השבוע, במכון הכושר בו אני עובדת, אחד המדריכים שחלק איתי את המשמרת ואנוכי, הבטנו ארוכות בשורת המסילות המלאה עד אפס מקום ובפוסעים/רצים עליהן. הוא אמר לי: "תראי באיזו קלות אפשר לראות מי מהם מתאמן מגיל צעיר ומי התחיל לאחרונה" . הדדוקציה שלו לגבי כל אחד מהם, לא נסמכה על: למי יש יותר שומן או שריר, מי רץ ומי הולך. הוספתי שבאותה קלות אפשר לראות את מהות נפשם של המתאמנים, רק מהתבוננות בהליכה שלהם. העין שלנו כמדריכים מיומנת מאוד. מאות ואלפי שעות של עבודה עם אנשים בפורמט כל כך אינטימי, מלמדות אותנו להבחין בנקל דרך הגוף של המתאמנים, מהן איכויות חייהם. איכויות שליליות כמו החיוביות, מתבטאות בגוף: ביציבה, בתנועה ובבדיקות התקופתיות בקופת החולים.

קצת אח"כ, חלף על פנינו אחד הלקוחות הותיקים. בחור גבוה וחתיך. באמא שלי ג'יימס בונד. נזכרתי שבשעתו שמתי לב שהליכתו קצת שפופה. בהיותו כזה גורג'ס הורס שלא היה, 5 כוכבים בסולם "אין לתאר" , הערתי לו שכדאי שיחזק את רצועת הכתפיים עם דגש על מקרבי שכמות וזוקפי גב, כי קודם כל לא בריא להיות כפוף ושנית, זה משדר משהו מכבה. החלק של ה"שנית" הוציא ממנו וידוי שכיח. סיפר לי שרוב חייו היה שמן והרגיש איכס עם עצמו. בנסיון להסתיר את הבטן, היה הולך כפוף.  את הנסיון להסתיר את הכרס למשך שנים רבות אני מכירה מצויין. גם מעצמי וגם מרוב הלקוחות שאיתם אני עובדת. ההסתרה הזו נובעת מחוסר ביטחון ואי קבלה עצמית. יש פה לופ:מסיבות נפשיות אני משמינה – בגלל השומנים אני שונאת את עצמי יותר – אלך כפופה כדי להסתיר את עצמי – עכשיו אני שמנה כפופה ונראית רע – אני לא שווה כלום – לא מסוגלת לצאת מזה - אז אשבור את הכלים ואתנחם בעוגות מול הטלויזייה במיטה לבד – כשאקום ואתהלך, אהיה שפופה רק שלא יראו את העודפים שעלי. פועל יוצא של הלופ הנ"ל הוא יציבה נוראית שמתקבעת במשך השנים, סכנה ממשית לעמוד השידרה ובמקביל, שידור של חוסר ביטחון ואהבה עצמית לעולם המתבונן. זו תשדורת שנקלטת מידית ע"י כו-לם. אנחנו לא צריכים לדבר ולהרשים הפוך כי לא ילך לנו. הגוף לא משקר. 

אני יכולה להמשיך לאינספור דוגמאות הממחישות את הקשר בין מצב נפשי ומצב גופני. אפשר להרחיב אין קץ לפתולוגיות ומחלות. בשלב זה, אסתפק בלחדד את המנטרה: גוף ונפש אחד הם. שני צדדים לאותו המטבע. כל נסיון לטפל ולטפח פן אחד בלבד, ישריש חוסר איזון שקיים שם מלכתחילה. חשבו על הגוף כספר המתורגם לשפת הנפש או להיפך. זה אותו ספר, רק בשתי שפות שונות.  

ימי סוף שנה בפתח בהם מקובל לערוך "חשבון נפש". קחו את החשבון הזה צעד נוסף. קראו לו "חשבון גוף-נפש". דעו שהדרך לתיקון הנפש יכולה להגיע מבחוץ, מהגוף. נפש בריאה בגוף בריא, משמע – אם הנפש בריאה הגוף יהיה בריא, אך גם להיפך. אם נפשכם שפופה, קומתכם מתנהלת בדיוק כך. אם תזקפו את הגו, אפילו מכוחה של החלטה שכלתנית, תחושו מיד את ההשפעה על הנפש. היא תזדקף באותה שנייה. אגב, גם הכרס תאבד מהיקפה...רק מהזדקפות!

הביטו בעצמכם במראה ללא חשש, בדקו את יציבתכם, בקשו עזרה מאדם עם עין מיומנת כמו למשל מדריך כושר שאתם סומכים עליו או מטפל גוף אחר. בזמן ההליכה ברחוב, התרכזו באופן ההליכה שלכם : איפה המבט, האם הצוואר נוטה קדימה, האם הכתפיים שמוטות, האם הבטן נמצאת 3 מטר קדימה גם אם אתם דקי גזרה, האם החזה פתוח או סגור, האם הרגליים נגררות או מובילות...בלילה כשאתם מונחים במיטה לקראת שינה, היו ערים לפנים שלכם: האם הגבות עדיין קפוצות, מה קורה עם הלסת והשיניים ושחררו...אל תבטלו את התוצאות, הן אומרות לכם המון על מצבכם הנפשי. זכרו שהגוף מבטא את הנפש. בעוד הנפש שלנו יכולה למלא את העולם בחנטריש ואוטוסוגסטיה מילולית , הגוף דובר אמת תמיד. נכון שהטענה הרווחת היא שמקורן של תחלואותינו הגופניות בנפש, אבל הקשר הדו סטרי מצביע על אופצייה חדשה לתיקון כללי. קחו את אותן התוצאות ותתחילו לעבוד באופן יזום על תיקון הנפש דרך הגוף.

אז 2010 בבקשה, חשבון גוף-נפש...