רומנטיקה זה אני!
סיפורים רומנטיים מכל הסוגים, שיחדירו מתיקות גם ללבבות שהתייבשו כבר...
פוסטים אחרונים
- ביקור מולדת - סיפור רומנטי לשנה החדשה ! 12/9/18
- סוף סוף! ספרי החדש "שדה הנשיקות האדומות"!!! 12/6/18
- הקשיבו לי! הופעה מחודשת של סיפור רומנטי מאלף 11/12/17
- פגישה במוגרבי -סיפור רומנטי ליום העצמאות -הופעה מחודשת! 12/5/16
- ירח דבש מואר -סיפור רומנטי לחנוכה 13/12/15
- הסוכה הירוקה -סיפור עתידני רומנטי לסוכות 30/9/15
ארכיון
הקול - הסיפור הרומנטי לשבת
"דקה ל-3...." – הקול המלטף הציף את המכונית בסילונים חמימים, אל מול הכביש הצונן של לילה נטול כוכבים, כביש שחור, ישר כסרגל, שנמתח מולי בדרך דרומה. "כאן רונה טל בתחנת 77 אף.אם....". חשתי את בטני מתכווצת מהלם. רונה טל! אותו קול רענן, מתריס, סקסי, ששיגע אותי לפני 25 שנה בדיוק על אותו כביש המוביל לשיבולת, המושב הדרומי ביותר בארץ. עצרתי בשולי הדרך. בידיים רועדות הדלקתי סיגריה. הקול אותו קול, אבל שם המשפחה שונה. היטב זכרתי את שם המשפחה היקה, הארוך – "לוינשטראכר" – השם שנאלצה לקבל עם נישואיה לאותו בעל לא יוצלח שלה, ששמר עליה בקנאות ולא הרשה לה לנסוע בלילה לשדר בתחנת הרדיו הפיראטית בשיבולת. "מה לא עושים בשביל לשמור על הנישואין....", אמרה לי אז באנחה, כשהודיעה לי שלא תשדר עוד אחריי, בשעה 2 בלילה, את תוכנית האסטרולוגיה שלה.
לא ויתרתי בקלות. "מה זה, ימי הביניים? תילחמי על זכותך למימוש עצמי!", טחנתי לה שוב ושוב בשיחות הנפש הארוכות שלנו, מול שתי כוסות קפה טורקי חזק במזנון של תחנת הדלק ליד המושב. "היא התבוננה בי בעיני האיזמרגד התכולות-ירקרקות שלה, ולגמה בשתיקה את הקפה שלה, כשרגליה החטובות, החשופות, שרועות על כיסא הפלסטיק לצדה, הרגליים ששיגעו אותי. "נישואין קודמים למימוש עצמי", הייתה תשובתה הקבועה, וממנה לא זזה. ראיתי אותו לראשונה באחד מאירועי התחנה. בעל התחנה חגג בר מצווה לבנו הבכור, וכולם הוזמנו לאותו אולם שמחות קיטשי בטעם מחריד, באמצע המדבר שהקיף את המושב. היא הגיעה בשמלת מיני אדומה שנצמדה כעור שני לגופה, שערה הזהוב גלש חופשי על צווארה, והוא פסע לצדה. גבוה וצנום, פנים פשוטי סבר, כל כך לא מתאים לה! והיא –במרכז תשומת הלב. צוחקת, רוקדת עם כולם, מלאת חיים. צפיתי בה כשגרוני חנוק מכמיהה, כמו ילד שצופה בעץ תפוחים עסיסיים מעבר לגדר ברזל גבוהה....
רונה טל....הם כנראה עברתו את השם היקה המסורבל ההוא. אבל איך ייתכן שהיא משדרת אם הוא אסר עליה לשדר בלילה? התחבטתי והתחבטתי בשאלה, עד שעה 4 בבוקר, כשהכביש התפתל לעבר מושב שיבולת, מקום מגורי אמי. ובכן, הבן הסורר, המרדן, חזר מארה"ב אחרי 25 שנות גלות. נוסע בכביש שהכיר ככף ידו, ולפתע , כמו רוח רפאים מן העבר, אותו קול מתקלס, מקנטר, מתבדח, מלטף, משפריץ סילוני סקס בין שיר לשיר. אלוהים , איזה קול! אילו רק לא הייתה נשואה...
כמה פעמים העברתי את התסריט הדמיוני במוחי – אילו רק הייתה פנויה אז, לא הייתי עוקר לארה"ב, לא הייתי בורח לתוך נישואין כושלים לאמריקאית מעשית נטולת רגש, שממנה ברחתי בשן ועין, כשאני מותיר אותה עם שני ילדים מתבגרים שאותם אני רואה מדי פעם כשאני קופץ לביקור בהודו, לאותו כפר עלוב שבו הם מתגוררים וסוגדים לגורו שלהם....מה עוד נותר לי בארה"ב חוץ מתחושת בדידות איומה?
לפתע התגעגעתי לאימא שלי, למושב, לחממת העגבניות.... השדרן המצליח, דן וולף , כוכב תוכניות הלילה המאוחרות של "רדיו מנהטן", עוזב במפתיע את עבודתו, ביתו וחבריו, וחוזר ארצה למושב דרומי נידח. איש לא הצליח להבין למה. האמת, גם אני לא...
4 בבוקר ואני מקשיב לאותו קול, ולבי מפרפר. אין לי מושג איך אני מגיע לשלט מאיר העיניים " 77 אף.אם, תחנת השידור המקומית הכי דרומית בארץ". אני עוצר את המכונית. מה קורה לי? מה זה השיגעון הזה? נכון שאני פנוי, אבל אין סיכוי שהיא עזבה את הגולם הזה, בעלה, עם אותה השקפה שמרנית מגוחכת שלה על חיי נישואין. אני יוצא מהמכונית ומדליק עוד סיגריה באוויר הלילה הצונן של הדרום המדברי. אני משאיר את הרדיו דולק כשהקול שלה מלטף את גבי, מדווח שהשעה כבר דקה לחמש, וכאן רונה טל מאחלת לכם בוקר טוב, ותיכף החדשות.....".
אני מתבונן בענן העשן הכחלחל המיתמר מול עיניי, ומדמיין אותה יורדת במעלית עם מזוודת הדיסקים הפרטיים שלה, שרק אותם התעקשה להשמיע. כן, היא תצא החוצה עכשיו, אישה בת 47 שופעת צלוליטיס רוטט בגוף שפעם סובב ראשים, שיבה בשערה, רגליה נפוחות ומשורגות ורידים בגלל לידות. היא תתבונן בי באותן העיניים, אך מבטה יהיה כבוי. הנישואין שחקו אותה. לא אכיר בה את זאת שהפעימה את לבי אז. מה אני עושה פה?
מקלל את טיפשותי אני בורח משם, עוצר במזנון של תחנת הדלק ומזמין קפה שחור, חזק. המזנון הפרימיטיבי של פעם הפך למקדונלד מפואר, מבהיק, ועל קפה שחור אין מה לדבר, רק על אספרסו. אז אני שותה אספרסו ושום דבר לא מזכיר לי כלום מאז. מה בדיוק חשבתי לעצמי, שהזמן יעמוד מלכת?
אני יוצא ממקדונלד ומתנגש במישהי שנכנסת פנימה. התיק נופל לה מהידיים, וערמת דיסקים מתפזרת על הרצפה . אני מתכופף לעזור לה להרים, ונתקל בעיניים תכולות-ירקרקות משתאות. "דן? דן וולף?", היא שואלת , וקולה רענן, מתריס, קנטרני. אני רואה אישה בת 47 שופעת איברים, עם צלוליטיס רוטט ורגליים משורגות ורידים."רונה לוינשטראכר", אני אומר. "רונה טל", היא מתקנת אותי בתקיפות. "תודה לאל שהתפטרתי מהשם הארוך ההוא יחד עם הגולם הזה, שהיה בעלי...". אני לא מבין למה הלב שלי מתחיל להלום פתאום בחוזקה כל כך. מה, אני בן 22?
* כל הזכויות שמורות לאלומה עברון (c) |
תגובות (63)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לבי דהר כשקראתי את מלותייך הנפלאות!
אלומה יקרה!!!!
להיתרגשות אין גיל
הסיפור ממש ממש אהבתי
כתיבה מרתקת ונפלאה
נהנתי לקרוא שבכל גיל אפשר להיתרגש
ולחוש איך הלב דוהר לקראת אהובה
שתהיה לך שנה אזרחית נפלאה.
ובנימה אופטימית נוסח דליה שלנו, נפתח את השנה האזרחית החדשה בגלגול פליק פלק לכיוון הלב...
מקסים זה אתה!!!
באמת? מעניין מאוד....
דינה'לה, תגובותייך הם פוסט משעשע בפני עצמו, מעוררות בי תמיד שמחה וגיל...
כשזה בא מפי מוכשרת אחרת בקפה, זו המחמאה הכי גדולה!
חבל שהשכנים לא עיוורים....חחחח לצערנו הרב הם רואים הכול...
דווקא לא היה מזיק לנו לפעמים פוטושופ בחיים, למשל כשעוברים ליד מדרכה מלוכלכת מזבל - במחי פוטושופ היינו עושים ממנה חדשה...
כמה החיים יפים!!! ואת כל שבוע מראה לנו עוד כיוון כזה...
אסור שהתשוקה תכבה = לעולם!!!
העולם מתגלגל, מסובב ומסתובב וכך אנחנו עם החיים...תמיד תמיד נסתובב לכיוון "האש" שבלב!!!
סיפור..סיפור..כמה את רומנטית....
את נהדרת.
מחכה תמיד לשבת.
*
איזו חזרה גורלית, הבחור פשוט ידע מתי לחזור, ספור מקסים.
שנה אזרחית מקסימה
אילנה
תענוג לשקוע בסיפור הרומנטי שלך.
שבוע נפלא.
*
באמת תודה לאל שנפטרה ממנו, איש ימי הביניים שחושב שמותר לו להגיד לה מה לעשות.
טוב שתמיד יש תקווה.
את מבריקה כתמיד!
וכרגיל אני אוהבת את השם של הגיבורה, לזה יש לך כישרון מיוחד.
מ ק ס י ם !!!
שולחת שדר לעולם עם כוכב של אהבה.
מזכיר לי ספור על מישהו ומישהי שאני מכירה:)
כתוב היטב!
*נעמה
אלומתי,
אחח, איזה כיף!...משמיעה את קולך הרם והייחודי, כמידי שבת קודש.
כולם נטפלו לוורידים, הא?
ואני אומרת שכל מי שהוא חבר לווריד (חודר לוורידים, ובמובן הטוב כמובן
)- הוא גם חבר שלי! 
אהבתי את הסיפור, שמאשש בחינניות את הקלישאה המוצדקת כי האהבה אין גיל לה, מקסימום רק שמחה וגיל ( :
שבוע טוב,
דינה
רומנטיקנית שלי מקסים ותחושתי איך שאת כותבת. תענוג לקרוא אותך מוכשרת אחת. אחלה סיפור קולח וסוחף*אהבתי מאוד
כוכב באהבה מותק.
הבנת את עיקרון הלב..מה זה משנה הגיל?
שבוע טוב.
יפה...אהבתי!!!!
שבוע טוב יקרה:)
זו הדרך לפתוח את השבוע!
שבוע טוב:-)
יצא לי לפגוש מישהיא שלא ראיתי 36/7 שנים
אני לא ראיתי את הורידים,המשמנים והיא לא ראתה
את הקרחת והקמטים.
כשאוהבים..........
אומרים שהאהבה עיוורת ( השכנים לא).
כתבת יפה.
ככה להזכר בעבר כל כך טוב.
אפשר לקרוא לך גברת "לוינשטראכר"?
תודה על סיפור מקסים ליום ראשון (לא הייתי פה בשבת!)*
והקול - אומר הכול......
ארי
הסיפורים שלך הפכו לחלק משגרת השבת שלי
תודה
*
תודה יקירתי
היה כייף איתך,כרגיל...
נהנת וניסחפת עם התגובות...
אהבתי שהחיים הם לא פוטושופ...
במיוחד לא האנשים שמככבים בהם,
שבוע מקסים לנו *
*פנינה
כן, זה נורא מעצבן שהחיים מעתיקים מהסיפורים שלי....הלו, כל הזכויות שמורות!
אתה צוחק? עם הלמות לב כזאת יש סיכוי שאין סיכוי?
הזקנה הזאת הייתה או תהיה כל אחת מאתנו, אז הבה ניתן לה כבוד!
איזו תגובה מרטיטה!
ביום שאפסיק להפתיע, אף אחד לי לא יריע....
אח, איזו תגובה לבבית! אין לי ספק שאתה בן 22....את חברת מועדון? אז יש לך מבצע מיוחד השבוע - סיפור+ צלוליטיס חינם....
כן, ראיתי! אבל זה לא חדש ששתינו מדברות בקול אחד...
תודה, מותק, שלא צריך להסביר לך את המסר...
חד אבחנה שכמוך! תודה שאתה חבר שלי!
יכולתי אבל לא רציתי. אני מנסה לתרום את חלקי הצנוע להתפכחותכם, גברים יקרים. הלו, החיים זה לא פוטושופ! יש צלוליטיס!
!!!!!toda matok
לא מזל שהשארתי אותה כמו שהיא, אלא מכוון!!!! שיעור מזורז לגברים שעדיין חושבים שבגיל 47 אפשר להיראות בת 18....אז לא, חברים, לא! תנחתו על האדמה...
כן, זה המסר. הכול משתנה חוץ מהקול...והקול הוא הכול - קולה של הנשמה....!
אלומה , כרגיל את מדהימה בכתיבתך,
מכירה זוג כזה מהחיים ,
היום הם נשואים שנית + 2 , אז לא אבדה תקוותינו .
שיהיה לכולנו שבוע טוב .
דן וולף, כמובן.
אלומה,
גם לוינשטראכר וגם משורגת ורידים ברגליים... טוב, מזל שיש לה עינים מטריפות וקול סקסי...
היש סיכוי לאיחוד מחדש של רונה טל ורוני וולף? אשמח לקרוא המשך הסיפור באחד השבועות הבאים. יש מצב?
תודה ושבוע טוב !
כנראה שהלמות הלב לא עוברת עם הגיל,
גם כשעומדת מולך 'זקנה' בת 47 ....
את כותבת נפלא, אלומה!
מרתקת.
אלומה יקרה,
לא רק הלב שלו מתחיל להשתולל
גם הלב שלי,
איזו פגישה.....
הסיפורים שלך עם הסופים נפלאים
עושים רטט בלב
שבוע נפלא
דבי
:)))
צודק רמיאב
אלומה
אני מודה לך בשם חברי המועדון הספרותי של המספרית
על הסיפור השבועי שאת מספקת לנו
}{
שטוטית
קוסמת המילים שלי..
תמיד מפתיעה..
אוהבת את סיפורייך.
שבוע טוב ושתודה לסיפור יפיפה.
* רפאלה
לב אוהב ישאר תמיד בן 22
אהבתי
תודה!
אלומה היקרה
את נפלאה.........והקול זה לא הכל או שכן ..
שמת ♥ איך שתינו העלנו פוסט בסופשבוע זה בנושא קולות
האהבה גוברת על הצלוליטיס
לא חשבתי אחרת....
סוף טוב הכל טוב!
תודה על סיפור אהבה לשנה החדשה!
מעריצה המושבעת שלך!!!
שלך.שרה
פוזית*
מרתק, מעורר, נהדר. נקרא כאילו בשידור מהחיים.
אפילו שיכולת להשאיר לה גוף צעיר ושמור...
שבוע טוב,
רמי
וואלללללללללללה,
מחכה לך כמעט כל שבוע,
נהנית מהרבגוניות שלך
שבוע קסום יקרה ותודה.
אלומה, *
משעשע ומעט ציני, עם ה- touch ה"אלומתי"
אהבתי!!!
אבל מה, בסוף כתבת:
אני רואה אישה בת 47 שופעת איברים, עם צלוליטיס רוטט ורגליים משורגות ורידים.
רגע, רגע . . . המשפט הראשון, מתאים,
אבל באמת היה לה צלוליטיס וורידים?
ולמרות זאת היא עשתה לו את זה?
nehedarnehederet
neshika mi a chaver mi brasil
אלומה יפה שלי, מקסים! מקקקסססים! לאורך כל הדרך ... הנסיעה, הזכרונות, הגילוי של חלקי הפאזל, המשחק בין אז והיום - כיף לקרוא. ומזל שהשארת אותה כמו שהיא... אחרת הייתי חושבת שיש לך משהו נגד בנות 47 (:
נהנתי !