זה בכלל לא סרט על תשוקה, גם לא על תפיסת מציאות. זה סרט על אהבה, או יותר נכון, על זיכרון של אהבה ועל מציאות ללא אהבה כשטעמה נצרב בתודעה. במרכזו גיבור שלא יכול לחיות בלי אהבה.

יש משהו מרמה בטריילרים. אם הטריילר לסרט ממש טוב, הסרט לא יצליח לפצות עליו

טריילר טוב מסכם משהו שחסר בסרט, מביא את התוכן שהבמאי רצה ליצוק לסרט ולא הצליח

טריילר פשוט ולא מדהים, בדרך כלל משאיר את שאר העבודה לסרט. הטריילר של A single man  הוא מהמדהימים שנוצרו אי פעם

ללא סיפור הוא מעביר תחושה של תשוקה עזה, פשע וסוד גדול- כל אלו לא קיימים בסרט, למעט התשוקה הגדולה לחיים שמציפה את המסך על גדותיו.

 

טום פורד, בסרטו הראשון, בהחלט מצליח לחדש שפה קולנועית. A single man מביא איתו רמה חדשה של חושניות קולנועית

בדקות הראשונות שלו הוא מצליח להפנט כמו שמשקפי תלת-מימד היו רוצות...פורד משנה את צבעי השוט במהלך שוט, ללא עריכה, כאילו להמחיש את תחושתו של אדם שמצב רוחו משתנה ברגע...מאפרוריות לחיוניות, זה מקסים.

הוא גם ממשיך להפנט, אבל כשהוא מתחיל לדבר, כשהסצנות מנסות לתפוס נוכחות קולנועית בשיחה, בקיום, בסיפור, הכישלון צורם.

הפנטזיה הכי גדולה של טום פורד, תשוקתו הגדולה ביותר, היא לסטייל, במובן הכי עמוק. החיים יפים ומורכבים בעיניו, הוא כל כך מוקסם מהיופי שהוא לא רוצה לבזבז אף שנייה על החיים האמיתיים.

מתישהו במהלך הסרט, תשוקתו של פורד לאסטטיקה הופכת לכדור שהוא יורה ברגל של הסרט

החיים לא אסטטיים, הם מלאים קונפליקטים ובעיות מסריחות, מגעילות ולא אסטטיות.

הגיבור של פורד מושלם. הוא מושלם בהתאהבות שלו, מושלם בבדידות שלו ומושלם כשהוא רוצה להתאבד. אין חיה כזאת ואם הייתה היא הייתה משעממת מאוד, בדיוק כמו שהמפגשים האנושיים של הגיבור בסרט, משעממים למוות. 

המיטה אף פעם לא מסודרת תמיד ומי שדואג לחפטים שלו לפני התאבדות הוא דפוק בראש, באופן שסרט טוב צריך לנמק

אבל פורד עושה פרסומת ארוכה לבושם

ופרסומת מעולה, חושנית בטירוף. זה הסרט הכי סקסי ללא סקס שנוצר.

אז אין קונפליקט בסרט אבל יש בו כניסה למעמקי החושים כמו שמעולם לא נראתה על המסך

והקונפליקט הפילוסופי שהסרט נושא הוא הקונפליקט שבין האהבה לחיים- איך אפשר לאהוב ולחיות, איך מגשרים על הפער שבין ההיגיון לחושים? איך חיים?. אף פעם לא רציתי לטעום סרט כמו שרציתי ללקק את הסרט הזה, כמעט הרחתי אותו.

את החושים פורד מבין כמו שאף קולנוען לא מבין ולא הצליח ליצור, מהחיים פורד מזועזע. והוא לא מצליח לייצר אותם, כמעט, על המסך.

גיבור הסרט מאוהב והוא מצליח לרגעים, יפים בטירוף, להביא את האהבה והעצב שלו והרגע בו יחווה אהבה שוב יהיה אחד הרגעים המרגשים בסרט והמורכבים בפשטותם בקולנוע. פורד משתמש בינשוף ובירח כדי להמחיש רגע שבו נוצרת אצל הגיבור שלו הבנה צלולה של אהבה, של ידיעה שיש איתך מישהו גם בלי שהוא יהיה שם (אני בכיתי..).

זה סרט לא חשוב אבל זה סרט מהפנט. פדרו אלמדובר צריך ללמד את פורד שסרט צריך קונפליקט בשרני וחייתי כמו הדימויים, דימויים לבד לא בונים סרט טוב. אבל דימויים עוצמתיים וחיבורים אינטליגנטיים רגשית כמו של פורד יוצרים סרט מספיק טוב וחדשני. 

הסרט מתחיל בשורה: בהתעוררות יש "אני" ו"עכשיו", זה הטקסט ואילו התמונה מבהירה כמה קושי יש בקבלת היקיצה הזאת. זה קנה אותי.