מגלגלת הסיגריות: מחוה לאל תשליכני לעת זקנה.
גרנו באגפו המזרחי של בית מידות רחב ידים באגף השני גר דודי שמעון עם דודתי ואחד עשר ילדיהם אנו היינו מעטים יותר אבא עובדיה אמא בדיעה וחמישה ילדים שלושה בנים ושתי בנות. שני אחים שעלו מסוריה רגלית דרך גשר בנות יעקב הגיעו לטבריה העיר עם נשותיהם בשנת 1932 והקימו את ביתם שלימים כונה בשם "בית הדמשקאים"האחים החליטו לבנות את ביתם באזור גבוה הצופה לכנרת ובלט ביחודו בשל השכנים באזור שהיו כולם ערבים מוסלמים שכינוהו מצדם בערבית ."בית אל שוואם"החיים התנהלו על מי מנוחות כאשר מערכת יחסים הוגנת ומכובדת שררה בינינו לבין השכנים. בסביבות מרץ אפריל 1947 החלו צליפות אקראיות מכלי נשק בסביבות העיר שאילצו את מפקדת "ההגנה"באזור טבריה ,להציב שמונה נוטרים במדי המשטרה הבריטית שישהו בביתינו יום ולילה באופן קבוע. מעל הגג ניבנו עמדות בטון בפינות לשימוש בעת הצורך.וזאת בשל החשיבות האסטרטגית שיוחסה למיקומו של הבית ושליטתו על אזור העיר התחתית האגף המזרחי בו גרנו הכיל שמונה חדרים שניבנו היקפית לאולם ענק שהיה מרכז הפעילות היומית של המשפחה. ארוח משפחות ,שכנים ימי הולדת ,חגים מועדים הכל התרחש באולם זה ששמו "דיוואן"בין יתר החדרים היה חדר "המונה" שם אוחסנו מוצרי מזון דוגמת ,סוכר אורז קמח,שעועית חיטה עדשים ואפונה הכל בכמויות שלא יחסר במכלת המשפחתית .והיה עוד חדר נוסף שימש למגוריה של סבתא רבא "נזלי"מזל, אני זוכר אותה כילד שאהבתי לחזות בפעולת הקסם של ידיה הקמוטות בהן גילגלה סיגריות לצריכת המבוגרים הרבים ששהו בבית תדיר. סבתא מזל היתה בת למעלה מתשעים ענין זה של גילה לא היה נהיר לי לאשורו .השן שצמחה לה לפתע לעת בלותה היתה נושא להתבדחותה התמידית .וככלל סבתא רבא מזל היתה דמות שהחיוך נסוך היה על פניה בכל עת דומה שידעה והשלימה עם עובדת היותה זקנה באה בימים והיא נהגה לומר לי בחיוכה חסר השיניים "לצעירים הימים קצרים והשנים ארוכות .לזקנים הימים ארוכים והשנים קצרות."יושב בחדרה מביט בידיה העסוקות בגילגול סיגריות בשקדנות מופלאה, גברים רבים שהו בבנין מרביתם עישנו סיגריות מעשה ידיה של סבתא רבא מזל "נזלי"סיגריות אלו שהכינה בעבור כל המעשנים בבנין עשויות היו באומנות עדינה ומיומנות שלא יכלת להבחין בינן לבין אלה הנרכשות בחנות.כל שהיו צריכים הוא לספק לה טבק בתפזורת ונייר מיוחד דקיק לסיגריות וזה העסיק אותה כל היום ללא לאות בהכנתן.באותה תקופה דיבורה של סבתא רבא וכל שיחתה בשפה הערבית.קולה נשמע משובש בשל גילה המתקדם אך ידיה המשיכו לחולל נפלאות.שני שמות היו שגורים בפיה או לפחות היא חשבה כך. זן דריון ובנזין כשכוונתה היתה לשני האישים בן-גוריון ובן-צבי,שהיו מהדמויות הדומיננטיות בחיים הציבוריים.לשוא הייתי מנסה לתקן את השיבושים בשמות המכובדים אך היא תמיד היתה פורצת בצחוק מתגלגל תוך הנפת יד כלפי מעלה ומשיבה לי"מא בערף"כלומר לא יודעת זן דריון ובנזין. מעולם לא עלה בדעתינו להעבירה מאיתנו למוסד או בית אבות,והשאלה לא עמדה על הפרק בשום שלב.גם כשכלו כוחותיה,נותרה איתנו בבית כשאהבה וכבוד אופפים אותה מכל עבר.סבתא רבא נזלי נפטרה מוקפת בני משפחה אוהבים עד לדקה אחרונה. יוסף |
