כותרות TheMarker >
    ';

    חינוך דרך הטבע

    בשנת 1632 קבע יוהאן עמוס קומניוס את עקרון היסוד של החינוך המודרני: חינוך הכול לכול, וטען כי הדרך לממש זאת היא בדרך הטבע. אך מהי הדרך הטבעית להוראה וללמידה?
    זו שאלת הבלוג.

    היחיד אינו מפטפט אלא עושה, לומד מן הטבע ולא מן האדם

    9 תגובות   יום חמישי, 24/12/09, 21:02

    זהו פוסט על האיש שהגה את החינוך החופשי מבלי שהיה מחנך, מורה או הורה מימיו.

    רוסו            רוסו


    קטונתי מלומר מילה על ז'אן ז'אק רוסו, שבשנת 1794 (16 שנים לאחר מותו) הועבר ארונו לפנתיאון, חלקת גדולי האומה של צרפת. 

      
    ובכל זאת צריך לומר – האיש לא התנסה בשום תפקיד במערכת החינוך.

    לו ולרעייתו נולדו חמישה ילדים, אך את כולם הם נטשו בבית החולים לאחר לידתם, משום שרוסו האמין שאין זה ביכולתו לגדל ילדים. גורלם לא נודע.

      

    ולמרות זאת (ואולי משום זאת) הגה רוסו תפיסה חינוכית שמשמשת מאז ועד היום חזון חינוכי, שרבים שואפים אליו, בידיעה ברורה שלפנינו אידיאל בלתי ניתן להגשמה (לפחות עד היום איש לא הצליח).

       

    את משנתו הוא כתב בספר "אמיל – על דבר החינוך", שפורסם בשנת 1762. תורגם לעברית לראשונה ב 1945, והשנה יצא תרגום חדש בהוצאת מאגנס.

    אמיל הוא גיבור הרומן (ולא דמות אמת) שהספר עוקב אחר שנות גידולו והתחנכותו.

    "אמיל, אינו לומד לעולם דבר בעל פה [...] לומד מן הטבע ולא מן האדם"

     

    עיקר טענתו, שאין מקום להסברי המורים. אם הילד אינו מסוגל להבין את הנושא, ממילא ישכח את הדברים; ואם הוא מסוגל להבין, בודאי שהסבר המורה מיותר.
    כך כתב:


    "תשומת לב, שעוררת אצל תלמידך, לתופעות הטבע, מביאתו לידי סקרנות. ובשביל לזון סקרנות זו, אל תמהר ליתן סיפוקה. שאל אותו לפי תפיסתו והנח לו שיתיר שאלותיך מאליו. אינו יודע דבר משום שאמרת לו, אלא משום שעמד עליו בעצמו.
    אינו לומד מדע אלא ממציאו.
    אם נתת סמכות במקום שקול דעת, שוב אינו בא לידי זה לעולם, ונעשה משחק בידי רעיונות של אחרים
    מה שאפשר להם ללמד מפי הניסיון, אינם לומדים מספרים."

    למי שיש סבלנות, הנה דוגמה למהלך לימודי, לשיטתו:


    "בהזדמנות זו של טיול: תחילה אתם מסתכלים בחמה הזורחת ואתה מניח לו שיתבונן להרים שבצד מזרח. לשעה קלה אתה שותק כמי שחולם ולבסוף אתה אומר לו: "כסבור אני שאתמול שקעה חמה שם ובבוקר זרחה כאן. הכיצד?" יותר אל תוסיף. ואם ישאלך אל תשיב לו והשיאהו לדבר אחר. הניחהו לנפשו, וסופו שמהרהר בדבר.
    בשביל שילד ירגיל עצמו לקשב, בשביל שיהא נתפס לאמת מוחשית, צריכה זו להביאו לידי עגמת נפש של כמה ימים, עד שעומד ומגלה. לא השיג אותה עדיין כל צורכה בדרך זו, יש אמצעי בדוק לקרבה אליו, שהופכים את השאלה. לא ידע כיצד חמה עוברת ממקום שקיעתה למקום זריחתה, ידע לפחות כיצד היא עוברת ממקום זריחתה למקום שקיעתה. עיניו הן שמלמדות אותו על כך. צא והסבר לו שאלה ראשונה על ידי שנייה: או שתלמידך הדיוט גמור הוא, או שההשוואה זו ברורה לו כל כך ושוב אינה נשמטת מידו. כאן שיעור ראשון שלו בקוסמוגרפיה."

      

     

    על רעיון זה (כחזון) נשענים כל זרמי החינוך החופשי, הבייתי והדמוקרטי לסוגיהם.

    אולם קשה למצוא בית ספר שבו תלמיד יחיד משוטט בעולם עם מורה יחיד, כשהמורה מנחה את הילד לשים לב ולחשוב על תופעה זו או אחרת. ללא הסבר, ללא ספרים, ללא שום דבר שלא נברא מתוך עולמו של הילד.

    אכן, חזון. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/1/10 10:27:


      מעניין ומעורר מחשבה.

      תודה.

        28/12/09 18:32:

      איריס, אני שמח על תגובתך, כי באמת המבחן של כל ההיסטוריה הזו, אם מישהו משתמש בה כמשוב לעבודתו כיום. אחרת אין לה שום משמעות.

        28/12/09 18:31:

      אלי,

      אני בדעתך שהרעיון היפה איו מתאים לכל, ואולי אפילו לאף אחד.

      זה כוחו של אידיאל, שהוא מרצד באופק הרחוק, וכל האנשים שעושים במלאכה רואים אותו וזוכרים אותו, גם אם אינם מיישמים אותו כלשונו.

       

      אשר, לעגמת הנפש. זה לא עניין מרכזי, אלא שרן זיהה אותו יפה בתוך הטקסט,ועל זה כתב בתגובתו.

        27/12/09 21:28:


      פוסט מעניין, שעורר בי הרבה מחשבות

      על דרכי כאשת חינוך.

      תודה לך

        27/12/09 20:57:

      גיל,

       

      הרעיון יפה ומוכר אבל ניסיוני מלמד שאיננו תמיד מספיק לכל תלמיד ולכל סוג של למידה על כל רבדיה.

       

      "עגמת נפש" אינה הדרך המניעה כל אדם ויש כאלה שהיא מייאשת אותם. לטעמי יש ערך רב בלמידה חוויתית מאתגרת והמושג "עוגמת נפש", אף שהוא מובן לי להערכתי על פי כוונתו המקורית, לדעתי אינו מוצלח.

       

      נ.ב.

      אני גם מושפע רגשית לרעה ממעשה הנטישה ומכך שלא עסק בחינוך כלל אף שאעדיף שלא לשפוט אותו על כך כשאינני מכיר את כל הנסיבות. מן הסתם את פרסומו הרב ואת חלקו בין גדולי האומה רכש בדרך טובה.

        26/12/09 11:58:

      גם אני הופתעתי, רינה, אבל מי אנחנו שנשפוט.

      אפשר להסתפק בתרומתו העקיפה לחינוך מוצלח יותר לאין ספור ילדים ב 200 השנים שחלפו.

        25/12/09 18:41:

      מעניין....

       

      אני נתקעתי ב"כעס" של הנטישה של חמשת ילדיו בבית החולים ....

       

      אחזור לפוסט הזה ואקרא את ההמשך נשיקה

       

      מחבקת אותך גיל 

        24/12/09 23:04:

      ענק!!


      קראתי, רן, את אמיל קדימה ואחורה, דליתי מתוכו ציטוטים לרוב, למדתי ולימדתי, ולנקודה זו שהארת לא שמתי לב (עד היום).

      כל הכבוד, הכוכב כולו שלך.

        24/12/09 22:17:

      בשביל שילד ירגיל עצמו לקשב, בשביל שיהא נתפס לאמת מוחשית, צריכה זו להביאו לידי עגמת נפש של כמה ימים, עד שעומד ומגלה.

      אני מוצא במשפט הזה את בסיס העקרון של החינוך. דווקא ממקום של עגמת נפש  ולא ממקום "כייפי" ונהנתני הילד לומד ומתחנך.

      היום מזה שנים שאנו חוטאים בלהפוך את החינוך ל'גן שעשועים' ולמקום 'כייפי' מבלי לתת את הדעת מהי משמעותו של זה.

      מסגרת חינוך מלמדת איננה אמורה להיות מקום שכייף להיות בו, אלא מקום שיש בו עוגמת נפש פנימית אשר מצמיחה שאלות וחותרת לדעת .

       

      בלוג חינוך דרך הטבע

      רשימה

      פרופיל

      גיל גרטל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין