0
| המורים שלי. אני תמיד מתאהבת בהם.
זה התחיל ביקי בפועל חולון. הייתי אולי בת 10 כשטרחתי להדק את הקוקייה לשיער הבלונדי כדי שהעיניים שלי יהיו סיניות. התרגשתי כשקרא לי להדגים שפגאט. מכל הבנות הוא בחר בי, עשיתי אותו הכי ישר והכי רחב. לימים, כשעברנו לפליק פלאק על גבי החמור נתקע לי טריז באומץ. רצתי לכיוון החמור, ניתור בגובה חצי צעד היישר אל הקפצית, אחיזת זרועות יציבה בחמוריקו, והופ, טריז. נאדה. "יקי - קח אותי הצידה ותלמד אותי על מה להתגבר. הרי שפגאט לימדת אותי כל כך טוב, עמידות ידיים ראש סלטות. מה יש לי עם החמור הזה? הסתודדות אחת איתך תפתור הכל יקי, אל תתעלם ממני." אך הוא התעלם, עליתי פחות ופחות לתחרויות, התאמנתי מידי פעם עם המורה קארין, הוא ויתר עליי. ואני על הקריירה.
לא נורא, המורה שרון בבית הספר אהב אותי, הייתי המצטיינת, זאת עם השפגאט והסלטות מהנבחרת של העיר. לכל שיעורי ההתעמלות הקפדתי ללקט את מכנסי האדידס הכי תכולות והכי מבליטות פסים. התאמתי להן גרבי נייק לבנות, הנעליים היו של ל.א-גיר. פעם אחת בתחרות קפיצה לגובה, אני לא הצלחתי פוסברי (קפיצה לגובה דרך הקשתת הגב). קיבלתי ניסיון אחד יותר מכולם. ועדיין לא הצלחתי. מאז החלטתי. לא יותר תחרויות לגובה. נשארתי בכדורסל.
המורה שרון בחר בשרית בן-טולילה לרכז את הקבוצה. אני נתקעתי בחצי פינה. הוא הסביר את תרגיל מספר 2 ואת תרגיל מספר 5. ואני בחלומות.. איך אני נראית, כמה שומן יש לי בצדדים של הברכיים כשאני יושבת מזרחית, איך בכל זאת להטביע לסל, מה שרית בשבילו, מזל שהציצים שלה גדולים ושלי בול כאלה, איזה שיער מקורזל יש לה, זה נראה מלוכלך כזה, עדיף חלק כמו של האשכנזים.. וככה פספסתי את כל ההסברים לתרגילים ונתקעתי בחצי פינה.
אני תמיד מתאהבת במדריכים שלי. בפסיכומטרי זה היה ירמי ההומו. עיניים כחולות. שיער של בבון. התזות רוק לשורה הראשונה (אלא איפה תשב החנונה?) ישבתי ליד איזה פריקית נוער-העובד כזאת, לשמאלנו ישבו יחד שתי האנמיות של הקורס. פעם אחת קבעתי עם הפריקית שנגיע בשמלה. שתינו הגענו עם שמלה ירוקה ואז גם גילינו שהאנמיות תיאמו את אותו טריק. והן ישבו שם לשמאלנו עם טייץ שחור צמוד וחולצת בד חוצת מותן. ביום האחרון של הקורס הוא הקפיץ את אחת מהן במכונות הפונטו הלבנה שלו. קינאתי ולא וויתרתי. לימים, התקשרתי אליו כדי לספר לו את הציון שקיבלתי. הוספתי רק 170 נקודות לציון המקורי. שאלתי אותו אם הוא שותה קפה לפעמים. והוא צחקק לו, "וואו מיכלי מתחילה איתי" ואני: "מה פתאום מתחילה .. רק רציתי לומר תודה וככה.. " והוא: "אני כבר אתקשר אלייך תשאירי לי את המספר". שנתיים עברו ופגשתי אותו בחוף ההומואים (זה שליד הכלבים) חוטיני כחול חשף מקצוענות של אמריקן לייזר, היד שלו עלתה טיפה למעלה וכשהוא הכה במטקה ניכר הדלדול.
משלא מצאתי את עצמי, הלכתי לי עם חברתי הטובה אביגייל, לחפש את עצמנו בסדרת סדנאות מודעות. לאחת מהסדנאות "אני" (באינגליש) ולאחרת "קב' דיון" (כנ"ל באינגליזית) ולעוד אחת אחרת כבר שכחתי. בהיא ששכחתי את השם - היה מנחה חתיך אש. אמריקאי, רחב כזה, ג'ינס וחולצה נקיים נורא, חיוך של שיניים מחזירות אור. בטח שהסתנוורתי. הריסים שלי הזדקפו מהתרגשות. בכיתי ברגעים הנעימים, הייתי חזקה כשצריך, שאלתי הרבה שאלות, התחבקנו ממושכות כי זה מה שבן אדם צריך, חום ואהבה. אח"כ התכתבתי איתו באימייל, חלמתי עליו ושיתפתי אותו בכל, שנה אח"כ הוא כתב לי שהוא התארס עם וירג'יניה מLA ובקרוב החתונה. מייד דיווחתי לחברתי הטובה. אביגייל ענתה: "טוב, אז אולי באמת עכשיו זה הזמן לשתף אותך בכך שאני מאוהבת בו קשות. ושאנחנו התמיינו בינואר האחרון כשהיה בביקור בארץ".
אני תמיד מתאהבת במרצים שלי. ובאוניברסיטה כיכב לו דוקטור למדעי הפסיכים, ענק, אופנוע הרסני, קירח כמו שצריך, כפות גדולות. שעות רולקס כסוף. ריר גלש לי עם טיפות הדיאט קולה בעת שסיכמתי על תסביך אדיפוס, וכשניסיתי לפענח היכן הפיקסציה שלי. (אנאלית בגיל שלוש או אוראליות הרבה לפני?) אח"כ הוא והחברה הכי טובה שלי נפגשו ונפגשו. אבל אז היא הכירה את חבר שלו. פגשתי את המרצה בחתונה שלהם, הוא נראה קצת מבוגר פתאום, אז בחרתי לצאת דווקא עם החבר הנוסף שלהם - נקרא לו רייש.
ומאז זה קורה לי שוב ושוב, מרצים, מנחים, מורים, מדריכים, משהו בידע שלהם עושה לי את זה. כובש אותי. ממיס לי את התאים העליונים. אני מזהה שרלטנים בקלי-קלות (איך? זה פשוט! הם בדר"כ לא נורא חתיכים) וככה זה ממשיך - קורס פה, קורס שם, תואר שני (סתם.. טרם..) -- עד שהשבוע זה התבהר לי!
הייתי בעיר הקודש. במערות הכותל. (מה יש לי מהעיר הזו לאחרונה? אולי זה סימן? בוא החורבן?) והמדריך של הקבוצה שלי... אוחחחחחחח חייכן כזה, גומות חן, עצמות לחיים מוגבהות מסוקסות, ניחוח מלוח של ים ואבק, חולצה עם קמטים סקסיים, היה לו זקן (לא נורא אפשר תמיד לגלח לא?), ג'ינג'ים, מכנס ג'ינס משנת אנטיוכוס, וחוטים כאלה יצאו ממנו, על הקודקודיה החכמה שלו הייתה לו כיפה כחולה עם איקסים לבנים. ולא! לא היתה לו טבעת נישואין. יש.
עמדתי תמיד ראשונה בטור, התרגשתי מהנגיעה באבנים המיוחדות האלה, בודדתי ציניות כאשר סיפר על קדושת המקום רק לנו העם הנבחר ולא לאחרים, שאלתי מיליון שאלות, אריק שרון, מוסלמים, שנות כך-וכך כך-וכך כך-וכך וגם כך-וכך. על הכל הוא ידע לענות. הכל. איזה ידען.
כשהסתיים הסיור, עשיתי עם עצמי שיחה, חשבתי להגדיל את המינון של הכדור הקטן הלבן, כי...
מילא שבסופר-מרקט אני קונה לפעמים מוצרים שבחיים אני לא משתמשת בהם...
אבל לחזור בתשובה???
אלוהים
|