כותרות TheMarker >
    ';

    חיוך בקצה הדמעה

    רשימות קצרות על החיים, כמו שאני רואה אותם

    ארכיון

    0

    אֵיך מָצָאתִי אֶת הַשְאָגָה שֶלִי

    34 תגובות   יום חמישי, 24/12/09, 18:34

    אֵיך מָצָאתִי אֶת הַשְאָגָה שֶלִי

     

    בשבוע שעבר נתבקשתי לשאוג.
    זה קרה במהלך שעור טרילותרפיה, אותה פיתח ומלמד  מורה הזן ניסים אמון. התלמידים נתבקשו לשאוג. מבוכה פשתה בכיתה. בהיסוס החלו התלמידים, אחד אחרי השניה, להשמיע קולם ברמה. זה צעקתו רכה, שכנתו – עצורה, זו – בלומה, האחרת חלשה, והנה אחת ברורה, ואחריה – קטועה וחסרת ביטחון, ומתקרבת ובאה צעקה דקה, חברתה נכלמת, ידידתה מצטווחת, ובת דודתה מהדהדת בעיזוז. כל אחת ואחד ושאגתו הוא. מרבית האנשים הופתעו מעצמם, הם מעולם לא שאגו ולא הכירו את השאגה שלהם. ובאמת – למה להם לשאוג? משהגיע תורי – שאגתי את השאגה שלי. לשבריר שנייה הושלך הס מופתע בכיתה. מה זה היה? מנין לאישה הנחמודת והעדינה שאגה שכזאת?

    אני אגיד לכם מנין.

    לפני מספר שנים התגלגלתי לאוניברסיטת חיפה בעקבות שעור של פרופ' יואל הופמן - "זן בודהיזם וטאואיזם". מדי יום שלישי, היינו סבתא נוקי (שאז עוד לא הייתה סבתא אבל בהחלט נוקי) ואנוכי משכימות קום, מתיישבות במכונית הספורט האדומה והרוחנית שלי ושועטות בפיתולי העליה של בית אורן לרכוש עוד חכמה. כשהיה מזג אוויר יפה פתחנו את הגג של האדומה והרגשנו רוחניות להפליא.

    באותו זמן למדתי קאראטה אצל סנסאי אלי ביטרן בדוז'ו שלו בסיינט לוצ'יה. כך התוודעתי לשאגת ה"קִי הָאָי" שהייתה אמורה ללוות את החבטות שלי (בעיקר במורה). שאגת "הקי האי" אמורה לעלות במלוא העוצמה מעומק הבטן להתגלגל לחלל האוויר  להמריץ את ה"קי" (צ'י בסינית) כוח החיים, להעצים את העוצמה הפיזית, ולהפחיד נורא את האויב. דא עקא שאני התביישתי לשאוג, וכך שאגתי הייתה, בואו נאמר, לא משהו שממש מטיל חלחלה בלב השומע. כחובבת סרטי פעולה הכרתי היטב את צווחת הקרב המפורסמת של ברוס לי. קיוויתי שהתרועה החלושה שלי נשמעה דומה לשלו. אבל אף שסנסאי ביטרן עודד אותי דרך קבע, ומפעם לפעם הייה מעמיד פנים שנבהל עד מוות מצעקתי, האמת הייתה שהצחקתי אותו.

    באחד מהשעורים פרופ' הופמן, שטרח לא להסביר טוב מדי, כדי שלא נשגה באשליה שאנחנו מבינים, אז פרופ' הופמן רצה להסביר לנו מה זה ה"זה" (it) ולפתע, ללא כל התראה, צעק צעקה מבהילה עצומה ונוראית ומלאת הוד וכוח, צעקה שהרעידה את קירות האולם וטלטלה (קלות, בואו לא ניסחף) את המגדל הפאלי (באופן כמעט מביך) שניצב זקור אל השמיים, והיכתה הד ברכס הכרמל שנבקע לשניים. נדהמתי. שערי סמר. היכרתי את השאגה הזאת, זיהיתי אותה ורציתי אחת כזאת לעצמי. פרופ' הופמן אמר שלא הוא שאג, "הזה" שאג, "הזה" עבר דרכו, הוא רק היה הכלי. טוב, תמיד הייתי תלמידה טובה, אז באמת לא הבנתי. אבל רשמתי בזכרוני את השאגה הזו ואת החמדנות שלי.

    ויום אחד נשברו חיי. בום טרח, נשברו. קורה. במשפחות הכי טובות. קורה. בתוך רגע הייתי צריכה להחליט אם פני למלחמה ולניצחון או שאני מתקפלת, וילדי אחרי. זיכרון אותה שאגה מפלחת הרים היה איתי. אבל לא הייתי בטוחה שזו השאגה שלי, הייתי צריכה לבדוק, הייתי צריכה לשמוע אותה. לא רציתי להבהיל את הסובבים אותי. חיכיתי. חיכיתי להזדמנות הראשונה שאהיה לבד. בשעת הכושר הראשונה שנקרתה לידי עמדתי במרכז ביתי נשמתי עמוק, הרפיתי את גופי, שמטתי את כל מה שידעתי על עצמי, פערתי את פי ושאגתי.

    לא אני שאגתי, "הזה" שאג.

    חזרתי על שאגתי, לוודא שהיא איתי.

    ואחר כך פרצתי בצחוק גדול.

    ידעתי שאוכל לעשות את מה שנדרש.

    ומאז אני הולכת בעקבות השאגה שלי. איש אינו רואה אותה, איש אינו שומע אותה, אבל אני יודעת שהיא שם, וילדי גם.

    ובשבוע שעבר היא התעוררה, הציצה פתאום, חייכה אל האנשים שוחרי הטוב שנבהלו מעט, התרעננה,  מתחה את אבריה, וחזרה לנמנם עד לשעת הצורך.

     © נעמי ר. עזר  
    דרג את התוכן:

      תגובות (34)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/1/10 21:47:

      "הזה" ... תודה שובו.
        3/1/10 21:14:


      היי לך

       

      ניסים אמון נהדר ממה שקראתי, ראיתי

       

      ולשאוג בכדי לקבל כח מחדש

      ובמיוחד להבריח את האוייב

      מקודש

       

      שנה מקסימה לך

       

      יולי

        1/1/10 03:04:


      היא עוד מהדהדת

      וגליה הגיעו עד הנה.

       

      כתוב נפלא

        30/12/09 21:58:

      צטט: אבו 2 אל בנת 2009-12-30 14:44:59


      כמה נומיקו מתחבא ב"גוף אחד" ?

       

      servus

       

      אבי 

       

      המוני נומיקניות שונות ומשונות

       

      קסנם סייפן

        30/12/09 14:44:


      כמה נומיקו מתחבא ב"גוף אחד" ?

       

      servus

       

      אבי 

        30/12/09 07:59:

      צטט: רוח גלילית 2009-12-25 09:35:02

      עד היום קשה לי להאמין שזו היתה שאגה שיצאה ממני באמצע הלילה, כשבמקרה התעוררתי ומצאתי פורץ שאו טו טו עמד להיכנס הביתה. הוא ברח לכל הרוחות רק מהצלילים שיצאו ממני. ממני??

       

       

      נו, זה בדיוק, לא את צעקת, ה"זה" צעק ועשה את העבודה. טוב שהיתה לך השאגה הזאת בשעת הצורך.
        30/12/09 07:18:

      צטט: קאיה 2009-12-29 23:09:13


      נו, מתי?

       

       


      תשליך

       

      אולי באמת נארגן משהו, אני רואה שיש צורך אמיתי.

        29/12/09 23:09:

      נו, מתי?
        29/12/09 11:24:

      צטט: ניומן 2009-12-29 11:08:08

      *

      איך החמצתי!!

      ה"זה" גם יוצא בטוב? בשיא הטוב?

      איך אדע בלי ללמוד ממך?

      אולי תעשי "אודישן",

      ואבוא אשאג,

      בטוב?

      ברע?

      בשניהם

       

      מסתבר שהפוסט הזה נגע בנקודה אמיתית של הההמון שרוצים לשאוג, אבל מתביישים. נראה לי נקבע כולנו מפגש שאגות על שפת הים, שיכול לקבל בשיוויון נפש את כל שאגותינו כולם.

        29/12/09 11:08:

      *

      איך החמצתי!!

      ה"זה" גם יוצא בטוב? בשיא הטוב?

      איך אדע בלי ללמוד ממך?

      אולי תעשי "אודישן",

      ואבוא אשאג,

      בטוב?

      ברע?

      בשניהם

        26/12/09 23:20:
      אהבתי
        25/12/09 21:37:

      צטט: 1noga 2009-12-25 19:42:46

      נומיקו יקרה

      תודה לך על כתיבה סוחפת ומרתקת

      ואני עדיין מחזיקה בתוכי את השאגה

      פעם קיבלתי עצה ללכת לתחנת רכבת

      וכשהרכבת עוברת לפרוץ בשאגה אדירה

      רק מה, כשהגעתי, היו אנשים

      ואני התביישתי והשאגה נעצרה בפנים...

      איפה פרצת בשאגה?

       

       

       

      בסלון, בחיי, בסלון, מתחת למנורה בה השתכנה רוחו של בעלי.

      אפשר גם באוטו.

      תתאמני, תתאמני.

        25/12/09 20:45:


      תודה שהזכרת לי.

      בכל אחת ואחד מאיתנו נמצאת שאגה גדולה ועצומה וכוחות שאיננו יודעים על קיומם, והם רק מחכים להתגלות.

      כתבת מקסים ומעניין.

        25/12/09 19:42:

      נומיקו יקרה

      תודה לך על כתיבה סוחפת ומרתקת

      ואני עדיין מחזיקה בתוכי את השאגה

      פעם קיבלתי עצה ללכת לתחנת רכבת

      וכשהרכבת עוברת לפרוץ בשאגה אדירה

      רק מה, כשהגעתי, היו אנשים

      ואני התביישתי והשאגה נעצרה בפנים...

      איפה פרצת בשאגה?

       

       

        25/12/09 12:55:

      עוצמה אומץ ושנינות בסיפור הנפלא הזה שלך

      תודה 

        25/12/09 09:35:
      עד היום קשה לי להאמין שזו היתה שאגה שיצאה ממני באמצע הלילה, כשבמקרה התעוררתי ומצאתי פורץ שאו טו טו עמד להיכנס הביתה. הוא ברח לכל הרוחות רק מהצלילים שיצאו ממני. ממני??
        25/12/09 07:23:

      צטט: עדית... 2009-12-25 00:02:25


      אני חושבת ששמעתי אותה עד ירושלים.

       

       

      נו טוב

      יש לך שמיעה נהדרת

        25/12/09 07:07:
      ירוקה מקנאה ...
        25/12/09 06:18:


      עצומה העוצמה שלה ונהדרת הכתיבה שלך. בכלל, כייף לקרוא את הדיבור השוטף שלך :))

      * שתדעי רק טוב והזה יחפש לו מיתרים וריאות אצל אחרים רחוקים.

        25/12/09 00:02:

      אני חושבת ששמעתי אותה עד ירושלים.
        24/12/09 23:23:

      ואני ידעתי שמי שנולדה בשנת הדרקון, שאגתה עימה!

      וזוכרת מימי חיפה את השיחות, פריחת הכרמל וחילופי העונות .

      ושמחה בפוסטים שלך שהם כל כך מדויקים, צבעוניים ומרגשים.

       

       

        24/12/09 22:55:


      מהההה? מה אמרת?

       

      לא שומעת טוב.

      הייתה פה איזה שאגה לפני שנייה...

       

      את פשוט מ ע ו ל ה !

        24/12/09 21:03:

      צטט: נעמה ארז 2009-12-24 20:18:00


      מרתק היואל הופמן הזה, לא?

      *נעמה

       

      כן.

      אני מעריצה את הכתיבה שלו. הוא מורה מצוין. אפילו שהוא קצת מפחיד. וגם זה טוב.

        24/12/09 20:58:

      כתבת נהדר

      איזה כיף לך שמצאת את השאגה שלך:)

        24/12/09 20:18:


      מרתק היואל הופמן הזה, לא?

      *נעמה

        24/12/09 20:03:

      עכשיו אני מבין...

      אני שמעתי את צעקתך ובאתי.

      הצעקה שלך הרעידה את שמי שמיים ואני כחייל טוב התייצבתי לדגל .

      את כל הזמן צועקת חרישית בתדר מסויים, אך יש הרגישים בעלי חיישנים ועוד איך שומעים.

      אז אנא, תורידי בבקשה את עוצמת השידור ואז גם האחרים יישמעו ויפנימו.

       

        24/12/09 19:47:

      צטט: המומלצים בע"מ 2009-12-24 19:27:04


      זה בין הפוסטים הבודדים שנושאם רוחניות, פילוסופיה מעשית, שגם כתובים טוב מאד

      ומרתקים.

      מומלץ. אחלה :))

       

       

      איזה יופי, תודהההההההההה

      נסו גם אתם לשאוג, זה כיף. בובה קצת מתפלאת, אבל מחזירה לי בזנב מנפנף בחדוה לנוכח רוח השטות שתקפה אותי.

      רק שהיא לא תתחיל לשאוג כאן.

        24/12/09 19:27:


      זה בין הפוסטים הבודדים שנושאם רוחניות, פילוסופיה מעשית, שגם כתובים טוב מאד

      ומרתקים.

      מומלץ. אחלה :))

        24/12/09 19:24:
      מבורכת
        24/12/09 19:01:
      "אריה שאג מי לא ירא, ה' דיבר מי לא ינבא".
        24/12/09 18:57:

      צטט: wishingwell 2009-12-24 18:51:03


      הולכת למצוא את השאגה שלי.

       

      כתבת נהדר.

       

      רותי.

       

       

      בהצלחהההההההההה
        24/12/09 18:56:

      צטט: הדקדוק הפנימי 2009-12-24 18:51:24

      אני לא נבהלתי. היית ג ד ו ל ה :)

       

       


      ממש שאגה און ליין
        24/12/09 18:51:
      אני לא נבהלתי. היית ג ד ו ל ה :)
        24/12/09 18:51:


      הולכת למצוא את השאגה שלי.

       

      כתבת נהדר.

       

      רותי.