מילה שלי
פוסטים אחרונים
- הספורים שספרה עליזה הזברה ליואב בן חלב 29/4/15
- אם אתה צנוע משמע אתה קיים אם את צנועה את קיימת 9/5/13
- רגע עם פפראצי 31/3/13
- "סופר מן" ישנו אני מצרפת את מספר הטלפון שלו 17/3/13
- בשר,הרבה בשר, בלי פשרות ובטעם גן עדן 21/2/13
- זה לא וודו 13/2/13
ארכיון
יש לי הרגשה שהגיע הזמן להסתכל בראי
את הפוסט הזה אני מבקשת להקדיש לארז עמירן שמשתמש בשפה כל כך ייחודית להאיר לנשים אגביות כמוני את עולם האפנה העכשווי. אני מוצאת את עצמי חוקרת טרנדים ושואלת שאלות ברומו של עולם בעלות בוטיקים ומוכרים יודעי חן, ואלה בטוח משוכנעים שבסוף עוד יצא ממני משהו טוב (אני אגב בספק)ומוכנים להתמכר לשאלותי החקרניות.
באחד מימי השבוע מצאתי את עצמי חשה לתופרת השכונתית לאסוף את הכבודה שהשארתי מספר ימים קודם. והנה בדרכי הביתה, אני מבחינה בחנות שנראתה לי תמיד פרחית ממוקדת "רונציות" כפי שארז מגדיר את השלוכיות שמסתובבות עם נהג ועם מפתח לסוויטה במלון של אבא. לשמחתי בעלת הבוטיק, עם מבטא צרפתי כבד, היתה פנויה להשליט מעט דרך ארץ בלבנט, והיא התפנתה לענות לשאלותי.
אני רואה שיש כאן אוסף לא רגוע, אני אומרת .מה לא רגוע, עונה לי הבלונדינית שהמרחק בינה לבין פאריס הילטון הוא אבא אחד זהו. המון קווים קצת מזה וקצת מזה אני לא יכולה להצביע על אופנאי אחד שהגה את הקולקציה המשכעת הזאת. המבט בעיניה של תואמת הילטון אמר הכל, בבקשה !, אמרתי שאני בלבאנט הנה הוא במלא הדרו. יש פה המון מעצבים צרפתים שאני אוספת בנסיעה לפריס והכל שיא האפנה את מבינה ? ולמה אין לכם מכנסים אני שואלת כמו כפה אדומה. כי לא לובשים מכנסים בחורף הזה. איפה את חיה. החורף הזה הוא רק סטרצים וחולצות או סריגים ארוכים. איך טעיתי אני חושבת ביני לביני. הרגליים הארוכות שלי הן כרטיס הביקור שמלווה אותי כל חיי. אבל מה בגילי אני אלך כמו שארז מתאר פלסטרים על הציצים ודי ?
ולמה יש כל כך הרבה ניטים. מה קרה. נשאר עודף מטורף אחרי הצונמי ? אוי, נאנחת המוכרת כי זה מה שהולך היום. ניטים ניטים ועוד פעם ניטים. אבל הם לא וולגאריים. לא כמו פעם. הניטים פה הם קלאסה.
תפסתי לסיום תיק (ובתיקים אני מבינה) ושאלתי למה זה עולה מעל 2000 ש"ח. כי זה תיק של.........מי זה ? ברור, היא אומרת בחיוך ידידותי, את ישראלית את לא מבינה כלום. אם הייתי מוכרת אותו בפריס הוא היה עולה 15,000 רק בגלל שלא מכירים אותו פה הוא עולה 2000. היא שולפת בעצבים מופגנים את התיק שלה שראיתי כמוהו (רוכסנים וככה אצל מיקה בשן לפני עשור) זה עולה 15,000 ש"ח את מבינה. אני מיד מחשבת עם הראש הבורסאי שלי, איך אני קונה ב- 2000 חוטפת מטוס לפריס, ובכל קרן רחוב מוכרת את התתיק הזה ב- 15,000 ועם הרווח ......אני לא רוצה לחשוב מה אני עושה.
אהבתי את ההגדרה של ארז " מדובר בשילוב ייחודי של כסף-יקר וטעם-זול", יצאתי מהחנות ושאלתי את עצמי מי הן קורבנות האפנה שיכולות לחלום שהן פאריס הילטון ולהסתובב בחוסר טעם כל כך מופגן בחוצות תל אביב.
הגעתי הביתה, הוצאתי את חגורת הניטים השחורה והמהודרת, שקניתי בככר המדינה לפני כמה שנים, את הטייצים הבלתי מתפשרים והסריג נטול הנטים, ועוד לא הצלחתי לצאת ככה החוצה. אני מאמינה שאם אני אתאמן מול הראי והשכנים, אולי אני אצליח. |
תגובות (55)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חן חן לך על התייחסותך.נשים הן כוח קנייה מספר אחת. יש סטטיסטיקות שמדברות על זה שכוח הקניה של נשים גדול מזה של הודו וסין גם יחד מה שהופך כל החלטה שלהן הרת גורל כלכלי. ויחד עם זה, כמו שארז ציין בפוסט שלו תעשיית האפנה מתייחסת אלינו כמו בובות על חוט. עכשיו זונות, מחר נזירות, ומחרתיים לכי תדעי לא מדובר פה על נחמה אנחנו עוסקים במיתוג. כל אישה שואפת לנראות מדויקת ותעשיית האופנה מושיטה לה את הסרגל. לא תיקח ?
יופי כתבת.
ואולי ארז נזהר לא לחלק את קהל
הרוכשות ,הקנייניות לקטגוריות[בכל זאת..]
אבל בטוח שיש קטגוריה בתוך
הקפה של אלו שלא מוכנות "לקנות"
את מה "שמוכרים" לנו, גם אם
היו יכולות להוציא 2000 דולר לתיק
יש אנשים שלא הולכים לקנות
מתוך נחמה, כמו אוכל נחמה
או מהיתמכרות תובענית אחרת.
כן,אלו רק סימפטומים של מחלה גדולה יותר.
וכנראה שיש את הקונות[כיכר המדינה]
שקונות כי הן פשוט יכולות.
אבל תודי שנשף המסכות הקטן שלך היה שווה את המאמץ, שלא לדבר על קריאות ההתפעלות שליוו אותך בדרך
זה יהיה היום
לפעמים גם אני מוצאת את עצמי
נכנעת לטירוף האופנה לרגע קל
מאבד את שפיותי למשך מספר רגעים מוזרים
וחוזרת למציאות בהנחת רווחה
אילנה,
תודיעי מתי את יוצאת ככה החוצה ונשלח מייד צלם פפראצ'י...
:-)
יש כאלה שיש להם ביצועים נקודה.
מבחינתי, גם סטרס נמתח :)
יפה לך לצחוק
תודה שעדכנת אותנו ארז. באופן אישי אני ביקרתי במפעל של לואי ויטון , מפעל התיקים הקטנים יותר לא המזוודות ליד מקום שנקרא רומנס. רומנס היא עיירה בה פועלים מפעלי הנעלים הידועים של צרפת שארל ג'ורדן, סטפן קלייאן, רוברט קלרג'רי ועוד המון מותגים קטנים שנהנים מתשתית מצויינת של בעלי מלאכה בתחום הנעלים. לואי ויטון נמצא לא רחוק משם והכרתי את מנהל המפעל במסגרת תערוכה שנערכה במקום.
המפעל המצוחצח עם תופרות כמו יצאו מאל פשוט לא מהעולם הזה. הכל חדש. המנהל פשוט ילל לי על הנזקים של החיקויים (אני לא צריכה לספר לך שבמלון שלי נחה אותה שעה ממש מזוודת חיקוי לא עלינו מתאילנד) בקיצור נהנתי מהסיור חזרתי למלון, זרקתי את המזוודה והמשכתי ב- NO NAME את מסעותי על פני הגלובוס.
אני שוכחת את המפגש עם אותו מנהל ונגד קניבליזציה אפשרית של היצירתיות
...ואנחנו לא מרחמים לרגע על אימפריית לואי ויטון. הם מייצגים את כל מה שרע וציני ונצלני בתעשיית האופנה.
הם בולעניים סידרתיים. משתלטים על כל גוף שניצוצות יצירתיות בו, ואז הופכים אותו לחלק מהתאגיד וחונקים אותו עד שלא נותר ולו ניצוץ אחד.
רונילה, אתה ישר בעובי הקורה. אפילו ארז יגיד לך שהאימפריה של ויטון כמעט קרסה ואו טו טו נעלמה בגלל החיקויים המרושעים. וזה יפה שאתה נכנס לאפנה בשער המלך. אבל אנחנו במראה הזונה שבסיסו סטרצ' ועליו חולצת ניטים וכל השאר פולקלור. תשאל את הג'ינג'ית היא אלופה
בהחלט. אשמח אם תבואי ונקפוץ למסעדה יש פה כמה מצוינות ואהובות.
נראה לי שאת עניין הניטים קלטתי, את הפלסטרים פחות,
ולא חושבת שאגיע לנווה צדק לנסיבות האלה - אני שם לקחת את הקטנה מחברות
או מסעדה טובה, את בוודאי מכירה גם את הצדדים האלה של המקום.
בזווית העין ראיתי השבוע , כשהיא ראתה סקס והעיר שידור חוזר מס' 253
שהיה בדיוק על הנושא של תיקי חיקוי בLA...
לא שאני מבין
לא שאני יודע
אפילו בהתחלה פה בקפה
הנושא של לואי ויטון עלה.. חיקוי או אמיתי..
(מתי תצוגה של החגורה מכיכר המדינה ?)
http://www.amazon.ca/Cinderellas-Revenge-Samuele-Mazza/dp/0811806812
זוהי הכתובת של הספר נקמתה של סינדרלה, שמנציח בעצם תערוכה של גדולי האמנים עושים נעלים. אם תעבירי את גוגול לתמונות תוכלי לראות כמה מהעיצובים המרהיבים של נקמת סינדרלה.
אתה ממש מצחיק אותי
סטרצ זה סוג של בן כלאיים סוג של מכנסיים וגרביים צמודי רגל שנמתח על הרגל - סטרצ נמתח. אני מרגישה אחרי איריס ואחריך שכתבתי סינית וזה מחמיא לי מאד. הייתי שם כולה שבועיים ותראה איזה ביצוע
איריס יקירתי, תודה שקפצת. פלסטרים על הציצים פשוט מאד, יש לקרוא לשם כך את הפוסט של ארז עמירן, זה האחרון שלכבודו כתבתי את הפוסט שלי. שם הוא מציין את האפשרות האופנתית המפוקפקת של לשים פלסטרים על הציצים ולסגור את עניין החולצה. ניטים הם פשוט סוג של מסמרים שיש להם רק ראש עגול והם נצמדים לבד. בדרך כלל מעטרים איתם מעילי אופנוענים, חגורות ועכשיו גם חולצות כותנה .
כדי להבין ממש את הספור צריך לקפוץ לנווה צדק, יש שם חנות חדשה סוג של בוטיק די הזוי ועליו אני כותבת. אשמח להדריך אותך במבוך הנווה צדקאי.
את צודקת וגם תודה על המחמאה. ואגב, היתה תערוכה נקמתה של סינדרלה, שיצאה גם בספר מטמטם שכולו נעלים. זה נקרא באנגלית CINDERELLA REVENGE אני אנסה למצוא אותו בשבילך.
טוב, עכשיו תסבירי לי לפחות מה זה
א. פלסטרים על הציצים ודי
ב. ניטים
ואז אחזור לפוסט ואנסה להבין אותו.
אגב, מאחר ופגשתי אותך - אני יכולה להעיד כאן, קבל עם ועדה,
שיש לך באמת רגליים מאוד ארוכות.
וואלה?! ואני כבר בסטר(צ')ס מזה :)) נהדר
אילנה.
כהרגלך חוש הומור יש בשפע.
דברי סינדרלה ,
לא לאופנה רק הנעל תשכנע:))
ג'וני יקירי תודה על העידוד. בעצם למה לא. אני קונה תיק וטסה לפריס, אף אחד לא רואה וגם לא יודע, ומקסימום הייתי בפריס
כל כך פשוט, נהדר
הייתי הולך על זה וטס לפריז
מקסימום, היית בפריז
דיקלה מתוקה, כל כך נעים בקפה אין לי כוונה ללכת לשום מקום. תודה לך על הכוכב
לבזבז ??????????????
אכתוב פואמה שלמה לתאר את החוויה !!
בעזרת אשם
אילנה "אל תלכי לנו "...
מהשאר יש הרבה...
לך *
דרור אתה מוזמן מתי שאתה רוצה. אני לא מבטיחה סטרצ' אבל קפה משובח על חשבון הבית
וואו
אילנה, אני מתחיל לקנא בשכנים שלך. גם נוה צדק, גם אילנה, גם חוגגת יום הולדת, גם מודדת ותולה מודדת ותולה...
אני חייב, אבל חייב להכיר אותך מקרוב ולו רק בגלל הקטע הבורסאי שלך. ראש נפלא, ראש טוב.
*
זו השיטה שיש. עכשיו יש מופע שקוראים לו וינטאג' אני הורגת את עצמי שמסרתי את השמלות של אמא שלי. מה יש לאנשים אני שואלת את עצמי. גל נוסטלגי כשהנוסטלגיה היא לא השראה היא הבגדים ממש. לרמת הטרוף הזאת עוד לאירדתי. אני גאה בך שלקחת החלטה אפנתית גורפת לדרך ואת דבקה בה.
על התגובה הזו מגיע לך עוד כוכב. נראה לי שאני מתעקשת להישאר עם האופנה שהיתה כשהייתי בתיכון לפני שלושים שנה ושמחה כל פעם כשהיא חוזרת. כלומר במקום לנוע אני סטטית ומחכה שהמעגל שוב יגיע אליי.
אוי דניאלקה יקירתי. תודה שקפת לביקור.אני אומרת לך שכל פעם שאני מתבוננת בתמונתך, חולצה סגולה ויד מונפת בשמחה נעשה לי טוב בלב. יש אפנה שמעבירה מסרים. צריך להתייעץ איתך נראה לי בסוג הזה
את רומזת שיש מצב של אופנת על האפנה ? לדעתי יקירתי, המוכרת הצרפתיה זורקת אותך מכל המדרגות. רעיונות כמו שלך לא בבית ספרנו. בפרט שאם אני חושבת על זה, מי שיכולה להופיע בלבוש שאת ממליצה, בהחלט שורקת מעל האפנה.יקירתי רבת הכשרונות. אפילו לא ידעתי ששלחת את יצירתיותך בכיוון עיצוב האפנה. בחיי שאני מסירה את כובעי הרבה כבוד. את בכלל לא יכולה להתייחס לאחת כמוני שבשביל מכפלת רצה לתופרת. את פשוט עושה את זה בעצמך והכי שווה שאפשר. את מכירה את גזרתך ויודעת הכי טוב היכן לשים את הדגשים שעובדים. טוב שאת קוראת ספרים. אני בגלל ספר שעוסק בחיים בהודו לא יכולה לישון. אני חייבת לקרוא על החיים באנגליה, אולי זה ירדים אותי
יקירתי המתוקה, אני מודה לך על המחמאה. ז שאת מעלה בדעתך שיהיו שם מבטים של העוברים ושבים מוכיחה כמה את מחשיבה אותי וזה כמובן גורם לי להרגיש נפלא ואולי רק בשל כך, לא להעיז למחוק את הרצון הטוב שלך מסדר היום.
אילנה יקרה, לא משנה על מה תכתבי
תמיד יוצא לך מעדן טעים ומצחיק.
כיף לקרוא אותך!
אני באופן אישי מעדיפה גינס וגופיה לבנה
זה מנצח תמיד!
אילנה יקרה, כמעצבת בדימוס (פרשתי בסוף 2004, ובכוונה איני כותבת "מעצבת אפנה) אני לובשת את הבגדים שעיצבתי לפני כעשרים שנה, ונראית נפלא, ממש לא באופנה כמו שהבגדים שלי היו לפני עשרים ושלושים שנה, אבל תמיד מיוחדים ותמיד מדגישים את האטישיות שתי והיופי המפנימי שלי ומרגישה נפלא בהתאם! וכל ה"מעצבים הצרפתים עם הניטים" שיהיהו לי בריאים וחזקים וירחקו ממני! את הכסף שאני חוסכת אני מוציאה על ספרים.
תודה יקירה ו*
לאה
*
אבל רק בשביל הקטע הייתי מתה להיות שם, שתצאי בכל זאת, לפחות לשכונה....ככה....
רק בשביל לראות את המבטים של העוברים ושבים....מה ? לא שווה?
אוי איזה כיף שמצאתי אותך. חשבתי שהנחת כוכב והסתלקת.
אבי אתה צודק. כשנכנסה דונה קארן עם הקו הנקי והפשוט שלה היא הקסימה את כל הנשים שנמאס להם להיות בובות על חוט. אני חושבת שעכשיו המצב הכלכלי, הכאוס הקיומי\ תרבות הסלב ומה לא, דוחפים את התופעות שארז מגדיר אותן הכי טוב שאפשר.
אני אף פעם לא ראיתי את עצמי קרבן אפנה, זא"מ ללכת עם הכיוון עד הסוף.עבדתי שנים רבות ביחסי צבור ובקידום מכירות של אפנה ונעלים הייתי בהמון תצוגות בחו"ל, את אלה שבארץ ארגנתי עבור הלקוחות שלי והגעתי למסקנה שצריך להיות לך עולם פנימי מתאים לכל השגעון הזה. מידי פעם בא לי אני מודה. ואז אני מתהוללת.
אני מסכימה איתה בקשר לבגד, כי הוא עושה את האדם.
נשיקות חמות וגם תודה על הכוכב
בתור מי שחיה את השטויות כדרך חיים אני מודה שרוב הזמן אני משתדלת לעשות שטויות. אני לא תמיד מצליחה. זו האמת. אני בטוחה שאתה עושה שטויות נהדרות ועל חלקן אתה כולב לנו (ע"ע מסע האופנים לראש ההר) הקטע של הלבוש יש לו יסוד תיאטראלי, ולפעמים בא לנו ממש כמו שארז מתאר, ללבוש משהו קיצוני. אני חושבת שסיבוב ברחוב עם טייץ וסוודר הוא מספיק שטותי לגבי ולא נורא דבילי למי שיראה אותי. ובינינו מה זה בכלל חשוב מה מי שיראה יחשוב. חשוב מה אתה וחברים אחרים יקרים לי חושבים. ואני מאמינה שבסוף אני אוכל לשכנע אותך ששטות אחת בנושא האופנה לא ממש תשנה
באופן אישי תמיד העדפתי את הלבוש
המסוגנן בקווים הפשוטים.
אישה מסודרת ומטופחת יכולה להצטייר בעיניי
כמלאת חן וקסם גם במלבושים שלא עברו
או הוזכרו לפי צו האופנה האחרון ויסלחו לי המומחים...((-:
אין לי ספק שגם את אילנה יקרה,
גם שאת בבגדים פשוטים,
קשה מאד יהיה להתעלם מהעיקר שמניע אותם.
הרי בגד הוא מלשון בגידה. הוא בוגד לעיתים ברושם הראשוני.
שבוע טוב יקרה.
האין זה מה שרובנו עושים לרוב?
(לפחות מעיד על עצמי).
אני חושבת שאתה צודק במאה אחוז. נשים פשוט מטומטמות מספיק כדי שיגידו להן מה ללבוש, מה נשי, ומה מפתה. וכל זה אחרי שיצאנו מהמסגרות הלחוצות (כצבור נשים) החלטנו מתי נתחתן ומתי נוליד ילדים, פיתחנו קריירה והכל כדי שיהיה לנו כסף להתלבש כמו זונות.
מה שמעניין במה שארז כותב שיש מופע של זונה ויש מופע אחר ונשים הולכות אל עבר הביבים למרות ששם בדיוק מצויה העבדות הנשית וחוסר היחד אליהן. אני מסכימה איתך לגמרי שנשים מתפוצצות בתוך הבגדים שהן לובשות. אם פעם החריץ בתחת היה מעוזו של האינסטלטור היום הוא הפך הסמל של הנשיות
לדעתי הדיאלוג האינטימי בינינו לבין עצמנו הוא מה שחשוב. לדוגמה: פורלה. את קונה תחתונים וחזיה וממשכנת את הבית. את לובשת את הסט ואת מרגישה מה שבא לך כי את עשית איזה מעשה אינטימי ביניך לביניך וזה חוק העולם. מה שאני שמחה שהמוכרת אצלנו בקיאה בהילכות עולם. זה גם משהו
תראי ארז הוא המדריך למי שהלכה לאיבוד. והיום בסך האפשרויות אפשר בשקט להעלם בלי שירגישו.
אני אבצע את הוראותיך ואגיע כך לירושלים. את חושבת שיסקלו או יקבלו ?
אני אזמין אותך, רק תבטיחי לא לבזבז עלי שיר
איציק יקירי, צריך לעשות מעשה טיפשי בחיים אחר מה יהיה ?
כבוד הוא לי.
מוכרניות-הכיכר לסוגיהן עושות כסף על גבן של פרחות-בלי-אבא-עשיר שרוצות להיות פאריס הילטון.
האופנה בשנים האחרונות נעה על מנעד מצומצם של או-נזירות או-זונות. מידי פעם נוחתת עלינו עוד הוראת-קבע מייד אין פאריס (או לונדון, או ניו-יורק) שמשווקת לוק מופרך כ-מאסט החדש. ואם יש סלברטיז-בשקל שמקדמות אותו - טוב עוד יותר.
מה שמצחיק הוא שמראה הזונה-זולה מתהדר באג'נדות פוסט-פמיניסטיות. כאילו יש בהחצנה המינית הזו איזו שהיא העצמה נשית. לפחות אימרו בריש גלי - זה מראה ה-ביבים החדש ! לא, זה לא מספיק, חייבים לספק על-הדרך גם גירסה מטורללת של שיח פמיניסטי-עאלק.
הכי כואב לי - בסופו של דבר אני מוצאת את עצמי נכנעת לאופנה....
גם לי יש בארון מכנסי סקיני, ופה ושם אני חוטאת בטייץ.
מבלי לשים לב - אנחנו מותאמים במידה זו או אחרת לאופנה שמסתובבת בחוץ
למה?
כי מתרגלים למראה, כי מתרגלים לאופנה, כי זה מה שמוצאים בחנויות.
טרם הספיקותי לקרוא את הפוסט של ארז, אבל מזמן הגעתי למסקנה שנשות ישראל סובלות מתסמונת לבישת בגדים שקטנים עליהן בשתי מידות או יותר.
לזה לא נכנעתי...
היום הסתובבתי באחד הקניונים הגדולים בעיר הסמוכה.
הבטתי על לבוש הנשים (לא בגלל ארז אלא מסקרנות).
לא קל לנחש מה הן לובשות מתחת המעילים הארוכים, אבל ליד חדרי ההלבשה יכולתי לראות שרובן היו לבושות בטייצים.
והן היו בכל הגילים.
סוודרים, פה , הוא לבוש שאי אפשר לצאת בלעדיו בחורף. גם בסתיו. לפעמים גם באביב. בקיץ, הסוודרים דקים יותר, ובד'כ מכותנה ולא מצמר, אבל עדיין סוודרים.
ההבדל, פה, בין הקיץ לחורף, הוא עובי המעיל ולא מה שנמצא מתחתיו...
וואו אילנה איזה פרגון
מצטרפת לתשבוחות
אני חושבת שמאד יתאים לך
מכנסי טייץ צמוד עם מגף גבוה תואם
וחולצה ארוכה. אחלה הופעה
ואת יפהפיה
מתנדבת לשמש מראה לגחמותיך :)))
אם עוד לא הצלחת לצאת ככה החוצה,
למה את מתעקשת להמשיך ולנסות?
מה חשוב השכנים וכל השאר?
אנשי האופנה, ומעצבי הטעמים.
יתלבשו כרצונם,
ירשימו עצמם וסביבתם האוהדת.