כבר עשרה חודשים שביבי מנהל את המדינה וכל יום מתברר יותר ויותר שהוא מנהל את ישראל כמו שניהל גביר יהודי עיירה יהודית במזרח אירופה לפני מאה וחמישים שנים. הנהגת ביבי הפכה אותנו לשטעטל, במובנו הרע של המושג. 

והפעם: מריבה בין נתניהו לליברמן. עולם משונה: ליברמן העולה ממזרח אירופה מתנהג במריבה כצבר ממלכתי ואילו ביבי, הצבר יוצא סיירת מטכ"ל מתנהג במריבה כגביר קטנוני מכתריאליבקה.

והעניין אולי חשוב אבל לא גורלי במהותו: מי ימונה לשגריר באו"ם ומי ימונה לקונסול בארה"ב. טבעי ששר החוץ יעשה את שני המינויים האלה. מה עוד שליברמן מבקש ששני מינויים אלה יהיו במסגרת 11 המינויים הפוליטיים שהנוהג מאפשר לו למנות על פי רצונו. נוהג זה מתקיים מאז קום המדינה ביחס לכל שר, ועד כמה שידוע לי מעולם לא הופר, גם כשהיחסים בין ראשי הממשלה ושרי החוץ היו בשפל המדרגה. ובכן, ליברמן רוצה למנות לתפקיד השגריר באו"ם את אלון פנקס. מינוי זה נראה כממלכתי לעילא ולעילא מכיוון שדעותיו המדיניות של פנקס, שהיה בעבר קונסול בניו-יורק, ידועות בציבור כהפוכות לדעותיו המדיניות של שר החוץ. האיש מוכשר מכדי שישראל תוכל לוותר על שירותיו הדיפלומטיים. ונראה שליברמן הבין זאת ולכן רוצה למנותו למשרה החשובה; מינוי שרק יואיל לישראל במצבה הבינלאומי שביבי הצליח לדרדרה. המינוי השני, שליברמן מבקש למנות כקוסול ישראל בניו-יורק הוא שי בזק, שהיה דוברו של נתניהו כאשר היה ראש ממשלה בעבר. לכן התנגדותו של נתניהו נראית קצת כחשודה. שי בזק עזב את משרתו ליד נתניהו בטריקת דלת, דבר שביבי ניסה אז להסתיר מהציבור בשלומיאליות האופיינית לו. כך זיכרוני הרשע אומר לי. 

כתב "הארץ" ברק רביד מספר היום בעיתונו ש "ההערכות במערכת הפוליטית ובמשרד החוץ גורסות כי נתניהו לא מתנגד עקרונית לפנקס ובזק אבל נכנע ללחצם של כמה אנשי עסקים יהודים-אמריקאים שנחשבים לתורמים גדולים לקמפיין הבחירות שלו. אותם אנשי עסקים אינם מעוניינים במינוי פנקס לאו"ם בשל דעותיו "השמאלניות מדי"." ולפיכך נתניהו מעוניין במינויים של זלמן שובל, שהיה בעבר שגריר בארה"ב ובדורי גולד, שהיה בעבר שגרירנו באו"ם.

וכפרפרזה לאמירתו הבלתי נשכחת של יורם ארבל - "ככה לא בונים חומה!" אומר אני הקטן: ככה לא מנהלים מדינה, ככה לא מנהלים אפילו עיירה בשם יהופיץ אשר בגולת פולין שנעלמה כבר מזמן.