כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    יורקת

    ארכיון

    סינדרלה

    29 תגובות   יום שלישי, 22/12/09, 14:23


    יש פעמים שאנשים נכנסים לך לחיים ואתה לא מבין למה. יש פעמים שאנשים נכנסים לך לחיים ואתה חושב שאתה מבין למה. ויש פעמים שאנשים נכנסים לך לחיים ואתה פשוט יודע למה. 

    לפני שנתיים וקצת, כשנולד קטנצ'יק, חיפשתי בחורה צעירה שתבוא לטפל בו שלוש שעות ביום ע"מ שאוכל לחזור להיות קצת עדי ולא רק אמא. בחרתי במ'.מ' היתה בחורה צעירה מאד. רק בת 22, אבל סוחבת אחריה שובל ארוך של טרגדיות וזוועות אישיות. שורדת. היא סיפרה שהיא מעוניינת לעבוד מעט שעות כדי להיות פנויה לכתוב את רומן הביכורים שלה. חלום חייה – להיות סופרת. בפתיחות מפתיעה ובשפה עשירה היא סיפרה על הבית שגדלה בו, על אבא שתיין ואם שנפטרה, על מצוקות כלכליות. סיפרה ששינתה את שמה כי מתביישת במוצאה, בהיסטוריה שלה. ואני, מש"קית ת"ש מחורבנת שכמותי, ששתי על האפשרות להציל אותה, להראות לה שאפשר לחיות אחרת. 

    ביום השני לעבודתה אצלנו היא הגיעה עם שלל מתנות לבכורצ'יק. ביום השלישי פינקה את הזוגי בארוחה מעשה ידיה. ביום הרביעי לחצה עלי לחזור לחדר כושר, לצאת מהבית. ביום החמישי התקשרתי לחברה טובה ואמרתי לה שמרגיש לי כאילו מנסים לגנוב לי את החיים: את הילדים, את הבית, את הבעל. מהר מאד הבנתי שמ' שלנו לוקה בתסמונת "סינדרלה", דהיינו, כל חייה מכוונים לרגע שבו יגיע האביר על הסוס הלבן ויגאל אותה מהבדידות, יגלה את הפוטנציאל הספרותי ויבחר להוציא לאור את הספר שלה, שללא כל ספק יהפוך לרב מכר, יקים איתה משפחה חמה ואוהבת בבית קטן עם גדר לבנה ורצועת ירק. ועד שהוא יגיע, היא תחכה לו. בנשימה עצורה תחכה, ולא תחיה אפילו לדקה כדי לא להחמיצו. 

    הימים חלפו ומ' המשיכה להגיע. במקום שלוש שעות היא נשארה יותר, תמיד מרצונה. היא ניקתה, בישלה, כיבסה, הפכה לחלק בלתי נפרד מההתנהלות של הבית, המשפחה. ככל שעברו הימים הרגישה בנוח להעיר לי, לבקר אותי, להתעלם מההנחיות שנתתי לה. המטרה הראשונית להעסקתה כמעט ונשכחה: אני לא הרגשתי בנוח להשאיר אותה לבד בבית עם הילדים שלי, הבעל שלי, הבגדים שלי, הדואר שלי והארונות שלי. אני לא חכמה גדולה ובטח לא פסיכולוגית מהוללת, אבל כשאני נתקלת במישהו שלוקה ב"תסמונת סינדרלה" אני מזהה אותו, שילוב של נסיון חיים והיכרות מעמיקה עם התסמונת המסרסת הזו, הכרות עם עצמי. 

    לאחר כחודש הרגשתי שאין טעם להמשיך להעסיק אותה. נוכחותה לא אפשרה לי להתפנות למה שרציתי לעשות. הרגשתי שאני חייבת להשאר דרוכה על המשמר ולוודא שמ' לא מתכננת השתלטות בדרכי נועם. הודעתי לה שעבודתה מסתיימת, ושילמתי לה סכום גבוה מהמסוכם. בפגישתנו היא הטיחה בפני משפטים קשים, נוקבים, כמעט היסטריים. האשימה, כעסה, התריסה. לבסוף היא יצאה מהבית ואני נשמתי לרווחה – אני יכולה לחזור לחיות. אין לי ספק שמ' נכנסה לחיי כדי ללמד אותי שסינדרלה קיימת רק באגדות. שאין מנוס מלקחת אחריות על החיים, להעז, להתנסות, להכשל. אני לא בטוחה שהייתי מצליחה ללמוד את הלקח ולהרוג את הסינדרלה הקטנה שבתוכי, שבמשך שנים חיכתה להוושע, להתגלות, אילולא נתקלתי בתסמונת בווליום כל כך גבוה, אילולא נתקלתי במ'. 

    לא מעט "בזכותה" של מ' התחלתי לגלות את עצמי. את הכוחות שבי, את הרעב לעשייה ולחיים. התחלתי לקחת אחריות, להניע את עצמי, לצמוח. רוקנתי את המאפרה הגדושה בבדלי פנטזיות חרוכות ומעושנות, והבנתי שיש פעמים שאנשים נכנסים לך לחיים ואתה יודע, פשוט יודע, למה. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (29)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/4/12 17:55:

      חיוךעוד לא משעמם

        27/3/12 21:12:

      חתיכת סיפור . . .

      יותר מידי טוב עושה טעם לא כל כך טוב . . .

      אהבתי ♥

        26/12/09 23:55:

      צטט: עדילו 2009-12-26 05:11:58

      צטט: 77777777 2009-12-25 23:01:54


      ההבדל הדק בין מטפלת למטופלת, בין יהלום לזכוכית...

       

       


      ההבדל בין יהלום לזכוכית....

       

      נייס.

       

      יש זכויות יוצרים? כי זו דוגמא הולמת לפוסט הבא שלי..

       

       

      לכי על זה:))
        26/12/09 09:08:

      צטט: יהודית ש 2009-12-26 08:55:03


      את יודעת מה

      זה מזכיר

      איזה דבר

      שקרה לי

      לפני 12 שנים

      שהכרתי איזו

      ילדונת בת 21-22

      שניגשה ושאלה

      איזו שאלה אחת

      באיזור מגורי החדש

      אך מאז היא נמצאת

      בליבי ובלב משפחתי

      ותשאר שם לאורך כל

      חיינו , כי היא נתנה

      לנו כל כך הרבה

      בטוחה שגם קיבלה

      בחזרה דברים

      שבאותם זמנים

      היתה זקוקה להם.....

      עברנו ביחד חוויות

      שבטוחה שמעט מאד

      עברו בחייהם ......

      יכולה רק להגיד

      לאותה האחת תודה

      על שהגעת באותו הזמן

      ושאת נמצאת מאז

      ועד היום איתנו

      כל פעם בצורה זאת או אחרת........

       

      זה יפה? ככה לעשות לי להשתין מהעיניים על הבוקר?

       

      הייתן ולעולם תהיו חלק מהמשפחה המורחבת שלי.

       

      }{

        26/12/09 08:55:


      את יודעת מה

      זה מזכיר

      איזה דבר

      שקרה לי

      לפני 12 שנים

      שהכרתי איזו

      ילדונת בת 21-22

      שניגשה ושאלה

      איזו שאלה אחת

      באיזור מגורי החדש

      אך מאז היא נמצאת

      בליבי ובלב משפחתי

      ותשאר שם לאורך כל

      חיינו , כי היא נתנה

      לנו כל כך הרבה

      בטוחה שגם קיבלה

      בחזרה דברים

      שבאותם זמנים

      היתה זקוקה להם.....

      עברנו ביחד חוויות

      שבטוחה שמעט מאד

      עברו בחייהם ......

      יכולה רק להגיד

      לאותה האחת תודה

      על שהגעת באותו הזמן

      ושאת נמצאת מאז

      ועד היום איתנו

      כל פעם בצורה זאת או אחרת........

        26/12/09 05:11:

      צטט: 77777777 2009-12-25 23:01:54


      ההבדל הדק בין מטפלת למטופלת, בין יהלום לזכוכית...

       

       


      ההבדל בין יהלום לזכוכית....

       

      נייס.

       

      יש זכויות יוצרים? כי זו דוגמא הולמת לפוסט הבא שלי..

        25/12/09 23:01:

      ההבדל הדק בין מטפלת למטופלת, בין יהלום לזכוכית...
        25/12/09 22:27:

      יפה כתבת.

      סיפור לא קל עם סוף טוב, לפחות עבורך. לקחת את החיים בידיים ולהביט קדימה.

      בהצלחה.

        25/12/09 19:34:

      מפחיד !
        25/12/09 11:44:

      צטט: ex libris 2009-12-25 11:18:15

      מ' המסכנה, חיפשה תחליף לבית שלא היה לה, ואם תמשיך להיות כזאת, גם לא יהיה לה. אבל זה מובן לגמרי שהרגשת תחת מתקפת השתלטות של חייזרים על כדור הארץ שלך.

      יש לי ידידה כזאת. חכמה אש, מבריקה, מעניינת, חיובית וחיונית אבל יש בה איזה overdoing שגורם לרתיעה. אחרי ההתלהבות הראשונית כשהכרנו, התחלתי לברוח ממנה, בלי לדעת ממש למה. היום אני מבינה. עודף הנתינה היה מלווה בחדירה תחת העור ושחייה צורנית בוורידים. סינדרום סינדרלה כזה, כמו שתארת כאן כל כך יפה.

      שאפו על שלמדת ממ' שיעור לחיים. להרוויח בכל זאת הרווחת.

       

      זהו.

       

      overdoing היא בדיוק המילה שחיפשתי.

       

      ובדיוק מה שהפריע לי.

       

      אגב, לפני כשנה אחת מחברותי העסיקה מטפלת כזו, רווקה בת 55 ללא משפחה, ומהרגע הראשון המלצתי לה להגביל את הקשר בין המטפלת למשפחה לשעות המוגדרות. לצערי הגבולות לא נשמרו, והקשר התעסוקתי והאישי נחתך רק כשחברתי התחילה לקבל מכתבים מוזרים מהמטפלת. היה מפחיד לראות את זה מהצד ולדעת שהיינו קרובים לשם.

       

       

      שבתשה!

        25/12/09 11:18:

      מ' המסכנה, חיפשה תחליף לבית שלא היה לה, ואם תמשיך להיות כזאת, גם לא יהיה לה. אבל זה מובן לגמרי שהרגשת תחת מתקפת השתלטות של חייזרים על כדור הארץ שלך.

      יש לי ידידה כזאת. חכמה אש, מבריקה, מעניינת, חיובית וחיונית אבל יש בה איזה overdoing שגורם לרתיעה. אחרי ההתלהבות הראשונית כשהכרנו, התחלתי לברוח ממנה, בלי לדעת ממש למה. היום אני מבינה. עודף הנתינה היה מלווה בחדירה תחת העור ושחייה צורנית בוורידים. סינדרום סינדרלה כזה, כמו שתארת כאן כל כך יפה.

      שאפו על שלמדת ממ' שיעור לחיים. להרוויח בכל זאת הרווחת.

        25/12/09 10:59:

      צטט: אורי אביבי 2009-12-25 10:04:22

      היקום הוא השתקפות שלנו

      ולך היה האומץ

      לראות אותך דרכו

       

       

       

       

      תודה, אורי.

       

      שבת מחוייכת ושלווה לך!

        25/12/09 10:04:

      היקום הוא השתקפות שלנו

      ולך היה האומץ

      לראות אותך דרכו

       

       

        24/12/09 19:53:

      צטט: avirush 2009-12-22 16:49:20


      את כותבת בצורה רהוטה להפליא.

      אני מזדהה לחלוטין עם השורה התחתונה שלך.

      יש בזה מוסר עמוק ונפלא.

       

      אשתדל לשוב בתום ה 24

       

       


      הצליחה לך ההשתדלות...

       

      תודה רבה!

        24/12/09 16:37:

      צטט: limorline 2009-12-24 16:21:38

      איזה פוסט מעניין וכתוב נפלא.

      העלית באמת שאלה הרת גורל, וזה מדהים כמה מבחנים כל אחד מאיתנו עובר כדי להתקבל למשרה מינורית, וכמה מעט אנחנו יודעים על מי שאמור לעבוד בביתינו במשרה הכי חשובה שיש...

       

      מהניסיון האישי שלי, (שלושה ילדים וכמה מטפלות) קודם כל אסור לזלזל אף פעם באינטואיציה. לפעמים הכל נראה מושלם "על הנייר" ומשהו בכל זאת לא נראה לנו, תחושת אי נוחות או כל דבר פעוט ככל שיהיה. במקרה כזה עדיף לחתוך מלכתחילה. אנחנו חייבים להרגיש נוח עם מי שנכנס הביתה. חשוב גם  להיעזר כמה שאפשר במספר המלצות, ומניסיון- זה לא תמיד עוזר, כי לכל אחד מפריעים דברים אחרים או שיש עבורו יתרונות לדברים אחרים, אבל כדאי לשמוע מספר התרשמויות מכל מני זויות ונקודות מבט.

      ואחרי ששאלנו את כל השאלות, היא נראתה לנו נפלאה עם הילדים או הילדים התחברו אליה ונראה שטוב להם, והרגשנו שנטרלנו את חששותינו, (יש גם סוכנויות למטפלות ששם הן כן עוברות מבחני אישיות למיניהם- יקר, אבל  אולי עוזר לשמור על שקט נפשי...), עדיין, אי אפשר באמת לצפות איך נרגיש בעוד חודש או חמישה חודשים, ולפעמים דברים שנראו בהתחלה לכאורה קטנים הופכים למהותיים וגורמים לנו לתחושת אי נוחות לכל היום.

      ואז- אין ברירה- ככל שחשוב לנו לשמור על יציבות הגורם המטפל של הילדים, יציבות ההורים והשקט הנפשי שלהם חשובה יותר וחייבים לחתוך.

      כל הכבוד שהיה לך את הכוח להוציא מחיייך את הגורם המטריד, ויותר מזה על התהליך והתובנות בזכות החוויה במפגש עם "סינדרלה".

       

       

      תודה לך, לימור.
        24/12/09 16:21:
      איזה פוסט מעניין וכתוב נפלא.

      העלית באמת שאלה הרת גורל, וזה מדהים כמה מבחנים כל אחד מאיתנו עובר כדי להתקבל למשרה מינורית, וכמה מעט אנחנו יודעים על מי שאמור לעבוד בביתינו במשרה הכי חשובה שיש...

       

      מהניסיון האישי שלי, (שלושה ילדים וכמה מטפלות) קודם כל אסור לזלזל אף פעם באינטואיציה. לפעמים הכל נראה מושלם "על הנייר" ומשהו בכל זאת לא נראה לנו, תחושת אי נוחות או כל דבר פעוט ככל שיהיה. במקרה כזה עדיף לחתוך מלכתחילה. אנחנו חייבים להרגיש נוח עם מי שנכנס הביתה. חשוב גם  להיעזר כמה שאפשר במספר המלצות, ומניסיון- זה לא תמיד עוזר, כי לכל אחד מפריעים דברים אחרים או שיש עבורו יתרונות לדברים אחרים, אבל כדאי לשמוע מספר התרשמויות מכל מני זויות ונקודות מבט.

      ואחרי ששאלנו את כל השאלות, היא נראתה לנו נפלאה עם הילדים או הילדים התחברו אליה ונראה שטוב להם, והרגשנו שנטרלנו את חששותינו, (יש גם סוכנויות למטפלות ששם הן כן עוברות מבחני אישיות למיניהם- יקר, אבל  אולי עוזר לשמור על שקט נפשי...), עדיין, אי אפשר באמת לצפות איך נרגיש בעוד חודש או חמישה חודשים, ולפעמים דברים שנראו בהתחלה לכאורה קטנים הופכים למהותיים וגורמים לנו לתחושת אי נוחות לכל היום.

      ואז- אין ברירה- ככל שחשוב לנו לשמור על יציבות הגורם המטפל של הילדים, יציבות ההורים והשקט הנפשי שלהם חשובה יותר וחייבים לחתוך.

      כל הכבוד שהיה לך את הכוח להוציא מחיייך את הגורם המטריד, ויותר מזה על התהליך והתובנות בזכות החוויה במפגש עם "סינדרלה".

        23/12/09 13:42:

      צטט: noontet 2009-12-23 06:11:06


      איזה סיפור. אימ'לה.

       

      צריך הרבה כוח נפשי כדי לחתוך את העניין בצורה ברורה.

       

       

       

       

      נגעת בנושא הלא מטופל בפוסט שלי, ומן הראוי להזכירו:

       

      עד כמה אנחנו יכולים לסמוך על מי שאנחנו מכניסים הביתה?

       

       

       

        23/12/09 13:42:

      כמו שכתבו טובים לפני, את רהוטה, מדוייקת, ציורית ומעניינת

      וגם - לא בת שש עשרה אבל יודעת משהו על העולם הזה.

      תהני ממנו - מההעולם הזה

      הוא גם טוב ויפה

      בעיקר והרבה בזכות אנשים כמוך - עדי!

      נשיקות

      ניצה

        23/12/09 06:11:


      איזה סיפור. אימ'לה.

       

      צריך הרבה כוח נפשי כדי לחתוך את העניין בצורה ברורה.

       

       

        22/12/09 20:14:


      ועל זה אני מעריך אותך עוד יותר.

      לצמוח ממקום של קושי זה עוד יותר גדול.

      היית אחרת והגעת? אז גם עשית תיקון ושינוי!

      מדהים.

       

      עדי,

      זו זכות גדולה (ומרגשת) להיות חבר של אדם כמוך.

      לפעמים, מתוך הצניעות שלך, אני מרגיש שאת לא יודעת

      ולא מבינה לעד כמה את ראויה.

        22/12/09 19:56:

       

      לא תמיד ידעתי לצמוח ולגדול. שנים ארוכות הייתי תקועה בבועה של ציניות, ביקורת והאשמת האחר.

       

      יש לי חברה טובה ויקרה שלימדה אותי שכאשר התלמיד מוכן - המורה מגיע. בחרתי לחיות את חיי בהתאם למשפט החכם הזה, ובכל פעם כשאני נתקלת בקושי, במהמורה או סתם באנשים שעושים לי רע על הלב אני נזכרת בו, ומחפשת את השיעור שלי.

       

       

       תודה לכם, מגיבים ומככבים יקרים.

       

      תודה על שאתם מקדישים מזמנכם ופותחים את לבכם למילותיי.

       

      תודה על התגובות מחממות הלב ביום קר וגשום שכזה...

       

       

       

       

      אתם מקסימים!

        22/12/09 19:29:

      תיקון: שינוי מודע
        22/12/09 19:24:


      לא מעט "בזכותה" של מ' התחלתי לגלות את עצמי. את הכוחות שבי, את הרעב לעשייה ולחיים. התחלתי לקחת אחריות, להניע את עצמי, לצמוח. רוקנתי את המאפרה הגדושה בבדלי פנטזיות חרוכות ומעושנות, והבנתי שיש פעמים שאנשים נכנסים לך לחיים ואתה יודע, פשוט יודע, למה. 

      כשבוחרים לצאת למשיוי מודע, החיים מזמנים לנו מראות ומראות הפוכות, כך יותר קל לנו לראות את עצמנו, ולהשתנות.

      את אדם אמיץ וחכם שיודע לקרוא את שפת החיים.

      כתבת מאוד יפה

      תודה.

        22/12/09 19:22:

      היכולת שלך לקחת כל דבר שקורה לך ולגדול בעזרתו - מדהימה.

      במקום לכעוס וללעוג - את בונה.

      יש לי כל כך הרבה מה ללמוד ממך!

       

      (וחוץ מזה את כותבת נפלא...

      אי אפשר לעזוב את הטקסט לרגע. את מובילה במילותיך בדרך שלך

      עד שמגיעים למסקנה שביקשת..

      את מותירה אותי כצאן ההולך נפעם אחרי רועו)


      מתגעגע ומגעגע,

      אמיר.

        22/12/09 18:25:

      איתך לגמרי
      יש אנשים שנכנסים לך לחיים

      ויוצאים שנשלמה מטרתם

        22/12/09 16:49:


      את כותבת בצורה רהוטה להפליא.

      אני מזדהה לחלוטין עם השורה התחתונה שלך.

      יש בזה מוסר עמוק ונפלא.

       

      אשתדל לשוב בתום ה 24

        22/12/09 15:21:

      באמת מרתק..

       

      חתיכת ווליום היה לאפקט הסינדרלה של אותה בחורה... כמו סרט ניסתה לחלחל לך לחיים. 

        22/12/09 14:49:


      זה סיפור סינדרלה

      הרבה יותר יפה מהמקורי :)

        22/12/09 14:31:
      כהרגלך....כתוב מרתק ומדהים.....