הבנות גדולות חולפות עוברות-כמו אופנות כמו עונות-כמו החיים.רק המוות לא מתחלף.

הכול בסדר,הרגיעה. ששש...שיולדים ומתים? זה בסדר?היא צרבה בצל במחבת,פניה אל החלון וערפה קשוב לילד.אימא,את בסדר? כאן ,הראתה לרופא.הוא מישש את הבטן הקשה.סליחה,היציאה בסדר?מי יוצא?שנים לא יצאתי, לחשה בתוכה. .ילדות,אמרה הגננת,לשלב את הידיים על החזה,ולהדק את הרגליים חזק חזק.הוא ינסה להגיע דרך השרוול הארוך אל הבשר שחמק מהחזייה.בעיניו יחכה ,זה בסדר?היא תרצה להשיב-הכל בסדר ששש אבל כל המקהלה העומדת סביבה תשיר לא. לא בסדר.קרן שמש לא טפסה,מעולם, אל כתפה ולא גלשה אל שקע צווארה ולא פיזרה את ניצוצות גאוניותה לרוח הזמן החדש כי מסכת בגדיה והזיגוג בעיניה היו בלתי עבירים.נועדתי לגדולות  ולהיות לא בסדר , וקטורים המבטלים זה את זה.רק לא להימחק  והיא  וכל כולה הכתם העיוור  בעינייהם של קרוביה. .פסח ואשירה לאדוני כי גאה גאה ואדוני הארץ געו -כמה שמח לנו, והיא תבוז להם ולה ותמלמל את הנדרש .ובליבה תידום,אני לא איתם בסדר הזה.ותצחק בקול רם ושיניה הלבנות יסגרו כסורגים  על דממת השבי.היא הולכת ונהדפת  מרוח המקום,מבית גידולה הנעול בסורג ,מעופפת ונוחתת -כמעט וקפצה מעבר לתהום אך לא, כי מי מצמיד שתי אצבעות ,רטובות מרוק, אל הפתיל הרוטט ומגסיס  את נשמתה?הקוד הקדום,תגיד,גובר עלי והדם הרותח מבהיל  את הפנים סביבי והם שואלים- היא בסדר?והתהייה  הזאת הורסת תא אחרי תא במוחה ואדים מטשטשים את הפשוט והראוי והיא תצטרף אל המאשימים. כן,כן הייתי לא בסדר.אני אתם,אתם אני.לא יכולה לבד.עכשיו הכול יהיה בסדר."רק לפעמים,אין קול,יהי נפתח/מסך של אישונו,תחדור תמונה/בין אבריו,ובשקט שנמתח-/ובתוך לבו גוועת,ואינה”(הפנתר,רילקה)