הבלוג של גרייס
לילה
פוסטים אחרונים
- עוד נר 27/12/19
- Qw 27/12/19
- שנה חדשה 22/9/12
- פרידה 10/4/12
- לילה בעיר הגדולה 24/3/12
- אוסקר ישראלי 27/2/12
ארכיון
האקדח
אחרי שהכנסתי את אמא לבית אבות הרגשתי טוב, פשוט טוב. נשארתי לבד בדירה ואהבתי את השקט שזמזם מכל פינה, אולי אני זמזמתי אבל בטוח היה שקט. אפשר היה לטפל בדברים בצורה אחרת פעלתי ללא רגש אשמה וזה הלך. כל יום שחלף קידם אותי לאיזו מטרה שלא הגדרתי לעצמי. התחלתי לחזק את הגוף בעזרת משקולות תוך שלושה חודשים הפכתי לאישה חדשה. הרגשתי כוח זורם בדם ורציתי לצאת לפעולה. קניתי נשק להגנה עצמית והתאמנתי כל יום בירייה חופשית. סמכתי על עצמי, בפעם הראשונה עשיתי סדר בחיי. חיכיתי לטלטלה, משהו חזק שיעיר אותי לפעולה, שיביא רווח כספי, כסף שיתן לי סוף חזק כדי לתפוס את העולם. רק כסף יעניק לי כוח, תחושת בטחון, גאווה ומשמעות וינמיך את צלילי החרדה. אני , שכל חיי הזנחתי את שאיפותיי, רציתי כסף שייקח אותי לעולם הגדול, שישכיח ממני את בית האבות, את קורות חיי, את שמי ומקום הולדתי. הלכתי לסרטי פעולה וניסיתי ללמוד משהו, איזו שיטה, אבל בהוליווד תמיד מנצחים היפים ומוציאים מזה הרבה רווחים. הזמן חלף והשקט הפך לחוסר מנוחה, רציתי לנצח הפעם. הסתובבתי ברחובות ללא מטרה, התשוקה הפכה למועקה. לא רציתי לנבול בלי להשאיר סימן, שיידעו שהייתי כאן. חצי שנה חלפה, ביום שטוף שמש התלבשתי, הסתרקתי, לקחתי נשק ונכנסתי לבנק. הרבה המולה ורעש בבנק. אנשים יוצאים ונכנסים ואני חשה חולשה. ידעתי שלדפוק לכולם את הצורה אני לא יכולה, אז התיישבתי על כורסא הכנסתי את היד לכיס. החזקתי באקדח בכוח. הסתכלתי על הכסף שנשלף מהקופות לידי אנשים עצבניים שסופרים במהירות שטרות בידיים לחות חשתי בחילה. אם מישהו היה מביא לי כוס מים זה היה עוזר. החולשה התגברה והשתלטה עלי. רציתי לקום וללכת לצאת משם. הוצאתי את היד מהכיס כדי לנגב את הזיעה, היד עדיין אחזה באקדח. ברק האקדח סנוור אותי, חשבתי על מעשים גדולים שנעשו ביד מלאה מתכת כבדה, אבל אני לא יכולתי. רציתי להחזיר את האקדח מיד לכיס שומר האבטחה כבר צרח כמו מטורף: כולם לשכב! תוך דקה הייתה דומיה ואני בקושי ראיתי משהו, אגלי זיעה כיסו את עיני. פתאום גם צרחתי בהשראת השומר: אני רוצה הכל, את כל הכסף עכשיו, ניגשתי ברגליים רועדות לקופה. נערה צעירה שישבה מעבר לדלפק שלפה שק ומלאה אותו במהירות מדהימה ותוך שנייה מצאתי את עצמי מכוונת אקדח לכיוון לא מוגדר וביד שניה סוחבת שק מלא שטרות. איזה שוד חסר השראה, חיי אוזלים ואני רוצה אותם בחזרה בדיוק כפי שהיו. צעדתי לאחור לאט לאט מסוחררת כשיכורה ניסיתי להיזכר ברגעים טובים כמו שאומרים אבל השומר ירה בי ללא היסוס ושבר לי את הלב. התקפלתי לתוך השק והקאתי לתוכו המון דם על כל הכסף של הבנק ידעתי שאף אחד לא ירצה לגעת במזומן מסומן בחיי אדם, אז חייכתי, בכל זאת הצלחתי להשאיר טביעת דם על הכסף של העולם. |
תגובות (19)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
איזה יופי!
שאפו!
אני מקווה שתכתבי לזה המשך, הרי היא לא מתה, או שתכתבי לזה את ההתחלה שלפני ההתחלה- חייה לפני הכנסת ההורים לבית האבות
יש לך יכולת לכתוב סיפור
ולהשאיר את הקורא איתך
לאורך כל הדרך
ואפילו שהסיפור קצר
הוא מכיל כמעט את כל מה שצריך
לסיפור טוב.
יופי.
כיכבתי לך היום, אז מחר אככב את הסיפור הזה.
וואו, סיפור מרתק וכתוב נהדר,
ואהבתי את ההתרסה בסוף.
שוד בנק, לא ביג דיל,
סה"כ 10 דקות של פחד,
סחרחורת או הזעה.
את מצויינת את.
אני פשוט נהנה לקרוא את הסיפורים שלך.
סוף סוף מישהו שראוי לקרוא את מה שיש לו לומר.
(וגם יודע איך לומר את מה שיש באמתחתו)
(מעניין היכן הסיפור הצנוע שלי משתקף כאן?)
אהבתי מאוד.
ואת הסוף עוד יותר.
משהו מחוייך
יצא מהלב הזה,
היה שווה
את כל הדם הזה.
הכל פריט, כתבת נהדר
אוי - זה כאב
סיפור עוצר נשימה
לגמרי
הפעם אני צחקתי,
קצת מריר אבל....
מותר לך- ואת מסוגלת- גם להצליח!
נכון אמרת גדי : בדרך כלל, כי במקרה של הסיפור זה בכל מקרה היה מסתיים לא טוב,
אבל הכתיבה שלך גרייס: מרתקת. כייף לקרוא אותך בכל פעם.
תודה
כרגיל, מלוטש ומרתק.
אבל באנלוגיה לחייך -
הסוף צריך להיות אחר לגמרי -
כי כשמעיזים לעשות משהו גדול -
בדרך כלל מצליחים.
אז תעיזי כבר!
גרייס
יפה בעיניי ומענין
תודה
ושבת מחבקת
חבל שלא השכבת אתהמאבטח ביריה מדויקת אחת,
ואז היית יוצאת עם החבילה בידייך והיית הופכת לאגדה[
כמו האופנובנק, או כמו בוני אנד קלייד, לו הייתי מצטרף
אלייך... מעולה* נהניתי רק הסוף תסכל אותי.
*
איזה סוף מפתיע ....
קראתי ועלה בזכרוני הסרט "ליאון" שאני כל כך אוהבת
מכירה ?