כותרות TheMarker >
    ';

    ashorer

    הַלְוַאי וְהָיִיתִי יָכֹל לְהַשְׁלִים כֹּל הַחֶסֶר
    הַמְּמַלֵּא יְרֹקֶת סְלָעִים בִּדְמָעוֹת צִפִּיָּה

    \"אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ\"*

    62 תגובות   יום שבת, 26/12/09, 19:05






    "אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ"*   

    לִפְעָמִים אֲנִי בָּא אֵלַיִךְ פָּשׁוּט, שָׁלֵו וְנִנּוֹחַ
    אַל תִּרְאִי אֶת עֵינַי הַכְּחֻלּוֹת מִבַּעַד לַעֲדָשׁוֹת, מְחַיְּכוֹת
    דֹּק עַצְבוּת מְמַסֵּךְ תָּדִיר 

    פְּעָמִים אָבוֹא אָחוּז תְּזָזִית, מְקַפֵּץ כְּמוֹ מְחוֹלֵל
    וְאַתְּ נִפְעֶמֶת מֵחִיּוּנִיּוּתִי וּמֵרֹב אוֹנִי
    זֹאת הָרוּחַ, רַק הָרוּחַ הַבּוֹחֶרֶת שׁוּב לִפְרֹץ וְלִגְעֹשׁ
    מְבַקֶּשֶׁת לָפוּחַ וּלְעוֹפֵף בְּתֹם  וּבְלֵב טָהוֹר
    אַךְ הוּא מְפֹרָד, מְפוֹרֵר, כָּתוּת וְכָתוּשׁ
    מְעַרְבֵּל חוֹל וְקֹדֶשׁ, שָׁחֹר וְלָבָן לְאַפְרוּרִיּוּת סְמִיכָה 

    אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת, אֱלֹהֵי רוּחִי, הֲלֹא הוּא אֲנִי
    הָסֵר עַצְמִי מִזֹּאת הָרוּחַ. הַרְפֵּה לִבִּי הַרְפֵּה
    אַף אֶרֶז רַב מִדּוֹת וּתְאֵנָה דְּשֵׁנָה בַּיָּמִים
    שֶׁשָּׁרָשֶׁיהָ נִפְלָגִים עֲמֻקּוֹת בָּאֲדָמָה
    לֹא יוּכְלוּ לְזֹאת הָרוּחַ 

    וְזֹאת אֵינָהּ מְצוּיָה  


    * תהילים, א', ד'  
    דרג את התוכן:

      תגובות (61)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/12/09 08:50:

      "אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ" - ללא כל ספק שפסוק מעניין בחרת לכותרת לשירך. קראתי את הפסוק בשלמותו(-:

      אתה כותב על הרוח שבך ועל כמיהתך ורצונך להתנתק מאותה רוח הבוחרת שוב לפרוץ ולגעוש אך אותה רוח אינה מצויה הווה אומר אין בך את הכוח הזה להדוף את אותם תחושות מעליך ובסופו של דבר מוצא עצמך עם דוק של עצבות שממסך תדיר את עיניך ומייסר נפשך.
      בטוחני שאם יש בה רגישות ורגשות אליך הרי שדבר לא נסתר מעיניה.

      נגעת וריגשת כתמיד בכתיבה מיוחדת.

      לימים נעימים צבועים וורוד

      זהבית
        29/12/09 09:35:
      תודה
        29/12/09 06:00:

      צטט: איימי האחת 2009-12-29 03:14:07

      הפיזיקאי הבריטי דוד בוהם

      הציע את ההולוגרמה כתפיסה חדשה של המציאות הפיזית. תפיסה זו אינה מחפשת את הפתרון, את ההסבר לתופעות הפיזיקליות במערכת מאורגנת של חלל וזמן, וזאת מחמת הקושי שנתגלה על ידי הפיזיקאי אלן אספקט מאוניברסיטת פריז, שגילה (בשנת 1982) שהחלקיקים תת – אטומים כמו אלקטרונים יכולים להעביר ביניהם מידע בו-זמנית, וזאת בלי כל קשר למרחק שבו הם מצויים זה מזה. בדרך מופלאה כל שהיא ,,יודע" חלקיק אחד מה עושה חלקיק אחר, משפיע ומושפע בהתנהגותו מן החלקיק האחר. תופעה זו מפרה את העקרון שקבע אינשטיין, לפיו מידע לא יכול לנוע במהירות הגבוהה ממהירות האור, משום שיש בכך שבירת מחסום הזמן. בא בוהם וטען שאכן מידע מקושר זה בין החלקיקים אינו מתרחש על מסלול החלל והזמן אלא מידע זה קיים בכל חלקיק מלכתחילה. לאמור, אין המציאות קיימת כמערכת של חלל וזמן באובייקט קיומי, אלא בפנימיות האיכותית של החלקיק. כך המידע המאוכסן כביכול במוח, אינו צירוף של הצטברות של מסה במקום מסויים, במוח, אלא קיימת בכל חלקיק של רוח האדם, ואין מידע, הבנה, הארה, של רוח האדם נגזרת ממקום כל שהוא. רוח האדם איננה ניתנת לכליאה במסגרת מוגבלת ומצומצמת של חלל וזמן. עצם תפיסת המציאות כמרחב מוגדר על ידי מקום וזמן, מקשה על תפיסת הבלתי מוגבל, כרוחו של האדם.

       

      אשוררי יקר

       

      רוח האדם זה הכוח הכי מסיבי שיש, כוח שיכול להזיז הרים ועולמות.

       

      קראתי שוב את השיר והאמת קצת הסתבכתי - חחח

       עם הרוח שלך רוח האדם ורוח האלוהים.

       

      תודהקריצה

       

       


       

       

      המגבלה היחידה לעניות דעתי האדם עצמו..מקומו ומצבו. כמובן שבגופת אדם מת לא תמצאי רוח, או שלא תמצאי רוח מרוחקת מהאדם..אלא אם מאמינים ברוחות מתים...ולי אין דעה בנושא

       

      ובעניין רוח אלוהים, אלוהים הוא אדון והאדון על הרוח הוא האדם עצמו. כשהוא מסוכסך עם עצמו הרוח במצוקה..אינה יודעת כיצד לנהוג במתינות או במר בלתי נדלה

       

      ואת נפלאה שהבאת...

       

       

      בוקר טוב

       

      אשר

        29/12/09 03:14:

      הפיזיקאי הבריטי דוד בוהם

      הציע את ההולוגרמה כתפיסה חדשה של המציאות הפיזית. תפיסה זו אינה מחפשת את הפתרון, את ההסבר לתופעות הפיזיקליות במערכת מאורגנת של חלל וזמן, וזאת מחמת הקושי שנתגלה על ידי הפיזיקאי אלן אספקט מאוניברסיטת פריז, שגילה (בשנת 1982) שהחלקיקים תת – אטומים כמו אלקטרונים יכולים להעביר ביניהם מידע בו-זמנית, וזאת בלי כל קשר למרחק שבו הם מצויים זה מזה. בדרך מופלאה כל שהיא ,,יודע" חלקיק אחד מה עושה חלקיק אחר, משפיע ומושפע בהתנהגותו מן החלקיק האחר. תופעה זו מפרה את העקרון שקבע אינשטיין, לפיו מידע לא יכול לנוע במהירות הגבוהה ממהירות האור, משום שיש בכך שבירת מחסום הזמן. בא בוהם וטען שאכן מידע מקושר זה בין החלקיקים אינו מתרחש על מסלול החלל והזמן אלא מידע זה קיים בכל חלקיק מלכתחילה. לאמור, אין המציאות קיימת כמערכת של חלל וזמן באובייקט קיומי, אלא בפנימיות האיכותית של החלקיק. כך המידע המאוכסן כביכול במוח, אינו צירוף של הצטברות של מסה במקום מסויים, במוח, אלא קיימת בכל חלקיק של רוח האדם, ואין מידע, הבנה, הארה, של רוח האדם נגזרת ממקום כל שהוא. רוח האדם איננה ניתנת לכליאה במסגרת מוגבלת ומצומצמת של חלל וזמן. עצם תפיסת המציאות כמרחב מוגדר על ידי מקום וזמן, מקשה על תפיסת הבלתי מוגבל, כרוחו של האדם.

       

      אשוררי יקר

       

      רוח האדם זה הכוח הכי מסיבי שיש, כוח שיכול להזיז הרים ועולמות.

       

      קראתי שוב את השיר והאמת קצת הסתבכתי - חחח

       עם הרוח שלך רוח האדם ורוח האלוהים.

       

      תודהקריצה

       

       


       

        29/12/09 02:42:


      אהבתי דבר כתיבתך המיוחדת אף את הרוח שאכן ישנה ואיננה כאשר משתוקקים למוצאה

      משחקי הגוף והרוח

      אפרת*

        28/12/09 22:54:

      צטט: ashorer 2009-12-28 08:57:37

      צטט: שמעון רוזנברג 2009-12-27 17:14:59

       

      אכן מולי יקירתי, אין ספק שאני מחמיץ את העיקר ויתר על כן מחמיץ פנים מול אותו עיקר. מהטעם הפשוט שאיני יודע ואיני מבין ואף לא מתימר להבין מהי רוח או מהי נפש. ואיני יודע לומר האם זהו מין כוח נפרד, יצור השוכן בגופנו. האם הוא משתכן בנו עם לידתנו ועוזב אותה עם מותנו, או שמא - כמו שאני מניח באין לנו כלים אמפיריים שיוכיחו  את ההפך - כי זהו "רק" מוחנו - אבר מופלא שהתפתח במשך מליוני שנות אבולוציה, ומכיל בתוך מליארדי תאיו וסינפסותיו את מה שיש מכנים רוח, או נפש באופן מטאפורי האחראי למשוגותינו לרצונותינו, קשיינו (אם לכך כוונתך ל"האני שבוי בעל כורחו בגוף ויש עוצמות שלא יוכל להכיל" - אזי ודאי שאני מסכים עמך),  והא "ראיה" שאותו מוח יוצר דברים מופלאים אצל חלקנו דברים איומים אצל אחרים, ולא זה ולא זה אצל היתר, או ערבוב של כל אלה ביחד. מכאן שבהכנעה, או בשפל רוח (ויחד עם זאת ללא שמץ צניעות) אני יכול רק לשער שאין רוח כזו, בין היתרא מתוך שאיני סבור שקיימים חיים לפני או אחרי המוות, ושאין כוח עליון כלשהו היוצר את חיינו או מעניק לנו רוח בנוסף על מוחנו, רוח ה"שבויה" בגופנו ומבקשת או מסוגלת להשתחרר תרתי משמע (ושוב, איני מתכוון ליכולתנו המוחית המוכחת להתעלות, לקבל ולעורר השראה ומצד שני לרדת לשפל המדרגה).  

       

      שמעון יקירי למה לסבך את העניינים?

       

      אנו יודעים במה אנו לא מסכימים ואני חושב שאנו יודעים במה אנו מסכימים.

       

      אנו מסכימים שיש משהו שהוא מעבר לחמשת החושים שנמצא בתוכנו ועושה בתוכנו "דברים שאינם גשמיים" (גשמי דבר שאנו חשים בחושים)...

       

      אתה תקרא לזה מוח שהשתכלל בהליך אבולציוני, אחרים יקראו לזה אולי חוש על מעל חמשת החושים...יש שיקראו לזה רוח או נפש או נשמה או חיה או יחידה או כולם יחד...

       

      נסכים שתופעה זו היא הרוח

       

       

       

      ממממ

      מממממ

      ממממממ 

      מסכים. 
        28/12/09 21:21:


      אשר,

      לכיוונים שונים ומשונים נשאה אותי הרוח בשירך.

      אחד מהם הוא לשירו הנפלא של בוב סיגר Against the Wind.

      משבי רוח רבים ספגתי לצלילי השיר הזה...

      http://www.youtube.com/watch?v=-msDgoI0mUs

       

       

       

        28/12/09 21:08:


      אשר

      זאת הרוח הנושבת בגבי

      בנשמתי.

      זאת הרוח המחוללת הכל.

      מירה

        28/12/09 08:57:

      צטט: שמעון רוזנברג 2009-12-27 17:14:59

       

      אכן מולי יקירתי, אין ספק שאני מחמיץ את העיקר ויתר על כן מחמיץ פנים מול אותו עיקר. מהטעם הפשוט שאיני יודע ואיני מבין ואף לא מתימר להבין מהי רוח או מהי נפש. ואיני יודע לומר האם זהו מין כוח נפרד, יצור השוכן בגופנו. האם הוא משתכן בנו עם לידתנו ועוזב אותה עם מותנו, או שמא - כמו שאני מניח באין לנו כלים אמפיריים שיוכיחו  את ההפך - כי זהו "רק" מוחנו - אבר מופלא שהתפתח במשך מליוני שנות אבולוציה, ומכיל בתוך מליארדי תאיו וסינפסותיו את מה שיש מכנים רוח, או נפש באופן מטאפורי האחראי למשוגותינו לרצונותינו, קשיינו (אם לכך כוונתך ל"האני שבוי בעל כורחו בגוף ויש עוצמות שלא יוכל להכיל" - אזי ודאי שאני מסכים עמך),  והא "ראיה" שאותו מוח יוצר דברים מופלאים אצל חלקנו דברים איומים אצל אחרים, ולא זה ולא זה אצל היתר, או ערבוב של כל אלה ביחד. מכאן שבהכנעה, או בשפל רוח (ויחד עם זאת ללא שמץ צניעות) אני יכול רק לשער שאין רוח כזו, בין היתרא מתוך שאיני סבור שקיימים חיים לפני או אחרי המוות, ושאין כוח עליון כלשהו היוצר את חיינו או מעניק לנו רוח בנוסף על מוחנו, רוח ה"שבויה" בגופנו ומבקשת או מסוגלת להשתחרר תרתי משמע (ושוב, איני מתכוון ליכולתנו המוחית המוכחת להתעלות, לקבל ולעורר השראה ומצד שני לרדת לשפל המדרגה).  

       

      שמעון יקירי למה לסבך את העניינים?

       

      אנו יודעים במה אנו לא מסכימים ואני חושב שאנו יודעים במה אנו מסכימים.

       

      אנו מסכימים שיש משהו שהוא מעבר לחמשת החושים שנמצא בתוכנו ועושה בתוכנו "דברים שאינם גשמיים" (גשמי דבר שאנו חשים בחושים)...

       

      אתה תקרא לזה מוח שהשתכלל בהליך אבולציוני, אחרים יקראו לזה אולי חוש על מעל חמשת החושים...יש שיקראו לזה רוח או נפש או נשמה או חיה או יחידה או כולם יחד...

       

      נסכים שתופעה זו היא הרוח

       

       

        28/12/09 04:45:

      ואני קוראת אותך כאן חבר,
      איך את לנו רגש,ליטוף וניגון מעביר.

      בכתיבתך הקסומה והנפלאה !


        27/12/09 20:58:
      אין לי ספק שזהו שיר יוצא דופן בתכניו הרוחניים ולא רבים כאלה נכתבים פה.הרוח עליה אתה מדבר היא היראה  של כולנו מהנעלם, אותה עצבות  נסתרת שאנו משננים כתפילה לבורא.
        27/12/09 19:17:
      זֹאת הָרוּחַ, רַק הָרוּחַ הַבּוֹחֶרֶת שׁוּב.............
        27/12/09 18:49:
      שיר חיוני ומלא אנרגיה - מעולה, אשר  *
        27/12/09 17:52:

      הָסֵר עַצְמִי מִזֹּאת הָרוּחַ. הַרְפֵּה לִבִּי הַרְפֵּה
      אַף אֶרֶז רַב מִדּוֹת וּתְאֵנָה דְּשֵׁנָה בַּיָּמִים
      שֶׁשָּׁרָשֶׁיהָ נִפְלָגִים עֲמֻקּוֹת בָּאֲדָמָה
      לֹא יוּכְלוּ לְזֹאת הָרוּחַ 

      אני חושבת שתופתע לגלות את עוצמות הרוח הזורמת בכל אבריך, לא רק בלב, כשהלב רפה. חושבת ששאלת איך אבל גם נתת את התשובה

        27/12/09 17:14:

      צטט: ashorer 2009-12-27 06:43:27

      צטט: מולי. 2009-12-26 23:12:09

       

      לא יכולתי שלא לקרוא את תגובתו של רוזנברג,

      ונראה לי שהוא החמיץ את העיקר.שהרי האני

      שבוי בעל כורחו בגוף ויש עוצמות שלא יוכל להכיל

       

      היבט אחר שאני רואה בשיר היא רוח משובבת

      הנמצאת בילד שבך ובנער והעלם שגם הם קיימים

      וכשאתה ב"גיל התבונה" ומשא השנים על כתיפיך

      גם רוח זו קשה להכיל וזה יוצר את החיכוך הפנימי

      והקריאה לאלוהי הרוחות....

       

      וכ"חילונית קדושה" גם אני כמוך מתריסה לא פעם

      על "הסתרת הפנים" ללא רגשות אשמה, אני

      מפרשת יראה כ"יראת רוממות" אותה אני רוצה

      לחוות כי לכך נוצרנו ולא כדי ליצור דמות אלוהים

      מהשכל הישר והמוגבל....

       

      תודה אשר, אוהבת את השירים שלך והרוח

      שממנה הם נובעים. 

       

       מולי.

       

      מולי יקרה

       

      אכן כך כיוונתי, הרוח השבויה בגוף שאינו יכול להכיל ומשאינו יכול להכיל...יש איך אומרים בלשון העם? סלט גדול. הסכסוכים של הגוף בצרכי הגילים לעומת רצונות הרוח. לפעמים צרכי הגוף מול תחושת הפיספוסים של החיים...

       

      ושאר הדברים שכתבתי, נזקק לקריאה נוספת ולהבנה...בעיקר בנושא יראת הרוממות "לחילוני קדוש". רוצה להטמיע בתוכי את המושגים לא מעיניי שלי, עין של מאמין...אף שאמונתי אינה אמונה קונבנציונאלית...גם היא מסובכת, כמו הרוח.

       

      תודה יקרה

       

       

      אכן מולי יקירתי, אין ספק שאני מחמיץ את העיקר ויתר על כן מחמיץ פנים מול אותו עיקר. מהטעם הפשוט שאיני יודע ואיני מבין ואף לא מתימר להבין מהי רוח או מהי נפש. ואיני יודע לומר האם זהו מין כוח נפרד, יצור השוכן בגופנו. האם הוא משתכן בנו עם לידתנו ועוזב אותה עם מותנו, או שמא - כמו שאני מניח באין לנו כלים אמפיריים שיוכיחו  את ההפך - כי זהו "רק" מוחנו - אבר מופלא שהתפתח במשך מליוני שנות אבולוציה, ומכיל בתוך מליארדי תאיו וסינפסותיו את מה שיש מכנים רוח, או נפש באופן מטאפורי האחראי למשוגותינו לרצונותינו, קשיינו (אם לכך כוונתך ל"האני שבוי בעל כורחו בגוף ויש עוצמות שלא יוכל להכיל" - אזי ודאי שאני מסכים עמך),  והא "ראיה" שאותו מוח יוצר דברים מופלאים אצל חלקנו דברים איומים אצל אחרים, ולא זה ולא זה אצל היתר, או ערבוב של כל אלה ביחד. מכאן שבהכנעה, או בשפל רוח (ויחד עם זאת ללא שמץ צניעות) אני יכול רק לשער שאין רוח כזו, בין היתרא מתוך שאיני סבור שקיימים חיים לפני או אחרי המוות, ושאין כוח עליון כלשהו היוצר את חיינו או מעניק לנו רוח בנוסף על מוחנו, רוח ה"שבויה" בגופנו ומבקשת או מסוגלת להשתחרר תרתי משמע (ושוב, איני מתכוון ליכולתנו המוחית המוכחת להתעלות, לקבל ולעורר השראה ומצד שני לרדת לשפל המדרגה).  

        27/12/09 16:42:


      ואתה רק רוצה רוגע,,

       והרוח הפנימית מתזזת בך סער,,,

       ואין לנפשך מנוח.

       

      כתוב בלשונך המתובלת והמשובחת *

       

        27/12/09 13:20:


      הבית האחרון של השיר

       

      עבורי - הוא תפילה

       

       

      אהבתי מאוד!

       

       

        27/12/09 13:20:

      כתיבה של עוצמה וגם עדינות

      חודרת אל תוך הנפש בפראות

      אהבתי את השיר ואת התיאור

      יש בך המון דימויים לפאר

      שבוע מקסים לך חבר.

        27/12/09 11:13:


      כמה נכון.

      רק בגלל הרוח:))

        27/12/09 10:45:

      אהבתי ,תודה.
        27/12/09 10:22:

      שיר געגוע, מרגש, ונוגע

      קוראת ומתענגת על עושר השפה

      וביופיה...

      כמו שאתה יודע להפעים בדימויים,

      ובמילות שיר  מדהימים.

      תודה ששיתפת.

       

       

        27/12/09 09:10:

      הכרתי אישה שתמיד חשבה שהיא מלכת אנגליה

      והאמינה באמונה שלמה שהיא מלכת אנגליה

      ועצם היותה מלכת אנגליה עשה לה ממש טוב,

       

      נשאלת השאלה:

      האם אותה אישה זקוקה לטיפול נפשי?

       

      המטפלים הגיעו להחלטה שלא - אם זה מה שעושה לה טוב שתחיה עם זה, זה הטיפול האמיתי הטבעי 

      לנפשה של אותה אישה.

       

      האישה חיה "בארמון יושבת על כיסא מלוכה וכתר לראשה" ומאמינה בכל ליבה שהיא מלכת אנגליה

      היא מאושרת מאוד.

       

      עכשיו:

      לדעתי כל אדם יודע מה יכול לעשות אותו מאושר - אבל מספיק מכשול אחד לעצור בעדו מלהיות מאושר,

      כאן הוא יצטרך לגייס כוחות נפש עילאיים, אבל הוא פוחד.

       

      עכשיו

      מה עדיפ 

      לחיות בפחד או לחיות באושר?

       

      מי זקוק לטיפול?

       

      השיר מקסים והשפה עשירה ויפה - אתה מדהים אותי כל פעם מחדש

      תודה רבה אשוררי יקר מאוד מאוד.

       

       

      ביי

      ביי

      ביי

      ביי

      ביי

      אהבתי מאוד

       

        27/12/09 08:58:

      רוח נינוחה או רוח סערה

      והשורשים נטועים עמוק באדמה*


      אשר

       

      לבכות כמה השיר הזה יפה

      לצחוק כמה המילים פגעו בי בול!!!

       

      רפרוף עדין ומדויק

      שמתי לב

      זוהי כתיבתך.

      משובח.

       

      ואני מוסיפה משלי:

      הלוואי , הייתי הרוח

      העושה בעננים ובגלים...

      כרצונה.

       

      ולא!!! אני לא!!

       

      שבוע-טוב לך, חבר

        27/12/09 08:12:


      זֹאת הָרוּחַ, רַק הָרוּחַ הַבּוֹחֶרֶת שׁוּב לִפְרֹץ וְלִגְעֹשׁ
      אני מכירה את הרוח הזאת...

      כרגיל כתיבה מעוררת ויפה

        27/12/09 07:39:


      "..סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ."

      אשר..בו הרוח..

        27/12/09 06:43:

      צטט: מולי. 2009-12-26 23:12:09

       

      לא יכולתי שלא לקרוא את תגובתו של רוזנברג,

      ונראה לי שהוא החמיץ את העיקר.שהרי האני

      שבוי בעל כורחו בגוף ויש עוצמות שלא יוכל להכיל

       

      היבט אחר שאני רואה בשיר היא רוח משובבת

      הנמצאת בילד שבך ובנער והעלם שגם הם קיימים

      וכשאתה ב"גיל התבונה" ומשא השנים על כתיפיך

      גם רוח זו קשה להכיל וזה יוצר את החיכוך הפנימי

      והקריאה לאלוהי הרוחות....

       

      וכ"חילונית קדושה" גם אני כמוך מתריסה לא פעם

      על "הסתרת הפנים" ללא רגשות אשמה, אני

      מפרשת יראה כ"יראת רוממות" אותה אני רוצה

      לחוות כי לכך נוצרנו ולא כדי ליצור דמות אלוהים

      מהשכל הישר והמוגבל....

       

      תודה אשר, אוהבת את השירים שלך והרוח

      שממנה הם נובעים. 

       

       מולי.

       

      מולי יקרה

       

      אכן כך כיוונתי, הרוח השבויה בגוף שאינו יכול להכיל ומשאינו יכול להכיל...יש איך אומרים בלשון העם? סלט גדול. הסכסוכים של הגוף בצרכי הגילים לעומת רצונות הרוח. לפעמים צרכי הגוף מול תחושת הפיספוסים של החיים...

       

      ושאר הדברים שכתבתי, נזקק לקריאה נוספת ולהבנה...בעיקר בנושא יראת הרוממות "לחילוני קדוש". רוצה להטמיע בתוכי את המושגים לא מעיניי שלי, עין של מאמין...אף שאמונתי אינה אמונה קונבנציונאלית...גם היא מסובכת, כמו הרוח.

       

      תודה יקרה

       

        27/12/09 06:38:

      צטט: שמעון רוזנברג 2009-12-26 22:36:52

      אשורר שירך היפה מעורר בי הרהורים מהי הרוח עליה אתה ובעצם כולנו מדברים?  למה אנו מתכוונים? האם אותה רוח מפעמת בכל בני האדם? ובאיזו קלות אנו משתמשים בדימויים ומטאפורות הקשורות בכך. אפילו "מצב רוח". האם זו ה"נפש"? האם כשאדם דתי מדבר על רוח הוא מתכוון למה שחילוני מתכוון - ועוד יותר חילוני ואתאיסט? כי אני מניח שרוח אצל הראשון קשורה במידה זו או אחרת למי שהוא מאמין כי נתן רוח באפו, ועל כן היא כנראה מושאלת לו וחלה עליו חובה לטפל בה ולטפחה, ללמדה תורה, בינה ודרך ארץ - למען ייעצב אותה ככל יכולתו (יכולת הנתונה אף היא בידו מידי בוראו ולכן גם יכולת זו היא בעיניו חלק מאותה הרוח, והכל שב וסובב וחוזר אליה. ואילו אני, שאיני יודע ואיני מבקש להגדיר מהי "רוח" או "נשמה" עדיין סבור שעלי לעשות אותם מעשים בדיוק.     
       ומאחר שלהתרשמותי החד משמעית אתה שייך לסוג הראשון - אני מבקש לפרש או להדגיש אותו עניין עצמו בשירך:
      כי העיסוק בשיר ברוח, שאם היא מסורה בידך כמפקדון הרי שעליך לשלוט בה. בפועל לפעמים אתה  "פָּשׁוּט, שָׁלֵו וְנִנּוֹחַ" אבל "דֹּק עַצְבוּת מְמַסֵּךְ תָּדִיר", ולפעמים "אָחוּז תְּזָזִית, מְקַפֵּץ כְּמוֹ מְחוֹלֵל", חיוני ורב און ("חִיּוּנִיּוּתִי וּמֵרֹב אוֹנִי"). ואתה מסיר אחריות: "זֹאת הָרוּחַ, רַק הָרוּחַ הַבּוֹחֶרֶת שׁוּב לִפְרֹץ וְלִגְעֹשׁ 
      מְבַקֶּשֶׁת לָפוּחַ וּלְעוֹפֵף בְּתֹם  וּבְלֵב טָהוֹר אךְ הוּא מְפֹרָד, מְפוֹרֵר, כָּתוּת וְכָתוּשׁ (הערה 4 מילים אלה אינן אלא חזרה על אותו עניין - ולכן זה מיותר וממילא אלה מלים כלליות מאוד, כוונתן מופשטת ולכן אינן מסבירות דבר) 
      המשפט הבא מעט בעייתי, אם אתה, הכותב, דתי: "אלה אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת, אֱלֹהֵי רוּחִי, הֲלֹא הוּא אֲנִי". אולי ניתן למצא בו יסוד "כופר". אתה הוא אלהים? אם כוונתך לומר שהרוח הוא אתה זה דבר אחד, אבל "אלהי רוחי - זה אני"?  ואחר כך אתה אף פונה אל עצמך כמתפלל ומבקש מאלהיך/עצמך:   
      "הָסֵר עַצְמִי מִזֹּאת הָרוּחַ. הַרְפֵּה לִבִּי הַרְפֵּה" 

      מה שכמובן אני חסר בדברי אלה זהו מושג ברור יותר מהי "אמונתך"/"דתך", באיזו מידה עיצבת לעצמך "השקפת עולם", סוג של אמונה חופשית, שבה אתה מעצב לך את דמות אלהיך ואת יחסיך עמו מעט אחרת מאשר בתפיסתם של  דתיים אורתודוכסים, או שבבורותי בהלכותיה אני מפספס משהו.

       


       


      שמעון יקירי

       

      תודה על השאלות שבוודאי מתבקשות להישאל ולא רק אצלי, אלא שאלות שכל אחד שואל עצמו חדשות לבקרים, כך אני חושב, מבלי משים...

       

      ממש אין בשירי ערך דתי למרות שכל אחד יכול לקחת אותו לשם, אך לטעמי, הרוח נוגעת בכל אחד. אין אני מדבר על נשמה חלק מאלוה כפי שאני מאמין, הרוח בעבורי היא החלק הלא גשמי...אסביר: כשאתה שומע מוזיקה או קורא, אתה משתמש בחושים גשמיים: אוזניים, עיניים, אך אתה מתענג משמיעת המוזיקה ומגלה הנאה רבה מקטע שקראת, ההנאה הזאת העונג הזה הוא הרוח.

       

      הרוח הוא, או היא (היינו אך סליחה שפעם אני משתמש בלשון זכר ופעם בלשון נקבה, הרגל כזה מעצבן) הביטוי מעבר למוחשי. הרוח הוא המדרבן, הגורם, הסיבה...אפשר שהרוח הוא חלק מהנשמה, או ביהדות הוא החלק הנמוך יותר.

       

      רוח אינה יכולה להתקיים ללא גוף וגוף יכול ללא רוח לפחות לשעה קצרה (כשמת ואולי כשישן) הגוף הוא הכלי של הרוח. מה קורה כאשר הגוף מסוכסך עם עצמו? איזה כלי מוצאת הרוח? היא בכלל יכולה להתקיים בכלי כזה? היא מבקשת לפרוץ ולהמריא מעלה, אך לאיזה כיוון היא תפרוץ והרי הגוף משדר צמתים ולא דרך ישרה?

       

      כל אדם אדון לגופו, מרגיל אותו לדרך חייו, דתי, חילוני, רוחני, גשמי יותר. שמן או אתלטי...גוף מטופח או מוזנח. כל אלה מצב שהגוף מוצא ככלי שישמש אותו ומשם ימשוך הלאה. מאחר שאדם אדון לגופו הופך להיות האלוהים על הרוח שלו, לא? זאת כוונתי שאני האלוהים על רוחי...אגב, אלוהים הוא גם שופט ומחליט...

       

      הביטוי לגוף בשירי הוא הלב

       

      שעה שהכלי מסוכסך הרוח אינה מצויה, נדירה. יש בזה יתרונות...כך אני חושב.

       

      שוב תודה, בזכותך חדדתי לעצמי מספר נקודות

       

      אשר

       

        27/12/09 06:19:

       

       

      נפש סוערת נוחי ....

       

      מְבַקֶּשֶׁת לָפוּחַ וּלְעוֹפֵף בְּתֹם  וּבְלֵב טָהוֹר

       

       שווה להגיע למקום הזה

       

       בגלל הטהור 

       

       שבוע נפלאאאאאאא

        27/12/09 04:57:
      סיום חזק מאוד. כתיבה מרשימה !


      פְּעָמִים אָבוֹא אָחוּז תְּזָזִית, מְקַפֵּץ כְּמוֹ מְחוֹלֵל
      וְאַתְּ נִפְעֶמֶת מֵחִיּוּנִיּוּתִי וּמֵרֹב אוֹנִי
      זֹאת הָרוּחַ, רַק הָרוּחַ הַבּוֹחֶרֶת שׁוּב לִפְרֹץ וְלִגְעֹשׁ
      מְבַקֶּשֶׁת לָפוּחַ וּלְעוֹפֵף בְּתֹם  וּבְלֵב טָהוֹר

      זה השקט לפני הסערה ,

      יפה מאוד . 

        27/12/09 00:09:


      אשר,

      שיר מצויין על הלכי רוח שונים בנפש,

      שלו ונינוח, דק של עצבות, אחוז תזזית,

      זֹאת הָרוּחַ, רַק הָרוּחַ הַבּוֹחֶרֶת שׁוּב לִפְרֹץ וְלִגְעֹשׁ
      מְבַקֶּשֶׁת לָפוּחַ וּלְעוֹפֵף בְּתֹם  וּבְלֵב טָהוֹר

      תודה

      שבוע טוב

      דבי

        27/12/09 00:05:

      יפה , פיוטי

      אהבתי . 

        26/12/09 23:53:

      (למרות בקשר המשורר), שרק תישוב הרוח, עוד ועוד, תעורר, עד אם תחפץ הנפש.

       

      שיר נפלא!

      דפנה.

        26/12/09 23:16:

      כמה מורכבים אנחנו...
        26/12/09 23:12:

       

      לא יכולתי שלא לקרוא את תגובתו של רוזנברג,

      ונראה לי שהוא החמיץ את העיקר.שהרי האני

      שבוי בעל כורחו בגוף ויש עוצמות שלא יוכל להכיל

       

      היבט אחר שאני רואה בשיר היא רוח משובבת

      הנמצאת בילד שבך ובנער והעלם שגם הם קיימים

      וכשאתה ב"גיל התבונה" ומשא השנים על כתיפיך

      גם רוח זו קשה להכיל וזה יוצר את החיכוך הפנימי

      והקריאה לאלוהי הרוחות....

       

      וכ"חילונית קדושה" גם אני כמוך מתריסה לא פעם

      על "הסתרת הפנים" ללא רגשות אשמה, אני

      מפרשת יראה כ"יראת רוממות" אותה אני רוצה

      לחוות כי לכך נוצרנו ולא כדי ליצור דמות אלוהים

      מהשכל הישר והמוגבל....

       

      תודה אשר, אוהבת את השירים שלך והרוח

      שממנה הם נובעים. 

       

       מולי.

       

        26/12/09 22:36:

      אשורר שירך היפה מעורר בי הרהורים מהי הרוח עליה אתה ובעצם כולנו מדברים?  למה אנו מתכוונים? האם אותה רוח מפעמת בכל בני האדם? ובאיזו קלות אנו משתמשים בדימויים ומטאפורות הקשורות בכך. אפילו "מצב רוח". האם זו ה"נפש"? האם כשאדם דתי מדבר על רוח הוא מתכוון למה שחילוני מתכוון - ועוד יותר חילוני ואתאיסט? כי אני מניח שרוח אצל הראשון קשורה במידה זו או אחרת למי שהוא מאמין כי נתן רוח באפו, ועל כן היא כנראה מושאלת לו וחלה עליו חובה לטפל בה ולטפחה, ללמדה תורה, בינה ודרך ארץ - למען ייעצב אותה ככל יכולתו (יכולת הנתונה אף היא בידו מידי בוראו ולכן גם יכולת זו היא בעיניו חלק מאותה הרוח, והכל שב וסובב וחוזר אליה. ואילו אני, שאיני יודע ואיני מבקש להגדיר מהי "רוח" או "נשמה" עדיין סבור שעלי לעשות אותם מעשים בדיוק.     
       ומאחר שלהתרשמותי החד משמעית אתה שייך לסוג הראשון - אני מבקש לפרש או להדגיש אותו עניין עצמו בשירך:
      כי העיסוק בשיר ברוח, שאם היא מסורה בידך כמפקדון הרי שעליך לשלוט בה. בפועל לפעמים אתה  "פָּשׁוּט, שָׁלֵו וְנִנּוֹחַ" אבל "דֹּק עַצְבוּת מְמַסֵּךְ תָּדִיר", ולפעמים "אָחוּז תְּזָזִית, מְקַפֵּץ כְּמוֹ מְחוֹלֵל", חיוני ורב און ("חִיּוּנִיּוּתִי וּמֵרֹב אוֹנִי"). ואתה מסיר אחריות: "זֹאת הָרוּחַ, רַק הָרוּחַ הַבּוֹחֶרֶת שׁוּב לִפְרֹץ וְלִגְעֹשׁ 
      מְבַקֶּשֶׁת לָפוּחַ וּלְעוֹפֵף בְּתֹם  וּבְלֵב טָהוֹר אךְ הוּא מְפֹרָד, מְפוֹרֵר, כָּתוּת וְכָתוּשׁ (הערה 4 מילים אלה אינן אלא חזרה על אותו עניין - ולכן זה מיותר וממילא אלה מלים כלליות מאוד, כוונתן מופשטת ולכן אינן מסבירות דבר) 
      המשפט הבא מעט בעייתי, אם אתה, הכותב, דתי: "אלה אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת, אֱלֹהֵי רוּחִי, הֲלֹא הוּא אֲנִי". אולי ניתן למצא בו יסוד "כופר". אתה הוא אלהים? אם כוונתך לומר שהרוח הוא אתה זה דבר אחד, אבל "אלהי רוחי - זה אני"?  ואחר כך אתה אף פונה אל עצמך כמתפלל ומבקש מאלהיך/עצמך:   
      "הָסֵר עַצְמִי מִזֹּאת הָרוּחַ. הַרְפֵּה לִבִּי הַרְפֵּה" 

      מה שכמובן אני חסר בדברי אלה זהו מושג ברור יותר מהי "אמונתך"/"דתך", באיזו מידה עיצבת לעצמך "השקפת עולם", סוג של אמונה חופשית, שבה אתה מעצב לך את דמות אלהיך ואת יחסיך עמו מעט אחרת מאשר בתפיסתם של  דתיים אורתודוכסים, או שבבורותי בהלכותיה אני מפספס משהו.

       


       


        26/12/09 22:04:

      מה היינו עושים בלי הרוח?

      הכל היה משעמם...

      שבוע טוב,

      רמי

       

       

        26/12/09 21:45:

      אתה כותב מדהים* עונג!
        26/12/09 21:44:


      תודה  אשר,

      על  שאתה  מעשיר

      את  עולמנו

      בשירתך  היפה...

      שבוע  טוב  ומבורך !

        26/12/09 21:33:


      לחיי אחדות הגוף והרוח..

       

      מה עוד נבקש עת התחדשות השבוע ..

       

      (:

        26/12/09 20:37:


      ואני דווקא רואה את החוזק הפנימי שבא לידי בטוי בשיר  הזה. לא ללכת שבי אחרי העיניים או העצב שנשקף מהן-

      הרוח היא היא בעלת העוצמה, שאף אחד לא יכול לה.

       שיר מיוחד מאד, אשר. דורש התעמקות ומחשבה!

      *

        26/12/09 20:29:

      אשורר יקר,

      סוער ומתון, רוח ושורשים, ארציות ורוחניות

      בפיוט עשיר ומרובה רבדים.

      תודה ושבוע טוב.

        26/12/09 20:25:


       הַרְפֵּה לִבִּי הַרְפֵּה

      אומר את הכל

      כמה קשה

      כמה כואב

      וכמה צריך כבר להיות אחרי

        26/12/09 20:19:


      רוח פנימית גועשת

      כמה עדינות ויפות מילותיך

      וכמה עזות התחושות.

        26/12/09 20:15:

      יפה מאוד :)
        26/12/09 20:08:


      מחפש אחר הרוח, שנדמית כמתעתעת.

      מעשי חול לובשים קודש בסגנון לשונך ועושרה.

       

      מירה

        26/12/09 20:07:

       

      מתחיל בריש גלי

       

      זֹאת הָרוּחַ, רַק הָרוּחַ הַבּוֹחֶרֶת שׁוּב לִפְרֹץ וְלִגְעֹשׁ

      ונגמר בקול ענות חלושה 


      אַךְ הוּא מְפֹרָד, מְפוֹרֵר, כָּתוּת וְכָתוּשׁ
      מְעַרְבֵּל חוֹל וְקֹדֶשׁ, שָׁחֹר וְלָבָן לְאַפְרוּרִיּוּת סְמִיכָה 

      אכן  תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ

      והלשון אינה שונה

      אותה לשון נפלאה

      תודה

      לאה

        26/12/09 19:59:

       

      ככה זה כשחסרים ..

      מושא הכיסופים...

      במקרה הזה  "הרוח" הופכת לאידיאל.

       

       

      והכי טוב לפתוח חלון לעולם,

      לשחרר את הרוח

      לנשום את האויר הצח..

      את השינוי, את ההתחדשות?!

        26/12/09 19:50:


      אשר,

      מילותיך סוחפות לתוך מאבקיך

      בין הרוח לבשר

      ועם הרוח בעצמה -

      כמו יעקוב-ישראל וכמו איוב...

      אך בלא הרוח, הרוח הזו

      יוותר לך ובלבך ובנפשך

      רק הבל הבלים...

      כתוב נהדר ופיוטי כדרכך.

      שבוע טוב

      ע

       

        26/12/09 19:35:
      תודה לך...

      עם הרוח המפעמת בליבך

      והאון בגופך

      תכבוש את כל שחפצה נפשך

        26/12/09 19:31:


      אשר,

       

      איזה יופי של שיר,

      איזה עומק של מחשבה והבעה.

      נהדר!

       

      צ'רי

        26/12/09 19:29:
      השקט מול הסערה שבתוכך.יפה תיארת
        26/12/09 19:25:


      אשר המשורר

      במילותייך היטב לתאר

       המתחולל בנפש האדם..

      כיכבתי אהבתי

       מירי

        26/12/09 19:19:

       

       

      כמה כח ועדינות גם יחד יש בשיר הזה.

       

      * ותודה,

       

      רותי.

        26/12/09 19:19:

      מה מסתתר מאחורי השקט ומה מאחורי הרוח... תודה

      תמר

        26/12/09 19:16:


      ללא הרוח

      אתה אינך מה שהינך

       

      אם תוותר עליך הרוח

      תהיה ריק

       

      לא רצוי.

        26/12/09 19:12:

      אַךְ הוּא מְפֹרָד, מְפוֹרֵר, כָּתוּת וְכָתוּשׁ
      מְעַרְבֵּל חוֹל וְקֹדֶשׁ, שָׁחֹר וְלָבָן לְאַפְרוּרִיּוּת סְמִיכָה


      אַף אֶרֶז רַב מִדּוֹת וּתְאֵנָה דְּשֵׁנָה בַּיָּמִים
      שֶׁשָּׁרָשֶׁיהָ נִפְלָגִים עֲמֻקּוֹת בָּאֲדָמָה
      לֹא יוּכְלוּ לְזֹאת הָרוּחַ

       

       

      וְזֹאת אֵינָהּ מְצוּיָה 

      אשר, עולם הדימויים שלך מעשיר את עולמי בכל

      פעם שאני באה לקרוא אך לא רק הוא. בעיקר

      הרבדים הלשוניים שלך מרתקים אותי בכל פעם

      מחדש להמצאות וצרופי הלשון שלך.

      שמחה תמיד לקרוא את הפיוט שלך. תודה חבר

      על העושר והאיכויות

      תודה ו*

      לאה

        26/12/09 19:12:

      איזה פנימיות סוערת.

       

      יפה. שבוע מבורך.

      פרופיל

      ashorer
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון