אני שונאת להיות לבד.

אני שונאת להזהר מגברים.

אני שונאת שמתחילים איתי זקנים או פסיכים.

אני שונאת את האכזבה הזו כל פעם מחדש.
אני שונאת שכל העולם ואחותו חושבים שאני יפה וסקסית ומקסימה.
אבל בסוף אף אחד לא באמת באמת אוהב אותי.
אני שונאת "זה לא בגלל שלא שכבנו, זה מסקנות שהסקתי בעקבות זה". 

עלק.

אני שונאת לבזבז תקוות, על דברים שהלוואי ובאמת היו קורים. 

לפעמים אני גם שונאת להיות צודקת.

כן אני יכולה להמשיך עוד הרבה. 

וכן אני יכולה לעשות גם "אני אוהבת" אבל לא מתחשק לי כרגע.