פרופיל
הנשים של מרוקו
Lalla Essaydi < אמנית ילידת מרוקו, שחיה ויוצרת בארצות הברית. בסדרה הנשים של מרוקו, מציעה ללה אסאדי נקודת מבט ביקורתית, פמיניסטית, על החברה המרוקאית ויחסה לנשים.
הנשים של ללה חסרות ייחוד, חסרות פנים וגוף. הן משתלבות-נבלעות בתוך הסביבה הסגורה והלא מובחנת בהן הן מצולמות. הסביבה של הנשים האלה היא הסביבה הביתית, הנשים מודרות מהמרחב הציבורי, החוץ הוא אך ורק עולם גברי. הנשים של ללה הן לא נשים מסוימות ומיוחדות, בעלות שם, קול, פנים ייחודיים שלהן. הן כל אישה, כל גוף נשי, מושתק, אילם, נבלע אל תוך המרחב הביתי והקטן.
ללה משלבת קליגרפיה מוסלמית בפורטרטים שלה. היא עושה זאת באופן המסורתי, ידנית, על הצילומים שלה. היא מתכתבת עם מבנים של ציור אוריינטלי מהמאה ה- 19. ניכוס הקליגרפיה, שהיא פרקטיקה קדושה מוסלמית גברית, אל תוך המרחב הנשי הוא מעשה מודע, פוליטי, מתריס כנגד התפקידים המקובלים של נשים וגברים בחברה המוסלמית המסורתית.
ללה משמיעה את קולה הייחודי שלה תוך התייחסות לדימויים שנוצרו על ידי אמנים אחרים: תיאורי ההרמונות של דלקרואה אינגר ומאטיס נוכחים בבחירת התפאורה, הקומפוזיציה והנושאים שללה בוחרת לצלם, מתמקדת בעיקר בחוויה החברתית, הפוליטית והפסיכולוגית של נשים בחברות מוסלמיות עכשוויות.
בשונה ממאטיס, אינגר או דלקרואה, המבט של ללה הוא מבט פנימה. המבט של ציירים אירופאים אלה הוא מבט של איש מערבי הצופה בהתפעלות ב"אחר", באקזוטי, בשונה, כמעט כמו ביקור בגן חיות. האישה שלהם היא גוף שמותר להביט בו, גוף ששייך למבט הגברי המערבי ולא לאישה שנושאת אותו. המבט של ללה הוא שונה, כי הוא מבט פנימה, מבטה של אישה אל תוך חברה שהיא מכירה היכרות פנימית, זו החברה בה היא נולדה וגדלה. המעבר שלה אל ארה"ב מקנה לה פרספקטיבה ביקורתית אל ארץ מולדתה ואל יחסה של החברה המוסלמית אל הנשים. כך, המבט של ללה הוא מבט של מי שחוותה את החיים חסרי הגוף והפנים "מבפנים". זוהי לא אמירה ביקורתית מתנשאת של אמריקאית שמזדעזעת מהיחס של העולם המוסלמי אל האישה. כיוון שכך, לאמירה של ללה יש משנה תוקף. היא יודעת בדיוק על מה היא מדברת, היא יודעת בדיוק מה ההרגשה, להיות כלואה בין ארבעה קירות, בתוך מרחב פנימי - פרטי שלא מאפשר לה להיות אישה אחת ייחודית, בעלת שם, פנים, גוף וקול משלה".
מתוך כתבה של אליסיה שחף.
העבודות כולן של © Lalla Essaydi
ולהבדיל אלף אלפי הבדלות:
גם בדואר האוסטרלי השתמשו בקליגרפיה 'מצויירת' על גוף אדם, (גבר) כמסר. מסר מחבק: if you really want to touch some one, send them a letter
אולי גם חסרות הגוף והפנים הנטמעות בתוך קירותיהן שלהן, זקוקות לאיש מחבק. חיבוק גברי אמיץ מאותה ההטמעה.
|
פוסטים אחרונים
- עוגת שוקולד אוסטרלית 23/3/13
- הַסְּתָו שֶׁאֵינֵךְ יוֹדַעַת 30/10/12
- אֲנִי מְדַבֶּרֶת אֶליךְ 9/9/12
- אלונה (לוני) ריעני הלכה לעולמה 8/8/12
- החתונה של מאיה - (פרק 3) 7/1/12
- החתונה של מאיה - (פרק 2) 23/12/11
תגובות (111)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הפוסט מעולה ומלמד הרבה, כך גם מכלול התגובות.
.
אבל העבודות האלה אינן אמנות.
אני לא רואה מישהו שמוקיר אמנות,
נכנס לתערוכה של חמישים עבודות כאלה.
.
יש כאן פוסטר של הצהרה מסויימת,
הפוסטר חוזר על עצמו בווריאציות מאד צפויות.
.
בניגוד להתיחסויות כאן לציירים המערביים שאת ציוריהם הביאו כאן,
אני רואה גם אצלם את המסר החברתי!
בעצם הצגת הנשים אצלם מועבר המסר וחודר ללב הצופה המערבי,
אז ותמיד,
אבל בכלים של אמנים עם יכולות מגוונות ומאד מקוריות.
.
לא טריק כלשהו, אפילו שהוא מתוחכם ויפה.
אסתטיקה לכשעצמה יכולה להטעות בכל הנוגע לאיכות אמנותית.
.
(לפי מה שכתבתי בשורה הראשונה, אחזור לקרוא את הדיונים כאן.)
תענוג לקרוא וגם לראות את התמונות בתגובות.. פנטסטי.
אני זוכרת אמנית ישראלית שכתבה פסוקי קוראן על גופה, אני רק לא זוכרת את שמה. נדמה לי שראיתי אצל רוזן בזמנו לפני כמה שנים. וזה מקסים.
קליגרפיה באיסלאם היא דרגת אמנות גבוהה ביותר. אני נפעמת בכל פעם מחדש מהיופי הזה.
אין לי מספיק כוכבים, אבל יישר כוח גדול , ממש נהניתי.
איזו הפתעה!
המון תודות לך ויאללה לתת גז ולהגיע לדה מרקר :)
בהערכה,
לולה
לולה יקירתי
זה פוסט שהיה כדאי להיכנס בגללו....
ובכלל, בלוג נהדר פתחת לך כאן, מגוון, עשיר ויצירתי.
אני :)
תודה מימי על הביקור והתגובה :)
הפוסט שלך מעניןותודה שהיצגת בפנינו את האומנית המדהימה ללה כל עבודה עם קליגרפיה מרתקת כמן היפנית למשל או אפילו העברית בקשר למעמד האישה במרוקו יחסית לארצות כצו אירן או אפגניסתן במרוקו האישהיותר ויותר חופשיה במיוחד בגלל השפעת הצרפתים
אמנות מרתקת, מעניינת ומעוררת השראה.
עוד אחזור לכאן.
המציאות הזאת של אישה מחוקה אינה רק בחברה המרוקנית
לצערנו. היא קיימת בכל מקום ובכל סטטוס ומצליחים היטב להחביא אותה
מתחת לשטיח.
תודה על שהבאת, לולה.
לולה,
'אולי רוצה לסתום להם ת'פה בדרכה... '
כשקוראים את דבריה של פאטמה אבו ראמי, על היחס שלה לאביה, אי אפשר להתעלם ממילות ההערכה והאהבה שהיא מרעיפה עליו. כמו כן גם לגבי האמנים הגברים מהם למדה ואיתם עבדה. ולכן קשה לי לחשוב על אפשרות שבה היא מנסה 'לסתום להם את הפה' אלא אולי להביע מחשבה אחרת - שאולי גם להם קשה בתרבות שלהם? ואולי גם הם לא תמיד יכולים לומר את מה שהם רוצים לומר? שגם הם כבולים לכללים ונוהלים בתרבות שלהם?
לא נראה לי נכון לנסות להטות את המסרים שבתמונות לכיוון פמניזם ראדיקלי שנקודת המוצא בו היא שכל גבר הוא בחינת 'אוייב' ושיש מלחמה בין המינים. אם מוציאים את זכוכית המגדלת ובוחנים היטב, ולאט, ישנו סיכוי שנוכל לראות דברים אחרים פרט לאלה הקשורים ל'מלחמת כוחות בין המינים'...
המשך יבוא...:)
גליתוש דרלינג, המון תודות :)
תודה על הקישור חסראל. אני מביאה לכאן ציטוט מדבריה של פאטמה אבו רומי:
"באמצעות הציורים שלי, אני משחקת תפקיד של בת אדם שמנסה לשנות את המציאות הזו- המציאות והמנטאליות שקשה מאוד לשנות.
המציאות בחברה הערבית הים תיכונית, קשה אשר משתקפת בתרבות ובמנהגים. החברה מרופדת באלימות
בכל שכבותיה. קיימת אלימות נגד ילדים ונשים. יתרה מזאת קיימת אלימות מהמוסד נגד העם.
אני מגנה כל פעולה וכל אמירה שלא נזכרה בכתובים הקדושים. "
אני יכולה להוסיף שעל פי עבודותיה, היא מציירת רעלה גם על פיותיהם של גברים, וזה אומר דרשני.
אולי רוצה לסתום להם ת'פה בדרכה...
היא משתמשת בערבסקות המשולבות ברעלה ובתפאורה שמאחורה ולא בכיתוב באותיות.
פאטמה אבו רומי ©
תודה לך גרייס :)
תודה תמר :)
תודה ליאורה :)
תודה יורם :)
שושי יקרה,
יש לינק לתמונות. כל עוד את מצרפת קרדיט לאמנית, תוכלי לדעתי לצרף לכל מקום.
תודה
אחשלי חמוד,
זה מזכיר את הבדיחה עם התירס :)
תודה
לולה,
בהקשר של הפוסט, הפנייה לציירת פאטמה אבו רומי.
בתחילת הדרך אומנם, אבל מקומית.
http://images.google.co.il/imgres?imgurl=http://farm1.static.flickr.com/113/279291162_02c764d05a.jpg%3Fv%3D0&imgrefurl=http://flickr.com/photos/78052566@N00/279291162/&usg=__1PKBNVh8FyAqDRJKGvb8PdKKHAA=&h=500&w=494&sz=224&hl=iw&start=10&tbnid=ZWGVazmiY-WrXM:&tbnh=130&tbnw=128&prev=/images%3Fq%3D%25D7%25A4%25D7%2590%25D7%2598%25D7%259E%25D7%2594%2B%25D7%2590%25D7%2591%25D7%2595%2B%25D7%25A8%25D7%2595%25D7%259E%25D7%2599%26gbv%3D2%26ndsp%3D21%26hl%3Diw%26sa%3DN
תודה
ח.
שמעון,
לא הבנתי את הקשר בין היצירות לבין דבריך. אשמח אם תסביר את כוונתך.
ועוד:
Fumee d'Ambre Gris - John Singer
'The Light of the Harem'
Henri Matosse - Standing Odalisge with a plate of fruit - 1924
צריך רק להעמיק מבט.
התפלאתי מר רוזנברג
שאינך מתייחס לסמליות שבעבודות.
הרי האומנית אינה זקוקה למעשה להגנתנו
אך מדובר בעבודות מינימליסטיות ולכן הן חוזרות על עצמן
בתנוחות מופנמות ושקטות,כדי לבטא מ ח א ה דרך הדממה,
המינימליזם והאנונימיות שהן נאלצות לשאת
זו התרסה ...על מצבן של הנשים.
אבל אולי הזעקה השקטה והמופנמת של הנשים לא מגיע לאוזני גברים
תוצר של אלפי שנים של חוסר קשב לנשים...
ועוד שאלה מר רוזנברג, ברשותך.
מה בעצם אתה אומר במשפט הזה?
"בעיני זו אמנות ממוסחרת ומזויפת, הקורצת למכנה משותף נמוך":
האם כוונתך לכל אלו שהגיבו והתעניינו בעבודותיה lalla essaydi בפוסט הזה?
האם כוונתך למכלול הנשים שנחשפו והגיבו לעבודותיה של lalla essaydi ?
האם כוונתך לאוצרי האמנות מהמערב שהציגו את עבודותיה אצלם במוזיאון/גלריה?
האם כוונתך לקהל המערבי שנחשף לאמירה על אורח חיים שלא הכיר טרם עבודותיה של lalla essaydi?
האם אתה שוביניסט?
זאת הראשונה
והיתר בהקטנה:
2-3 תמונות? תמהתני מר רוזנברג הנכבד. כדי להבין את הרעיון לעומק, היית צריך להתבונן ביותר מ-2-3 עבודות שהביאה לולה. והרעיון כצ'ק עם כיסוי ענק בא לידי ביטוי בכל עבודותיה של האמנית המצורפות ללינק. צריך פשוט ללחוץ עליו. מכנה משותף נמוך הוא זה הקובע על עבודותיו של אחר כיומרה מתייפייפת ומזוייפת, אבל על טעם וריח באמנות ובאמירה שיש מאחריה, אין מה להתווכח, איש הבנתו וטעמו.הנה עבורך הלינק שוב, על מנת שתוכל להתרשם ממבחר עבודותיה:
http://www.artnet.com/Artists/ArtistHomePage.aspx?artist_id=424015783&page_tab=Artworks_for_sale ועל עומק באמירה בנשות מרוקו שלה:Delacroix, Eugene (1798-1863). Algerian Women in Their Apartment. 1834. Oil on canvas
או אוליי דרך כאן תוכל למצוא עומק זעיר באמירה:
Jean-Léon Gérôme, The Slave Market, c. 1867. Oil on canvas - שוק העבדים
האם כאן יש עומק? שם הציור הוא שפחה הגדולה.
The Great Odalisque. 1819. Oil on canvas
מקווה שהועלתי ולו במעט.
דבריה של אילנה אדנר מעניינים ונכוחים. זה לא שייך לכך שהציורים כמכלול אינם לטעמי. הרעיון במכלול אינו עמוק, וגובל בפשטנות עובדה שכולו מתברר ב-2-3 תמונות. מעבר לזה זו חזרה ולעיסה. ואגב, לא תהיה זו הפעם הראשונה שבה כוונת אמן לומר משהו "גדול" מתבררת כיומרנית, ונותרת כצ'ק ללא כיסוי.
ולא אמרתי מילה על יופי אסתטי. אמנות טובה אינה בהכרח יפה. ודווקא כאן התצלומים כן יפים, וגם זו חולשתם כי הם גובלים - ממש בהתיפיפות, ממש כמו הרעיון ה"ביקורתי" שמאחוריהם.
בעיני זו אמנות ממוסחרת ומזויפת, הקורצת למכנה משותף נמוך.
נאלצת להסכים עם גליתוש פעמיים ביום אחד.
אין שום הבדל בין הנשים האורתודוכסיות
ביהדות שאסור להשמיע "קול בערוותן"
והן מופרדות גם בחתונה ואפילו באוטובוסים
דחקו אותן למושבים האחוריים,מה יש להכביר מילים.
אילנה, העבודות שלה סובבות מתוך עניינה והצגתה של הקנאות הדתית, במרוקו במקרה הזה, ומה היא עושה לנשים. עצוב לאמר, אבל כשמדברים על דת וקנאות דתית אין הבדל גדול בין הדת היהודית לדת המוסלמית, כי הדוגמא שלך ל'מיהו כתב סת"ם', היא מצויינת, והיא לא אחת.
נשים' אסירות דיבור', לא מתוך 'הסגר' של דת, הוא נושא נפרד. ההדגש בעבודותיה הוא על איסלם חוסם נשים. לדעתי.
אולי אם הכותרת היתה כשם כותרת התערוכה של האמנית, היה קל יותר להבין את הרעיון המרכזי.
הכותרת לאוסף התמונות היא:
KALLAMAT AL-NISA
'מילות הנשים' או 'מילותיהן של הנשים'.
אני בכלל לא בטוחה שהכוונה של האמנית היתה להציג את 'נשות מרוקו' כקבוצה הומגנית. למעשה, אם היתה עושה זאת, היתה חוטאת בסילוף אמת.
הנשים, כפי שהן מוצגות על-ידיה באוסף התמונות הזה, לא מייצגות את נשות מרוקו אלא את קבוצה מתוך הנשים המוסלמיות.
כל מי שינסה לטעון שכל הנשים, או רובן, בארצות המוסלמיות, עטופות ומכוסות בצורה זו, יחטא לאמת.
הניקאב, לא מופיע פה.
החוג'אב, גם הוא לא
הנשים עטופות, אבל בעיקר הן עטופות במילים, ובכך מתרכזת האמנית. המילים.
הנשים של ללה יושבות, או עומדות, ופיהן מכווץ.
זוהי תופעה שנמצאת גם בעולם המערבי. גם פה, הפיות של הנשים מכווצים ולא תמיד יש לנו אפשרות לפצות את הפה ולומר, לעשות, כפי שאנחנו רוצות. לנסות לומר שזוהי תופעה שקיימת אך ורק בעולם המוסלמי, יהיה בגדר בדיחה לא מוצלחת...
הדבר היחידי שלדעתי אפשר היה לקשר ישירות למחאה כלשהי לעולם הגברי, נמצא בתמונות בדרך עקיפה. דרך הקאליגרפיה, סגנון כתיבה השמור לכתיבת ספרי קודש ע'י גברים.
אבל, ראבאק, האם אשה יכולה להיות סופרת סת'ם ביהדות??
גם אצלנו הנשים מוחזקות מחוץ לתחום הזה.
אם אנחנו מתרכזים על התמונות שלה רק מהיבט של 'היא מוחה נגד הגברים בעולם המוסלמי', אנחנו טועים.
המטרה של ללה, כמי שגרה וחיה בעולם המערבי, הוא לא להביט בנחיתות כלפי העולם המוסלמי והאשה שבו, אלא שדרך התמונות שלה, ננסה גם לראות את העולם המערבי שלנו. בסה'כ ההבדלים לא כ'כ גדולים....
תודה גליתוש על קישור מעניין, שמרחיב ומעשיר את נושא שימוש הקליגרפיה בעבודותיהן של נשים אמניות בעולם המוסלמי.
אני רואה הבדל יצירתי משמעותי בין שתי האמניות ששמן עלה בפוסט זה.
Lalla Essaydi יצאה חוצץ נגד החברה המוסלמית, נגד הגברים שמדכאים ומשפילים את הנשים, ואילו המסר של Shirin Neshat פוליטי ונגד הרפלוביקה האיסלמית.
אולם על פי ההסבר בכתבה, הנשק המוצג הינו סימבול להתגוננות הנשים במהפכה וגם בחייהן הפרטיים.
שבוע טוב
כנראה שזה מין גל טרנדי בקרב נשים-אמניות יוצאות העולם האיסלמי העוסקות בדמותה של בת עמן.
אמנית נוספת הנישאת על אותו הגל היא Shirin Neshat בת אירן המשלבת אף היא קליגרפיה בעבודותיה. לינק שווה קריאה.
הנה אחת מהעבודות מתוך התערוכה
"Women of Allah"
שם התמונה :
Allegiance with Wakefulness
נאמנות עם ערות. ערות עם קת שלופה בשם הדת? קצת מפחיד...
פנינה דרגו,
התחברתי מאד למה שכתבת. החשיבות העצמית של הגברים המוסלמים מחד וגימוד דמות האישה מאידך - עדים לה יום יום אפילו שאנו חיים במאה ה-21.
תודה שחזרת ושב"ש
תודה שמעון.
מה שחשוב בצילומים של ללה זה הרעיון והאמירות שמסתתרות מאחורי העבודות שלה. זו הייתה מטרת הפוסט ולא "היופי" :)
ממליצה לך בחום לקרוא את הקישור שאילנה אדנר הביאה בהמשך. תופתע מאד מהייחוד שבעבודות.
שב"ש
גליתוש דרלינג,
כוונתך לא הייתה לי ברורה. את צודקת בהחלט וכמה נכון, הכיתוב קוראני, גברים באמונתם יחיו, והנשים קצת פחות.
תודה שחזרת ושב"ש
נתושק`ה הפתעת :)
שמחה מאד לראות אותך בין המגיבים. תקראי מטה את הקישור שאילנה אדנר הביאה ותביני את הפוזות של הדוגמניות.
שב"ש יקירתי
מיא דרלינג,
הסליחה איתך ועם פאליירו הספרדי. היה לי נדמה שהכיפה שעל ראש הדוגמנית, זה כיפה/כיסוי של צועניות :)
שב"ש
תודה נעמה. העיקר שנכנסת :)
שב"ש
תודה יקירתי.
מתגעגעת אליך :)
שב"ש
תודה לך דניאלה :)
שב"ש
תודה דרור. זה גם סוג של מסע :)
שב"ש
תודה יהודית. שמחתי שנהנית מהשיתוף :)
שב"ש
תודה עופרי.
אני מפנה אותך לקישור שאילנה הביאה על עבודותיה של הצלמת. זה קישור מלמד שמאיר על הרעיונות של ללה :)
שב"ש
אילנה נהדר, פשוט נהדר החומר שהבאת לנו כאן.
אם כך, הביקורת של הציירת נוקבת בהרבה יותר ממה שאפשר לראות במבט ראשון. לחבר חומר "נשי" כמו חינה עם טקסטים קדושים מן הקוראן (ששמור לגברים בלבד), זו עזות פמיניסטית בעלת משנה תוקף בעולם הערבי.
גם המקום עצמו, כפות רגליים, יש בו משהו מתריס לטעמי, כאילו הנשים דורסות ומתקוממות פיזית נגד מעמדן בחברה המערבית.
האינטרפרטציה המעניינת של ללה לציורים אורינטליים עתיקים, מציגה כדברי הכתבה עולם נשי משוחרר מחבלי הגברים.
יישר כוח לידידך מהמוזיאון, שהואיל להעשירנו במידע חשוב ומרתק שקשור לעבודתה של הציירת.
תודה רבה ושב"ש
אם מגדילים את התמונות, אפשר לראות שרגלי הנשים אינן מלוכלכות אלא צבועות בחינה.
הקליגרפיה 'המוסלמית' (כפי שאליסיה שחף הגדירה, אבל מבלי להסביר מדוע 'מוסלמית') שמעטרת אותן, הוא הסגנון בו הקוראן, וספרי קודש מוסלמים אחרים, כתוב.
ה'התכתבות' (הייתי מכנה את זה כ'דיאלוג') של האמנית היא עם ציורים 'אוריינטלים' שנעשו ע'י כמה אמנים במאה ה-19, אינה מובנית אלא אם כן מכירים את הציירים ואת הציורים. אישית, פרט לציור אחד או שניים, לא זכרתי את היצירות של האמנים האלה.
כדי להבין את הדיאלוג הזה, התקשרתי לחבר שעובד במוזיאון והוא הפנה אותי לקישור שעוזר להבין:
http://www.decordova.org/art/exhibitions/current/images/essaydi/les_femmes_du_maroc.pdf
עוד סיפר לי החבר שמילות האמנית, שמופיעות בצילומים, עוסקות בנושאים כגון: תקשורת, זהות תרבותית ואישית, זכרונות וחופש אישי.
שבת שלום.
תודה, לולה, אמנית נפלאה!
נראה שאת הכיתוב היא יוצרת
על החומרים עצמם, ולא על הצילומים
תודה מיכאל ושב"ש :)
תודה שץ.
הבאת הערה מעניינת בקשר למסגדים :)
שב"ש
תודה יקירתי ושב"ש :)
תודה עודד.
החכמה לא שלי. אני רק משתפת :)
שב"ש
תודה לך אימיי ושב"ש :)אם ככה, הפוסט הזה הגיע אליך בזמן :)
תודה רחל ושב"ש
תודה עופרה.
שמחה שנהנית :)
שב"ש
התוספת המחבקת :)
תודה מיקוש ושב"ש
תודה לאה ושב"ש :)
תודה ליריקה ושב"ש :)
תודה איריס.
הצילום האחרון הוא מאותם הצילומים שרצים חופשי באימייל :)
שב"ש
תודה על השיתוף, שימוש בקליגרפיה מאוד נפוץ באמנות הן העכשווית.
התוצאה מדהימה לדעתי.
תמר
פוסט מרתק ויפהפה :)
מרשים ומעורר מחשבות !! *
לולה
תודה רבה על התמונות העוצמתיות האלה.מאיפה הן? האם אפשר להעתיק אחת (עם קרדיט לציירת, כמובן) לפייסבוק שלי? אני שואלת בעניין זכות יוצרות
תודה רבה*
שושי
נשים מרוקאיות זה סכנת נפשות.
אולי בתמונות הן נראות ענוגות ומחוייכות, אבל כידוע במציאות הן סופות טרופיות עתירות משקעים.
מאמר יפה וסקירה עדינה ומקסימה, כדרכך בקודש.
שאפו.
גם אני רואה את זה כך. וגם בחירת הקליגרפיה שיוצרת אחידות ומונוטוניות, לא סתמית.
הנשים ממש לא נראות [אילנה רואה טוב יותר בזכות האור העז בשבדיה] הן no one ב- חלל שהוא no where ובעולם
ההטרוגני הן no body . ולכן בחירת הגוונים המונוכרומטיים יוצרים אחידות עם הback וזה באמת כמו טאפט כפי שגליתוש רואה.
ברור שכולנו רואים אומנות מעולמנו הפרטי/חוויתי. אך תראי מעט מאוד אם בכלל, [ גם באומנויות של ציירים ואומנים באפריקה המוסלמית,] פנים חשופות על כל התווים של אישה,זה מאוד לא מקובל לעומת ציורי גברים הניראים מכובדים מאוד.כי החשיבה הזאת היא בסיסית.
התכוונתי לסימבוליקה החיוורת, האנמית, לבוש כשק אפר, סימבוליזם המתאים לדמויות ואורח חייהן. יצירת נשים טאפטיות שכמעט ואין הבדל בינן לבין הקיר שמאחוריהן. הכיתוב קוראני, גברים באמונתם יחיו, והנשים קצת פחות.
תודה ראשל.
הנשים של מרוקו רק סימבול לרוב הנשים בארצות הערב ולא רק.תודה גליתוש.
אני חושבת שהביגוד אנמי וחיוור על מנת להדגיש את רעיון הכיתוב עליו. לו היה צבעוני או ככה, הכיתוב עליו היה הרבה פחות בולט.
פוסט מעניין. תודה לולה
וזאת אף שכמכלול (יעני מעבר לציור אחד או שניים) ציוריה של ללה אינם ספל הקפה שלי (אבל זה עניין משני כאן).
יופי של פוסט ויופי של עבודות.
בעבודות אמנות - אני הולכת עם ההרגשה האישית. מה שהאמן אומר יכול להוסיף ויכול לגרוע - אבל החשוב הוא מה זה עושה לצופה. בי נגעו העבודות. הקליגרפיה של הכתב הערבי כל כך יפה ושילוב של כתב ממש על תמונה - טכניקה שאני מאד מאד מאד אוהבת. הפוזות והדוגמניות... נו... לא משהו חדשני... פוזת ה"מאיה השוכבת" כבר שחוקה למדי.
אבל - כיף שהבאת. היה שווה לחכות ;-)
(כותבת זו שלא כותבת יותר כחח)
ברוכה בבואך מיא ותודה על תמונה מרהיבה.
יפיפיה הספרדיה. יש בה משו צועני :)
תודה ואלרי.
אז מזל שלא נולדנו במרידיאן אפריקאי :)
תודה דנה.
שמחה שאהבת את הנושא של הפוסט והתחברתי מאד למילים שלך:
אלא גם בשל הקשר שבין קליגרפיה לבין קעקוע. הדיו המכתים.
המצב החברתי בו נמצאות נשים אלו הוא ממש כמו קעקוע על גופן ועוד יותר על נפשן שלהן.
האמת , זאת כבר פעם שניה שנכנסתי לפה, והוקסמתי ממה שהבאת לנו.
תודה רבה, לולה!
*
תודה.
פוסט יפיפה. יופי של עבודות חידשת לי באופן בלתי רגיל * תודה
לולה,
מזמן לא היתה לי הנאה כה גדולה מרשימה מעניינת,עשירה ומפרה. תודה לך אשוב
העבודות מענינות מאד
אך המסר בפוסט
לא היגיע אלי מהעבודות.
נראה שההתבוננות היא מערבית
חיצונית , לא אותנטית.
ובהעברת תחושות המזרח והאוריינטליזם
כמו כל תרבות אחרת, נחוצה אוירת
ההשתייכות והסובייקטיביות וההטמעות
בתוך החברה.
מסכימה עם אילנה אדנר בתגובתה.
תודה לולה שהבאת לנו מן העולם הזה הבלתי מוכר. מרתק !
תודה שהבאת
אוי הרגליים היחפות שלה....
אגב גם במסגדים אין ציורים רק כתובות
לולה,
פוסט מרתק
עם אמירה מאוד חשובה,
מאוד אוהבת את היצירות שהבאת,
המון תודות
דבי
פוסט מקסים ויפיפה.
תודה רבה
איימי
לולה מקסים מה שהבאת, והתמונות יוצאות מן הכלל.
בדיוק אתמול שמעתי הרצאה במוזיאון
תל-אביב על אמניות מוסלמיות, שרובן גרות במערב,
אבל לא רק.והן מציירות ומצלמות את הנשים המוסלמיות
והמשפט החשוב שהן אומרות: שהנשים המוסלמיות
מדברות בעיניים, כי רק את זה רואים.
לולה
העבודות מביעות עוצמה ורוחניות. אמירות כנות ונוקבות.
כמו לכתוב על גוויל שהכל סופג
תודה על פוסט מעשיר
לולית יקרה,
פוסט מעניין מאוד מאוד במילים ובתמונות.
והתוספת האישית שלך - כמובן! :)
תודה חברה.
תודה על הכתבה המרתקת ועל החשיפה לאמנית המעניינת!
לולה,
מצטמצמות בשפע.
פוסט מרתק וצילומים יפיפיים.
גם מהנה וגם מומלץ, לפחות מהצד המערבי שלנו.
תודה
ל.
וואו, לולה, מאוד מרשים, אין ספק שזו ביקורת אמנותית מאוד נוקבת.
ומאיפה אני מכירה את הצילום האחרון?
לולה יקירה.
תודה ששיתפת
אותנו בפוסט זה.
לצערנו, לא רק נשות מרוקו
נמצאות במקום בו הן נמצאות.
תודה רבה על הפוסט המושקע היפהפה :))
מומלץ על ידינו בקטגוריה "פנאי".
המשך יום נפלא.
מרתק.
הנה ההיפך הגמור, תמונה אקזוטית-רומנטית של לואיס ריקרדו פאלרו הספרדי בן סוף המאה ה-19. כמעט שאפשר להתגעגע לקולוניאליזם.
אילנה,
חייבת להודות שיש משו בדברייך ונעמה כבר נגעה בזה. יש משו תיאטרלי ומתוכנן מראש בצילומים של ללה. קשה לי לומר אם זה טוב או רע, כי יש אספקטים להנה ולהנה.
בכל מקרה, ההתרשמות שלי מדבריה של אליסיה שחף (חוות דעת אישית) שכוונתה לחיים הכלואים שלהן בין ארבע קירות, חוסר העצמאות והתלות הבלתי נסבלת בגבר ששולט בהן. בהנחה שהצילומים אותנטיים, הם נעשו בבית ולכן הן חושפות את הפנים והגוף להבדיל מהליכה ברחוב.
תודה יקירתי
תודה תודה לההוא משם ולזה מכאן :)
איזה יופי של עבודות. המסר מאוד חזק.
כואב. מקומם.
אני בטוחה שלו נולדתי עם האופי שלי - במקום חשוך כלשהו על היקום, היו רוצחים אותי.
כי אופי כמו שלי לא יכול לסבול כפייה משום סוג, צורה.
אני מורדת מגיל אפס, ככה נולדתי.
מזל גדול נפל בחלקי להיוולד במקום שלקול שלי יש פנים.
{למרות שזה לא תמיד עוזר, אפילו לא במערב הנאור}
תודה נעמה.
את צודקת לגבי הדוגמניות. מלוטשות מדי, אבל לא כולן :)
פנינה דרגו,
אני מוחמאת מתגובתך ומזדהה עם המשפט: "...נותן לי להרגיש בת מזל".
לא אחת אני תוהה, איך חיי היו נראים לו נולדתי למשל, למשפחה קובנית או לשבט אפריקאי :)
תודה לאה
שמחה שאהבת והצילום האחרון הובא כחיוך :)
תודה חביבתי.
קבלי חיבוק :)
תודה שרון.
תודה על הביקור והתגובה :)
וואו, ממש נדהמת מהמקוריות שבתמונות הללו,
הרבה תודה שהבאת אותן לכאן.
רואים אכן שיצרה זאת אישה, על פי הדגשים הקטנים של פרטי הנשיות והסבל,
כמו הרגלים המלוכלכות מהליכה יחפה של הדמות בתנוחת האודליסק של אנגר,
הלק האדום בציפורניים, שהוא כמעט הצבע היחיד בתמונה...ועוד.
מוקסמת לגמרי.
אני חושבת שלא בכדי היא בחרה את מוטיב הקליגראפיה,
לא רק בגלל שהוא מקצוע גברי לחלוטין,
ולא רק בגלל שהוא משקף את היכולת המוסלמית להביע אמנות ברמה גבוהה ועדין
להישאר צמודים לאיסור של אל תעשה לך פסל וכל תמונה...
אלא גם בשל הקשר שבין קליגרפיה לבין קעקוע. הדיו המכתים.
המצב החברתי בו נמצאות נשים אלו הוא ממש כמו קעקוע על גופן ועוד יותר על נפשן שלהן.
שוב תודה,
ואני במקרה היום שמתי בגלריה שלי תמונה של דלקרואה, שאוהבת דווקא משום האורינטליות שבה, כפי שנתפסה ע"י גבר מערבי בטיולו במרוקו.
ציורים מרשימים מאד ויופי שהבאת.
אבל, כשאני מביטה בצילומים, אני לא חווה את אותן חוויות שאליסיה שחף חווה.
ואנמק לך (כי אני יודעת שאת מאד אוהבת את התגובות הארוכות שלי!)
א. אני לא רואה נשים חסרות ייחוד, חסרות פנים וגוף' אלא נשים עם הבעות פנים מאד ברורות, הן מאד מיוחדות באווירה הביתית שלהן. את הגוף אפשר לראות בבירור למרות שהוא מכוסה.
ב.האמנית ממרוקו, אבל גרה בארה'ב. כל מי שעזב את הסביבה הטיבעית שלו ועבר לגור במקום אחר, ובפרט בתרבות המערב אירופית, מבטו אינו 'מבט פנימה' אלא מבט 'אחר'.
כאשר אליסיה מעלה את מבט האיש המערבי 'הצופה בהתפעלות 'באחר', היא נלכדת במלכודתו של אדאוורד סעיד (ע'ע אוריינטליזם'), שגם הוא בעצמו 'חטא' ולפעמים הביט על העולם המוסלמי בעיני 'האחר'.
יחד עם זאת, אין ספק שהציורים מעלים שאלות מאד חשובות בנוגע למעמד האשה בעולם המוסלמי.
אני בור בכל מה שקשור לציור
אבל אהבתי
יפה באופן יוצא דופן.
אפשר לחוש בעדנה של האומנית
היא נוגעת בדמויות כמו ברפרוף
כמו לגעת מבלי שיאונה להן רע.[עם הרבה כבוד]
הדמויות מרחפות וכמעט ולא פיזיות
כך ניכרת העוצמה הרגשית של האומנית
מעבר לאומנות....ביחס לנושא
של אשה שהיא לא פרסונה..
כאישה מערבית החווה חירות טרויאלית
מהסוג שיש לנו ,נותן לי להרגיש בת מזל.
ולחשוב שבמרחק של אלפי ק"מ ספורים,יש
נשים שהן חסרות פנים ושם
והן נמצאות שם אינסטרומנטאלית עבור
הגבר/הדת/המסורת
גורם לתיסכול ענק.
לולה, הבאת הפעם פוסט מבריק, חכם יפה ומרתק כאחד. הצילומים מחזקים מאוד את הטקסט. הצילום האחרון מוכר לי ממקומות אחרים, שייך ולא שייך לפוסט.
תודה לולה יקרה על ההעשרה הזאת ומהמבט המיוחד על הנשיות המרוקאית ו*
לאה
פוסט מקסים לולה יקרה.
העיקר החיבוק(:
יפייפה.
ש.ש.