
ערמה של חברה על "בלי שמלה אדומה"
ברחוב הנשמות הטהורות, היא עוברת בשמלה אדומה ושתי צמות, והם יום יום שרים לה מהסולם, ומספרים לה איך על הדשא, "יעשו" אותה כולם. היא מחייכת חיוך מבויש ובעיניה מעפעפת, היא כבר לרגע מחכה, בהתרגשות היא מתנשפת, על הדשא הרטוב, עוד לא ממש יבש הטל, אבל לכל החבורה זה לא מפריע כלל וכלל. ומתחת לערמת החברה מבצבץ גופה של ההיא עם הצמות, ולפי צחוקה המתגלגל לכולם נעים מאוד, למה לה להסתפק באחד אם את כל החברה יכולה היא לבדר, לא צריך צמות ולא שמלה אדומה, רק צריך ת'חברה ודשא שלא יספר... |
תגובות (85)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בואי נגיד שמהפוסט שלי היא לא תצא צחורה...
והמבין יבין...
מעניין איך השלגיה תצתייר מהכתיבה שלך :-)
*
למה לא סיפרו לי על כך?
שובב, מרענן. משהו משלנו, מקומי.
הצבע אכן לא קובע וגם לא אם זו שמלה או שאלו מכנסיים,
מה שקובע זה...
נו טוב, זה כבר נושא לפוסט אחר...
"שמלה אדומה" ?
חשבתי שהצבע לא קובע
http://www.youtube.com/watch?v=Pp9nxRZIgrA
((:
זהו! רק אנחנו יודעים...
ששש.....
הכל כאן בסודי סודות
המ...המ...המ...
יה ..... כל החברה? באמת?
זהו, עכשיו כבר אפשר לכסח את הדשא...
את ? על הדשא ? בחיים לא הייתי מנחש...
מצחיק ומקורי!
ענת אנג'ל
אבל התפתתה לשריקה מהסולם...
בעדינות...
היא בסך הכל
עמדה לבדה
ושאלה
למה?
תודה הרבה מהלב...
הכתיבה שלך שנונה,מבריקה,מיוחדת,מצחיקה,
צריך כמובן להתייחס לתוכן בקריצה ובהומור,
כי אם מתייחסים ברצינות...
לא צריך להרחיב...
תמשיך לשזור מילים ולרקום אגדות ושירים,
ולזורע חיוכים בשמי הלב.
מעט הלב..
אכן עדיף שתהיה ערימה של חברה על הדשא מאשר דשא על החברה...
אם אב'שלה העצבני,
בזמן האקט היה מגיע,
היו בוודאי כולם שרים היום בעצב :
יש ערימה של דשא על החברה,
אני דברים,
כאלה מבכה,
בנים בנות....
בוקר טוב ויום נפלא לך!
את מכירה את הרחוב ? את שכנה ?
אין ספק... ברחוב הנשמות הטהורות אתה דייר של כבוד... -צוחקת-
תארתי לעצמי, תודה על התגובה המתונה...
מה שרים בקולי קולות בטיול אם לא שירים עבריים נוסטלגיים ?
זה דשא מסוג שכזה...
ואחרי זה אומרים לי שאני מציצן...
פרויד ? איפה אבא ?
ואני הייתי בטוח שאני המקור... פחחחח........
לא פנטזיה כי אם הומור בלבד (ברור לי ששנוי במחלוקת)
רק בהומור...
הולך על חבל דק...
שני שירים שאני מאוד מאוד אוהבת,
בהקשרים אחרים כמובן.....
ההומור פה שנוי במחלוקת....
בלי להתיחס לתוכן, אתה כותב יפה.
אני רואה שדלילות החמצן בגבהים לא השכיחו ממך את אושיות הזמר העיברי!
כה לחי!!!
שובבון...
*
* פנינה
חחהה, הצחקת!!
וקצת אחרת,,,
ערמה של חברה על "בלי שמלה אדומה"
לא צריך צמות ולא שמלה אדומה,
רק עם קוקו והסרפאן,
גם לא צריך,,, ת'חברה,, והדשא -שיספר,,,
עברתי רק כדי לראות.
ילד, בגיל חמש וחצי כבר אתה מפנטז על כיפה'לה בשמלה האדומה.
פרוייד היה אומר על זה.....
אגדת דשא
אריק איינשטיין ושלום חנוך
מילים: מאיר אריאל
לחן: שלום חנוך
קיימים 5 ביצועים נוספים לשיר זה ביצוע: בחר ביצועאושיק לויאריק איינשטייןחנן יובלמאיר אריאלמאיר בנאי
http://www.youtube.com/watch?v=ik2renTLHR0&feature=related
יש ערמה של חברה על הדשא
אני דברים כאלה מחבב
בנים בנות ביחד, זה יפה ש -
יש אומץ לפעמים להתערבב.
שרים שירים ומביטים למעלה
ענן שם בירח מסתבן
חושבים במי להתאהב הלילה
אם כי הרהור כזה קצת מעצבן.
מתחת לראשי מונחת ירך
ועל בטני צרור תלתלים מוטל
בלאט יוצאות ידיים אל הדרך
ומסלולן ארוך ומפותל.
שרים שירים ומקשיבים רב קשב
ביננו מתפתחות לחשושיות
יש הסתננויות בתוך העשב
כי יש בו כל מיני גבשושיות.
ופתע תרדמה עלי נופלת
שוב אין אני מצליח לאתר
של מי היד אשר עלי זוחלת
ואת גופי הופכת לפסנתר.
וכשאני מקיץ אין איש בדשא
וקצת קריר וקצת רטוב מטל.
ולהפתעתי אני רואה ש-
אותו צרור תלתלים עלי מוטל.
ומתוכו אלי שוחקות עיניים
ומתוכו אלי מבהיק צוואר
אני שואל: "הי, מה העניניים?"
היא בחיוך עונה לי: "שום דבר."
שואל: "גם את ישנת?" - עונה: "לאו דוקא"
ותשובתה אותי קצת מביכה.
שואל: "אז מה בעצם את עושה כאן?"
שפתיה לוחשות: "אני איתך."
אני שותק. שפתיים היא נושכת
אני שותק וכה כבדות ידי
פתאום היא מסתובבת והולכת
מאחורי הפנטזיה הקלילה
מה ...? שומרת מס' ?
סלח לי על היובש .
אחד השירים האהובים עלי הוא "אגדת דשא" אבל לא מהכיוון שאתה לקחת אליו בשם ההומור!
כתוב נהדר, כהרגלך
יש כאן רק הומור ותו לא...
אם אכתוב מה היא חשבה, עוד תחשבו שהייתי שם...
כמו תמיד , מצחיק ומהנה לקרוא את הפוסטים שלך ,
מקווה שההיא בשמלה האדומה יצאה מזה (נפשית )בשלום ...
חלילה, לא יותר מקטע הומריסטי (אני מקווה)...
פנטזיה?
מאוד...
רותיל'ה,
דרור כנראה קיבוצניק בעצמו,
הוא מבין בעניינים האלה...
הוא המציא את המשפט: "פרה, פרה..."
דרור ידידי,
נא לא לשכוח לבוא לפגישת קבוצת התמיכה מחר בערב...
לא ידעתי שהיא הייתה קיבוצניקית, אתה מכיר אותה ?
בקשר לקיבוצניקים, אתה רוצה לדבר על זה?
אתה כותב יפה חבר! אין בכלל בזה הספק!!!
רותיל'ה
יפה
המזרן של השכונה,
למי לא היה את זה?
[זה הייתי אני..]
תרוצים, תרוצים
אני לא בטוח שהיא עצמה יודעת,
כי למרות שהיא אדומה,
היא עדיין ירוקה בעניין...
אתה בטוח שהיא לא אלרגית...
דשא עלול להיות מסוכן
פריחות ... לא נעים
ממש סרט אדום...
גילי כבר מזמן נחשף, אני בן חמש וחצי...
ככה בתחושת בטן, נראה לי שאם היא הייתה מחפשת מחליפה, היו לא מעט קופצות...
המושב האחורי... מעניין...
לא ניתן לככב אותך פעמיים באותו יום....
השירים האלה מסגירים על גילך....
קוקטייל מטעמים הכנת מההיא
בלי הצמות והשמלה האדומה
שחוגגת על הדשא בלי בושה
פוזית*
חייכת אותי הכותב.............
( אהבתי את השובבות שלך בשיר)
ואני חשבתי שהמושב האחורי של הרכבים ...פשוט לא מספרים (-:
שמחתי מאוד מאוד לבקרך
* תודה על ששיתפת
מחיה
נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב
מקור הביטוי הוא משלי כז ו': נאמנים פצעי אוהב, ונעתרות נשיקות שונא.
משמעות הביטוי היא שגם פצעים, אם הם באים מידי אוהב, מעידים על נאמנותו, והכוונה היא שאת תוכחתו של אוהב צריך לקבל ברוח טובה. אמנם דברי תוכחה מצערים את שומעם, אך מטרתם היא להועיל לו.
משמעות הפסוק כולו היא שכפי שנאמנים פצעי אוהב, כך רבות (=נעתרות. השוו ל"עתיר ידע") הן נשיקות שונא, ומכאן שלא הדבר עצמו קובע אלא הרגש והכוונה שעומדים מאחוריו.
צ'טער, זו היא זה לא אני...
הורס מיתוסים שכמוך
אני הדשא של השכן...
רץ ברחובות העיר וצועק את זה במגפון משטרתי...
הסבתא הזו...
גם היא לא לגמרי תמימה בסיפור הזה...
חינוך זה מהבית...
ואתה רץ לספר לחבר'ה...
יחי ה"בלי השמלות"...
חוצה גבולות או שמא הפרשי הגבהים?...
(-:
יחי השמלות האדומות ..בלי דשאים מוריקים..
גם אני זוכר שמתחת לערמה של החבר'ה על הדשא הייתה אחת עם שמלה אדומה...
שיר שמעלה בי הרבה זכרונות.... :)
ההמלצה שלך כבר לוקחת את הפוסט התמים הזה למקום אחר...
לא יכולתי להתאפק, בכל זאת...
אישה באדום, ערמה של חברה על הדשא...
יש מה לספר...
דווקא את הגרסה הזאת של כיפה אדומה טרם שמעתי.
הייתי מציעה לה להוריד את הגלימה האדומה כי הדשא משאיר פיגמנט ירוק על הבגדים במיוחד לאחר השתכשכות ממושכת.
הדשא לא מספר...
אבל אתה כן...
לא יפה!