תְּחוּשׁוֹת נִפְלָאוֹת מְשׁוֹרְרוֹת לִי הַלַּיְלָה, אֶת רֹאשְׁךָ הַקָּט אֶל חֵיקִי מְדַמְיֶנֶת וּמִתּוֹךְ פָּנִים מְחַיְּכוֹת נִבַּט אַף צְחוֹקִי.
לִפְעָמִים מֵחַזֶּרֶת אַחַר שָׁנִים שֶׁחָלְפוּ לוֹגֶמֶת דְּמוּתְךָ הַקְטָנָה מִן הֶעָבָר, אַךְ חִבּוּקִי הַחַם אֵלֶיךָ הוּא עַכְשָׁו.
הַרְשֵׁה לִי עוֹד פַּעַם לִזְכֹּר נְשִׁיקוֹת עַל לֶחִי וְרֵיחַ יַלְדוּת, מַשָּׁב גַּאֲוָה שֶׁל אֵם וְיוֹצֶרֶת שֶׁבָּרְאָה עוֹד עוֹלָם עָטוּר תַּלְתַלֵּי זָהָב.
|