לפני כמה חודשים, אח של חבר טוב התחתן.

החבר הטוב חזר ממסיבת הרווקים של אחיו ודיווח שזה לא יאומן, אבל כל החברים בני ה-30 של אח שלו יושבים כל היום בג'יי דייט, ושבטח עוד שנתיים זה גם מה שאנחנו נעשה.

המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש הייתה "פחחח כן בטח, רק אני אשב בג'יי דייט ואנסה להכיר שם בחור, בסדר".

לאחר מכן התחילה מן תופעה של גברים שמתחילים איתי בפייסבוק.

ושוב, ללא קשר לעובדה שרובם היו אידיוטים, המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש הייתה "אין סיכוי. אני לא עד כדי כך נואשת".

אחרי זה פתחתי כאן את הבלוג והתחלתי לקבל כל מיני הצעות למיניהן. בהתחלה אלו היו הצעות מיניות שדחיתי על הסף. ועכשיו, התחלתי לקבל הצעות היכרות.

"אפשר להזמין אותך לקפה"

"בואי איתי בספונטניות לפאב"

"אני רוצה להכיר אותך"

וכו'. עכשיו, בהתחלה הייתי נורא מגוננת ושללתי ישירות. "מה הסיכוי...אני אפגש עם מישהו מהאינטרנט?" משהו בזה הרגיש לי פתטי. או נואש. או מפחיד. הרבה מחשבות עברו לי בראש:

"מי יודע על מי אני אפול כאן.. איזה אנס סידרתי"

"עוד לא הגעתי לגיל שאני כזאת נואשת"

"שיעזבו אותי בשקט כבר"

"איכס..זה כמו בליינד דייט" וכו'.

לא הייתה לי בעיה עם התופעה, או עם זה שזאת דרך היכרות לגיטימית שהרבה זוגות התחילו בה את דרכם, אבל הרגשתי שאני אישית נרתעת מזה ושאני לא מסוגלת ללכת בדרך הזאת. זה פשוט לא מרגיש לי טוב. מרגיש חשוד או נואש או סתם חסר מהות. כאילו מאיפה בן אדם סתם בא אליי ומציע לי להכיר? באותה מידה הוא גם יכל ללכת לכל בחורה אחרת ולהציע לה את זה. אין שום דבר בי ספציפית, שגרם לו לבוא אליי. כנראה שאותו בחור כל כך נואש, שהוא שולח כל יום כעשרות הודעות כאלו לעשרות בחורות, ואם מישהי זורמת על זה אז די לו בכך.

אני לא מעוניינת בבחור נואש שכזה. תודה אבל לא תודה.

אני רוצה שמישהו יבחר בי כי הוא מכיר אותי, או כי הוא נמשך אליי, משהו. לא סתם כי אני במקרה אמרתי כן. ובטח שאני לא רוצה איזה גבר שהוא ריג'קט של נשים אמיתיות, שנשאר רק עם אופציית הנשים הוירטואליות מתוך חוסר ברירה. 

ועכשיו, אחרי שאני כותבת כאן כבר בערך חודש, התחלתי לאט לאט להפנים את הרעיון. הצעות מיניות אני באמת דוחה על הסף, אבל אם מישהו קורא את הבלוג שלי כבר במשך חודש ואוהב את איך שאני חושבת/כותבת ומתחבר לתכנים שלי, אז מה עושה אותו פחות טוב מבן אדם שהרגע לקח את הטלפון שלי בפאב או באיזה פיק-אפ בר או באיזה מסיבה?

ופתאום התחלתי לחשוב שלהיפך, אנשים שקוראים אותי כבר חודש מכירים אותי הרבה יותר מאיזה בחור אקראי מאיפשהו, שהמחשוף שלי בא לו טוב.

בכל מקרה, עדיין לא החלטתי לגמרי מהי עמדתי בעניין, ואני עדיין קצת נרתעת מגברים וירטואלים, אבל אני מתחילה לחשוב שאולי שווה לשנות את קו המחשבה ולהיפתח לעולם הזה.

ובגלל ששמתי את הפוסט הזה כאן, אני צופה תגובות חיוביות מהצד הגברי..

בנות, מה אתן אומרות??