אתמול בחמש אחר הצהריים מאת רות פלדי אתמול בחמש אחר הצהריים, השמיים קדרו. חשרת עננים לבנה עברה במעופה והותירה ענני עופרת מעיקים ברקיע. אתמול בחמש אחר הצהריים , נחרדה להקת עגורים, או אולי היו אלה אנפות ארוכות רגליים, מרעש להק מטוסים שתרו במרומים. בעודה צועדת היא ניזכרת בשעה זו, וניטרדת מדוע הוטבעה בזכרונה דווקא אותה שעה . ומהו הדיוק שדבק במחשבתה. הרי היא לא מצטיינת בדייקנות יתר. אתמול, שלשום, לפני שנה, לפני נצח... האם זה משנה את העובדות הבסיסיות, שהכל קרה בעבר?מחשבתה מתחילה נודדת לעבר הרחוק, והיא נזכרת בכרי הדשא, בפרחים, בפרפרים,וביד האב המחזיק בידה הקטנטנה, כשהיא שמה את כל יהבה ובטחונה באחיזה הזו. והיא ממשיכה להרהר ועולה מלפניה זרועו של האהוב המחבקת את מותניה ברוך, וגם ידו של החולה המחזיק בכפה בחוזקה לפני היכנסו לניתוח, ויונק מאחיזתה הבוטחת תקווה לעתיד...
אז בוודאי תרצו לדעת מה באמת קרה לה אתמול בחמש אחר הצהרים. והיא משיכה ללכת כנגד הרוח המתגברת ומאיימת לטאטאה מעל פני המדרכה, כשמחשבתה אינה מרפה ממנה. היא יצאה מפתח ביתה ללא כל מטרה. ועתה שואלת את עצמה האם יכול להיות שבן אנוש יצא מביתו וישוטט לו ככה, ללא מטרה יעודה? ובכן, זה קרה לה, והיא צועדת, ותוך כך, מייחלת בכל ליבה לאירוע יוצא דופן שיקרה לה בהמשך. כמו רוצה הגורל, למולה, והיא ממש לא מאמינה למראה עיניה, מופיעה דמות שהיא מנסה לשכוח והמטרידה ומרטיטה את נשמתה כבר שנים. האמנם משאלתה נתמלאה?
"היי, מה נשמע?" הוא שאל שאלה כל כך שגורה וכל כך בנלית. "מזמן לא נפגשנו". "סוחבים" עונה היא ושונאת את תשובתה. "את מה?" נו, הנה שאלה מתחכמת ומקוממת. ממש לא בא לה להמשיך בדו -שיח זה שאינו מגלה דבר, ומחליטה לשתוק. "קר כך להסתובב, בואי ניכנס לקפה", הוא מוסיף. היא הולכת אחריו, מובלת על ידו כאילו כפאה שד, כולה רוטטת מבפנים וריגשותיה המנוגדים מתרוצצים בקירבה. הם נכנסים. בית הקפה הומה אדם. מוצאים פינה משלהם הרחק בקצה, כמעט ליד השירותים, אבל למי איכפת. הוא פותח. "אז מה עוללת מאז שראיתיך לאחרונה?" ניסוח מאוד נדוש וחברמני כזה, היא חושבת בליבה, אבל אולי בתור סיפתח זה לא רע, והשיחה קולחת. כך הם ממשיכים ומטילים משפטים אשר מגלים אמנם טפח, אבל מכסים טפחיים. הכל רותח בקירבה והלבה מאיימת לפרוץ... בא לה כל כך לזעוק : מה אתה מתקשקש ומקשקש. כדאי שתגיד לי במקום זה, מדוע לא הגעת לפני שנים בחמש אחר הצהריים כפי שהבטחת? ולא היה בה כוח . |