כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג של עדן

    ארכיון

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    'נשתלט על המשק' – בעקבות וידויו של נער-אוצר לשעבר

    0 תגובות   יום שבת, 26/12/09, 20:50
       ב-10.12.2009 פורסם בעיתון "גלובס" ראיון שערך עמירם ברקת עם ד"ר יורם גבאי, בהווה יו"ר "פעילים" ובעבר עבד במשרד האוצר והיה אחד מהאנשים שנודעו בשם "נערי-האוצר" ("יש במדינה ארבע רשויות: שופטת, מבצעת, מחוקקת, ורשות אוצר”). אם נוסיף לכך את מה שנאמר ע"י יורם גבאי בראיון ל"דה-מרקר" לציון 20 שנה לנפילה של חומת ברלין, מתקבלת תמונה מזעזעת על מעלליהם של פקידי משרד האוצר (“נערי האוצר”). אלה, למעשה, השתלטו על המשק ועשו כל מה שמצאו לנכון ללא בלמים ואיזונים, ולפחות עד 1995 לא היה מי שניסה ברצינות לעצור אותם.

     

        אמנם כבר נכתבו דברים רבים על הגישה הניאו-ליברלית של “נערי האוצר” וההשלכות החמורות של מעשיהם על החברה בישראל, אך שתי שאלות נוספות עולות מהראיונות שהוזכרו לעיל: האחת – מה גרם לאנרכיה שמצאו יורם גבאי ועמיתיו לפני 1985 (כאשר יישמו את תכנית הייצוב הכלכלית שבחסותה השתלטו “נערי האוצר” על המשק) והשניה – מדוע רק ב-1995 החלה להופיע אופוזיציה רצינית לשלטון "נערי האוצר".

     

    מה גרם לאנרכיה שמצאו יורם גבאי ועמיתיו לפני 1985?

     

        התשובה המעשית לשאלה זו נמצאת בנסיבות הכלכליות בארץ ובעולם בשנות ה-70 ובמיוחד לאחר מלחמת יום-הכיפורים, כאשר צה"ל השתקם ועלויות השיקום והשדרוג הועמסו על הכלכלה (ולאחרונה היו מי שטענו שצה”ל הגזים בהתרחבות ובהצטיידות בתקופה ההיא). בנוסף לכך ממשלת ישראל יישמה מדינת רווחה נדיבה במיוחד, כנראה בגלל שמפלגת המערך (ממשלת רבין הראשונה) הבינה שעלול להיות מהפך בבחירות הבאות (שאכן היה) ולכן ניסתה לרצות את מי שקופחו בעבר. כמו-כן הלחץ העצום של העליה ברמת החיים ומנגנוני ההצמדה לאינפלציה גרמו לאינפלציה מתגלגלת ולמחסור כרוני ביתרות מט"ח. גם משבר האנרגיה והאינפלציה בעולם המפותח תרמו את שלהם (וזה לא המקום להמשיך ולנתח את הגורמים הללו).

     

    אחרי המהפך הפוליטי ב-1977 נוספו מדיניות הליברליזציה בביצוע הכושל של ממשלת הליכוד והיריבות בין ממשלת הליכוד להסתדרות (בשליטת המערך) שפגעו ביכולת הביצוע מדיניות כלכלית בישראל.

     

    לכאורה, היה זה השילוב ה"קטלני" בין התופעות הנ"ל לבין עצירת הצמיחה של הכלכלה – הוא שהביא את הכלכלה הישראלית למשבר המתמשך. אך מה עומד מאחורי התופעות הללו (אלו שהיו פנים-ישראליות)?

     

    כאן אביא את התשובה המהותית ל"שאלת האנרכיה": בשנות ה-70 החל להתגלות "משבר ההתבגרות" של מדינת ישראל, המתקשה להסתגל להתנהלות כמדינה מסודרת ואשר נשארה תקועה עם סדרי ממשל וחברה של מדינה בהקמה. המשבר התבטא (בין השאר) בשחיקה מתמשכת של יכולת ההנהגה לפעול בראיה ארוכת טווח. ד”ר יעקב חסדאי התריע על המשבר הזה משנות ה-70 (וכינה אותו “המשבר המנהיגותי-ערכי”), אך לא היתה התייחסות מקיפה לקשר בין זה להתפתחויות הכלכליות (או לפחות לא ידוע לי על התייחסות כזו).

     

        הקשר הזה התבהר לי כאשר פורסם ראיון של מירב ארלוזרוב עם משה זנבר ("פעם הפוליטיקאים מתו עניים”), מי שעבד בשרות משרד האוצר ובנק ישראל בשנים 1958-1976.

     

    אם עד שנות ה-70 היתה לישראל הנהגה כלכלית שהיתה אחראית להישגיה של ישראל (אך גם לא היתה נקיה מקלקולים) בראשות לוי אשכול ופנחס ספיר - זו התפוררה ולא היה מי שירסן את הכלכלה בשנות ה-70 כשהיה צורך נואש בכך. לסיכום – האנרכיה שגילו יורם גבאי ועמיתיו במשרד האוצר ובניהול הכלכלה בישראל היא תוצאה של משבר ההתבגרות של מדינת ישראל והכלכלה היא ששילמה את המחיר הגבוה של המשבר פחות או יותר בזמן אמת. “נערי האוצר" ותכנית הייצוב הכלכלית מ-1985 הצילו את מדינת ישראל מעצמה אך לא פתרו את הבעיה היסודית של המנהיגות (שהרי הוגי תכנית הייצוב הניחו שהבעיה היא כלכלית).

     

    מדוע רק ב-1995 החלה להופיע אופוזיציה רצינית לשלטון "נערי האוצר"?

     

        ב-1985 נתפסה "תכנית הייצוב" כקרש ההצלה של הכלכלה הישראלית ומה שיאפשר בטווח הארוך צמיחה ועליה ברמת-החיים שהציבור כל-כך רצה. “נערי האוצר" נתפסו כגורמים האחראים שיודעים מה שהם עושים ולכן פעולותיהם שתוארו בראיונות עם ד"ר יורם גבאי לא עוררו התנגדות בשנים שאחרי 1985, כאשר עוד לא היתה מודעות להשלכות השליליות של מה שהתרחש במשרד האוצר ושל חוק ההסדרים (שהיה כלי הביצוע המרכזי של “נערי האוצר”). זו גם הסיבה שאירועים כמו סגירת מפעל "אתא" ופיזור ההפגנה ב"כור" תוך שימוש בכלבים לא הדליקו נורות אזהרה בציבור הרחב.

     

        באמצע שנות ה-90 היו כמה גורמים להתעוררות של אופוזיציה לשלטון "נערי האוצר":

     

    מדיניות הריבית האגרסיבית של בנק ישראל (שנועדה לחסל לחלוטין את האינפלציה בישראל) ונפילת הבורסה ב-1994 חשפו את הצד האפל של מדיניות "נערי האוצר" – החשיפה של חסכונות הציבור לשוק ההון גרמה לראשונה להפסדים בהם וגררה בריחה מקופות הגמל ולמשבר אג"חים ממשלתיים בעקבותיו. המדיניות התקציבית המרוסנת החלה להכביד והמשק נכנס להאטה. האבטלה ותופעות העובדים הזרים ועבודת הקבלן לסוגיה התקבעו בשוק העבודה בישראל. כמו-כן ההסתדרות בגלגולה החדש החלה בהובלת עמיר פרץ בקו לוחמני כלפי הרפורמות ממשרד האוצר שעלולות היו לפגוע בהסתדרות ובעובדים.

     

       אבל גם לרצח רה"מ יצחק רבין היה חלק בהתעוררות הנ"ל. בעשור בין 1985-1995 הויכוח בין תומכי שלום עכשיו לא"י השלמה הגיע לשיאו, במיוחד בשנים של תהליך אוסלו (שבהם נערי האוצר פעלו באין מפריע למעט אולי איזה איזכור של "הפוגלים" חיוך ). נושאים אחרים שעלו לסדר היום הציבורי ירדו די מהר לטובת הויכוח הזה.

     

    הרצח גרם להתפכחות חלקית וליותר מודעות לנושאים כלכליים-חברתיים, מה שהתגבר לאחר פרוץ האינתיפאדה השניה. אומנם בבחירות האחרונות המבצע בעזה (“עופרת יצוקה”) הצליח להסיט (שוב) את הדיון מהנושאים הכלכליים-חברתיים, אך אני מקווה שבבחירות הבאות יבואו הנושאים הכלכליים-חברתיים יותר לידי ביטוי.

     

    ועכשיו...

     

         בשנים האחרונות החל ביזור מסוים של הסמכויות והתפקידים העודפים של משרד האוצר – עם הקמת המועצה הלאומית לכלכלה (בימי ממשלת אולמרט) וכינון מדיניות השולחן העגול (ממשלת נתניהו הנוכחית). למרות כל זאת – משרד האוצר עדיין נותר המשרד החזק. אז איך ומתי יבוא השינוי?

     

    ...ולסיכום

     

        אמנם בישראל לא היתה הפיכה צבאית וכנראה לא צפויה הפיכה כזו, אך השתלטות "נערי האוצר" על מרבית מוקדי הכח ברשויות המחוקקת והמבצעת (בין השאר ע”י חוק ההסדרים ובגיבוי כמעט אוטומטי של ראשי הממשלה ומומחי כלכלה ניאו-ליברלים בהשקפתם) ללא התנגדות משמעותית במשך כעשור - היא היתה הדבר הקרוב ביותר להפיכה כזו בישראל (כפי שעלה בראיונות עם ד”ר יורם גבאי).

     

    אמנם "הפיכה" זו היתה לכאורה מוצדקת בזמן ביצועה – שכן ב-1985 הכלכלה בישראל היתה על סף קריסה, אבל התמשכות שלטון "נערי האוצר" התגלתה כבעייתית. זאת כי ההנחה היתה שהבעיה בתקופה שלפני 1985 היתה כלכלית במהותה, בעוד שהבעיה הזו היתה רק סימפטום לבעיה מהותית הרבה יותר בישראל שלא באה על פתרונה ("משבר ההתבגרות" של מדינת ישראל). לכן הגענו למצב בו משרד ממשלתי אחד (על פקידיו שאינם נבחרי ציבור) מרכז כח ביצועי חסר תקדים במדינה שמתיימרת להיות דמוקרטית.

     

    אמנם ניתן לראות התחלה של ביזור סמכויות ממשרד האוצר – הקמת המועצה הלאומית לכלכלה והדברות ב”שוחלן עגול”, אך עדיין ארוכה הדרך להתמודדות ראויה עם "משבר ההתבגרות" של מדינת ישראל – שלדעתי כרוכה בשינוי יסודי של השיטה הפוליטית בישראל.

     

    דרג את התוכן: