פסגת היצירה בשפל המדרגה - alifib/alife.
האם שיא היצירה מגיע בשפל המדרגה/קרקעית?
מצידו השני* של sea song המופלא, באלבום rock bottom, של Robert waytt , מסתתרים להם ברצף, כפותחי הצד, צמד השירים alifib/alife . וואייט, אקס סופט מאשין**, אקס מצ'ינג מול ומספר פרויקטים נוספים, הוציא את רוק בוטום בשנת 74.
האלבום נוצר סביב התקופה בה אירעה התאונה המטופשת/טראגית שלו, בתחילת שנות ה-30 לחייו (כשקפץ לו מהקומה הרביעית, במהלכה של מסיבה, ונותר רתוק לכל חייו לכסא גלגלים -נאלץ בין היתר לוותר על תיפוף) ויצא לאור בדיוק שנה אחריה.
נהוג לייחס את כתיבת האלבום האלמותי הזה לתאונה הנ"ל ולומר שוואייט יצר את שיריו במהלך חודשי האשפוז שבעקבותיה. (" הוא השקיע בשירי התקליט את כל הכאב והטירוף והיופי שהצטברו בתוכו ויצר רצף מהמם של שירים מופלאים ומוזרים, קשים ונוראיים, החונקים בעוצמתם. טריפ מוסיקלי שמתחיל ב- "סי סונג" ויורד למטה וחודר עוד ועוד, עד לקרקעית, ומביא אותך, מתוך הכאב שבו, לזיכוך ולהתעלות "), אולם ואייט הכחיש שהחומרים באלבום נכתבו בהשפעת התאונה ותקופת השיקום הארוכה שאחריה. ואכן עובדתית ,חלק לא מבוטל מהאלבום נכתב עוד לפני התאונה הנ"ל, בעת שוואייט היה בהכנות לאלבומה השלישי של מצ'ינג מול , אך נכון הוא שלאחר התאונה הוא נמלך בדעתו, ביטל את הרעיון לשלישי של המול, והחליט על אלבום הסולו הזה.
באחד מהראיונות שנתן, נשאל וואייט על כך שהרצון לעוף מלווה אותו כבר מספר שנים ומהי המשמעות של לעוף מבחינתו. תשובתו הייתה- "לרצון הזה יש שני צדדים . אחד זה החופש להשתחרר מהגבולות המגבילים שיש באדמה ואין בשמיים. אבל זה גם דימוי לתחושה של חוסר התמצאות ושייכות לשום מקום, לכלום. אין שורשים, אין מקום בטוח לנחות בו. מין מלכודת חופש כזו. " . יכול להיות שההסבר הזה קשור גם איכשהו לנושא המילולי של השירים הללו, שיוצג בהמשך. וואייט אומר שיש לו קושי עצום לשיר בפומבי ומיחס את זה לכך שהוא צריך לנוע על הבמה בכיסא הגלגלים, כשכולם מנסים לעזור לו, ולדבריו , "הבעיה קשה יותר מכפי שרוב האנשים מסוגלים להבין".
אין לי הסבר לזה (או אולי יש לי) אך שכשרכשתי בשעתו את האלבום , הקטע הראשון שתפס אותי ונגע בי שם, היה דווקא הצמד אליפי/ב. את השיר, או נכון יותר צמד השירים, הקדיש וואייט למשוררת/ציירת Alfreda Benge , אהבתו הגדולה, לה הוא נשוי, שעיצבה גם את עטיפות אלבומיו (כדאי לציין בין היתר את הצביעה השקופה המיוחדת של האלבום הזה), שגם משתתפת בחלק ממנו בקולה.
הקטע הראשון מבין השניים, אליפיב, שקט ואינטימי, ומילותיו הם למעשה מקבץ (כמעט) חסר פשר שאחת מהגדרותיו היא- babytalk . בתחילת דרכי עם האלבום, כשפסגת המידע הטכנולוגי הגיעה באמצעות "שלחן מסתובב" עם מחט, turntable) הייתי בטוח למשל שהוא שר שם - alifib my lover. במקרים רבים בעבר חשתי כי בליל לא מזוהה של קולות/הברות, בהקשר המוסיקלי הנכון, יוצר משהו אמיתי/אותנטי/ראשוני מאד, בהבעת רגשות, תחושות, יצרים וכדו'.(בדומה למה שקיים אצל יוצרי ג'אז מסוימים, שם זה יוצא באמצעות הכלי בלבד).
הקטע השני, אליפי, קצת מורכב יותר מוסיקלית וכלית (כפי שקרא לו מישהו - "אחיו הקאוטי של אליפיב") ומלווה בין היתר בזעקות חצי אנושיות, חצי "תרנגוליות", של כלי הנשיפה שם****.
הקליפ הראשון הוא אליפיב. לא מצאתי כאן את הקלטת האלבום, אבל הביצוע שכאן מצמרר גם הוא בעיני, וניכר שווייאט נרגש שם מאד . הקליפ השני הוא הקטע אליפי, מהקלטת האלבום. בעיני שילוב שני החלקים הללו היא מלאכת מחשבת גאונית , מהדברים המיוחדים שנעשו .
דברים שנכתבו על השירים הנ"ל: Alifie/Alifib (the album's astonishing centerpiece, a babel of babytalk) is one of the bravest, most open-hearted lovesongs you'll ever encounter, honest injun.
Alifib, probably rock's ultimate love song, is one of the most personal, beautiful and singular musical works ever scored
שאלתי מישהי שאני מעריך לדעתה בנוגע לפשר מילות השיר : (הייתם צריכם לראות כמה קווים אדומים סימן לי האופיס מתחת למילות השיר).
Not nit not nit no not
תשובתה ( הראויה לדעתי להוות פוסט בפני עצמו) מובאת כאן בערך כלשונה:
"ראיתי את זה תמיד כאילו המלים שם הן מלכתחילה ג'יבריש” כדי במכוון להוציא את השיר מהמישור הלינגוויסטי מנטאלי ולשים אותו במימד ראשוני - מימד שקודם לשפה - כמו שתינוק מדבר - וזה - שוב - כדי לשים אותו ואליפי במקום שהוא מעבר (וקודם) להסברים וניתוחים אז אמנם זה בנוי כך שפונטית (ואסוציאטיבית) מלים מסוימות יכולות להזכיר מלים אחרות - אבל אם אנחנו מתחילים לפרש -larder זה lover וכו וכו פספסנו לגמרי את הנקודה - השיר לא אמור להיכנס אליך ככה - הוא אמור להיכנס אליך חסר משמעות לינגוויסטית ורבאלית ברורה זו 'שפה' שלו -שקודמת למקום בו לכל מלה יש משמעות 'בוגרת' וקשיחה - אינטואיטיבית, אסוציאטיבית, ראשונית וזה מקום אינטימי שלו ושלה - שאין לנו דריסה בו משהו כזה בערך אני מכל מקום אף פעם לא ניסיתי לפרש. הרעיון בגדול הוא שזה זורק אותך למקום שהוא Pre – language , שזה קמאי ,ראשוני, פרימל, לפני הוורבאלי (ואם נחשוב על זה, הוא באמת היה במקום של נזקקות ראשונית לאחר התאונה). מקום שאי אפשר להבין בשכל ומילים, שהקשר שלהם שייך לשם ולכן אין אקסס או הבנה לאדם שלישי (השומע), ומצד שני זה בנוי פונטית כך שהמאזין יכול לקבל אסוציאציות של משמעות- זה יושב על התפר- טוב אמרנו כבר שהוא גאון. "
כאן עוד תיאור נהדר של מישהו לשני חלקי השיר (מתנצל על האורך ) :
· Side two is among the most uniquely moving portions of music ever created. Alifib, probably rock's ultimate love song, is one of the most personal, beautiful and singular musical works ever scored. Has Wyatt been born again? Has he embodied another life form? The first half of the song paints a level of sensitivity and deft keyboard mastery rarely achieved by even the great giants of classical music, throughout an intensely dedicated Wyatt continuously whispers the name of his lover, as if lost in a dreamy reverie, helpless and alone in a coma. The second half of Alifib is intoxicatingly melodious, a mantra of religious sacrifice and healing. Here Wyatt erects a prayer of deeply passionate and sacred heights, as he engages in a monologue of baby talk, somehow managing a merger between keen insight and unabashed immaturity. Wyatt's prayers are that of a child locked in the arms of his mother, at least metaphorically. In truth he is asserting his own feelings that he is on the verge of losing her and this is the denouncement of his previous ways, the ultimate sacrifice of self for the coming transformation towards the embodiment of a new man, and facing potential death he is at once magically reborn. He lies there, repeating between passages of mostly nonsensical verbs, that she is his ultimate source of life, that he depends on her above all else, "Alifie my larder, Alifie my larder." And further, "I cannot forsake you. I cannot forsqueak you." It is in this astonishingly personal rendering that we begin to acknowledge the true depths of his character, the dedication and the synergy from Wyatt to his wife, Alfreda. Everything up to this point has been a search and unveiling. Here Robert Wyatt lays himself completely, utterly bare . If Alifib marks the foundation, the birth and beginning of Wyatt's newfound immaturity/maturity, the incredible Alife is its more chaotic twin brother, rising hesitantly then spastically, into a daunting level of visceral freedom, and eventual implosion. In its conclusion breathes a wrestling, spewing saxophone, erupting fountains of emotional turmoil. During its introduction, Wyatt is hesitant and tired as he pronounces a stumbling but verbatim recollection of Alifib. At its close, his wife finally responds as the song boils in a juxtaposition of steaming vigor, denouncing his prayer in a startling nursery rhyme that is both ironically understanding in a sympathetic motherly persona as well as slightly disgusted and decisively dismissive. . ·
*באלבום הווייניל כמובן . ** ולפני זה גם מתופף Wilde Flowers, הרכב שכלל בעצם את החברים המרכזיים להרכבים לעתיד לבוא- סופט מאשין וקראוון . לא אפרט כאן הכל, אלו שכבות על שכבות של משתתפים ומעברים בין ההרכבים. אגב, גם דייויד אלן מ"גונג"- של ob ושוג ***מייק אולפילד מנגן באלבום בגיטרה. ****נגן כלי הנשיפה בקטע משתמש בטנור סקס ובבאס קלרינט , כלי מיוחד ויפה ( למשל אריק דולפי). וכלי ההקשה המיוחד (ג'מס דראם) מוקש על ידי וואייט עצמו.
מוקדש למישהי .
|
