דילמה שניצבת בפניי בערך מהיום שבו גיליתי לראשונה מגע גברי מהו ועד עצם היום הזה.

מעצם היותי בחורה, יש סרט קבוע שכזה שתמיד יחזור ויהדהד לי בראש פעם בכמה זמן (בעיקרון יש מיליון כאלה, אבל כרגע אני מדברת על הדיון הספציפי הזה והוא) מהי ה"עמדה" המינית שלי.

משיחות עם המוני בנות, נראה שתמיד כאשר אנחנו מתחילות לצאת עם מישהו חדש, השאלה הזאת עולה. האם הוא רציני לגביי או אם הוא סתם רוצה לזיין? ובעקבות כך, אף נוצר מן מבחן כזה שאנחנו מעבירות בחורים.

להלן מספר ביטויים נפוצים למבחנים שכאלה:

1. באיזה שעות הוא מתקשר. והרי דוגמא מצומצת:

1600-1900= אני רציני לגבייך

2100-2200= אני קורא לך אם אין לי משהו יותר טוב לעשות

1200-0200 (בלילה)= תעצרי לקנות קונדומים בדרך 

2. מהן הפעילויות שהוא יוזם (למשל דייט= אני רוצה קשר רציני, בואי-אליי-לסרט= רוצה לזיין) 

3. כמה ימים עברו עד שהוא התקשר. 

4. כמה נקודות הוא כתב בהודעה האחרונה (2 נקודות או 3) והאם היה או לא היה פרצוף מחייך בסוף.

והדוגמאות רק הולכות ונמשכות. ואז, אחרי שאספנו מידע מודיעיני מספק, אנחנו מכנסות את הקבינט הביטחוני (להלן, החברות) ועוברות סריקה של כל המידע כדי להסיק מסקנות קונקרטיות לגבי המאורע אותו יש לתפעל ומתכננת דרך פעולה בהתאם.

זה כבר נהיה כל כך נפוץ, שאי אפשר להתעלם מזה. 

ועכשיו כשאני חושבת על זה, אני לא זוכרת שהתחלתי משהו עם מישהו בכמה שנים האחרונות מבלי להניח מראש או לפחות לקחת בחשבון, שכנראה שמה שהוא רוצה ממני זה רק סקס.

וככל שעובר הזמן, זה רק הופך אצלי להנחת יסוד. אשם עד שתוכיח אחרת. אתה גבר משמע אתה רוצה סקס. וכנראה, שרק סקס.

ואז, מתחילה הסאגה. לא כאן תמה עבודתו של הקבינט הביטחוני. עומדות בפניו החלטות הרות גורל לקבל. נשאלת שאלת השאלות: "אז מתי מותר לי לשכב איתו?"

"בואו נראה, הוא לקח את הטלפון שלי ביום רביעי, התקשר ביום חמישי, יצאנו לדייט בשבת אז מותר ביום רביעי בעוד שבועיים...מה את אומרת?" "אני אומרת חכי עד יום שישי, סוף שבוע וזה.."

לי, תמיד כל הבלאגן הזה היה נראה מיותר, מגוחך ולא משנה בעליל.

סירבתי להאמין שלכל השטויות האלו יש השפעה. האמנתי באמת ותמים, שאם יש חיבה, כימיה טובה, עניין, משיכה וכיף אז זה לא באמת משנה. להפך, הסקס אמור רק להוסיף במקרה שכזה. אבל עם השנים הצטערתי לגלות, שכנראה באותה מידה גם יכולתי לחשוב שאני סינדרלה.  

במשך שנים סירבתי לקבל את זה. אמרתי שאני לא מוכנה להיות משהו שאני לא. ולא מוכנה לשחק משחקים. ושאם בחור מעוניין בי, מן הסתם הוא ירצה אותי גם אחרי שנשכב, ולהפך. ואם אנחנו לא מתאימים, אז לא נתאים גם אם אני לא אשכב איתו שנתיים.

אפילו עשיתי ניסוי במשך תקופה כדי לבדוק את העניין. בשנה שעברה היה נמאס לי מכל העניין הזה והכרזתי על "תקופת הבחורה החסודה". נשבעת לכם זה סיפור אמיתי. הגעתי לאיזשהי מסקנה חותכת שכנראה שאני לא מצליחה למצוא קשר רציני בגלל הסקס הזה שדופק הכל, אז אם ככה, לא רוצה יותר סקס. אני לא שוכבת עם מישהו עד מינימום טבעת אירוסין (כמובן שלא הקצנתי את זה עד כדי כך, אבל רק לשם ההבנה). ובאמת שלא שכבתי עם אף אחד.

כעבור חצי שנה, ראיתי שאני נמצאת באותו מצב, רק שלא עשיתי סקס איזה 50 שנה. מה שהביא אותי בחזרה למסקנה של..אז בשביל מה כל זה בעצם??

ואז חזרתי לעצמי הטובה והישנה.

עכשיו, זה לא שאני שוכבת עם מישהו אחר כל יום, וזה לא שאני לא מחפשת קשר רציני. אבל מה שקורה, זה שבינתיים אני לא מוצאת קשר רציני, אז אני אומרת שעד שיגיע הבן אדם אליו אני אתחייב, למה לא להנות בינתיים מסקס מזדמן?

מצד שני, תמיד תעלה בי הדילמה הזאת...האם הגישה הליברלית הזאת שלי תחזור אליי כמו בומרנג ותמנע ממני את הסיכויים לקשר רציני בעתיד? האם דברים כמו סטוצים ויזיזים וכאלה יוצרים בסופו של דבר משקעים עמוקים מדי ועושים נזק לטווח הרחוק?

והאם מה שאומרים באמת נכון...האם בחורים תמיד ירצו לזיין בנות זורמות ולהתחתן עם ילדות טובות? האם בחורות טובות וצנועות הן שיגרמו לגבר להתחייב בסופו של דבר?

ואיפה אני שמה את עצמי בכל זה.. בתור אחת שלא אכפת לה כי היא מה שהיא וזהו? או בתור אחת שאולי צריכה להירגע קצת ולשנות את עצמה בכוח לבחורה "טובה" יותר כדי להפסיק להיפגע?

עד כאן הדיון להיום..עוד שנייה יגיעו התגובות הגבריות שיגידו כמובן, "תהיי מי שאת ואין שום סיבה לשחק משחקים, תהיי את האמיתית, אנחנו גם ככה שונאים משחקים, תשכבי עם מי שבא לך את צעירה ותהני מזה כל עוד את יכולה". מוסר כפול משהו...?