כותרות TheMarker >
    ';

    יומני כרמל

    ילדה טובה כרמל.
    בעצם, כבר לא כל כך ילדה,
    ואם חושבים על זה ברצינות - גם לא כזאת טובה.

    0

    מוכנה, היכון

    70 תגובות   יום שלישי, 22/12/09, 20:01

      <חיפשתי את on our way מ'ילדי המים' אבל לא מצאתי. זה הדבר הכי קרוב>

     

     

     

    אם הייתי רוצה להוסיף נופך דרמטי למציאות הייתי יכולה פשוט להאשים את מיכל בתפנית הזאת.

    הרי בסופו של דבר, התובנה התגבשה סופית כשאחזתי אותה צמוד אליי ונענעתי חרישית בתנועות קצובות. מדי פעם הרכנתי ראש כדי להסניף את הריח המטריף הזה של תינוקת בת חודש וקצת, וכשהסתובבתי איתה ברחבי הבית פתאום לא הצלחתי להבין למה לא בעצם.

     

    אבל זאת לא תהיה האמת ואני לא אוהבת לשקר לכם ועוד פחות מזה לעצמי.

     

    יכולתי לזהות את ניצני השינוי כשהתחלתי לסובב את ראשי אחרי פעוטות חמודים ברחוב. אין בזאת לומר שזאטוטים שהקימו מהומת אלוהים בשכונתי שלי לא זכו במבטים מצמיתים, או שהפסקתי לדמיין איך אני מיידה אותם למקום שבו קולם יפסיק לנסר לי את הסינוסים, אבל בגדול, אם הייתי קשובה, הייתי יכולה לזהות את השינוי.

     

    אבל עדיין לא הייתי מוכנה להכיר בו, כנראה.

    בכל זאת, שנ"צ של שישי זה דבר קדוש, ומי ירצה להמיר את החופש שלו ביצור מייבב וצרחן שלא ניתן להזדכות עליו? לא אני.

    ברור שלא! אחרי הכל, אני כתבתי את הספר על לא לרצות ילדים. על חיים שלמים, מלאים ועשירים בלי היצורים הצווחנים, המקסימים, המתישים, המרגשים, המכלים האלה.

     

     

    ובכל זאת משהו בזמן האחרון עורר בי כמיהה לא ברורה ולא מוכרת לארוחת ערב עם ביצה וסלט וקוטג' ואיש משלי וילדים.

    אולי זה החורף. והריח של הגשם. והאורות הצהובים החמימים שבוקעים מהבתים ברחוב שלי.

    פתאום זה לא מרגיש לי כמו הקרבה, או הצטמצמות להוויה בנאלית ומשעממת, וכבר לא אכפת לי מזה שאני לא יודעת לשים גבולות, ושהורות היא נתינה אינסופית ופעמים רבות כפוית טובה, ושאני עלולה לאבד את עצמי קצת או הרבה בתוך המשפחתיות.

     

     

    באותו זמן, או בעצם קצת לפני, הצטרפה מוכנות לרצון שלי באיש.

    כי סתם לרצות רציתי כבר קודם, אבל אם אני צריכה להיות כנה עד הסוף (ואני צריכה), כנראה שפחדתי מאובדן המרחב שלי באותה מידה שבה רציתי, וזה לא משנה אם אני בוחרת בממבו ג'מבו של הרוחניות הניו-אייג'ית או נצמדת לעקרונות פיזיקאליים מדעיים, ברור לי ששני כוחות שווים שפועלים לכיוונים מנוגדים מבטלים זה את זה (והם עדיין עשויים לעייף את מי שמפעיל אותם).

     

     

    יותר מכל דבר אחר, זאת תחושה נורא מוזרה, להרגיש שאני רוצה את זה.

    את גדר העץ הלבנה, הילדים והכלב (לפחות הכלבה התלת רגלית מעניקה איזשהו טוויסט נון-קונפורמיסטי לחלום הבורגני הדביק שלי), ולא רק בגלל הנורמאליות או הבנאליות של העניין.

     

     

    ולצד ההכרה המופתעת ברצונות החדשים האלה, מתווסף למערכת לחץ חדש. כזה שאחת לתקופה מרים את ראשו הטמפוני ומזכיר את מחוגי הזמן, ואת העובדה שמרטי מקפליי ודוק הם עדיין דמויות בדיוניות. ועם כל האמונה שלי בכך שישנם תהליכים שלא ניתן לזרז (וגם בכך שכשדוחקים בקוסם מקבלים קסמים דפוקים) לפעמים קשה שלא להישאב לתוך המערבולת המלחיצה הזאת ולתהות  מתי הדברים אמורים לקרות ומי חותם על ההתחייבות.

     

     

    אישה חכמה אחת אמרה לי לא מזמן שלפעמים תקופות של שפל הן דווקא אינדיקציה להתקדמות.

    להכרה בשינוי בתפישה או בשאיפות.

    יכול להיות.

    אם היא צודקת - אני לגמרי בדרך הנכונה.

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (70)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/1/10 11:41:
      אני נאלץ מניסיוני ותקוותי להסכים עם האישה החכמה :-) כמו שאומר השיר: בואו חזרה ימים טובים
        7/1/10 12:14:

      אני אחרון המיסיונרים לכל דבר שהוא. אם זה בריאות, בריאתנות, או עידוד ההתרבות.

      ואני יש לי ילדים משלי, ומספרם אף גדל לאחרונה. ולא שאני יודע למה עשיתי אותם.

      עמוק בפנים אני סבור, שלאדם החושב אין באמת תשובות על משמעות חייו והצדקתם. וזה נכון אף יותר אצל נשים. ומאחר שכך - הוא עושה עוד כמוהו, כמאמר הבדיחה ההיא שמציירים קו גלי בתנועות כף היד, שואלים מה זה, ועונים אני לא יודע, אבל הנה עוד אחד. וזאת הופכת המשמעות של החיים. שכפולם.

       

      אבל בקיעי הספק שלך מעוררים בי דאגה. שלא לומר מורת רוח.

      למה את לא יכולה ללכת על זה עד הסוף. תפגיני נחישות. ושלמות פנימית. תוכיחי שאפשר. שיש מצב קיומי אנושי כזה, של הכלה עצמית מספקת ומציאת סיפוק ומשמעות פנימיים, ללא ייצור עוד מאותו דבר.

        5/1/10 19:33:
      תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר...
        3/1/10 15:13:

      צטט: bronte 2009-12-30 17:30:05

      צטט: אלינוריגבי 2009-12-25 05:24:29

      צטט: bronte 2009-12-24 18:40:31

      צטט: אלינוריגבי 2009-12-23 20:51:54

      צטט: re set 2009-12-23 15:48:17

      איזו תמונה חדשה ומהממת!!!!

      :) 

       

      תודה מותק... ריגשת אותי... באמת תודה... מאד התלבטתי אם לשים את התמונה הזו או לא.

      אני...

      אני קצת נרגשת...

      אני מרגישה מין גלים כאלו...

      הרבנית אלינוריגבי ה(לא ממש)יקרה לי מכל,

      חוששתני שגילית את פרצופך האמיתי. חודשים רבים שחשדתי בכך אך לא רציתי להאמין. שאת, הרבנית הגדולה אלינוריגבי, למעשה לא מסוגלת לפרגן לנשים אחרות. כן, כן, אל תיתממי - פעם אחר פעם ראיתי כיצד את מייחסת לעצמך מחמאות שקיבלו אחרות, ואיך את מתקשה להתמודד עם נשים עוצמתיות, וזאת על אף קורסי ההעצמה הנשית שאת מעבירה במחירים שערורייתיים. חושבתני כי הגיע הזמן לקרוא לילד בשמו ולצעוק: לא עוד! לא עוד תנהיגי אותנו לאבדון! לא עוד נלך אחרייך כסומות באפילה, נאזין לדרשותייך הקיצוניות ונמרח שוקולד השחר העולה על פטמותינו הסדוקות.

      מעתה, תדענה נשות הקפה כי אלינוריגבי איננה אישה של נשים!

      בעצב (לא) רב וביגון (לא ממש קודר)

      אמילי ברונטה

       

      אני לא מבינה למה את אומרת את זה. אני חוששת שהקנאה מעבירה אותך על דעתך. זה לא ייתכן שבכל פעם שאני מקבלת מחמאה, את מנסה להפוך את היוצרות ולגנוב לי אותה. לא אתן זאת ברונטה !  לא אתן !

       

      ונעבור למתכון למאפה ממולא שאהוב על ילדים, ונקרא "משה בתיבה":

       

      המצרכים:

       

      בצק עלים

      ביצה טרופה

      עגבניות

      מלפפונים

      בצל

      מלח

      פלפל

      ערבי

      סכין חדה

       

      אופן ההכנה:

       

      מבקשים מהערבי להכין סלט ערבי קצוץ דק דק. ומסייעים לו בקיצוץ הבצל.

      כקוצצים את הבצל, קוטעים בטעות את הזרת של יד שמאל.

      עוטפים אותה בריבוע של בצק עלים, כך שקצה האצבע נשאר בחוץ.

      מברישים בביצה טרופה.

      מכניסים לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות.

      אופים כעשרים דקות עד להזהבה.

       

      הרכבת המנה:

       

      מניחים את "משה בתיבה" במרכז הצלחת.

      מגישים עם מעט חרדל דיז'ון משובח ומלפפון חמוץ.

      ניתן לקשט את האצבע ע"י מריחת לק על הציפורן (שכמובן חשופה ואיננה מוסתרת ע"י בצק העלים).

       

      בתיאבון !

       

      ריגבי, בדרך אליך 3 אנשים עם חלוקים לבנים החסינים לכישופייך

      תתנהגי יפה לאורחים

       

       

      מתכון מעלף ..חח

       

        1/1/10 23:33:

      צטט: elle la 2010-01-01 19:55:24

      הנה עוד ברכט רלוונטי:

      יהי הכל

      שייך לכל

      שיוכל להיטיב עימו.

      הילד -

      לאישה האימהית

      למען יגדל.

      העגלה - לעגלון הטוב

      למען ינהג בה היטב.

      והאדמה - למשקים אותה מים

      למען תיתן פרייה בעיתו.

      אז מה את אומרת מותק - ברטולד ברכט היה עושה לך ילד?

       

      איך אפשר לקרוא לילד 'ברטולד'? לכזאת אכזריות רק הגרמנים יכולים.

       

        1/1/10 19:55:

      הנה עוד ברכט רלוונטי:

      יהי הכל

      שייך לכל

      שיוכל להיטיב עימו.

      הילד -

      לאישה האימהית

      למען יגדל.

      העגלה - לעגלון הטוב

      למען ינהג בה היטב.

      והאדמה - למשקים אותה מים

      למען תיתן פרייה בעיתו.

      אז מה את אומרת מותק - ברטולד ברכט היה עושה לך ילד?

       

        31/12/09 11:02:

      צטט: יוקה 2009-12-31 10:27:42

      צטט: bronte 2009-12-31 09:45:22

       

      מה נראה לך?

      הממממ... אז לא, הא?!

      אם כך, מסג' בכפות הרגליים? הילול שמך ופועלך? השפלה עצמית בפומבי? יו ניים איט.

      תני לי לפצות אותך, אישה.

      אני חייבת להודות שמעולם לא הבנתי את הגליק הגדול שבמסג' כפות רגליים, השפלה פומבית זה חביב -

      אבל חוץ מהנאה זדונית לא יצא לי מזה הרבה, נראה לי שנלך על הילול שמי ופועלי.

      בזמנך החופשי אש.

      ושלא תגידי שאני לא באה לקראתך.

       

        31/12/09 10:27:

      צטט: bronte 2009-12-31 09:45:22

       

      מה נראה לך?

      הממממ... אז לא, הא?!

      אם כך, מסג' בכפות הרגליים? הילול שמך ופועלך? השפלה עצמית בפומבי? יו ניים איט.

      תני לי לפצות אותך, אישה.

        31/12/09 09:53:

      צטט: elle la 2009-12-23 22:49:17

      א. אכן תמונה מדהימה. יפה כמעט כמו שאת במציאות. (חייבת להשוויץ קצת בזה שמכירה אותך במציאות).

      ב. הגעתי מהעבודה, ילד אחד ישן ואחד רגוע, אז מעזה להגיב ממקום טוב...

      ג. הגעתי להורות בערך בגילך, ועם ציפיות אפס. ממקום זה, הופתעתי לטובה. ולא, אני לא איזה אמא אדמה, עקרון הרצף וכו' הילדים עברו אצלי ברצף למי שרק היה מוכן להחזיק אותם על הידיים...). אבל אחרי שמיציתי עד תום את הרווקות והזוג-עם- כלב כבר לא הרגשתי שאני מפסידה משהו כשאני אמא. והיום, אחרי הפרידה, אני כל-כך שמחה שיש לי אותם. ושתמיד יהיה לי אותם...

      ד. מגיע לך. מגיע לך. מגיע לך. שיהיה לך טוב. שתהיה לך אהבה גדולה. שיהיו לך ילדים שיפריעו לך לישון...

      ה. נשיקות.

      אח, איזה איחול!

      ( :

       

        31/12/09 09:47:

      צטט: בובה ושסק 2009-12-25 04:40:08

      צטט: bronte 2009-12-24 18:46:53

      צטט: בובה ושסק 2009-12-23 23:38:38

       

      עד התגובה הזאת חשבתי שדיברת על ילדים. איש זה כבר ענין אחר לגמרי.

      בעצם לא.  

      פסט פורווארד על האיש, החתונה וההריון (את ממש קונבנציונאלית, את יודעת?) ונגיע ישר ללידה. מה פתאום קיסרי?!. רק קחי את גלו לשיחה והכל כבר יסתדר (ותודי לי כשתהיי גדולה).    

      ויש לי עוד מלא תובנות רציניות בשבילך, אבל סבבה שאחת שווה כמוך מצטרפת למועדון שלנו. פטור ממיסי חבר רק אחרי 10 לילות רצופים נטולי שינה.  

      קפצתי להגיב לתגובה שלך כי הייתי חייבת להבהיר - חברותיי מתחלקות לשני סוגים: אלה שבראש סדר העדיפויות והכמיהות שלהן הם ילדים (או ילד) וגבר הוא סוג של צינור (זרע?) למטרה הנכספת - סבבה שהוא שם, אבל לא חיוני ; ואלה שהכי חשוב להן קשר זוגי (ומשם, בדר"כ, גם ילדים - אבל לא בפני עצמם).

      אני שייכת לקטגוריה השנייה - מעולם לא העליתי על דעתי הורות יחידנית (ואם כן, אני משוכנעת שהדרך שלי תהיה באימוץ ילד בוגר - מתוך רצון לשפר תנאים ולתת אהבה ליצור אנושי שכבר נולד ולא מצא את מקומו, נראה לי לגמרי מיותר להתאמץ להיכנס להיריון לבד כשיש בחוץ לא מעט ילדים שזקוקים לבית חם) ועד עכשיו אפילו כשחשבתי על זוגיות לא הייתי מסוגלת לחתום על עניין הילדים.

      השינוי שחל הוא שעכשיו אני מרגישה מוכנה. או מבינה למה אנשים עושים את זה לעצמם - את הלילות ללא שינה, הדאגה התמידית, וכל יתר הדברים הקסומים שמגיעים יחד עם השמחות הקטנות האלה.

      כן, אולי בסופו של דבר אני קונבנציונלית. סתם לייט בלומרית, אבל מה כבר חדש?

       

       

      קונבנציונאלי זה ממש בסדר, גם אני כזאת בלי בושה.

      לא התכוונתי להשבית שמחה או חלילה להתנשא. זאת היתה רק הערת אגב שנוגעת לזה שלפעמים הקטע של ילדים הוא פי אלף יותר קל מהקטע של האיש הנכון.

      אבל לא בהכרח.  כי יש אהבות שמחות :)

       

      קבלתי את תגובתך in the spirit in which it was written - אל דאגה. לא מייחסת לך התנשאות או כאלה.

      וכן, המשפט הזה נשמע לי לגמרי הגיוני

       

        31/12/09 09:45:

      צטט: יוקה 2009-12-31 09:16:02

      צטט: bronte 2009-12-31 09:08:16

       

      אני לא יודעת... לא בטוחה שיש דרך (פולניה צריכה למשוך את העלבון שלה, כידוע)

      בעצם - איך את בתור שדכנית?

      איומה.

      לשדך לך מישו?

      מה נראה לך?

        31/12/09 09:16:

      צטט: bronte 2009-12-31 09:08:16

       

      אני לא יודעת... לא בטוחה שיש דרך (פולניה צריכה למשוך את העלבון שלה, כידוע)

      בעצם - איך את בתור שדכנית?

      איומה.

      לשדך לך מישו?

        31/12/09 09:08:

      צטט: יוקה 2009-12-30 21:16:13

      צטט: bronte 2009-12-30 17:33:02

      תני לי להבין שנייה, יוקה:

      בחורה רגישה, מתוקה ודכאונית כותבת בדם ליבה פוסט - ואת נכנסת להשוויץ שאת בעצם מסודרת?? רציני?

      פייר? ממך לא ציפיתי!

       


      אני עדיין לא בשלב השטנה. רק מתרגלת לזה שהתרגלתי לרעיון, ושהוא לא מזעזע אותי. נראה עד מתי זה יחזיק

       

      את צודקת מתוקה, חשבתי רק על עצמי ועל חדוות השחלות המנוונות שלי.

      זה היה בלתי חברי בעליל.

      אני לגמרי מתנצלת.

      איך אני יכולה לפצות אותך?

       

      אני לא יודעת... לא בטוחה שיש דרך (פולניה צריכה למשוך את העלבון שלה, כידוע)

      בעצם - איך את בתור שדכנית?

       

        31/12/09 01:32:

      צטט: re set 2009-12-22 23:07:59

      חשבתי הרבה על תגובה חכמה, מיטיבה, רגישה ואמפטית,

      כזו שתגרור דמעות בזווית העין והנהונים נמרצים,

      כזאת שילמדו בבתי ספר לתגובות, 

      אבל בסוף החלטתי על זאת:

       

      פור פאק סייק!!!!! 

      שיגיע כבר. 

       

      הולכת לקפל שקיות. 

       

      נראה לי שהוא בדרך

      ;-)

       

        30/12/09 21:16:

      צטט: bronte 2009-12-30 17:33:02

      תני לי להבין שנייה, יוקה:

      בחורה רגישה, מתוקה ודכאונית כותבת בדם ליבה פוסט - ואת נכנסת להשוויץ שאת בעצם מסודרת?? רציני?

      פייר? ממך לא ציפיתי!

       


      אני עדיין לא בשלב השטנה. רק מתרגלת לזה שהתרגלתי לרעיון, ושהוא לא מזעזע אותי. נראה עד מתי זה יחזיק

       

      את צודקת מתוקה, חשבתי רק על עצמי ועל חדוות השחלות המנוונות שלי.

      זה היה בלתי חברי בעליל.

      אני לגמרי מתנצלת.

      איך אני יכולה לפצות אותך?

       

        30/12/09 20:27:

      צטט: תומאס.ל 2009-12-30 15:41:42

      צטט: da vinci 2009-12-22 20:33:29


      צפרדעים.

      תתחילי לנשק אותם.

       

      ואל תשכחי כלל חשוב אחד: לידה - רק בקיסרי.

       

      בהצלחה! 

       

       

      אויש, על מה אתה מדבר - לי היה כל כך קל

      לידה טבעית. ממליץ, ממליץ...

      מצד שני, אתה בעניין של כאב.

       

        30/12/09 17:33:

      צטט: יוקה 2009-12-30 15:54:58

      צ'מעי, אני הבנתי שאני בבעיה כשהבחנתי שנשים הרות מתכווצות תחת מבטי השטנה שלי (על משקל, למה את כן ואני לא, זונה!)

      למרבה הפלא (או הבושה, לבחירתך) כל זאת ארע בתקופה בה עניתי להגדרה 'עוללית למדי' בעצמי (25 אמרנו?!)

      למרבה המזל (?!) באותה תקופה עוד אחזתי בידי בעל אשכים שאלוהים יודע למה שמח לשתף איתי פעולה.

      עשינו אחת... 

      עשינו שניה...

      וסוף סוף....  הללויה!

      אני חסינה לגמרי, אחותשלי, לא מזיז לי כלום.

      ג'ונסון וגם הג'ונסון השני לא מדגדגים לי את השחלה! 

      סטאדאם!

      תני לי להבין שנייה, יוקה:

      בחורה רגישה, מתוקה ודכאונית כותבת בדם ליבה פוסט - ואת נכנסת להשוויץ שאת בעצם מסודרת?? רציני?

      פייר? ממך לא ציפיתי!

       


      אני עדיין לא בשלב השטנה. רק מתרגלת לזה שהתרגלתי לרעיון, ושהוא לא מזעזע אותי. נראה עד מתי זה יחזיק

       

        30/12/09 17:31:

      צטט: נעמית 2009-12-29 22:03:05

      תקופות של שפל הן מקום להחלטות, אפשר לקבל מהן תעוזה. ככה אני מאמינה.

       

      (סליחה על האאוט אוף קונטקסט, אבל התמונת פרופיל החדשה שלך הזכירה לי בצבעים את זה http://www.youtube.com/watch?v=cupnsUDyjuA

       

      אני מקווה שאת צודקת

       

      ולגבי התמונה, אני רק מקווה שמדובר בגוון הספיה של הרקע, ולא לצבעו המלבין והולך של האמן...

        30/12/09 17:30:

      צטט: אלינוריגבי 2009-12-25 05:24:29

      צטט: bronte 2009-12-24 18:40:31

      צטט: אלינוריגבי 2009-12-23 20:51:54

      צטט: re set 2009-12-23 15:48:17

      איזו תמונה חדשה ומהממת!!!!

      :) 

       

      תודה מותק... ריגשת אותי... באמת תודה... מאד התלבטתי אם לשים את התמונה הזו או לא.

      אני...

      אני קצת נרגשת...

      אני מרגישה מין גלים כאלו...

      הרבנית אלינוריגבי ה(לא ממש)יקרה לי מכל,

      חוששתני שגילית את פרצופך האמיתי. חודשים רבים שחשדתי בכך אך לא רציתי להאמין. שאת, הרבנית הגדולה אלינוריגבי, למעשה לא מסוגלת לפרגן לנשים אחרות. כן, כן, אל תיתממי - פעם אחר פעם ראיתי כיצד את מייחסת לעצמך מחמאות שקיבלו אחרות, ואיך את מתקשה להתמודד עם נשים עוצמתיות, וזאת על אף קורסי ההעצמה הנשית שאת מעבירה במחירים שערורייתיים. חושבתני כי הגיע הזמן לקרוא לילד בשמו ולצעוק: לא עוד! לא עוד תנהיגי אותנו לאבדון! לא עוד נלך אחרייך כסומות באפילה, נאזין לדרשותייך הקיצוניות ונמרח שוקולד השחר העולה על פטמותינו הסדוקות.

      מעתה, תדענה נשות הקפה כי אלינוריגבי איננה אישה של נשים!

      בעצב (לא) רב וביגון (לא ממש קודר)

      אמילי ברונטה

       

      אני לא מבינה למה את אומרת את זה. אני חוששת שהקנאה מעבירה אותך על דעתך. זה לא ייתכן שבכל פעם שאני מקבלת מחמאה, את מנסה להפוך את היוצרות ולגנוב לי אותה. לא אתן זאת ברונטה !  לא אתן !

       

      ונעבור למתכון למאפה ממולא שאהוב על ילדים, ונקרא "משה בתיבה":

       

      המצרכים:

       

      בצק עלים

      ביצה טרופה

      עגבניות

      מלפפונים

      בצל

      מלח

      פלפל

      ערבי

      סכין חדה

       

      אופן ההכנה:

       

      מבקשים מהערבי להכין סלט ערבי קצוץ דק דק. ומסייעים לו בקיצוץ הבצל.

      כקוצצים את הבצל, קוטעים בטעות את הזרת של יד שמאל.

      עוטפים אותה בריבוע של בצק עלים, כך שקצה האצבע נשאר בחוץ.

      מברישים בביצה טרופה.

      מכניסים לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות.

      אופים כעשרים דקות עד להזהבה.

       

      הרכבת המנה:

       

      מניחים את "משה בתיבה" במרכז הצלחת.

      מגישים עם מעט חרדל דיז'ון משובח ומלפפון חמוץ.

      ניתן לקשט את האצבע ע"י מריחת לק על הציפורן (שכמובן חשופה ואיננה מוסתרת ע"י בצק העלים).

       

      בתיאבון !

       

      ריגבי, בדרך אליך 3 אנשים עם חלוקים לבנים החסינים לכישופייך

      תתנהגי יפה לאורחים

       

        30/12/09 15:54:

      צ'מעי, אני הבנתי שאני בבעיה כשהבחנתי שנשים הרות מתכווצות תחת מבטי השטנה שלי (על משקל, למה את כן ואני לא, זונה!)

      למרבה הפלא (או הבושה, לבחירתך) כל זאת ארע בתקופה בה עניתי להגדרה 'עוללית למדי' בעצמי (25 אמרנו?!)

      למרבה המזל (?!) באותה תקופה עוד אחזתי בידי בעל אשכים שאלוהים יודע למה שמח לשתף איתי פעולה.

      עשינו אחת... 

      עשינו שניה...

      וסוף סוף....  הללויה!

      אני חסינה לגמרי, אחותשלי, לא מזיז לי כלום.

      ג'ונסון וגם הג'ונסון השני לא מדגדגים לי את השחלה! 

      סטאדאם!

        30/12/09 15:41:

      צטט: da vinci 2009-12-22 20:33:29


      צפרדעים.

      תתחילי לנשק אותם.

       

      ואל תשכחי כלל חשוב אחד: לידה - רק בקיסרי.

       

      בהצלחה! 

       

       

      אויש, על מה אתה מדבר - לי היה כל כך קל

      לידה טבעית. ממליץ, ממליץ...

        29/12/09 22:03:

      תקופות של שפל הן מקום להחלטות, אפשר לקבל מהן תעוזה. ככה אני מאמינה.

       

      (סליחה על האאוט אוף קונטקסט, אבל התמונת פרופיל החדשה שלך הזכירה לי בצבעים את זה http://www.youtube.com/watch?v=cupnsUDyjuA
        25/12/09 05:24:

      צטט: bronte 2009-12-24 18:40:31

      צטט: אלינוריגבי 2009-12-23 20:51:54

      צטט: re set 2009-12-23 15:48:17

      איזו תמונה חדשה ומהממת!!!!

      :) 

       

      תודה מותק... ריגשת אותי... באמת תודה... מאד התלבטתי אם לשים את התמונה הזו או לא.

      אני...

      אני קצת נרגשת...

      אני מרגישה מין גלים כאלו...

      הרבנית אלינוריגבי ה(לא ממש)יקרה לי מכל,

      חוששתני שגילית את פרצופך האמיתי. חודשים רבים שחשדתי בכך אך לא רציתי להאמין. שאת, הרבנית הגדולה אלינוריגבי, למעשה לא מסוגלת לפרגן לנשים אחרות. כן, כן, אל תיתממי - פעם אחר פעם ראיתי כיצד את מייחסת לעצמך מחמאות שקיבלו אחרות, ואיך את מתקשה להתמודד עם נשים עוצמתיות, וזאת על אף קורסי ההעצמה הנשית שאת מעבירה במחירים שערורייתיים. חושבתני כי הגיע הזמן לקרוא לילד בשמו ולצעוק: לא עוד! לא עוד תנהיגי אותנו לאבדון! לא עוד נלך אחרייך כסומות באפילה, נאזין לדרשותייך הקיצוניות ונמרח שוקולד השחר העולה על פטמותינו הסדוקות.

      מעתה, תדענה נשות הקפה כי אלינוריגבי איננה אישה של נשים!

      בעצב (לא) רב וביגון (לא ממש קודר)

      אמילי ברונטה

       

      אני לא מבינה למה את אומרת את זה. אני חוששת שהקנאה מעבירה אותך על דעתך. זה לא ייתכן שבכל פעם שאני מקבלת מחמאה, את מנסה להפוך את היוצרות ולגנוב לי אותה. לא אתן זאת ברונטה !  לא אתן !

       

      ונעבור למתכון למאפה ממולא שאהוב על ילדים, ונקרא "משה בתיבה":

       

      המצרכים:

       

      בצק עלים

      ביצה טרופה

      עגבניות

      מלפפונים

      בצל

      מלח

      פלפל

      ערבי

      סכין חדה

       

      אופן ההכנה:

       

      מבקשים מהערבי להכין סלט ערבי קצוץ דק דק. ומסייעים לו בקיצוץ הבצל.

      כקוצצים את הבצל, קוטעים בטעות את הזרת של יד שמאל.

      עוטפים אותה בריבוע של בצק עלים, כך שקצה האצבע נשאר בחוץ.

      מברישים בביצה טרופה.

      מכניסים לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות.

      אופים כעשרים דקות עד להזהבה.

       

      הרכבת המנה:

       

      מניחים את "משה בתיבה" במרכז הצלחת.

      מגישים עם מעט חרדל דיז'ון משובח ומלפפון חמוץ.

      ניתן לקשט את האצבע ע"י מריחת לק על הציפורן (שכמובן חשופה ואיננה מוסתרת ע"י בצק העלים).

       

      בתיאבון !

       

        25/12/09 04:40:

      צטט: bronte 2009-12-24 18:46:53

      צטט: בובה ושסק 2009-12-23 23:38:38

       

      עד התגובה הזאת חשבתי שדיברת על ילדים. איש זה כבר ענין אחר לגמרי.

      בעצם לא.  

      פסט פורווארד על האיש, החתונה וההריון (את ממש קונבנציונאלית, את יודעת?) ונגיע ישר ללידה. מה פתאום קיסרי?!. רק קחי את גלו לשיחה והכל כבר יסתדר (ותודי לי כשתהיי גדולה).    

      ויש לי עוד מלא תובנות רציניות בשבילך, אבל סבבה שאחת שווה כמוך מצטרפת למועדון שלנו. פטור ממיסי חבר רק אחרי 10 לילות רצופים נטולי שינה.  

      קפצתי להגיב לתגובה שלך כי הייתי חייבת להבהיר - חברותיי מתחלקות לשני סוגים: אלה שבראש סדר העדיפויות והכמיהות שלהן הם ילדים (או ילד) וגבר הוא סוג של צינור (זרע?) למטרה הנכספת - סבבה שהוא שם, אבל לא חיוני ; ואלה שהכי חשוב להן קשר זוגי (ומשם, בדר"כ, גם ילדים - אבל לא בפני עצמם).

      אני שייכת לקטגוריה השנייה - מעולם לא העליתי על דעתי הורות יחידנית (ואם כן, אני משוכנעת שהדרך שלי תהיה באימוץ ילד בוגר - מתוך רצון לשפר תנאים ולתת אהבה ליצור אנושי שכבר נולד ולא מצא את מקומו, נראה לי לגמרי מיותר להתאמץ להיכנס להיריון לבד כשיש בחוץ לא מעט ילדים שזקוקים לבית חם) ועד עכשיו אפילו כשחשבתי על זוגיות לא הייתי מסוגלת לחתום על עניין הילדים.

      השינוי שחל הוא שעכשיו אני מרגישה מוכנה. או מבינה למה אנשים עושים את זה לעצמם - את הלילות ללא שינה, הדאגה התמידית, וכל יתר הדברים הקסומים שמגיעים יחד עם השמחות הקטנות האלה.

      כן, אולי בסופו של דבר אני קונבנציונלית. סתם לייט בלומרית, אבל מה כבר חדש?

       

       

      קונבנציונאלי זה ממש בסדר, גם אני כזאת בלי בושה.

      לא התכוונתי להשבית שמחה או חלילה להתנשא. זאת היתה רק הערת אגב שנוגעת לזה שלפעמים הקטע של ילדים הוא פי אלף יותר קל מהקטע של האיש הנכון.

      אבל לא בהכרח.  כי יש אהבות שמחות :)

       

        24/12/09 18:46:

      צטט: בובה ושסק 2009-12-23 23:38:38

      צטט: bronte 2009-12-23 12:29:33

      צטט: בלה פלור 2009-12-23 09:52:11

      ואת תהיי אמא מופלאה. לכי על זה !

      יש עוד זמן. קודם יגיע האיש, אחרי זה נדבר על ערבוב גנים.

       

      עד התגובה הזאת חשבתי שדיברת על ילדים. איש זה כבר ענין אחר לגמרי.

      בעצם לא.  

      פסט פורווארד על האיש, החתונה וההריון (את ממש קונבנציונאלית, את יודעת?) ונגיע ישר ללידה. מה פתאום קיסרי?!. רק קחי את גלו לשיחה והכל כבר יסתדר (ותודי לי כשתהיי גדולה).    

      ויש לי עוד מלא תובנות רציניות בשבילך, אבל סבבה שאחת שווה כמוך מצטרפת למועדון שלנו. פטור ממיסי חבר רק אחרי 10 לילות רצופים נטולי שינה.  

      קפצתי להגיב לתגובה שלך כי הייתי חייבת להבהיר - חברותיי מתחלקות לשני סוגים: אלה שבראש סדר העדיפויות והכמיהות שלהן הם ילדים (או ילד) וגבר הוא סוג של צינור (זרע?) למטרה הנכספת - סבבה שהוא שם, אבל לא חיוני ; ואלה שהכי חשוב להן קשר זוגי (ומשם, בדר"כ, גם ילדים - אבל לא בפני עצמם).

      אני שייכת לקטגוריה השנייה - מעולם לא העליתי על דעתי הורות יחידנית (ואם כן, אני משוכנעת שהדרך שלי תהיה באימוץ ילד בוגר - מתוך רצון לשפר תנאים ולתת אהבה ליצור אנושי שכבר נולד ולא מצא את מקומו, נראה לי לגמרי מיותר להתאמץ להיכנס להיריון לבד כשיש בחוץ לא מעט ילדים שזקוקים לבית חם) ועד עכשיו אפילו כשחשבתי על זוגיות לא הייתי מסוגלת לחתום על עניין הילדים.

      השינוי שחל הוא שעכשיו אני מרגישה מוכנה. או מבינה למה אנשים עושים את זה לעצמם - את הלילות ללא שינה, הדאגה התמידית, וכל יתר הדברים הקסומים שמגיעים יחד עם השמחות הקטנות האלה.

      כן, אולי בסופו של דבר אני קונבנציונלית. סתם לייט בלומרית, אבל מה כבר חדש?

       

        24/12/09 18:40:

      צטט: אלינוריגבי 2009-12-23 20:51:54

      צטט: re set 2009-12-23 15:48:17

      איזו תמונה חדשה ומהממת!!!!

      :) 

       

      תודה מותק... ריגשת אותי... באמת תודה... מאד התלבטתי אם לשים את התמונה הזו או לא.

      אני...

      אני קצת נרגשת...

      אני מרגישה מין גלים כאלו...

      הרבנית אלינוריגבי ה(לא ממש)יקרה לי מכל,

      חוששתני שגילית את פרצופך האמיתי. חודשים רבים שחשדתי בכך אך לא רציתי להאמין. שאת, הרבנית הגדולה אלינוריגבי, למעשה לא מסוגלת לפרגן לנשים אחרות. כן, כן, אל תיתממי - פעם אחר פעם ראיתי כיצד את מייחסת לעצמך מחמאות שקיבלו אחרות, ואיך את מתקשה להתמודד עם נשים עוצמתיות, וזאת על אף קורסי ההעצמה הנשית שאת מעבירה במחירים שערורייתיים. חושבתני כי הגיע הזמן לקרוא לילד בשמו ולצעוק: לא עוד! לא עוד תנהיגי אותנו לאבדון! לא עוד נלך אחרייך כסומות באפילה, נאזין לדרשותייך הקיצוניות ונמרח שוקולד השחר העולה על פטמותינו הסדוקות.

      מעתה, תדענה נשות הקפה כי אלינוריגבי איננה אישה של נשים!

      בעצב (לא) רב וביגון (לא ממש קודר)

      אמילי ברונטה

       

        24/12/09 18:35:

      צטט: צב מעבדה 2009-12-23 16:46:56

      אני השיטחי היחידי ששם לב שהחלפת תמונה ושאת נראת מצויין?

       

      לא. ע"ע ריסט.

      אבל תודה :)

       

        24/12/09 18:34:

      צטט: re set 2009-12-23 15:48:17

      צטט: bronte 2009-12-23 12:24:19

      צטט: re set 2009-12-22 23:07:59

      חשבתי הרבה על תגובה חכמה, מיטיבה, רגישה ואמפטית,

      כזו שתגרור דמעות בזווית העין והנהונים נמרצים,

      כזאת שילמדו בבתי ספר לתגובות, 

      אבל בסוף החלטתי על זאת:

       

      פור פאק סייק!!!!! 

      שיגיע כבר. 

       

      הולכת לקפל שקיות. 

      כפרה עליך!

      אני בעניין של רולים בשיער ומסיכת אבוקדו.

       

       

      איזו תמונה חדשה ומהממת!!!!

      :) 

       

      תודה, כפרה עלך!

      איזה מטורפת הכריחה אותי להחליף..

       

        24/12/09 08:31:

      בדיוק!
        23/12/09 23:38:

      צטט: bronte 2009-12-23 12:29:33

      צטט: בלה פלור 2009-12-23 09:52:11

      ואת תהיי אמא מופלאה. לכי על זה !

      יש עוד זמן. קודם יגיע האיש, אחרי זה נדבר על ערבוב גנים.

       

      עד התגובה הזאת חשבתי שדיברת על ילדים. איש זה כבר ענין אחר לגמרי.

      בעצם לא.  

      פסט פורווארד על האיש, החתונה וההריון (את ממש קונבנציונאלית, את יודעת?) ונגיע ישר ללידה. מה פתאום קיסרי?!. רק קחי את גלו לשיחה והכל כבר יסתדר (ותודי לי כשתהיי גדולה).    

      ויש לי עוד מלא תובנות רציניות בשבילך, אבל סבבה שאחת שווה כמוך מצטרפת למועדון שלנו. פטור ממיסי חבר רק אחרי 10 לילות רצופים נטולי שינה.  

        23/12/09 22:49:

      א. אכן תמונה מדהימה. יפה כמעט כמו שאת במציאות. (חייבת להשוויץ קצת בזה שמכירה אותך במציאות).

      ב. הגעתי מהעבודה, ילד אחד ישן ואחד רגוע, אז מעזה להגיב ממקום טוב...

      ג. הגעתי להורות בערך בגילך, ועם ציפיות אפס. ממקום זה, הופתעתי לטובה. ולא, אני לא איזה אמא אדמה, עקרון הרצף וכו' הילדים עברו אצלי ברצף למי שרק היה מוכן להחזיק אותם על הידיים...). אבל אחרי שמיציתי עד תום את הרווקות והזוג-עם- כלב כבר לא הרגשתי שאני מפסידה משהו כשאני אמא. והיום, אחרי הפרידה, אני כל-כך שמחה שיש לי אותם. ושתמיד יהיה לי אותם...

      ד. מגיע לך. מגיע לך. מגיע לך. שיהיה לך טוב. שתהיה לך אהבה גדולה. שיהיו לך ילדים שיפריעו לך לישון...

      ה. נשיקות.

        23/12/09 20:51:

      צטט: re set 2009-12-23 15:48:17

      איזו תמונה חדשה ומהממת!!!!

      :) 

       

      תודה מותק... ריגשת אותי... באמת תודה... מאד התלבטתי אם לשים את התמונה הזו או לא.

      אני...

      אני קצת נרגשת...

      אני מרגישה מין גלים כאלו...

        23/12/09 20:49:

      צטט: צב מעבדה 2009-12-23 16:46:56

      אני השיטחי היחידי ששם לב שהחלפת תמונה ושאת נראת מצויין?

       

      תודה צב !  גם אתה נראה יחסית סביר... כלומר... כלומר יחסית לגילך... כלומר... ממש בסדר !

        23/12/09 16:46:

      אני השיטחי היחידי ששם לב שהחלפת תמונה ושאת נראת מצויין?

       

        23/12/09 15:48:

      צטט: bronte 2009-12-23 12:24:19

      צטט: re set 2009-12-22 23:07:59

      חשבתי הרבה על תגובה חכמה, מיטיבה, רגישה ואמפטית,

      כזו שתגרור דמעות בזווית העין והנהונים נמרצים,

      כזאת שילמדו בבתי ספר לתגובות, 

      אבל בסוף החלטתי על זאת:

       

      פור פאק סייק!!!!! 

      שיגיע כבר. 

       

      הולכת לקפל שקיות. 

      כפרה עליך!

      אני בעניין של רולים בשיער ומסיכת אבוקדו.

       

       

      איזו תמונה חדשה ומהממת!!!!

      :) 

       

        23/12/09 15:12:

      צטט: bronte 2009-12-23 10:10:55

      מבינה את מה שאתה אומר לגבי תקופות שפל, אבל אני חושבת שהיא התכוונה לכך

      שלפעמים שפל מגיע דווקא אחרי איזושהי התקדמות, שלאחריה נדרש איזשהו 'זמן פציעות' לעכל את השינוי

      ולהבין לאן ממשיכים.

       

       

      מה שההיא רצתה להגיד, זה שיש לא מעט משברים ותקופות שפל. רובם תלויי סיבה. ויש את תקופות השפל הכאוטיות. צרמוניה שלמה שקשה להבין, או להסביר, או למצוא בתוכה קצה חוט. השפל בא מבלי משים, כי מה שפעם התאים, לא מתאים היום. מה שהגוף קיבל פעם, הוא לא מקבל היום. מה שצריך לשים לב שלפעמים זה לוקח את הפוקוס מדבר חיובי שקדם לו. קודם כל את זה להבין. 

      הכרה חדשה. רצונות שלא היו. זה בדיוק זה. זה מה שההיא שיערה שקורה והתכוונה בדבריה. אפילו עוד לפני שראתה את התמונה ששירטטת פה בפוסט.

       

       

       

        23/12/09 12:33:

      צטט: שירק'ס 2009-12-23 12:01:30

      לפחות את יודעת שאת בדרך הביתה, וזה בכלל לא עניין של מה בכך.

      וגם, פתאום קפץ לי לראש:

       

      הכל משתנה / ברטולד ברכט

       

      הכל משתנה. להתחיל מחדש

      יכול אדם בנשימתו האחרונה.

      אבל מה שארע, ארע. והמים

      שמזגת לתוך היין, לא תוכל

      לשפוך אותם בחזרה.

       

      מה שארע, ארע. המים

      שמזגת אל-תוך היין, לא תוכל

      לשפוך אותם בחזרה, אבל

      הכל משתנה. להתחיל מחדש

      יכול אדם בנשימתו האחרונה.

       

       

      מקסים. גם המילים, גם המבנה.

       

        23/12/09 12:32:

      צטט: אלינוריגבי 2009-12-23 12:00:00

      אין דבר ברונטה. מחר יום חדש. אני מקווה שתחושי יותר טוב. זה חולף. וטוב שכך.

      יש מצב. טוב שכך? אולי.

       

        23/12/09 12:31:

      צטט: זהבשחור 2009-12-23 10:56:49


      "ובכל זאת משהו בזמן האחרון עורר בי כמיהה לא ברורה ולא מוכרת לארוחת ערב עם ביצה וסלט וקוטג'..."

      יקירתי, רק שתהיי מעודכנת...האינדיאנים הקטנים כבר מזמן לא מסתפקים בקוט'ג או בביצה. ואם זה לא משלוח של בורגר או תאילנדי או סתם פיצה <עם חמישה סוגי תוספות> אז זאת עילה לשביתת רעב, בצירוף בכי קורע לב:))

       

      ואחרי שקוראים את מה שאת כותבת, ואיך שאת כותבת, ברור שהילדים שאת תכיני להם את הביצה עם הקוטג', יהיו ילדים מאושרים את רק צריכה להשבע- מראש- שלא תערבבי את הקוטג' עם הביצה.יאק.

      :) 

       

      בא-רור! לערבב קוטג ' עם ביצה זה התעללות בילדים!

       

        23/12/09 12:30:

      צטט: adikahan 2009-12-23 10:52:48

      א"ב"י,

      האשה ההיא אולי לא חכמה, אבל יש לה ולי הסתכלות דומה על החיים.

      על בסיס צלקות שצברתי:

      לעיתים חיוני לאכול קש (במקרים קשים: הרבה קש) עד שמגיעים לסעודת המלכים.

      בתקופת הקש, הוא נראה מיותר לגמרי ואינסופי,

      ואנחנו בכלל משוכנעים שאנחנו לגמרי מוכנים לסעודה היוקרתית.

      אז זהו שלא!

      יערב הקש לחיכך :-)

       

      תודה, אבל לא. תודה.

       

        23/12/09 12:29:

      צטט: בלה פלור 2009-12-23 09:52:11

      ואת תהיי אמא מופלאה. לכי על זה !

      יש עוד זמן. קודם יגיע האיש, אחרי זה נדבר על ערבוב גנים.

        23/12/09 12:26:

      צטט: ranbo3 2009-12-23 02:05:57

      איך שרמזת על אובדן השנ"צ, איבדת אותי.

      גם אצלי יש רגרסיה כל פעם שאני נזכרת בעניין שעות השינה.

      אבל וואלה, נורה תשמח להיות דודה.

      נורה תשמח? לא יודעת. כרגע היא בת יחידה, אני לא בטוחה שהשינוי ישמח אותה

       

        23/12/09 12:24:

      צטט: re set 2009-12-22 23:07:59

      חשבתי הרבה על תגובה חכמה, מיטיבה, רגישה ואמפטית,

      כזו שתגרור דמעות בזווית העין והנהונים נמרצים,

      כזאת שילמדו בבתי ספר לתגובות, 

      אבל בסוף החלטתי על זאת:

       

      פור פאק סייק!!!!! 

      שיגיע כבר. 

       

      הולכת לקפל שקיות. 

      כפרה עליך!

      אני בעניין של רולים בשיער ומסיכת אבוקדו.

       

        23/12/09 12:21:

      צטט: תמיס 2009-12-22 22:27:43


      איזה כיף לך. זה שינוי מבורך, אם ככה! ... (הלוואי עליי. אצלי התהליך הפוך, רחמנא ליצלן)ובכלל, אנשים שלא משנים דעה, הם כמו מאובנים שנותרים בצד הדרך. זה קיבעון שמוביל לסוג של חוסר חיים. יש כאלו שיעדיפו לעקור לארץ אחרת מאשר לעקור דעה שמושרשת אצלם שנים. (הכל מפחד כמובן, ומי אני, פחדנית שכמותי, שאשפוט אחרים. גם אני מעדיפה להרדים את עצמי איפה שכואב.) אבל לעומת זאת הנכונות לזוז על הסקאלה, להסתכל על הדברים מזווית אחרת, לשנות דעה, זה משהו שדורש אומץ, זה חיים. התחדשות. נשימה. וכל הבלה בלה הזה, אבל איך שלא תקראי לזה – את בתהליך. בשינוי. בהתפתחות, את חיה, פור גוד סייק'ס, וזה טוב...  

      לגמרי.

      יש איזה ETA לגבי ההגעה למודל המפותח, לכל הרוחות?

       

        23/12/09 12:18:

      צטט: שפ קלאמזי. 2009-12-22 22:00:51

      התכוונת לזה?

      כן! ומרוב הסניליות שכחתי ש"היי קוקולורום" זה השיר שהתכוונתי אליו.

      הגיל...

      ובינתיים התחבב עלי קליפ המחדל.

       

        23/12/09 12:10:

      צטט: ~Stone~ 2009-12-22 21:46:11


      הו כן, אבחנה מדויקת נתנה החכמה, יש דברים

      חדשים שאתה יכול להביא איתך רק אם ביקרת במעמקים,

      לרוב, אצלי בכל אופן, שכנו במעמקים דברים שלעולם לא הייתי

      רואה ומוצא אותם לולא ירדתי לשם (בעל כורחי, אך בדיעבד לשמחתי.)

       

      לגבי ילדים, לא השתכנעתי, אבל מה הקשר אליי, את נשמעת

      די משוכנעת.

      תלוי באיזה יום ובאיזו שעה תופסים אותי. כרגע כן.

       

        23/12/09 12:01:

      לפחות את יודעת שאת בדרך הביתה, וזה בכלל לא עניין של מה בכך.

      וגם, פתאום קפץ לי לראש:

       

      הכל משתנה / ברטולד ברכט

       

      הכל משתנה. להתחיל מחדש

      יכול אדם בנשימתו האחרונה.

      אבל מה שארע, ארע. והמים

      שמזגת לתוך היין, לא תוכל

      לשפוך אותם בחזרה.

       

      מה שארע, ארע. המים

      שמזגת אל-תוך היין, לא תוכל

      לשפוך אותם בחזרה, אבל

      הכל משתנה. להתחיל מחדש

      יכול אדם בנשימתו האחרונה.

       

       

        23/12/09 12:00:
      אין דבר ברונטה. מחר יום חדש. אני מקווה שתחושי יותר טוב. זה חולף. וטוב שכך.
        23/12/09 10:56:


      "ובכל זאת משהו בזמן האחרון עורר בי כמיהה לא ברורה ולא מוכרת לארוחת ערב עם ביצה וסלט וקוטג'..."

      יקירתי, רק שתהיי מעודכנת...האינדיאנים הקטנים כבר מזמן לא מסתפקים בקוט'ג או בביצה. ואם זה לא משלוח של בורגר או תאילנדי או סתם פיצה <עם חמישה סוגי תוספות> אז זאת עילה לשביתת רעב, בצירוף בכי קורע לב:))

       

      ואחרי שקוראים את מה שאת כותבת, ואיך שאת כותבת, ברור שהילדים שאת תכיני להם את הביצה עם הקוטג', יהיו ילדים מאושרים את רק צריכה להשבע- מראש- שלא תערבבי את הקוטג' עם הביצה.יאק.

      :) 

       

        23/12/09 10:52:

      א"ב"י,

      האשה ההיא אולי לא חכמה, אבל יש לה ולי הסתכלות דומה על החיים.

      על בסיס צלקות שצברתי:

      לעיתים חיוני לאכול קש (במקרים קשים: הרבה קש) עד שמגיעים לסעודת המלכים.

      בתקופת הקש, הוא נראה מיותר לגמרי ואינסופי,

      ואנחנו בכלל משוכנעים שאנחנו לגמרי מוכנים לסעודה היוקרתית.

      אז זהו שלא!

      יערב הקש לחיכך :-)

       

        23/12/09 10:49:

      צטט: עירנית 2009-12-22 21:20:44

      כל שינוי אני מוכנה לקבל.

      אבל גדר עץ לבנה?!

      הרהרי שנית ;-)

       

       

      אז ירוקה?

       

        23/12/09 10:10:

      צטט: rangil 2009-12-22 20:58:40

      מלבד העובדה שאת כותבת נהדר יש לי שני דברים להגיד:

      שום דבר לא "אמור" לקרות עד שהוא לא מרגיש לך הכי נכון בעולם, אבל את יודעת את זה.

      לדעתי תקופת שפל היא לא אינדיקציה לכלום. הבן אדם נמדד לפי הגובה שאליו הוא מסוגל להגיע מהתחתית, אם בכלל הצליח לצאת ממנה.

      ב"אמור" הפעם התכוונתי לרצון הילדותי הזה לקבל איזשהו אישור לכך שדברים יקרו ושיש דד-ליין.

      שקיימת תוכנית ויד מכוונת.

      מבינה את מה שאתה אומר לגבי תקופות שפל, אבל אני חושבת שהיא התכוונה לכך

      שלפעמים שפל מגיע דווקא אחרי איזושהי התקדמות, שלאחריה נדרש איזשהו 'זמן פציעות' לעכל את השינוי

      ולהבין לאן ממשיכים.

       

        23/12/09 10:07:

      צטט: אלינוריגבי 2009-12-23 10:03:31

      צטט: da vinci 2009-12-22 20:33:29


      צפרדעים.

      תתחילי לנשק אותם.

       

      ואל תשכחי כלל חשוב אחד: לידה - רק בקיסרי.

       

      בהצלחה! 

       

      אתה דפוק ? קיסרי ?

       

      ברונטה בלידה תבואי אלי. אני איילד אותך בלי קיסרי. יש לנו סוד שעובר במשפחה ומשמש ללידה קלה ומהירה.

       

      אני מפחדת לשאול.

       

        23/12/09 10:03:

      צטט: da vinci 2009-12-22 20:33:29


      צפרדעים.

      תתחילי לנשק אותם.

       

      ואל תשכחי כלל חשוב אחד: לידה - רק בקיסרי.

       

      בהצלחה! 

       

      אתה דפוק ? קיסרי ?

       

      ברונטה בלידה תבואי אלי. אני איילד אותך בלי קיסרי. יש לנו סוד שעובר במשפחה ומשמש ללידה קלה ומהירה.

       

        23/12/09 09:56:

      צטט: גילי-גול 2009-12-22 20:37:53

      נדמה לי שלכל דבר יש את הזמן שלו.

      נדמה לי שאת צודקת :-)

       

        23/12/09 09:52:
      ואת תהיי אמא מופלאה. לכי על זה !
        23/12/09 09:51:

      צטט: da vinci 2009-12-22 20:33:29


      צפרדעים.

      תתחילי לנשק אותם.

       

      ואל תשכחי כלל חשוב אחד: לידה - רק בקיסרי.

       

      בהצלחה! 

       

      סופסוף בנאדם שחושב כמו שצריך!

      כמה וויכוחים שיש לי על העניין הזה... כל הזמן אני מקבלת את התשובות האלה של מחבקי העצים ומצילי הדולפינים לגבי הליך ניתוחי לא הכרחי, הטיעון הטבעי (מה כל כך טבעי בלהוציא מלון מהפונאני??) וכל סיפור ההחלמה מניתוח בטן,

      ואני אומרת,

      נכון, ניתוח בטן, והחלמה, ועניינים - הכל נכון. והאלטרנטיבה? מה, התפרים (שורף, אני כבר יודעת) וחורבן האיזורים הדרומיים, זה יותר טוב?

       

      <צלופחים זה גם נחשב?>

       

        23/12/09 09:46:

      צטט: פסיכית על 2009-12-22 20:18:27

      מצוינ.

      אז אפשר להביא לכ את הילדימ שלי, כפרה עליהמ, לכשייולדו, במהרה, בימינו <אימרו אמנ>, שתשמרטפי עליהמ?

       איזו שאלה בכלל?

       the more - the merrier!

       

      <למקרה שהציניות לא הובנה, התשובה היא לא!>

       

        23/12/09 02:05:

      איך שרמזת על אובדן השנ"צ, איבדת אותי.

       

      אבל וואלה, נורה תשמח להיות דודה.

        22/12/09 23:07:

      חשבתי הרבה על תגובה חכמה, מיטיבה, רגישה ואמפטית,

      כזו שתגרור דמעות בזווית העין והנהונים נמרצים,

      כזאת שילמדו בבתי ספר לתגובות, 

      אבל בסוף החלטתי על זאת:

       

      פור פאק סייק!!!!! 

      שיגיע כבר. 

       

      הולכת לקפל שקיות. 

        22/12/09 22:27:

      איזה כיף לך. זה שינוי מבורך, אם ככה! ... (הלוואי עליי. אצלי התהליך הפוך, רחמנא ליצלן)ובכלל, אנשים שלא משנים דעה, הם כמו מאובנים שנותרים בצד הדרך. זה קיבעון שמוביל לסוג של חוסר חיים. יש כאלו שיעדיפו לעקור לארץ אחרת מאשר לעקור דעה שמושרשת אצלם שנים. (הכל מפחד כמובן, ומי אני, פחדנית שכמותי, שאשפוט אחרים. גם אני מעדיפה להרדים את עצמי איפה שכואב.) אבל לעומת זאת הנכונות לזוז על הסקאלה, להסתכל על הדברים מזווית אחרת, לשנות דעה, זה משהו שדורש אומץ, זה חיים. התחדשות. נשימה. וכל הבלה בלה הזה, אבל איך שלא תקראי לזה – את בתהליך. בשינוי. בהתפתחות, את חיה, פור גוד סייק'ס, וזה טוב...  
        22/12/09 22:00:
        22/12/09 21:46:


      הו כן, אבחנה מדויקת נתנה החכמה, יש דברים

      חדשים שאתה יכול להביא איתך רק אם ביקרת במעמקים,

      לרוב, אצלי בכל אופן, שכנו במעמקים דברים שלעולם לא הייתי

      רואה ומוצא אותם לולא ירדתי לשם (בעל כורחי, אך בדיעבד לשמחתי.)

       

      לגבי ילדים, לא השתכנעתי, אבל מה הקשר אליי, את נשמעת

      די משוכנעת.

        22/12/09 21:20:

      כל שינוי אני מוכנה לקבל.

      אבל גדר עץ לבנה?!

      הרהרי שנית ;-)

       

       

        22/12/09 20:58:

      מלבד העובדה שאת כותבת נהדר יש לי שני דברים להגיד:

      שום דבר לא "אמור" לקרות עד שהוא לא מרגיש לך הכי נכון בעולם, אבל את יודעת את זה.

      לדעתי תקופת שפל היא לא אינדיקציה לכלום. הבן אדם נמדד לפי הגובה שאליו הוא מסוגל להגיע מהתחתית, אם בכלל הצליח לצאת ממנה.

        22/12/09 20:37:

      נדמה לי שלכל דבר יש את הזמן שלו.

        22/12/09 20:33:


      צפרדעים.

      תתחילי לנשק אותם.

       

      ואל תשכחי כלל חשוב אחד: לידה - רק בקיסרי.

       

      בהצלחה! 

       

        22/12/09 20:18:

      מצוינ.

      אז אפשר להביא לכ את הילדימ שלי, כפרה עליהמ, לכשייולדו, במהרה, בימינו <אימרו אמנ>, שתשמרטפי עליהמ?

        22/12/09 20:13:

      יופי

      :)

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      bronte
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין