער מלבין, לבוש חליפה אפורה מחוייטת שלא הסיר עיניו ממנה כל העת. אפילו בשעה שכתבה. כתבה שעה כתבה יותר . כנראה לא הבחינה בזמן שעובר. אנשים יצאו אנשים נכנסו. על פי בקשתה לא פינו המלצרים את כוסות הקפה שנערמו על השולחן. בעוד עיניו נטועות בדמותה כשעיניה מושפלות אל הדף, צפיתי בו כותב דבר מה על פתק, מניח אותו בהחבא על שולחנה ועוזב בשקט ולאט את המקום. השעה היתה מאוחרת.על פי בקשת האנשים בבית הקפה חוזרת הזמרת הצרפתיה לשיר כמה מן השירים ששרה בתחילת הערב. אמני הרחוב סוגרים את הלילה. עבר הנהר התרוקן מן הנערים והנערות שהלכו כנראה לישון. עשן הסיגריות מילא את חלל בית הקפה והרעש בבית הקפה גבר. ממצמצת בעיניה, איננה מפנה את ראשה. חצי חיוך עולה על שפתיה. ניכר כי היא מכירה את כתב היד, הזהה לכתב היד שהכירה בעבר . פתחה את יומנה, הוציאה פיסת נייר לבנה מקומטת ששלח לה, כשחיכתה לו באותו בית קפה באותו תאריך, לפני עשרים שנה. השוותה בין שני כתבי היד. הם היו זהים. הנוסח היה זהה. גם הנייר היה זהה. התרוממה מן הכיסא כעומדת לצאת, והתישבה אורזת את שני הניירות אל תוך הספר.
רק עתה הפנתה מבטה אל עבר הדלת.
|
תגובות (59)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
את כותבת מאד יפה, מעני, ומרגש ן.
את יושבת מהצד ומתארת דמויות
בכישרון רב את הסיפור
נהדר
שבוע טוב
.
שמחה עם ביקורך
ומודה על כך.
שבוע קסום גם לך
מירה
תודה רבה יהודית.
מודה על ביקורך,ומאחלת גם לך שבוע קסום.
מירה
תודה מכל הלב
ושבוע קסום.
מירה
תודה רבה רבקה.
אכן, צדדים של מקרה...........
שקט? כנראה גם אחרי..........
מירה
מעולההה
אוהבת, אוהבת, אוהבת
זה הדבר היחיד שיכולה
להוסיף לתגובות האחרות......
קסום, פריזאי וכתוב נפלא (:
תודה ושבת שלום
סיפור יפיפה, מעודן
כמו הדמויות המתוארות בו
תחושה של זרות וקרבה כאחד
ושקט, שקט שלפני.
יפיפה.
אתה מדבר?
אתה שממלא את פני חיוך מאוזן לאוזן
שגורף ממני כל כך הרבה מחמאות
מתה מתה מתה עליכו !!!!!!
מירה
מתי את שוב נותנת שעורי כתיבה יוצרת ?
נרשמתי אצלך מזמן
מתי תורי :)
תודה רבה.
החמאת לי מאוד.
מירה
אכן. ראיתי אותך והתרשמתי מאוד משירתך............
תודה וחיבוק ענק........
מירה
,
אולי אני שם
ואולי - לא.
תודה יקירתי
מירה
חמקת אמש מתודתי.
חזרתי ואני כפליים מודה.
מירה
אסתר יקרה,
אסירת תודה על מילים חמות כשלך.
.......ומחבקת - עד הציור הבא.
מירה
http://cafe.themarker.com/view.php?t=287074&p=0
יש בתמונה הזאת חיבור לאוירה שבכתיבתך....
נוסטלגיה יש בכתיבתך.
התרפקות.
קסם.
היי מירה'לה,
תודה שהעברת אתי ערב קסום בבית קפה פריזאי.
נפלא. קסום.
שלך,
אנה
יפתי
יפה יפה
משום מה תמיד נדמה
שנמצאת את בכל דמות במקצת
רומנטיקה שזורה בעצב רך
ענוג ענוג
יקירה
לאה
למירה היקרה!
אהבת האדם שבך ניכרת מכל משפט.
נהדר לקרוא את סיפורי הקפה.
*
אסתר
רויטל.............
מנין לי לדעת אם נפגשו????????????????
הייתי מכדי לעקוב.
אסע לשם היום שוב
אולי גם הם ישובו
(לעיתים זה כוחו של הרגל)
הסמקתי.
יום קסום לך והמון תודות (יותר משתיים)
מירה
האמת?
קיבלתי הצעות -הדבר עדיין חסוי.
יכולה רק לגלות את השפה - אופס..............
איזה סיפור יפה...על הבוקר.
והם נפגשו בסוף?
יום טוב :)
רק אנשים עם נשמה ענקית כמו שלך,
יכולים להגיב כך,
לכתוב כך,
לחשוב כך,
לרשום יצירות מופת שכאלו....
את משהו...............מיוחד.
נדיר!!!!!
את מדהימה אמיתית.
שאפו.
כל הכבוד לך,
שרה קונפורטי,
www.sarakonforty.com
הבמאי טורקמנוס איסטנבולי או פאריד אל שרעה היו עושים מזה סרט נהדר.ואולי כבר עשו.?
שהיא,,, ממקום מושבה לא שאבה אהבה,
הצפינה מחשבה,,החניקה גאווה,,
התייסרה בכאבה,,,,
ושבה למחילה
מודה לך כתמיד, בהכנעה........
ומבכרת להסתפק בתודה גדולה
על המילים החמות.
מירה
עם שובן של הציפורים
ישובו גם בנים
מירה
תודה מיכל - מכל הלב.
המשך?
נחשוב......
מירה
ר פ א ל ה,
לפני הכל - מחבקת.
מנגנת בחליל ולא במיתרים
ותודה על המחמאות
מירה
תודה יקירתי שליד השלכת.
מירה
ואני,,
ראיתי אותה במקום ששאלה מי אני,,
כשהיא מחפשת את המחר במחילות אפילות,,
ואת אהבתה חסרת הפשר ל ,,,{שלוש נקודות}
ורק לקרוא ידעתי,,
:)
lemi?lemira kamuvan
nehederet
a sipur shel ioshev mi a tzad?
neshika mi a chaver mi brasil
אני כל כך אוהב את הסיפורים האלה שיש בהם מסתורין גלוי, רומנטיקה נוטפת, ושתי תמונות קצרות שמשאירות את העיניים בוהות לאחריהם.
כבר שיבחתי המון פעמים את יכולת ההסתכלות שלך....
יש המשך?????????????????
יפה כתבת.
מירלה
את מקסימה..
גם בפני כל החברים וגם בפרטי.
יודעת לנגן על מיתרי הנפש.
מצטרפת לאבירוש המתוק של המתוקים...
אנא באחיבאקקקקקקקקקקקקקקקקק.
*
מירלה סיפור מקסים ממש והמוסיקה מדהימה.
הוא ידע את שמה........
הוא ידע לכתוב........
זה כל מה שידע..........
מירה
מירה
מחמאה ממך - תענוג.
תודה
מירה
מי שאמר.
ותודה
מירה
תודה.
כנראה היה לה,
עולם, ועט.
מירה
נראה אותך מציירת את הסיפור............
תודה רחל
מירה
שמחה שאהבת.
תודה ,איריס.
תודה
מירה
באמת ישבתי שם, ליד
וצפיתי.
תודה מעומק הרגש.
מירה
חן חן הדס
מודה על הדמעה והרגש
מירה
מודה מודה מודה.
וחיבוק ענק
מירה
והוא בקפה שלה,,
משעת אחה''צ מזין עינו בה,,
במילותיה בנשייותה,,
ולא ידע לבוא אליה לנגוע בהן,,
בלוז נגיעתה,,
לפתע נחו בו עיניה מכות את,,
נקודת מבטה,,
ואז,,
ירד עימה במדרגות שלוש נקודותיה,,
לדעתה,,להראותה את שחיפש אצלה,,
מחר אחד שמצא,,במחילות אפילתה,,
והוא ידע,,
כי הגיע למקור חירות מחשבתה,,
ולב תשוקתה,,
עונג צרוף להקשיב ולקרוא את הפוסט הזה....והזמן כאילו עומד מלכת..
תודה.
איזה יופי.
נראה כל כך אמיתי
מאוד יפה, מאוד אהבתי ונהנתי.
את כותבת מאד מענין.
יושבת מהצד ומתארת דמויות.
אוהבת.
מירה
אח...
איזה יופי...
כתבת כמו סצינה אחרי סצינה...
מתוך סרט...
שבסוף העיניים...דומעות ברגש...
והמוזיקה במהלך הקריאה...
מעצימה את הכל!
*
לילה טוב
מהדס
מירל'ה אוצר בלום
איני יודע כיצד לבטא את המילים,
לכן בחרתי לומר לך משהו ביידיש
אנא בַּחִיבָּאק