0
אחד הדברים שמפתיעים אותי ב"אח הגדול" הוא העובדה שלא מביאים לשם אנשים שניחנים במידה מסוימת של ציניות, כאלו שיש בהם קורטוב של שנינות אירונית עם מעט תיבול מקברי. הציפייה שלי היא למצוא שם את אותם ה"אוסקר ויילדים" שפגשתי בילדותי בסדרות אנגליות (הייתה אחת מדהימה בכיכובם של טום קונטי וג'ון הרט. לצערי שכחתי איך קראו לה ואשמח אם מישהו יזכיר לי), אבל במקום זה מביאים לנו מקסימום "אביבים" שמעשי הקונדס הצפויים שלהם משעממים עד מוות או "מעייניות" שכל יכולתן היא לקלל באופן וולגרי. אפילו ב"אח הגדול סלב" לא היה שנון אחד לרפואה ואל תגידו לי שמנחם בן שנון. קורה אמנם, אחת לכמה תכניות, שטיפוס שנון קמעה מתארח ב"אחות הקטנה", אבל לרוב גם לשם מגיעים טיפוסים "קוליים" אופנתיים גרידא. מה שעוד יותר מפתיע אותי שגם בחיים ה"אמיתיים" אני בקושי מוצאת אנשים שיודעים ליצר שיח אירוני שנון, ויותר גרוע אני אפילו לא פוגשת אנשים שיכולים לסבול מקבריות או אפילו מעט ציניות. שוב ושוב אני מופתעת מכך שאנשים נעלבים מהערות ציניות. לאחרונה אפילו בתוך כתלי הבית שבו אני מבלה כל יום, שהוא אחד הבתים הציניים ביותר שאני מכירה, התברר לי שאחד הנוכחים נעלב ממשהו שאמרתי באירוניה. הדבר מעציב אותי, כי בניגוד לאביב מהאח הגדול לשעבר, אין לי כל כוונה לעצבן אנשים אלא בעיקר להאיר דברים מסוימים מזווית בלתי צפויה בתקווה שהאדם שממולי יוכל לצחוק על עצמו. בעצם, הדרך היחידה שלי לא להשתעמם למוות מהחיים האלו הוא מדי פעם לצחוק על עצמי או על מה שנראה רציני להחריד אצל זולתי. |