ב"ה
"הדוּ לַיהוָ"ה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" (תהלים בכמה מקומות).
בחסדי השם יתברך עלינו, נולדה לנו בשעה טובה ובמזל טוב נכדה חדשה. הלידה הייתה ביום רביעי לפני שבועיים, כ"ב כסליו, מספר ימים לפני חג החנוכה שבו נעשו לעם ישראל נסים ונפלאות גלויים.
התברר שהתינוקת נולדה עם תסמונת דאון (מונגולואידית) כולל כול תופעות הלוואי: מראה אופייני, מום (חור) בלב וכו' וכו'.
כשתהיה התינוקת בת 3-4 חודשים היא אמורה לעבור, בעזרת ה', ניתוח לב.
בני האדם התרגלו לכול טוב ואינם רואים כי כל דבר ודבר העובר עלינו במשך היום, ואפילו הדברים הפשוטים ביותר, הם נסים ונפלאות שעושה עמנו הקב"ה ישתבח שמו כל רגע ורגע. אשה היולדת וולד בריא וללא סיבוכים, נראה לה הדבר כטבעי ומובן מאליו, ואינה חשה את הניסים והנפלאות שהקדוש ברוך הוא עשה עמה. וכבר שכחנו שעד לא מזמן אחוז גבוה של נשים היו מתות, ה' ישמור, בלידתן.
אדם הולך לעבודה, ולא חושב אפילו לשנייה אחת על אותם אלפים ורבבות שאין להם מקור פרנסה ואין להם מה להביא לפי הטף.
הכול נראה טבעי.
חכמינו הקדושים ז"ל תיקנו (במסכת ברכות דף ס עמוד ב) שהאדם יברך ויודה להשם-יתברך מידי יום ביומו על כל ענייניו: הנכנס לישון על מיטתו יאמר: "ברוך המפיל חבלי שינה על עיני" וכו', כשהוא מתעורר בבוקר יאמר: "אלה"י נשמה שנתת בי" וכו', כשפותח את עיניו לאחר שנת הלילה יאמר: "ברוך פוקח עיוורים" וכו' כשנועל נעליו יאמר: "שעשה לי כל צרכי" וכו'. זאת כדי שנשים לב להתבונן בחסדיו של הקב"ה, שבלילה היה האדם כמת והמחזיר נשמות לפגרים מתים החזיר בו נשמתו להחיותו. בהיות חבלי שנה על עיניו היה כסומא והקב"ה הפוקח עיוורים פתח את עיניו לראות באור העולם, וכיוצא בזה. ולא נהיה כאנשים חסרי לב שאיננו שמים על לבנו שחובתנו להודות למי שגומל עמנו כל החסדים הטובים הללו.
היטיב לתאר זאת הרב הקדוש האדמו"ר מצאנז בנתניה זצוק"ל, שעבר את כול תלאות השואה על בשרו, ושם, באושוויץ, שיכל את אשתו ואת אחד עשר בניו הי"ד: "זכור אזכור משנות ראינו רעה כשהיינו במחנות העבודה בערום ועריה ובחוסר כל, שהרשעים [הנאצים] יימח-שמם-וזכרם נתנו לנו חצאי בגדים שלא היה בהם כדי לכסות את כל הגוף, ומנעלים של עץ שבקושי הצלחנו ללכת בהם, ובפרט בימי החורף כאשר שלג וקרח כיסה את הארץ, ובשביל שלא נפול ונמעד נאלצנו ללכת יחד כעשרה אנשים אחוזים זה בזה, ואז נוכחנו לראות יתרון האור מן החושך, ועשרות פעמים ביום התוודיתי ואמרתי: צדיק הוא ה' שנתנני פה על מנת לראות ולהתבונן ברוב חסדיו ומתנותיו אלי, שכן בימים כתיקונם אנו מקבלים כל הצטרכותינו כדבר טבעי ומוכן, כשצמאים הולכים לשתות מים, כשקמים בבוקר לובשים אנפילאות [גרביים] ונעליים, ועכשיו מתוך ההעדר מתבוננים ורואים החסד הגדול אשר יום יום יעמס לנו. אז קבלתי עלי שאם יעזור לי השם-יתברך לצאת מכאן אשים לבי להתבונן בכך, ותמיד אודה ואשבח להשם-יתברך הנותן לי בגד ללבוש, בית מוגן מקור וכסא לשבת עליו וכהנה רבות, עכשיו יבש לשוני לחכי מרוב צמא, אבל כשאצא לחירות ואוכל לשתות כוס מים לרוויה או אז אברך ברכת 'שהכול נהיה בדברו' בהתלהבות עצומה כמו שמברכים 'לשמוע קול שופר' ביום טוב של ראש השנה. ואכן הרגשה זאת ליוותה אותנו בימים הראשונים לאחר השחרור, אבל במשך הזמן בעונותינו-הרבים ההרגל נעשה לטבע" (דברי תורה" גיליון אלף ש"א).
אין לי, ולבני ולכלתי שיחיו, שום צל של ספק שכול מה שעושה הקב"ה הוא אך ורק לטובה, וגם נכדתי החדשה, ברכה בת מרים שתחיה, המונגולואידית, היא מתנה טובה ונפלאה מהקדוש ברוך הוא עבורנו.
צריך רק לפתוח את העיניים ולראות שגם מה שנראה כביכול כטבעי, בא מהקב"ה – "טבע" בגימטרייה "אלהי"ם", וגם הוא ניסי ניסים.
צַדִּיק אַתָּה יְהוָ"ה וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶיךָ (תהלים קיט, קלז)
בתמונות: בני וכמה מנכדי שיחיו עם הנכדה החדשה - ברכה
|