באמת שלא ידעתי אם לקרוא לזה פוסט בנושא עיסקי או ריגשי אישי, כי בתכלס זהו פוסט ריגשי לחלוטין....אבל בעסקים שלא כבעסקים יש גם יוצאים מן הכלל.

בעסקים חושבים הגיון, לא?

ואולי רגש זה דבר הגיוני ביותר, כי אחרת איך אפשר להסביר את ההתרגשות הזו שאוחזת בי בכל יום ד' חרף השעה הלא סבירה שבדרך כלל מורידה לי דציבליים עיצביים לסף גירויי מאוד נמוך וכן כן אלו שעות הנפיצות שלי (בין השעות 06:00-10:00) וזה לא שיש לי שעות לא נפיצות, אבל יש כאלו שיכולות להביא אפקט מתמשך ברדיוס לא מבוטל.

ולמרות כל אלו, בכל יום ד' אני מתעוררת לי מוקדם בקפיצה קלילה לא אופיינית ויורדת למטה להתכונן, פתאום כלום לא מפריע:

לא המים הלא מספיק חמים במקלחת, לא הקפה שאזל ובימים כתיקנם היה יכול להיות טיזר מאוד חזק להתקף חוסר קפאין, כלום כלום כלום.

ובשעה שבע בקירוב, אני מקפצת לי אל האוטו ויוצאת אל נופים שמימיים שטרם הסתגלתי להיותם חלק אינטגרלי מחיי.

ואני מזריחה לי מזרחה אל עבר הכינרת בכדי לפגוש באנשים שהפכו לחלק מחיי בחודשים האחרונים.

בתחילה לא הבנתי מה הקטע הביזרי הזה, הכל היה מתוקתק מדי וכשמתקתקים לי זה גורם לי בדרך כלל לטיקים קשים ואנטגוניזם לא מבוטל, אבל פה לאחר שהסתגלתי לתיקתוק:

לחברי הנהלה שקמים ומציגים את עצמם ואפילו לאיש הגונג בעל הפעמון (גירסה נטוורקינית ל"זה הסוד שלי" ול " ארבע דקות ועשרים שאלות") שמאותת בתום הדקה שהגיע הזמן לבלום את פרץ השיווק ולהעביר את שרביט הדיבור לבא בתור.

ולאחר שהתרגלתי גם לשלב ההצגה העצמית של דקה עגולה (ואבוי לסוטה התקן) בה כל אחד מציג את עצמו ומספר למה לבחור בו ולא באחר....רגע רגע רגע, שניה  ...כאן מגיע לב ליבו של העניין, מגיע שלב, אותו הרגע, בו לא צריך עוד להסביר למה אתה הטוב ביותר, כי מסתבר שבחדר יושבים אמנם אנשי שיווק ממולחים ומקצועיים אבל בעבורם אתה לא רק מקצועי, אתה בעיקר חבר ואתה מתחיל לחוש את הלוייאליות שניתן לחוש אולי בין לוחמים ביחידות מובחרות.

הם קמים בכדי להגיד כמה הם נהנים ממך, כמה הם ממליצים עליך, הולכים הביתה בכדי לחשוב עליך ועל איך הם יכולים "להשחיל" את עניינך בכל מפגש אקראי או שפחות...אפילו בין סברינה וסטייק סינטה רר בפגישה עיוורת.

נו יחידה כזו.

ואז מגיעים גם רגעים אינטימיים בציבור, כאלו שבהם יש סוג של הומור פנימי הנרקם בין החברים והאמת? גורם לכל אורח להרגיש שהגיע למקום שכיף להיות בו ובנוסף גם מקדם עיסקית, כי זו עובדה, ההפניות שרצות בקבוצה שלנו הן בלתי נתפסות בכלל, פשוט עושים עסקים.

ובתוך כל ההוויה הזו, מדהים לראות שאף פעם לא נותנים לאורחים להרגיש אורחים, מסתערים עליהם בחום ומתעניינים ומה עוד צריך חוץ מזה?

הלא גם הרומן שלי החל כך כאורחת, כאשר החלפתי חבר קבוע שלא יכול היה להגיע.

הפעם הראשונה היתה סוג של טובה אישית....לחבר.

הפעם השניה, כשבוע לאחר מכן היתה גם כן טובה אישית....אבל הפעם מצידו של חברי שהיה צריך להדוף מחליפה אחרת שחיכתה בסטנדביי, פשוט כי הכרזתי ש"על גופתי" תגיע מחליפה למחליפה וגם ניסיתי לשכנע שמחליפה אותנטית שכמותי לא ימצא.

וכך מצאתי אני שפשוט לא בא לי להפסיק להגיע לשם, כל יום ד', בשעות מטורפות, כי איפה עוד אפשר למצוא עירוב נדיר של פלז'רס וביסנס שכאלה?

לא, זה פשוט לא חוקי.

רוצים פרטים נוספים? אשמח להתמסר באם אתם גרים באיזור הצפון וקבוצה "עובדת" שכזו מתאימה גם לכם.

גלית