
אני לא אוהב שמתלוצצים על חשבוני ולא ש"עובדים" עלי, זה לא הגון ורחוק מיושרה ראויה.
אני ממש לא אוהב מתיחות, היתה לי מאז ומתמיד דחיה לדוגמא מיהודה ברקן ותיראה היכן הוא עכשיו! ממש לא מפתיע! ואספר לך סיפור אישי, כעסתי מאוד - חשבתי לעצמי אם זו התודה של ה"מוצלים" הללו אחרי כל העזרה שקיבלו? זה היה בסוף שנה ראשונה כלומר בקייץ 1969, בשנת 2005 !!! לאחר 36 שנים מהארוע המביש הזה - אני מגיע לכנס מחזור בטכניון בחיפה ו-ב' ניגש אלי ושואל אותי אם אני זוכר את ה"סיבון" ואני עונה לו שכן! להפתעתי הוא מגלה לי שהוא ב' עשה זאת. עניתי לו ללא היסוס:"בחיים לא אסלח לך על כך". אחרי כמה ימים הוא פוגשני ונותן לי להבין שכעת הוא !!!- נעלב ממני מאוד. אני נשארתי בשלי, אכן ,תכונה אולי רעה....לא אסלח לו אף פעם בעינין זה. אין אדם צריך למחול על כבודו.
|
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לא הגזמתי בכלל, השקעתי מחשבה ואהבתי כל רגע.
:)
איריס הרחקת לכת. לא התכוונתי שיעשו לי כאן פסיכואנליזה .... התכוונתי להסביר בדרכי שלי למה אני חושב שסטיב נאס הוירטואלי עשה מעשה לא הגון.
שבוע נעים בהמשך.
אתמול קיבלת כוכב,
היום - תגובה.
תראה, לא פשוט הסיפור הזה. הרי אנחנו מוחלים על דברים יותר קשים, ובכל זאת, כאן לא מצאת את הכוח לסלוח.
הערכתי היא, שהסיבה העיקרית היא שמדובר בעלבון שאתה סוחב בבגרותך מהילדות, כך שאני מניחה שעל מעשה
קונדסות זה 'הולבשו' עוד דברים מהילדות, אולי לכן קשה לסלוח.
במבט לאחור - אישית, הייתי מציעה למחול, בסך-הכל כולנו היינו ילדים, טעינו, קינאנו, אני מעריכה שהמעשה נבע
קודם כל מקינאה.
אל דאגה אך פשוט נזכרתי בזה , יש בלי עיין הרע מספיק חוויות טובות לכסות על הארוע ההוא...
שבוע נעים לכם.
פרץ.
אתה צודק, הכעס אמנם לא מנחם אבל הוא במקום.
יש אנשים שקוד ההתנהגות שלהם לא ברור לסביבתם
והם ממשיכים בשלהם וגורמים עוול כאילו בצחוק. המתיחה היא אחת מהורסיות של התופעה
יש עוד
אתה לא אוהבת וזכותך. אני הייתי מצפה מהם לקנות לך את השוקולד שאתה הכי אוהב
ולא לסבן אותך בשטויות.
העיקר, זכית במילגה, זכיתה בציונים השווים,זכיתה באישה בילדים ובזריחות
יכולת לכעוס מעט, ועכשיו יש לך פנאי גם להיות מאושר.
שבת יפה גם לך פרץ ולכל בני ביתך..
הרי איש אינו אוהב שמסדרים מתיחה על חשבונו...
ובעיקר שאתה "נשאת " את א' ו-ב' על גבך
כל ימי הלימודים...אבל בכל הכנות,
עזוב, הם אינם ראויים שתישא על גבך את הכעס
(המוצדק מאד) עליהם...
שחרר את הכעס,
ויתפנה לך מקום למחשבות טובות
ולזכרונות נעימים שבטוח יש לך
מאותן שנות למודים בהם הצטיינת כל כך...
אני מבטיחה לך מבלי שנכיר אישית בעצם,
כי אם תצליח להשתחרר מאותו עול של כעס
שאתה נושא על לבך, תרגיש נהדר,
משוחרר, והרבה יותר שמח...
וממני בלי שום ספק כוכב
ירוק זוהר ומפרגן מכל הלב..*