לסאאב יש חלק משמעותי בהיסטוריה של תעשיית הרכב, אבל הוא שייך לעבר. בעתיד, ומסתבר שגם בהווה, אין לו מקום. היצרן הקטן שנוסד אי שם בשנות הארבעים של המאה שעברה, הביא לעולם דגמים אלמותיים כמו ה- 93, 96 והסונט, לקח חלק בהצלחה במרוצי ראלי, הביא הנדסת אנוש מתחום התעופה למכוניות נוסעים, חידש בתחומי הבטיחות והשתמש במגדשי טורבו כבר משנות השמונים. הוא תרם הרבה לתעשיית הרכב, אבל מאז רכישתו על ידי GM בשנת 1989 (ושארית המניות בשנת 2000), שקט על השמרים, הוזנח והתדרדר.
האמריקניזציה של סאאב לא עשתה לו טוב. הרעיון היה לקחת מותג אירופאי מבוסס שיתחרה במרצדס, אודי וב.מ.וו בשוק האמריקני, תחת המטריה של GM. טוב על הנייר, גרוע למדי במבחן המציאות. אנשי השיווק הבינו מהר מאד שזה לא יעבוד, כמות הכסף לפיתוח הלכה ואזלה, וסאאב נכנס אל עידן הפלטפורמות המשותפות. במילים פשוטות – לא עוד סאאב, מעתה אמור אופל, וכך דגמי סאאב החלו להתבסס על מערכי השלדה והמתלים של דגמי אופל. אם זה לא נשמע לכם מספיק גרוע, סופרי האפונים של GM הצליחו אפילו לייצר סאאב 9-2x על בסיס סובארו אימפרזה, והגרוע מכל – SUV גדול ממדים בשם 9-7x על בסיס (רחמנא ליצלן) שברולט טריילבלייזר. מה נשאר מהמסורת השבדית המתקדמת? הסמל, עיצוב הפנים, מנועי הטורבו וכמובן, המיקום המיוחד של מפתח ההצתה בין המושבים הקדמיים.
עצוב, אך בלתי נמנע. מגמת הקונסולידציה בתעשיית הרכב תימשך, ובקרב על השוק הגלובאלי יפלו קורבנות נוספים. וולבו בסכנה, אופל... בסופו של דבר רק הגדולים והחזקים ישרדו, כמו בג'ונגל, ולסאאב, כשהוא מוזנח מזה עשור ונטול נכסים (טכנולוגיים או שיווקיים), אין זכות קיום. סאאב מעולם לא נועד להיות מותג המוני שנועד לכל אחד. בשנות החמישים והשישים אולי מכרו סאאבים רבים בשוק השבדי, אבל השיווק באירופה, ובוודאי הניסיון לכבוש את אמריקה, לא צלחו. סאאב הוא מותג ייחודי למביני עניין כמו ג'רי סיינפלד, הגיבור של הסרט 'דרכים צדדיות' או ארכיטקטים ובעלי מקצועות חופשיים. אם אתה רוצה לנהוג נגד הזרם, קנה סאאב.
יש לי אחת, והיא אפילו לא הראשונה שלי. כמו כולם גם אני שמעתי את סיפורי הזוועה על חוסר היכולת של המוסכים המורשים בארץ לטפל במכוניות העדינות והרגישות הללו, אבל החלטתי לנסות בכל זאת. קניתי סאאב 900 עם מנוע 2.0 ליטרים אטמוספרי ששירתה אותי בנאמנות כשלוש שנים, וכשרציתי לשדרג החלפתי ל- 9-5 מוגדשת – מכונית שתמיד אהבתי.
למעשה, מבחן הדרכים שערכתי ל- 9-5 היה הראשון ש'נלקח' על ידי היבואן לטובת פרסומת. כתבתי אז עבור מגזין 'מכוניות', ואני זוכר איך ראיתי ביום בהיר אחד ציטוט שלי במודעת פרסומת. הם אפילו לקחו את הכותרת שנתתי לכתבה – "זן נדיר". זה לא ש-UMI מכרו כל כך הרבה סאאבים, אבל אביהו בן נון, יו"ר החברה ומפקד חיל האוויר לשעבר, תמיד נהג ב- 9-5, ובכל פעם שהגיע דגם חדש, קיבלנו אותו לנהיגת מבחן, ואני זוכר טוב מאד את ההרגשה (שאפשר להתווכח לגביה אם היא מוצדקת או לא), שאתה נוהג במשהו אחר, משהו עם אופי.
אז זהו, Another one bites the dust כמו שפרדי מרקורי שר, וחבל, אבל זו דרכו של עולם. במיקרו צר לי, והאמת שגם במאקרו צר לי. צר לי כי זו אינדיקציה נוספת לכיוון אליו הולך עולם הרכב. מה שנראה בשנים הקרובות זה פשוט יותר מאותו דבר: העצמת שיתוף הפלטפורמות, יותר ויותר דגמים עולמיים, היעדר אופי לאומי למכוניות... בקיצור, שעמום. הדבר הכי מתסכל ומדכא הוא שעולם הרכב הופך להיות פחות ופחות מקורי. העלויות גדולות ואי אפשר לקחת סיכונים, אז הולכים על בטוח. סאאב, וודאי בתקופה האחרונה, לא היה חדשן גדול, אבל למרות הרבה דברים לא טובים שאפשר להגיד על המותג השבדי, מקוריות תמיד הייתה לו, וזה דבר שיחסר לי. |