כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    לגהנום או לגן-העדן - דרך הקניון

    5 תגובות   יום שני, 21/12/09, 20:02

    התמזל מזלי ובשנים האחרונות לא בקרתי בבית-החולים "הדסה עין- כרם", אבל רק בשר ודם אני, לא לעולם חוסן. שלשום נאלצתי להגיע לשם, לאחת ממחלקות בית-החולים לסדורים שבטרם אשפוז.

     

    כמה זמן עלי לפנות, שאלתי את הרופא.

    הרבה,  ענה בכנות,  הוא  שבקי באומנותו ובסביבתו, קרי, מסדרונות הדסה עין- כרם.

    יום הלך פארש? רציתי להיות בטוחה. כן, ענה בלי לטייח.

     

     

    ואכן יום נמשכו סדורי האשפוז, מרגע ההגעה לחניה של בית-החולים ועד גמר התהליך.

     

    מילא, יום שלי הלך פארש, הפסדתי יום  עבודה, אבל מה על כל מי שיומם הולך פארש על תהליך דומה, עשו חשבון כמה כסף מערכת הבריאות יכלה לחסוך למשק העבודה, אבל למי אכפת.

     

    סטיתי מהעיקר, לא על אובדן היום רציתי לכתוב אלא על תאורו.

    כאן נכונו ההפתעות.

     

    מגרש החניה של הדסה עין-כרם, התרחב, וטוב שכך. בית-החולים הצמיח עוד בנין ועוד אחד.

    בשטח בית-החולים, בין אזורי החניה, לאורך מסלול קבוע, אוטובוס פנימי מסיע בקביעות, כמעט ברצף את מי שצריכים להכנס לבית-החולים. (בפעם האחרונה שבקרתי שם, מיניבוסים היו המוביל העיקרי).

     

    אבל ההפתעה הגדולה, נכונה לי אחרי שירדתי מהאוטובוס -  לא זיהיתי את הכניסה לבית- החולים,  לרגע תהיתי , אם לא תעיתי בדרך, שאלתי נוסעים אחרים. זאת הכניסה, ענו.

    ואף על פי כן, הכל נראה אחרת, מבעד לחלונות הזכוכית לא  ראיתי את מסדרונות הדסה המוכרים.

    בטח מסיבות בטחוניות, נחמתי את עצמי, עברתי את שורת המאבטחים ואיפה  עמדו רגלי אם לא בקניון!

     

    כלא מאמינה עדיין למראה עיניי, יצאתי מהמבנה לוודא שוב אצל המאבטחים, אם זאת הכניסה הראשית לבית-החולים.

    כן, ענו  בבטחה.

    חזרתי לקניון.

     

    כסהרורית חפשתי את השלט שיוביל אותי לבית-החולים.

    יש!

    אם אפנה שמאלה, עלי לעבור את הקניון, אם אפנה ימינה, גם כן יהיה עלי לעבור בקניון. בלית ברירה נשרכתי בין חנות הפרחים, ריחות הקפה, שולחנות הספרים, חנוית השמאטעס , השמונצס והפטשיווקעס. דווקא -  לא קניתי ולו פרור.

     

    בטח חשבתם שמובילים אותנו דרך הקניון המקורה כדי להגן עלינו מפני השמש בקיץ או הרוח או השלג הירושלמי לא עלינו.

    טעות!

     

    אחרי הקניון,  אני שוב בחוץ, עוברת דרך גשר עילי, אמנם מקורה, אבל פתוח לרוח פרצים חורפית משני צדיו. עוד מספר צעדים ואני ברחבה פתוחה, אז למרבה הפלא, סוף-סוף עומדות רגליי מול המוכר והידוע - הכניסה הראשית לבית-החולים. (שאף אחד לא יעז להצדיק את הוגי הרעיון באמתלה של הגנה כלשהי על החולה בדרכו לבית-החולים.)

     

    נשמתי לרווחה.

    להסיר צל צילו של ספק, שאלתי אם אפשר להגיע לכניסה זו שלא דרך הקניון.

    בטח שלא, ענה אחד השומרים.

     

    בשר ודם אני, לא נולדתי אתמול וכבר בקרתי בחיי בבתי-חולים הרבה. החל מבתי-חולים קטנים ואקסלוסיביים וכלה בבתי-חולים ענקיים, מה שנקרא, בתי-חרושת ולא בתי-חולים. איפה לא הייתי, בשיבא (תל השומר של פעם), ברמת השרון, ברמב"ם ובכרמל, בצפת ובאילת, בפוריה, במאיו קליניק במינסוטה ובבלינסון בפתח-תקווה  -  אבל בתופעה שטנית כמו זו שבהדסה עין-כרם לא נתקלתי עדיין.

     

     

    הנזקק לשרותי בית-החולים נאלץ לעבור דרך קניון.

     

    נכון, יש קניון סמוך גם למאיו קליניק, אפשר להגיע אליו בגשר עילי מקורה או דרך העיר התחתית, בגלל הקור השורר בחוץ. בשטח בית- החולים שיבא קיימים כבר שנים,  קניון, סופר ומלון סמוך.

    אבל להאריך לך את הדרך, להכריח אותך להגיע לבית-החולים (כמו למטוס להבדיל) דרך קניון - איזה בזיון, איזה זלזול בנזקקים לשירותי הרפואה, זחיחות דעת, חוצפה, ציניות, איזה מוח מעוות ורודף בצע הגה  רעיון שטני כל כך.

     

    אילו דנטה היה קם לתחיה, אולי היה מוסיף את הקניון כעוד  מדור בגיהנום, אבל לעבור דרכו עוד לפני שהגעת לשם, לפני שהגעת לתחנה האחרונה, אלוהים ישמור!

     

    מיד עלו בזכרוני שווקים בהודו ועוד מקומות נדחים, וראיתי את ה"דוקטורים- רופאי השיניים", העוקרים לפציינטים את שיניהם, ליד התרנגולת  והפרה שמטילה את מימיה  והכלב המתרוצץ, בסמוך לרוכל ממתקים, כלים, פרות ושאר ירקות, וממש ליד הקצב, שנואש מלגרש את הזבובים, או מכתחילה לא האמין שיש לגרשן,  ולרגע חשבתי על גורלם של הפציינטים בשווקים הללו ועוד חשבתי, שמכמה  בחינות שפר גורלם מגורלי.

     

    עוקרים את שיניהם -  והם רואים שמים, חופרים בפיהם -  והם נושמים אוויר -  ומה עליי?

     

    במסלול שלי אין שמים,  דרך ארוכה לפניי להשתרך לאורך שלטי ניאון, בתוך בועה סגורה, מנותקת מהחוץ והכל כדי לאלץ אותי לקנות איזה דבר מה לפני שאגיע למחלקת בית-החולים, אולי התחנה  האחרונה בדרך לגיהינום או לגן-העדן.

    אגב, חשבו על הצעת מכרז, להקים איזה קניון בדרך לבית-הלוויות.

     

     

    בצלום: לא קניון - אגם טאנה, אפריקה. צולם בידי באבא יאגה

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/12/14 23:33:

      צטט: face 2014-12-20 03:02:29

      הצילום מצוין.

      את ההקשרים שלך אוהבת וגם זה לא חדש.

      לגבי קניון. מעדיפה תמונות מאיזה גרנד קניון ולא אחד עמוס חנויות ורווי חניות ומכוניות.

      האמת, גם אני

       

        20/12/14 23:32:

      צטט: rossini 2014-12-20 07:24:05

      עסקים קודם לכל.

      מעניין שעד כו לא אימצו את הרעיון שלך.מופתעצוחקבוכה

      אל תדאג עוד יאמצו, תחשוב כמה אנשים הולכים כל יום ללויות

        20/12/14 07:24:

      עסקים קודם לכל.

      מעניין שעד כו לא אימצו את הרעיון שלך.מופתעצוחקבוכה

        20/12/14 03:02:

      הצילום מצוין.

      את ההקשרים שלך אוהבת וגם זה לא חדש.

      לגבי קניון. מעדיפה תמונות מאיזה גרנד קניון ולא אחד עמוס חנויות ורווי חניות ומכוניות.

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין