כותרות TheMarker >
    ';

    מכתבים מהמרפסת

    T'was the night before christmas and all through the house, not a creature was stirring, not even a mouse...

    10 תגובות   יום חמישי, 24/12/09, 00:51

    קריסטמס.

    מעבר לפינה.

    לשמחתי אני כרגע בחיפה. אפשר להרגיש את זה קצת באוויר. בבן גוריון, הבתים התקשטו. בוואדי ובהדר, אפשר לראות עצי אשוח מפלסטיק עומדים ומחכים על הסטנד לקונה. בקניון, דוכן של קישוטים – כדורים צבעוניים, שרשראות מוכספות, כובעי סנטה וכיוצא בזה.

    יש קריסטמס באוויר וחיוך מנצנץ בעין.

    גדלתי בחו"ל. נכון, בניגוד לסבתא שלי, שבהגיעה לגיל ארבע, סביה נזפו בהוריה ש"צריך לגלות לילדה מאיפה היא באה", אצלנו לא היו חוכמות.

    בבית חגגו חנוכה. אמא שלי היתה מגיעה בתקופה הזאת לבית ספר עם שקית נייר חומה וקטנה, טופחת ומלאה בסביבוני פלסטיק קטנים בכל הצבעים. היא היתה מסבירה לכל ילדי הכיתה מה זה בדיוק חנוכה. וכדי שלא נקנא, היינו מקבלים כל יום מתנה. שמונה ימים. לא דברים גדולים, אבל בכל זאת, בשביל ילד מתנה זה מתנה.

    אבל בחוץ הבניינים, האנשים והנופים עטו קריסטמס.

    נדמה לי שתמיד גם היה שלג.

    ובטלוויזיה, כל שנה, היו תוכניות טלוויזיה מיוחדות לחג. אבא הקליט לנו על קלטות ובמשך כמה שנים, אחרי שההורים קנו לי ווקמן, כדי שלא אשמע רדיו בקולי קולות בסלון, הייתי יושבת באוטו עם פס הקול של "The Grinch Who Stole Christmas" או ""Scrooge ועוד מיני כותרים.

    ובחוץ, בחנויות, מכירות רגע אחרון של מתנות לחג, אנשים שמנים מחופשים לסנטה קלאוס, עצים מקושטים ונוצצים עם מלאך או כוכב בכתרם והעיקר, מיליון נוריות קטנות, נוצצות, נדלקות נכבות.

    איזו חברה שלי אמרה לפני כמה שנים שצריך פעם לייבא את כריסטמס לארץ. לא בשביל החג וכל הבלאגנים, פשוט בשביל האורות הקטנים והנוצצים. הנוריות האלה שעטים על העיר ומיפים כל פינה אפורה ונידחת.

     

    אז עם זה גדלתי ותמיד נותרה לי פינה חמה וחיוך בלב למראה העצים והנוצצים.

    וכמה וכמה פעמים גם הצלחתי לארגן לעצמי עץ כזה או אחר.

    בילדות פעם סתם קישטתי איזה ענף של ברוש.

    אח"כ היתה את השנה שביליתי בברלין. יחד עם הסטודנטית האמריקאית השקעתי וקנינו עץ למעונות. קישטנו אותו בשרשראות של פופקורן וקישוטי בצק ועוד כל מיני הפתעות שהביאו החברים לקומה. בלילה שמתי מתחתיו 10 צנצנות ריבה עטופות עם כרטיסי ברכה – אחד לכל אחד מדיירי הקומה.

    בדירה האחרונה שלי בתל אביב, היה עציץ קטן עם ברוש. כנראה איזו ציפור גלגלה אליו אצטרובל, עוד לפני שהעציץ הגיע לתל אביב. שנה אחת מילאנו את הברוש בשרשראות וקישוטים. כיבינו את כל האורות, הדלקנו את הנוריות ועם הכריסטמס ברקע בירכנו על הנרות והדלקנו חנוכיה. שלא יחסר האור.

    אבל העץ שאני הכי זוכרת הוא זה של פריס. ולא, זה לא סיפור רומנטי עם דמעות ונשיקות. ממש לא.

    עת השתחררתי מהצבא, דבר ראשון עליתי למטוס לשטוף קצת את הראש והעיניים. נסעתי לבקר חברה בפריס וביחד נסענו לברצלונה. את הקריסטמס העברנו דווקא שם, בעיר של גאודי, משוטטות מפארק לפארק וממוזיאון למוזיאון.

    חזרנו לפריס קצת לפני הסילווסטר. לא השתוללנו. באמת שאני לא זוכרת איך הערב התחיל. לקראת 12 מצאנו את עצמנו באיזה פאב פריסאי נעים ועם טקטוק השעון החלפנו נשיקות עם שפע זרים צרפתיים, כמנהג המקום. אח"כ ירדנו לשבת על גדות הסיין. פתחנו בקבוק שמפניה, שמנו את ערן צור ברקע וייחלנו לנו שנה חדשה ומופלאה על רקע האזרחות הנכספת.

    העץ הגיע רק לקראת סוף הערב. חזרנו אל הדירה של החברה. השעה היתה כבר מאוחרת (או שאולי צריך להגיד מוקדמת?) ובחוץ עוד נותרו שלל קישוטים מהתקופה הזאת של השנה. ברגע של טירוף (לא ייתכן שקצת שמפניה עלתה לנו לראש) החלטנו לקחת עץ.

    בבניין ליד בית הדירות אליו כוונו צעדינו, לאורך היקפו, שמו עצי אשוח קטנים, אשר קישטו את הרחוב כבר שבועות אחדים. היה ברור שתוך ימים ספורים אם לא כבר למחרת, העצים האלה יזרקו. החלטנו שזה הרגע. לוקחים אחד.

    הם היו קטנים. אולי בגובה של מטר עם הדלי. לא דבר גדול. ניגשנו למלאכה. הניסיון הראשון נתקל בקושי קל. הדלי היה מלא בטון. יציקה. ניסיון שני. בכוחות משותפים הצלחנו לסחוב את העץ-עציץ אל עבר הבניין. למזלנו בשעה כזאת הקונסיירז' לא היה בסביבה. חברתי תקתקה מהר את קוד הכניסה ובלי לבזבז רגע הובלנו את המולד אל המעלית.

    תוך דקה או שתיים הוא כבר היה בבית. בעוד כמה דקות כבר יכולנו למקם אותו בחן על השולחן הפינתי. אבל אז היא קלטה. במסע הצלב הקטן שלנו, העץ החליט להשאיר סימנים למחפשיו. כל הדרך עד הדירה. המעלית, ההול, חלל הכניסה. הכל התמלא ברסס של מחטים. אני והחברה רצנו עם מטאטא קטן ויאה והתחלנו לעבור ולנסות להשמיד את הראיות. הכל יכול היה להיות פשוט מאד, אבל שטיח בגוון בורדו ציפה את כל המשטחים האלה והיה צריך להיאבק קצת במחטים עד שהוסרו ההוכחות לפשע. לבסוף, מתגלגלות, צוחקות וצוהלות שבנו אל הדירה. שמחות רגועות ועליזות.

    אני באמת שלא יכולה להגיד שאני זוכרת אם קישטנו את העץ הזה. הגיוני שכן. לימים נודע לי שעם לכתי הוא שירת את בנות הבית כמתקן תליה לייבוש חזיות. נראה לי שהוא עוד היה שם קרוב לחודש, אך אט-אט, הלך ויבש. ועם כל יום שעבר, נשרו עוד כמה מעל-עליו. עד שבשעה שהוחלט להשליכו, היתה מלאכת הפירוק די פשוטה.

    בתחילה, כך סיפרו לי, נגזרו כל הענפים. הונחו בזהירות בתוך שקית של פלסטיק. למען לא יראו ולמען לא ילכלכו. מאמינה שחתכו גם את הגזע וכל אלה הלכו להם בשקית פלסטיק שחורה אל עבר פח הזבל השכונתי. לאחר מכן נותר הדלי. גם זה זכה לציפוי פלסטי משלו ומצא את דרכו אל האשפה המקומית. לא היה לו סיכוי לעץ המסכן הזה. בלי קשר אלינו. מהרגע ששמו אותו בבטון, חרצו (או שמא חטבו) את גורלו. אבל לפחות אפשר לומר לזכותו שהוא הביא כמה חיוכים וזיכרונות מגושמים אל העולם.

    חג שמח לכולם – תהיו אשר תהיו, בזמן זה של השנה כולם חוגגים את גירוש החושך וחזרתו של האור, עם מעברו של היום הכי ארוך.

    חג שמח ולכולם שנה טובה!

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/12/09 13:45:

      מרתק לדעת!

      כן, יש באור הנרות והאש משהו חמים שיוצר קירבה ואינטימיות, לאו דוקא במובן הרומנטי.  

      אולי אני אנסה את זה בפעם הבאה שאארח אצלי לארוחה...נראה לאן השיחה תתפתח ;-)

        25/12/09 19:32:

      צטט: תמיס 2009-12-25 11:30:34

      צטט: evab 2009-12-25 00:16:27

      צטט: Danniell 2009-12-24 17:08:03


       מאחר ונולדתי וגדלתי במדינה קתולית, ראיתי בבהיותי ילד בכל שנה  בחלונות השכנים עצים נהדרים מוארים.

      החנוכיה, לא עשתה עלי רושם מי יודע מה לעומתם :)

      אין מה לעשות, אנשים הם כמו פרפרי הלילה והעש - אור עושה לנו את זה.

      שמת לב פעם איך בדיסקוטקים, בתחילת הערב, כדי להקפיץ את המסיבה משתמשים בתאורה הזאת שנדלקת ונכבית מהר (הייתי כותבת איך אומרים את זה בגרמנית אבל נראה לי שאף אחד לא יבין ואפילו אני לא בטוחה למה לעזאזל אני יודעת את זה) וברגע שרוצים שאנשים ילכו הביתה מחשיכים את החלל? אנחנו נמשכים לאור. its in our nature

       

       

      זה נכון. אנחנו נמשכים אל האור, אל האש. אומרים שהסמליות העתיקה של אור ואש היא החוכמה. לכן בחורף, כשחשוך, בהרבה מסורות ודתות יש מנהג להדליק אש. אצל היהודים זו חנוכיה. אצל הנוצרים אלו האורות על הקריסטמס טרי. זה סמל להדלקת אור החכמה בנשמה. זה חשוב בעיקר בתקופות שמאד חשוך. אצל היוונים יש את מיתוס סוד האש שנגנב מהאלים והועבר לבני האדם. סוד הדלקת האש הוא סוד החכמה של האלים. זה מעניין. לי זה נותן השראה בכל אופן. ובכלל, המראות של קריסטמס מחממים את הלב.

      תמיד רציתי לחיות בחו"ל...זה חלום שאני עדיין רוצה להגשים מתישהו. רוב החברים שלי גרו בחו"ל לפחות כמה שנים מחייהם בילדות, ותמיד קינאתי, רציתי גם, לחוות תרבות אחרת, שפה אחרת, זו נראית לי חוויה שמרחיבה את האופקים בצורה מדהימה לכל החיים...

      הפוסט שלך עושה חשק לקחת דרכון ולנסוע לפחות עד חיפה כדי לחוות את קריסטמס כהלכה :-)

      שתהיה שנה טובה! :-)

       

       

       אני חושבת שהאור הוא גם סוג של מוקד, מקום מפגש.

      מי מאיתנו לא עמד בלילה קריר מעל מדורה בוערת, שפשף ידיים ודיבר עם שכניו ל"מאורה"?

      האור מלכד.האור החלוש משרה איזשהו רוגע ואווירה שמעודדת מפגשים חמים ושיחות נעימות.

      בארצות צפון אירופה למשל נורא מקובל להדליק נרות. אותי זה היה מטריף בגרמניה ואני זוכרת את זה גם מהולנד - ילדת שמש שכמותי, זקוקה לאור, לפחות כשאוכלים. אבל שם מאד מקובל לכבות את האורות ולהדליק כמה נרות. לסעוד על רקע אור הנרות ולא רק בשביל הרומנטיקה. גם בארוחות הבוקר זכורים לי כמה מקרים שהדליקו נרות. זה כנראה עוזר לחמם את האווירה במדינות הקרות האלה...יוצר איזו אווירה שמחוללת שיח ברומו של עולם.

       

        25/12/09 11:30:

      צטט: evab 2009-12-25 00:16:27

      צטט: Danniell 2009-12-24 17:08:03


       מאחר ונולדתי וגדלתי במדינה קתולית, ראיתי בבהיותי ילד בכל שנה  בחלונות השכנים עצים נהדרים מוארים.

      החנוכיה, לא עשתה עלי רושם מי יודע מה לעומתם :)

      אין מה לעשות, אנשים הם כמו פרפרי הלילה והעש - אור עושה לנו את זה.

      שמת לב פעם איך בדיסקוטקים, בתחילת הערב, כדי להקפיץ את המסיבה משתמשים בתאורה הזאת שנדלקת ונכבית מהר (הייתי כותבת איך אומרים את זה בגרמנית אבל נראה לי שאף אחד לא יבין ואפילו אני לא בטוחה למה לעזאזל אני יודעת את זה) וברגע שרוצים שאנשים ילכו הביתה מחשיכים את החלל? אנחנו נמשכים לאור. its in our nature

       

       

      זה נכון. אנחנו נמשכים אל האור, אל האש. אומרים שהסמליות העתיקה של אור ואש היא החוכמה. לכן בחורף, כשחשוך, בהרבה מסורות ודתות יש מנהג להדליק אש. אצל היהודים זו חנוכיה. אצל הנוצרים אלו האורות על הקריסטמס טרי. זה סמל להדלקת אור החכמה בנשמה. זה חשוב בעיקר בתקופות שמאד חשוך. אצל היוונים יש את מיתוס סוד האש שנגנב מהאלים והועבר לבני האדם. סוד הדלקת האש הוא סוד החכמה של האלים. זה מעניין. לי זה נותן השראה בכל אופן. ובכלל, המראות של קריסטמס מחממים את הלב.

      תמיד רציתי לחיות בחו"ל...זה חלום שאני עדיין רוצה להגשים מתישהו. רוב החברים שלי גרו בחו"ל לפחות כמה שנים מחייהם בילדות, ותמיד קינאתי, רציתי גם, לחוות תרבות אחרת, שפה אחרת, זו נראית לי חוויה שמרחיבה את האופקים בצורה מדהימה לכל החיים...

      הפוסט שלך עושה חשק לקחת דרכון ולנסוע לפחות עד חיפה כדי לחוות את קריסטמס כהלכה :-)

      שתהיה שנה טובה! :-)

       

       

        25/12/09 02:00:

       

      אז בחרת בקומפוסט...

      את אוהבת את "הקלילות" וה"אוורירייות" של החיים ?

      (-:

       

      ופתאום נזכרתי במשהו רומנטי שמתאים לעצים...

      אז שנה טובה לך יפעת...

       

        25/12/09 01:41:

      צטט: evab 2009-12-25 00:16:27

      צטט: Danniell 2009-12-24 17:08:03


       מאחר ונולדתי וגדלתי במדינה קתולית, ראיתי בבהיותי ילד בכל שנה  בחלונות השכנים עצים נהדרים מוארים.

      החנוכיה, לא עשתה עלי רושם מי יודע מה לעומתם :)

      אין מה לעשות, אנשים הם כמו פרפרי הלילה והעש - אור עושה לנו את זה.

      שמת לב פעם איך בדיסקוטקים, בתחילת הערב, כדי להקפיץ את המסיבה משתמשים בתאורה הזאת שנדלקת ונכבית מהר (הייתי כותבת איך אומרים את זה בגרמנית אבל נראה לי שאף אחד לא יבין ואפילו אני לא בטוחה למה לעזאזל אני יודעת את זה) וברגע שרוצים שאנשים ילכו הביתה מחשיכים את החלל? אנחנו נמשכים לאור. its in our nature

       

       חיוך וצחוק ואפילו שמחה לעיד.

      זה מה שיצא ממני בקריאת השורות האחרונות.

      אולי בנשמה אני תמיד אהיה קצת אדריכלית.

      אולי הראש שלי צריך לצייר לפעמים את העובדות כדי שהקווים יתחברו להגיון.

      אבל כבר כמה שנים ששמתי את האדריכלות בצד.

      קומפוסט אולי היה יותר הולם. מזה כמה שנים אני מתעסקת בסביבה ולאחרונה בעיקר במים.וממש, אבל ממש טוב לי עם השינוי. יש המוצאים את מקומם. לי די טוב פה בשלולית...

      אבל כן, כנראה שמשהו מהחשיבה לא יכול לגמרי ללכת. מה לעשות, כאדריכלית, האהבה האמיתית שלי היתה הצד התיאורטי והאקספרמנטאלי...

      מצד שני, שותפתי לפשע, שמה הולך לפניה בתחום החומרים. הסיפור הזה בטח רק יגדיל עוד יותר את החיוך שעלה לה בעקבות הנוסטלגיה... 

       

        25/12/09 01:00:

      היי היי יפעת

      הסיפור שלך הזכיר לי כל מיני דברים... על חג המולד ועל הדברים שקשורים אליו...

      .

      כשהייתי בטכניון (במיוחד בשנים הראשונות) - בכל קריסטמאס הייתי הולך לסטלה מאריס לשמוע את המיסה... אני מאוד אוהב מוסיקה של כנסייות בסגנון בארוקי ואם יש שם עוגב... אז בכלל...

      זה היה מאוד "מצחיק" כי יותר ממחצית הנוכחים בכנסיה הקטנה - היינו יהודים צעירים...

      גם בצרפת יצא לי להיות בחג המולד בכנסייה - כי הייתה לי שם חברה צרפתייה שכל הזמן הייתה לוקחת אותי לכנסייות , לתוך ה chapelle של מריה והייתה שואלת אותי כל מיני שאלות ליד פסלה של מריה...

      הסברתי לה יותר מפעם שזה ממש לא משנה לי באיזה מקום בעולם אני עונה לה על שאלותייה... אבל לה זה היה חשוב...

      היה להם מנהג (שלא ראיתי במדינות קתולייות אחרות) שנקרא :

      LA GALLETE DU ROI - אם איני טועה זה היה ב 6 בינואר...

      אופים עוגה מיוחדת (קצת דומה לשטרודל...) בצורה עגולה...

      ומכניסים בפנים גרגיר אחד גדול של שעועית לבנה...

      מחלקים את העוגה לפרוסות ומחלקים לכולם...

      למי שיוצא בחלקו הגרעין - קונה שמפנייה לכולם...

      מנהג די חמוד שנהוג לעשותו בפורום משפחתי...

      .

      אבל אני רוצה לספר לך על משהו "יותר חשוב"...

      ישנה אגדה עתיקה על חג-המולד... אומרים שהאגדה "יובאה" מהמזרח הרחוק ע"י הצוענים השתרשה בוורסיה חדשה בתרבות הנוצרית הפאגאנית....

      בערב חג המולד - מפזרים עתי אשוח לאורך הרחובות... קטנים כאלו... לקישוט...

      כולם פחות או יותר זהים בגודלם ובמראה שלהם...

      רק דבר אחד שונה מהאחד לשני :

      "החומר" שממלא את העציץ (מתחת לשכבת אדמה דקיקה למעלה - הזהה בכולם)

      אלו ששמים את העציצים ברחוב... יודעים מראש שמרבית העצים האלו יילקחו (והיו שמים אותם בכוונה בשכונות ענייות שיד התושבים אינה משגת לקנות אותם...)

      ואם האדם שלוקח את ה"עץ" - בוחר ב"עץ" שהמילוי של העציץ שלו "מתאים לו"...

      סימן שהאדם חי בשלמות עם עצמו...

      אז הנה את... אדריכלית בנשמתך... בחרת לך ב"בטון"...

      מה שאומר שחייך וחלומותייך ואופייך - אחד הם !

      (אם ההית לומדת אדריכלות נוף - אולי היה בפנים קומפוסט...

      ואם היית נגר - אולי היית מוצאת נסורת...

      ואם היית מסגר - אולי מסמרים

      ואם רקדנית  - אולי זוג נעליים ישנות

      וכ"ד...

      .

      אבל ישנה נקודה עוד יותר חשובה...

      לאלו שעולמם חלומם ומעשיהם - אחד הם...

      מראה הדבר שאדם בוחר הוא במעשיו, בקורה אותו ובעתידו...

      ככה שההתעסקות שלך עם האדריכלות... היא הרבה הרבה מעבר לעניין המקצועי נטו

      וההשלכות של עובדה זו ייראו כמובן בעתיד...


        25/12/09 00:16:

      צטט: Danniell 2009-12-24 17:08:03


       מאחר ונולדתי וגדלתי במדינה קתולית, ראיתי בבהיותי ילד בכל שנה  בחלונות השכנים עצים נהדרים מוארים.

      החנוכיה, לא עשתה עלי רושם מי יודע מה לעומתם :)

      אין מה לעשות, אנשים הם כמו פרפרי הלילה והעש - אור עושה לנו את זה.

      שמת לב פעם איך בדיסקוטקים, בתחילת הערב, כדי להקפיץ את המסיבה משתמשים בתאורה הזאת שנדלקת ונכבית מהר (הייתי כותבת איך אומרים את זה בגרמנית אבל נראה לי שאף אחד לא יבין ואפילו אני לא בטוחה למה לעזאזל אני יודעת את זה) וברגע שרוצים שאנשים ילכו הביתה מחשיכים את החלל? אנחנו נמשכים לאור. its in our nature

       

        25/12/09 00:12:

      צטט: eastern oak 2009-12-24 08:17:35

      מה אני יכול להגיד. הכתיבה שלך עושה אותי שמח וסקרן כמו החוברות טרזן שקראתי בגיל 8. נהדרת בתכלית את.

       זה גורם לי לתהות אם הכיוון שלי צריך להיות ספרי ילדים :-)

      שמחה לשמח אותך,

      will make a mental note to remember it on your next rainy day

       

        24/12/09 17:08:


       מאחר ונולדתי וגדלתי במדינה קתולית, ראיתי בבהיותי ילד בכל שנה  בחלונות השכנים עצים נהדרים מוארים.

      החנוכיה, לא עשתה עלי רושם מי יודע מה לעומתם :)

        24/12/09 08:17:
      מה אני יכול להגיד. הכתיבה שלך עושה אותי שמח וסקרן כמו החוברות טרזן שקראתי בגיל 8. נהדרת בתכלית את.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      evab
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין