חלקים מהרהורי
פוסטים פופולאריים
-
תרנגול אטומי- טעמתם כבר?
6/3/09 | 2504 צפיות
-
GUITAR HEROES- חמשת הגיטריסטים האהובים עליכם ברוק.
11/10/08 | 3401 צפיות
-
ומי לא בא? - ניל
6/2/10 | 2790 צפיות
-
בילי הולידיי אדומת עור- Karen Dalton
20/10/11 | 1446 צפיות
-
הכניסה מעל גיל 18 - jinx titanic
22/1/09 | 2255 צפיות
-
אפילו ויקי לא פתחה להם jan dukes de grey ועוד
20/1/11 | 1324 צפיות
פוסטים אחרונים
- the grass is always greener in amsterdam 5/11/12
- "גניבת" הפרפלים 15/9/12
- שני סרטים וגלן יוז אחד 26/5/12
- בכל זאת הדיק . 7/3/12
- אלבום אלבומי הטריביוטים 27/2/12
- יחסיי עם שדרניות 88 ועוד. 16/2/12
פסגת היצירה בשפל המדרגה - alifib/alife.
האם שיא היצירה מגיע בשפל המדרגה/קרקעית?
מצידו השני* של sea song המופלא, באלבום rock bottom, של Robert waytt , מסתתרים להם ברצף, כפותחי הצד, צמד השירים alifib/alife . וואייט, אקס סופט מאשין**, אקס מצ'ינג מול ומספר פרויקטים נוספים, הוציא את רוק בוטום בשנת 74.
האלבום נוצר סביב התקופה בה אירעה התאונה המטופשת/טראגית שלו, בתחילת שנות ה-30 לחייו (כשקפץ לו מהקומה הרביעית, במהלכה של מסיבה, ונותר רתוק לכל חייו לכסא גלגלים -נאלץ בין היתר לוותר על תיפוף) ויצא לאור בדיוק שנה אחריה.
נהוג לייחס את כתיבת האלבום האלמותי הזה לתאונה הנ"ל ולומר שוואייט יצר את שיריו במהלך חודשי האשפוז שבעקבותיה. (" הוא השקיע בשירי התקליט את כל הכאב והטירוף והיופי שהצטברו בתוכו ויצר רצף מהמם של שירים מופלאים ומוזרים, קשים ונוראיים, החונקים בעוצמתם. טריפ מוסיקלי שמתחיל ב- "סי סונג" ויורד למטה וחודר עוד ועוד, עד לקרקעית, ומביא אותך, מתוך הכאב שבו, לזיכוך ולהתעלות "), אולם ואייט הכחיש שהחומרים באלבום נכתבו בהשפעת התאונה ותקופת השיקום הארוכה שאחריה. ואכן עובדתית ,חלק לא מבוטל מהאלבום נכתב עוד לפני התאונה הנ"ל, בעת שוואייט היה בהכנות לאלבומה השלישי של מצ'ינג מול , אך נכון הוא שלאחר התאונה הוא נמלך בדעתו, ביטל את הרעיון לשלישי של המול, והחליט על אלבום הסולו הזה.
באחד מהראיונות שנתן, נשאל וואייט על כך שהרצון לעוף מלווה אותו כבר מספר שנים ומהי המשמעות של לעוף מבחינתו. תשובתו הייתה- "לרצון הזה יש שני צדדים . אחד זה החופש להשתחרר מהגבולות המגבילים שיש באדמה ואין בשמיים. אבל זה גם דימוי לתחושה של חוסר התמצאות ושייכות לשום מקום, לכלום. אין שורשים, אין מקום בטוח לנחות בו. מין מלכודת חופש כזו. " . יכול להיות שההסבר הזה קשור גם איכשהו לנושא המילולי של השירים הללו, שיוצג בהמשך. וואייט אומר שיש לו קושי עצום לשיר בפומבי ומיחס את זה לכך שהוא צריך לנוע על הבמה בכיסא הגלגלים, כשכולם מנסים לעזור לו, ולדבריו , "הבעיה קשה יותר מכפי שרוב האנשים מסוגלים להבין".
אין לי הסבר לזה (או אולי יש לי) אך שכשרכשתי בשעתו את האלבום , הקטע הראשון שתפס אותי ונגע בי שם, היה דווקא הצמד אליפי/ב. את השיר, או נכון יותר צמד השירים, הקדיש וואייט למשוררת/ציירת Alfreda Benge , אהבתו הגדולה, לה הוא נשוי, שעיצבה גם את עטיפות אלבומיו (כדאי לציין בין היתר את הצביעה השקופה המיוחדת של האלבום הזה), שגם משתתפת בחלק ממנו בקולה.
הקטע הראשון מבין השניים, אליפיב, שקט ואינטימי, ומילותיו הם למעשה מקבץ (כמעט) חסר פשר שאחת מהגדרותיו היא- babytalk . בתחילת דרכי עם האלבום, כשפסגת המידע הטכנולוגי הגיעה באמצעות "שלחן מסתובב" עם מחט, turntable) הייתי בטוח למשל שהוא שר שם - alifib my lover. במקרים רבים בעבר חשתי כי בליל לא מזוהה של קולות/הברות, בהקשר המוסיקלי הנכון, יוצר משהו אמיתי/אותנטי/ראשוני מאד, בהבעת רגשות, תחושות, יצרים וכדו'.(בדומה למה שקיים אצל יוצרי ג'אז מסוימים, שם זה יוצא באמצעות הכלי בלבד).
הקטע השני, אליפי, קצת מורכב יותר מוסיקלית וכלית (כפי שקרא לו מישהו - "אחיו הקאוטי של אליפיב") ומלווה בין היתר בזעקות חצי אנושיות, חצי "תרנגוליות", של כלי הנשיפה שם****.
הקליפ הראשון הוא אליפיב. לא מצאתי כאן את הקלטת האלבום, אבל הביצוע שכאן מצמרר גם הוא בעיני, וניכר שווייאט נרגש שם מאד . הקליפ השני הוא הקטע אליפי, מהקלטת האלבום. בעיני שילוב שני החלקים הללו היא מלאכת מחשבת גאונית , מהדברים המיוחדים שנעשו .
דברים שנכתבו על השירים הנ"ל: Alifie/Alifib (the album's astonishing centerpiece, a babel of babytalk) is one of the bravest, most open-hearted lovesongs you'll ever encounter, honest injun.
Alifib, probably rock's ultimate love song, is one of the most personal, beautiful and singular musical works ever scored
שאלתי מישהי שאני מעריך לדעתה בנוגע לפשר מילות השיר : (הייתם צריכם לראות כמה קווים אדומים סימן לי האופיס מתחת למילות השיר).
Not nit not nit no not
תשובתה ( הראויה לדעתי להוות פוסט בפני עצמו) מובאת כאן בערך כלשונה:
"ראיתי את זה תמיד כאילו המלים שם הן מלכתחילה ג'יבריש” כדי במכוון להוציא את השיר מהמישור הלינגוויסטי מנטאלי ולשים אותו במימד ראשוני - מימד שקודם לשפה - כמו שתינוק מדבר - וזה - שוב - כדי לשים אותו ואליפי במקום שהוא מעבר (וקודם) להסברים וניתוחים אז אמנם זה בנוי כך שפונטית (ואסוציאטיבית) מלים מסוימות יכולות להזכיר מלים אחרות - אבל אם אנחנו מתחילים לפרש -larder זה lover וכו וכו פספסנו לגמרי את הנקודה - השיר לא אמור להיכנס אליך ככה - הוא אמור להיכנס אליך חסר משמעות לינגוויסטית ורבאלית ברורה זו 'שפה' שלו -שקודמת למקום בו לכל מלה יש משמעות 'בוגרת' וקשיחה - אינטואיטיבית, אסוציאטיבית, ראשונית וזה מקום אינטימי שלו ושלה - שאין לנו דריסה בו משהו כזה בערך אני מכל מקום אף פעם לא ניסיתי לפרש. הרעיון בגדול הוא שזה זורק אותך למקום שהוא Pre – language , שזה קמאי ,ראשוני, פרימל, לפני הוורבאלי (ואם נחשוב על זה, הוא באמת היה במקום של נזקקות ראשונית לאחר התאונה). מקום שאי אפשר להבין בשכל ומילים, שהקשר שלהם שייך לשם ולכן אין אקסס או הבנה לאדם שלישי (השומע), ומצד שני זה בנוי פונטית כך שהמאזין יכול לקבל אסוציאציות של משמעות- זה יושב על התפר- טוב אמרנו כבר שהוא גאון. "
כאן עוד תיאור נהדר של מישהו לשני חלקי השיר (מתנצל על האורך ) :
· Side two is among the most uniquely moving portions of music ever created. Alifib, probably rock's ultimate love song, is one of the most personal, beautiful and singular musical works ever scored. Has Wyatt been born again? Has he embodied another life form? The first half of the song paints a level of sensitivity and deft keyboard mastery rarely achieved by even the great giants of classical music, throughout an intensely dedicated Wyatt continuously whispers the name of his lover, as if lost in a dreamy reverie, helpless and alone in a coma. The second half of Alifib is intoxicatingly melodious, a mantra of religious sacrifice and healing. Here Wyatt erects a prayer of deeply passionate and sacred heights, as he engages in a monologue of baby talk, somehow managing a merger between keen insight and unabashed immaturity. Wyatt's prayers are that of a child locked in the arms of his mother, at least metaphorically. In truth he is asserting his own feelings that he is on the verge of losing her and this is the denouncement of his previous ways, the ultimate sacrifice of self for the coming transformation towards the embodiment of a new man, and facing potential death he is at once magically reborn. He lies there, repeating between passages of mostly nonsensical verbs, that she is his ultimate source of life, that he depends on her above all else, "Alifie my larder, Alifie my larder." And further, "I cannot forsake you. I cannot forsqueak you." It is in this astonishingly personal rendering that we begin to acknowledge the true depths of his character, the dedication and the synergy from Wyatt to his wife, Alfreda. Everything up to this point has been a search and unveiling. Here Robert Wyatt lays himself completely, utterly bare . If Alifib marks the foundation, the birth and beginning of Wyatt's newfound immaturity/maturity, the incredible Alife is its more chaotic twin brother, rising hesitantly then spastically, into a daunting level of visceral freedom, and eventual implosion. In its conclusion breathes a wrestling, spewing saxophone, erupting fountains of emotional turmoil. During its introduction, Wyatt is hesitant and tired as he pronounces a stumbling but verbatim recollection of Alifib. At its close, his wife finally responds as the song boils in a juxtaposition of steaming vigor, denouncing his prayer in a startling nursery rhyme that is both ironically understanding in a sympathetic motherly persona as well as slightly disgusted and decisively dismissive. . ·
*באלבום הווייניל כמובן . ** ולפני זה גם מתופף Wilde Flowers, הרכב שכלל בעצם את החברים המרכזיים להרכבים לעתיד לבוא- סופט מאשין וקראוון . לא אפרט כאן הכל, אלו שכבות על שכבות של משתתפים ומעברים בין ההרכבים. אגב, גם דייויד אלן מ"גונג"- של ob ושוג ***מייק אולפילד מנגן באלבום בגיטרה. ****נגן כלי הנשיפה בקטע משתמש בטנור סקס ובבאס קלרינט , כלי מיוחד ויפה ( למשל אריק דולפי). וכלי ההקשה המיוחד (ג'מס דראם) מוקש על ידי וואייט עצמו.
מוקדש למישהי .
|
תגובות אחרונות
-
פו3
בתגובה על the grass is always greener in amsterdam
-
eranfox
בתגובה על יחסיי עם שדרניות 88 ועוד.
-
ההלך
בתגובה על "גניבת" הפרפלים
-
ההלך
בתגובה על שני סרטים וגלן יוז אחד
-
ultramag
בתגובה על בכל זאת הדיק .
-
clear1
בתגובה על my sweet beloved babies
תגובות (57)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני בהחלט מסכים אתך.
אני אישית אוהב מאד את סופט מאשין , נכון שהוא לא היה הכותב היחיד שם, אבל בהחלט אחד מהמרכזיים.
גם במצ'ינג מול היו דברים טובים, לפחות בראשון.
אני חושב שהכוונה של שנינו לעיל התיחסה לסוג של דברים קצת שונים ומיוחדים שיצאו ממנו מאוחר יותר, עם נופך עצוב כזה.
אבל ההארה שלך בהחלט במקום.
תודה.
זה בהנחה שמתעלמים מהיצירה המוקדמת שלו.
לא הייתי ממהר להוריד מהחשיבות או מהמורכבוּת של הסופט-משינים הראשונים (למרות שאני לא בטוח שהוא כתב את כל החומרים) או מ- Matching Mole הראשון (שדווקא היה פשוט יותר).
תודה.
נכון, ברוח הכותרת.
yeah right...
תודה.
כפי שכתבתי בפוסט, גם אני, תקופה מסוימת, חשבתי כמוך.
בנוגע למה זה 'לארדר' והשאר , יש התיחסות רחבה בפוסט עצמו.
התירגום המילולי של larder הוא מזווה.
אפשרות נוספת שעולה לי כרגע בשליפה - שאהובתו, מכילה אותו, על צרכיו ורגשותיו, כמעין מזווה...
הכותרת של הפוסט - כל כך ראויה!
ולא יכול שלא להיזכר בביצוע המאוחר של רוברט וואייט לסי-סונג - כאן
ועד עכשיו הייתי בטוח שהוא שר "Alifib my lover". מה זה larder בכלל?
זה באמת האלבום שתמיד נתקלתי בו בחנויות.
אוקי, הגיע זמן לתקן...
קליר, האלבום שהוזכר ע"י OBשל UK הוא אלבום מופתי.
פספסת אותו לפי מה שהבנתי אבל איך אמר מני בגר בשירו הידוע :"לעולם לא מאוחר לרוקנ'רול", תעשה השלמה, מומלץ בחום.
לקבל את זה ממך זו בהחלט מחמאה.
יכול להבין אותך בנוגע לשינויי ההתייחסות לאלבום, גם אצלי היו תנודות, וגם אחרים דיברו על כך, באופן זה או אחר.
"פעם האלבום הזה היה קדוש וקשה לי, לכן כמעט ולא שמעתי אותו במשך המון שנים" - מזדהה, ואגב, קרה לי גם עם דברים מסויימים של האמיל.
מעניין הסיפור על "גלי צהל ארה"ב".
נכון, סטה קצת לפוליטיקה ודומיהם.
יש לי שני אלבומים שלו מתקופות מאוחרות יותר (הקליט עם rough trade),
האחד - nothing can stop us עם פועל אדום עומד על רולס רויס.
שם, לצד שירים כגון red flag , trade union ונושאים שונים על סטאלין, יש גם את שיפבילדינג 'שלך' וגם את סטרנג' פרוט של בילי הולידיי.
השני- old rottenhat יצירה קצת מחופפת, אך מעניינת אם נאזרים בסבלנות, מודה ששמעתי רק פעם/יים .
ולגבי מה שצירפת- רואה שהחיים המשעממים כאן בארץ הוליכו אותך למפות הכוכבים...
סוף סוף אני קורא משהו על רוברט וויאט שיוצא מהשבלונות הנדושות, כתוב היטב, ממוקד, מחדש, מעניין. בקיצור - כל הרכיבים שנדרשים לפוסט טוב. אבל מה, איכשהו יצא לי מרוברט וויאט - פעם האלבום הזה היה קדוש וקשה לי, לכן כמעט ולא שמעתי אותו במשך המון שנים. ואז חזרתי אליו ולא התחברתי מחדש, אבל אולי זה יבוא, אולי יש לי חומות הגנה בהווה הנוכחי.
אני לא יודע איך ומהם השירים של וויאט היום, אבל בנקודה מסויימת הוא הפסיק לשיר שירים אישיים והתחיל לכתוב שירים פוליטיים. זה קרה אחרי שעדין הנפש זועזע לקבל תמלוגים מ"גלי צה"ל" של צבא ארה"ב, והחליט לא לכתוב עוד שירים שיוכלו להתנגן בתחנה האימפריאליסטית המשוקצת.
והנה עוד משהו עליו http://www.astrotheme.com/portraits/3vGcMZm6bfH6.htm
תודה, שמח על ביקורך.
הבנת בדיוק, סי-סונג, כבר זכה לכל האפשרי.
כל מה שכתבת כאן על וואייט, ועל השיר שהוצג, מבטא באופן נהדר את מה שאני מניח רבים חשים .
בנוגע לקומה, אתגרת אותי ובדקתי שוב.
לא יאמן , אבל יש שתי גרסאות עקביות בנושא, מהן יוצא שהוא נפל בממוצע מהקומה ה- 3.5.
המון גרסאות על קומה 3, ולא פחות מהן על קומה 4.
מספר ציטוטים ממקורות שונים:
The night before the new group was to have its first rehearsal, I fell from a fourth floor window and broke my spine."
on 1 June 1973, during an alcohol-fueled party for....... Wyatt fell from a third floor window.
Having been paralyzed from the waist down due to a fall from a fourth floor window
Wyatt fell from a fourth-floor window and was seriously injured, ...
On June 1st, 1973, Wyatt fell from a third floor window during a particularly drunken party in London, which left him paralyzed from the waist down.
In 1973, Wyatt fell from a third floor window during a party, ...
The fatal accident happened when Robert Wyatt fell out of a fourth-floor window during a the birthday party of Gong’s singer Gilly Smith in London
איזה יופי שהקדשת פוסט רגיש דווקא לשיר הייחודי הזה, מהאלבום הייחודי הזה, ולא ל-סי-סונג הידוע יותר
סיפור מרתק, כל זה, ידעתי על חלקו, ומה שלא ידעתי תיארתי לעצמי פחות או יותר
זהו אמן משכמו ומעלה, אמן ענק שעשה אז יצירת מופת כואבת שמבטאת אותו אז
תודה
והוא נפל/עף מקומה שניה ולא רביעית כידוע לי...
uk זה הרכב שמשום מה, למרות שפגשתי לא אחת באלבומיו בחנויות תקליטים, איך שהוא לבסוף לא רכשתי.
אבל זאת באמת סוג של סופרגרופ של מיטב הנגנים.
חצי קרימזון, זאפה, רוקסי, אסיה.
אולי שמת לי עכשיו טריגר...
הקטע שהבאת עושה לי אסוציאציות של חצי קרימזון חצי יס, אולי אתה חש אחרת.
תודה.
גם אני מהנהן אצלך, ולתגובות שלך אומר לא אחת "איך שכחתי/לא חשבתי על זה" , והתוספות שלך הן תמיד ערך מוסף ללימוד ולמחשבה.
קלעת גם לראשי כשציינת את חוסר הקלידים של המקורי, אבל נכון, גם אני התכוונתי לסיום המרגש שבקליפ כאן. נראה שזה בא שם מהלב ונגע בו מאד עד לכדי שהוא לדעתי דומע שם , וההערה שלו בסוף, ענק.
לא הכרתי את ה'פיל סשנס'.
תרנגול, ברווז, לא רחוק כל כך.
ניק מייסון, אה? ראיתי אותו במופע עם ווטרס בחו"ל.
האמת שגם לי זה הלך יותר לכיוון של אהבה, והטוטאליות שבה (וגם כאן העליתי לא מתוך 'ורידים' וכדו' ) , אבל אולי גם כזאת שבאה מתוך זעקה, כאב וכדו'.
כשרכשתי בשעתו את האלבום, ב"בית התקליט" אני זוכר שהבחור, שהיה הבעלים , אמר לי "אתה רוצה לקנות תקליט של האיש הכי עצוב בעולם"?
אבל נכון, גם לשוג וגם לך, אלבום לא לכל מצב וזמן.
אני לא כל כך מכיר אותו אבל ראוי גם לציין את ההרכב UK , חיבור מיוחד בינו , לבין עם אדי ג'ובסון עם הקלידים הצורמניים-מרתיחים ומצד שני ברופורד ו-ווטון האליליים כמו לדוגמא בשיר הזה שאני מלנקק אליו בכל הזדמנות ואיתכם הסליחה . כאילו כל אחד מושך לכיוון שלו אבל התוצאה מצוינת .תמיד כשאני קורא אותך אני מוצא את עצמי מהנהן בראש .
(כל שורה - נכון ! ואללה נכון ! בדיוק ! בדיוק מה שרציתי להגיד ועוד ועוד )
זה אולי נשמע לא רציני אבל בסופו של דבר זה מאוד מרגש לקרוא דברים קרובים ללב כשמדובר במוזיקה .
ומעל לכל בתקליט הזה ובאדם הזה .
'משום מה' אני מוצא את עצמי מתחבר לפתיחה של שוגי . זה כל כך נכון לפתוח ככה .
מאוד אהבתי שכתבת ששני הקטעים הם שני הצדדים של אותו מטבע ,
אחד שקט ונוגע ללב ומפעפע דרך העור (חסרים לי הקלידים המהפנטים של אליפיב המקורי ,למרות שזה גם ביצוע מצמרר בזכות עצמו ביחוד כשהוא מסיים לנגן , זה הביצוע מה'פיל סשנס' ? ) והשני מוטרף לגמרי (לי זה תמיד הזכיר ברווז שחוט , לך תרנוגל ).
ואולי הכי חשוב הקטע שאלפי בעצמה עונה לו בסוף הסוגר את הסאגה
לא לשכוח גם את השותפים ליצירה הזו (אולפילד , רי'צ'רד סינקלייר , יו הופר ועוד כוכבי קנטרברי , והמפיק המפתיע - ניק מייסון )
הקטעים האלה מזמן שגיליתי אותם ועד היום דוקא לא התחברו לי לדכאון או לייאוש , אלא דוקא לאהבה או ליצרים . מצד שני ברור שהמוזיקה הזו לא מתאימה לכל עת . מקווה שהעלית את כרגע לא בגלל חס וחלילה בהקשר של לחתוך ורידים או משהו אלוהים שישמור . בכל מקרה היטבת לכתוב וריגשת כרגיל . אז תודה
השלג סינוור אותך?...
איזה יופי של פרשנות מקורית הוספת לכולנו כאן.
אהובה משולבת באם, לא חלומו של כל גבר ממוצע? (ומקור לקונפליקטים תפקידיים?).
בכל אופן, במקרה הספציפי של וואייט (וכפי שנכתב כבר -
"באמת היה במקום של נזקקות ראשונית לאחר התאונה ")
הפרשנות שלך בהחלט תופסת.
תודה.
שמח על ההבחנות שלך .
תודה לך, כן נפלא.
אחחח
איך פספסתי פוסט על רוברט וואייט?
אחד האהובים עלי במיוחד
השילוב של מקוריות ועומק, אומץ לנסות דברים ושירה עדינה עם קול מיוחד כל כך.
אגב, לי זה נשמע כמו LOTHER. כלומר lover ו-mother באחת.
להשתחרר מהגבולות המגבילים שיש באדמה ואין בשמיים..
כוכב נוצץ מרגש - וואיט - מאיר את שמי הנצח
תודה על הנפלא !
חחחחחח
סתם נו, הצחקת אותי עם המניפולציות של הנשים (נכנסתי לתפקיד שייעדת לי, בחדווה)
במה נגעתי הפעם?
דווקא שקלתי, מאד.
מה, השתגעתי ליפול על הלשון המושחזת שלך?
שקול מלים, קלירצ' :))
זה באמת יושב טוב יותר עליך מאשר עלי.
אז פליקר הרוויחה את הפוסט הנחשק ממך, וגם חוב לכפפה אחרת ממני.
מה שנקרא 1+1.
אתה רואה את המניפולציות של הנשים?
אני ארים את הכפפות-משי, אופנועים, לא חשוב, להולדסוורת בהחלט מגיע פוסט.
למעשה הוא מין גיטריסט שהרבה גיטריסטים מעריצים, ביניהם ניתן למנות את ואן היילן, גרי מור ועוד.
אני אכתוב עליו בזמן הקרוב.
נראה לי שזה סטאף מקצועי יותר, לעוזי.
אבל, חייב לך כפפה.
אני יכול להבין, אולי זה באמת 'מעל' לפוסט, הייתה לי דילמה בנושא.
אך למרות הכל יצא לך תיאור נהדר על יצירתו.
השיר שהובא בפוסט על שירי אהבה טוטאליים (ואת אפילו ''הכתרת'' אותו ) היה "סי סונג", אבל הם בערך על אותה סקאלה .
טוב, אז משום שאתה הולך עם טונות של דברים אחרים במוסיקה, נקרא לזה "האנומליה של רסיבר".
תודה על ההתיחסות.
יש כפפות שמיועדות לגברים:
מכוניות מרוץ, אופניים, לחורף, עבודה.
אז מי כותב?
היי קליר קשה להגיב לע פוסט כזה -כולנו פה באים עם מטענים ורגשות דחוסים לגבי וואייט בכלל והאלבום הזה בפרט, רגשות שקשה לבטא אותם במילים.
אני מבינה את האחות שאמרה שרוצה לחתוך את הורידים אבל אני פשוט קצת לחוצה ממנו מהאלבום ובמיוחד מצמד השירים הנ"ל כי באמת יש בו משהו מאד טוטאלי ולא מובן- קצת כמו לצפות בדרמה פסיכולוגית עוכרת שלווה . לדעתי פעם כתבת פוסט על שירי אהבה או שירים טוטאלים והשיר הזה עלה באחת התגובות.
בשנים האחרונות אני יותר ויותר חושבת שקשה להתחרות בגאוניות של וואייט -היופי הצרוף של השירה שלו , יחד עם הטקסטים המאתגרים ומשחקי הלשון , הוא קצת מעל לכל דבר אחר שקורה במוזיקה כיום ומזה זמן רב.
מה איתך?
כפפות בדרך כלל הולמות נשים, לא?
נכון, גיטריסט מעולה, ובאמת בסגנון שציינת.
סופט מאשין עברו מיליון גלגולים, עם מלא חברי הרכב שהתחלפו.
חיבתי הראשונית, וכנראה הגדולה ביותר אליהם, היא מהתקופה עם רוברט וואייט, שנמשכה בערך עד ל- 71-2.
אלן הולדסוורת הגיע קצת מאוחר יותר והשתתף שם רק לתקופה קצרה יחסית.
השתתף בהמון פרוייקטים, בין היתר עם גונג, לוול 42, ועוד הרבה.
אבל כיף שהזכרת אותו.
לאלן הולדסוורת' מגיע פוסט משלו.
במיוחד לאור הגילגולים שלו מקצה אחד של הקשת המוזיקלית לשנייה.
מי מרים את הכפפה?
נ.ב : אני מדבר על הגלגול הזה של סופט משין:
http://www.youtube.com/watch?v=jIC-nJRcgeU&feature=related
האמת, מכיר את הסיפור של וואייט, לא מספיק טוב את המוזיקה שלו.
מה שאני יודע שבאחד הגילגולים של סופט משין ניגן אלן הולדסוורת ,אחד המשפיעים ביותר בג'אז-רוק (הודות ליו-טיוב ניתן לראות את האיצבועים המדהימים שלו על הגיטרה, שכל כך רצינו לראות בסבנטיז ולא יכולנו):
http://www.youtube.com/watch?v=ySWS6i9kL4s&feature=related
איך תכירי אם את עסוקה במלחמות נשים בגברים . (סתם , אני יודע שאת לא).
זאת תוספת יפה שלך לפוסט-
"אולי הנצחון של הרוח על הגוף",
למי? למישהי, - עלומה .
אוף איזה יופי, בחיי. לא הכרתי, אבל בשביל מה יש חברים (מוזיקאנטים).
טוב, רוברט וויאט תמיד מצמרר אותי, אולי הטראגיות הטבועה, אולי הנצחון של הרוח על הגוף, אולי פשוט הקול הזה. השאלה שלך בפתיחה מרתקת, תלי תלים נכתבו עליה בכל הקשור ליצירות ספרותיות או דרמטיות, בטח עובדת נכון גם במוזיקה.
וכעת לשאלה החשובה באמת - למי מוקדש?!
(חחחח סתם סתם, הסקרנות הורגת את החתול כל פעם מחדש, תראה מה קרה לרוברט כשחשב שהוא ציפור)
כן, זה נכון.אבל אני לא חותכת ורידים פוטנציאלית:-)
אבל מוזיקה מדכאת משפיעה עלי.
בכל זאת, אני אוהבת את וייאט...
תודה.
אני מבין את ההבחנה שאת עושה בין השירים.
אצלי זה הרבה פעמים עניין של סטייט אוף מיינד בימים/תקופות מסוימות.
יכולות להיות תקופות שקשה לנו עם שיר/ים מסוימ/ים ובאחרות זה דווקא בא נכון.
ומבין גם את זה שאת מיחסת את השיר/אלבום ל- 80.
תודה.
בנוגע להבנת המילים, פרשנויות ראשוניות שאנחנו נותנים וכו', אני מניח שזה נושא לפוסט בפני עצמו.
הנושא עלה פעם באיזה פוסט של שוגייזר והיה דיונון סביבו.
טוב, את הבעת כבר בעבר לא אחת את הערכתך למכלול הזה.
תודה.
ונכון, בנוגע ל-ההיא.
תודה.
תיאור מיוחד ויפה .
שמח שזה נוגע בך כפי שזה עושה לי .
תודה לך.
תודה.
תודה.
הקליפ לא עוזר לחתוך? (-:
יש חותכי ורידים פוטנציאליים שמוצאים נחמה דווקא ביצירות מהסוג, לא?
תודה,
מה זה התפצלתן?
הוא גם התאים מצוין לצד האפל של שנות השמונים, ובתפיסה האישית שלי הוא
איכשהו משם, לא מהשבעים.
יש כאלה ש"שירי דכאון" מדכאים אותם אבל אצלי זה ממש לא קורה,
אם השיר הוא יפה, הוא עושה לי טוב,
גם אם הוא שמח, גם אם הוא עצוב.
יש יוצא מן הכלל אחד ויחד לכלל הזה
(עד כה בכל אופן)
וזה התקליט הזה.
תקליט ענק, אהבה גדולה שלי מאז שנוצר ועד היום.
רק מה... כמעט לא מסוגלת לשמוע אותו. בגלל היופי הנורא והנוראות היפה.
sea song
הוא הדבר הכי כואב ומכאיב שנתקלתי בו במוזיקה.
הוספת לי פה המון המון המון אספקטים חדשים.
גדול.
גם אני אוהב את וואייט ותמיד חשבתי שאני לא מבין את המלים כי אין צורך
ומסתבר שזה מה שהתכוון המשורר.
דרך-אגב, הרבה פהמים אני לא מבין את המילים, גם כשזה בעברית
טוב...וואו..
משובח
(ויפה מאוד גם מה שההיא אמרה לך בקשר למילים של השירים)
מצמרר, מרגש, עמוק, מעורר התעלות וחלחלה כאחד.
בעצם, אין מלים.
כבר מזמן אני מחכה לפוסט כזה.
מקסים ונהדר. תודה רבה רבה על שכתבת.
יפה.
כתבת מאד יפה.
תסלח לי שדילגתי על החלק באנגלית.
באופן אישי רוברט וויאט וalifib במיוחד קצת גורם לי לרצות לחתוך את הורידים.
פעם ראשונה שאני גם רואה קליפ שלו וזה לא עוזר.
מה שלא הופך אותו לפחות מוכשר:-)
איזה יופי.
מומלץ