רציתי לדבר על שני דברים - מהו אופנוען ומה בכלל הקשר שלי לעולם האופנועים.
התחלתי עם האופנועים בגיל 24. יש שיאמרו מאוחר מדי, יש שיאמרו "למה התחלת בכלל..." עברתי דירה לת"א. היה לי אז רכב. אחחחח - איזה רכב. אונו טורבו (למי שמכיר). אהבתי את הרכב הזה, החברים אהבו את הרכב, השוטרים לא כל כך (המהירות החוקית לא היתה מוכרת לרכב הזה). ואז, קצת לפני המעבר, נפל האסימון - זה או הרכב (+ שעות של תסכול בחיפוש האינסופי אחר חניה נורמלית, התעסקות בלתי נדלית עם צבעים של מדרכות, תפילות חרישיות שלא יורידו לי איזה מראה וכו') או למכור אותו (ולהיות עצוב). אני ממש זוכר את הערב שבו ישבתי עם זוגתי דאז (מ') ודיסקסנו את הסוגיה. אני לא רציתי לוותר על שני קצוות החבל (דירה + רכב) אבל משהו היה צריך לעוף.. וכך נמכר הרכב לאחד החברים.
עכשיו צריך כלי רכב אחר - מה עושים ? יאללה - אופנוע. לא צריך לחפש חניה, לא צריך לעמוד בפקקים, אפשר להגשים חלום של גיל 16, לא שואלים את ההורים יותר. לעסק סרג'יו.
מוציאים רשיון (לא משהו היסטרי, רק שיחנקו הטסטרים של חולון) וקונים אופנוע ראשון (חדש עם הניילונים). איזה כיף לרכב - זה לא יאמן. תחושת החופש, האויר, אין מסגרות של חלונות, אין וישרים, אף אחד לא יכול לעכב אותי (נגיד מישהו שצריך לפנות שמאלה באחד הרחובות של קרית שמונה ונוסע בנתיב השמאלי מערד בערך...) ומאז כבר החלפתי כמה אופנועים (כולל קטנוע, או יותר נכון גדלנוע אחד), עברתי תאונה אחת (טפו טפו חמסה חמסה - לא פשוטה אבל בלי אבידות). אז עכשיו באה שאלת השאלות - מה זה אופנוען ? בקיצור - אני מגדיר את עצמי כאופנוען (אם עוד לא הבנתם).
הייתי רוצה שתהיה לי איזה במה ב-hyde park ואוכל לדבר עם אנשים, עוברי אורח, להעביר להם תחושות של מה זה אופנוע - אולי אנשים היו חושבים פעמיים, אולי היו יותר אופנוענים, היתה דיעה שונה או אופנוענים, והעולם היה יותר טוב (קצת).
אני בעצם רוצה לשפר את העולם - רוצה שאנשים יהיו מאושרים יותר...
יאללה עולם - לילה טוב. |