פיד RSS
כאן תחת כוכב הצפון
פוסטים אחרונים
- בחזרה אל התקווה, בחזרה אל האהבה 20/6/11
- העץ הבוכה 6/3/11
- ישנם לילות 3/3/11
- ואהבת לרעך כמוך 15/1/11
- כוכבים מציצים ממרום (המקדש שלי) 5/1/11
- הכרמל שלי 5/12/10
אבידה
אבדה לי המילה שלום המוצא הישר מתבקש להחזירה לעם ויבוא על שכרו הוא יחיה בשלום
אצל אבנר - "פרש ללא שם" - כמו אצל אבנר פוסט על גנרל שאבדה לו מלחמה http://cafe.themarker.com/view.php?t=1381283 למי שעוד לא ביקר, אך לא צריך למהר, השלום לא התקרב והמלחמה לא התרחקה |
תגובות (22)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יצא לי כי אני דווקא כל כך מרחף
אז בואי נקרא לזה "רחפת השלום".
אבל לא קונה את המושג "אשליית השלום" שהזכיר ron294 כאן למעלה.
על חלום אני מוכן להתפשר היות וחלומות מתגשמים עם בוא הגשמים.
נכון, כל כך הרבה לשפר בבית בפנים
וגם את חזון השלום שעליו חונכנו צריך לנגב מהאבק שכיסה אותו.
ואני דווקא מאמין,
איך זה בשביל מי שאינו מאמין?
תודה רבקה
לכולנו תפקיד למלא כאן
ובזמן האינטרנט אפילו המיקום לא מהווה מעצור
אני בטוח שזכרת
האג'נדה שכחה
תודה אביה
רוצה לשמר את המינימליסטי והיפה שהיה לנו כאן
או שהיה זה חלום?
אנחנו נלחמים לתקומת והגנת המדינה
אבל כעת הטשטשו לי הגבולות
בחיי שלא הייתי רוצה שבני ונכדי ילחמו (ואולי יהרגו) מחמת הטישטוש.
בקפה אנחנו משכנעים את המשוכנעים
איך יוצאים מהמעגל הזה?
מלחמה זה מלחמה
ושלום זה שלום
ממלחמות היה לנו די.....(ועוד יהיו לצערי)
אולי בשביל שלום צריך לוותר?
אבא שלי היה מרוצה למדי מהניצחונות שלי ואמר לי:
- אולי תילמד לוותר?
שלום פאסה?!
רון יקר,
בכל כך מעט, אמרת כל כך הרבה. (בניגוד אליי, שבדרך כלל מאבדת את הדרך בדרך לפואנטה...).
אמרת הרבה, גרמת לי לחשוב הרבה... וזה טוב. כבר אמרתי בעבר- זה טוב כמו סרט טוב שמשאיר אותך עם מחשבות ימים
רבים אחרי הצפייה.
אמרו לפניי דומני, שתכונה בולטת אצלינו, היהודים, היא להתלונן... זאת לא רק תכונה של פולניות...
ובשל כך מן הסתם צריך לסבול על מנת להתלונן, לא? (למרות שמי שמתלונן בדכ"ל, לא בהכרך סובל כל הזמן...).
דומה שיש לעם הזה זיכרון קצר וחסר ברפלקס מותנה. (גם לאלה ברצועת עזה נראה לי, ולאחיהם בלבנון... מקווה שבגדה זה
קצת השתפר). אחרת למה לא לגמור עם "זה" כבר, עם הכאב הזה לכל השדים והרוחות?
העם הזה שלנו, נוטה ללכת על הקצה כל הזמן, נראה לי. ואם מצליח לו, אז קרה נס משמיים... בעזרת השם... :(
ואם לא, אנחנו אלופים בהקמת וועדות חקירה ובהחלפת ממשלות, בלחפש שמות למלחמות כמו שאבנר חברנו המוכשר כתב,
ועוד רעות חולות אחרות... :(
העם הזה בוחר כל הזמן לשלם את המחיר על מי שהוא בוחר כנבחריו, מקבלי ההחלטות. כל הזמן בוחר אותו הדבר. כי הימין
התקרב לשמאל, והשמאל לימין, ומי שבאמצע מבובל, ואלה שבצדדים בכלל התחרפנו מזמן בקיצוניותם...
אינני מתביישת לומר, שכל השנים אני מצביעה בעד מר"ץ, בגלל האג'נדה החברתית והאנטי דתית שלהם. לגבי הסיכסוך הערבי
ישראלי - אינני יכולה להצביע על מי שמצא את שביל הזהב. אני יודעת שהייתה בי תקווה כשרבין היה בחיים.
ייתכן ויבואו כאלה שיאמרו, שדור הנפילים של פעם לא היה שונה בהתנהלות ה"מפלגתית" או הפוליטית האופיינית. אך ההבדל בין
פעם לעכשיו אני חושבת, הוא, שפעם היה לנו כבוד. למנהיגים היה שאר רוח, והם באמת היו מנהיגים. הייתה בנו ציונות
לשמה , לא כמו היום. אין ערך לכלום, אין ערך בכלום. ולכן הבעייה היא שבדרך יש כן פראיירים שמתים. זה מפני שכל
הפוליטיקאים שאוחזים במושכות - כולם אותם הדרעק. זה נבלה וזה טרפה. לכן הבחירה בעצם נשארת באותו סוג של
חארות שלא מביא לשום פיתרון.
העם הזה אידיוט. אני חושבת שבערבית קוראים לזה חמור, וסליחה מבעל חיים כזה חמוד כמו חמור. לא לומד מטעויות. העם
הזה אוהב להתלונן כל הזמן, על הדייסה שהוא מבשל לעצמו. עם מטומטם שרק כשכואב לו, מתאחד.
עד אז ולפני זה, רק יתלונן כל הזמן, וידרוש להחליף את השילטון שבחר בו רק לפני כשנה, וחוזר חלילה.
עם מטומטם שמוכיח לעצמו את גדולתו רק בימי מלחמה ואיום קיומי, וגם אז, מסתבר שכבר לא כל-כך. וזה באמת כואב נורא.
אני לא טובה בלדבר פוליטיקה, נוטה להסתבך. להסכים עם קצת מפה וקצת משם. מרכז שמאלי קוראים לזה אני חושבת... או
שמאל מרכזי... אז סילחו לי אם אני לא בדיוק ברורה או עקבית.
פעם הרגשתי שייכת. במלוא מובן המלה. מאז רצח רבין, אני כבר לא. מכל הבחינות.
אבי ז"ל, מחמל נפשי נפטר 3 ימים אחרי הרצח. ראיתי את לכתו קרב, למרות שיכול היה להיות אחרת. ביום בו אבי נפח את
נשמתו, בעוד המדינה מתאבלת על רבין ז"ל, מת אצלי הבפנוכו פעם שנייה באותו השבוע.
שום דבר שקשור בחגי ישראל הדתיים והלאומיים לא אומרים לי יותר דבר.
אני בעד שלום. ולמרות שאין פרטנר בצד השני (ברמה של מנהיגים ואירגונים, לא ברמת האוכלוסיה), אני עדיין מאמינה שאין
דרך אחרת. לא יודעת לתת עצות, ממש לא, קטונתי. אני רק יודעת מה אני מרגישה. ואני מרגישה שמאז שרבין נרצח, מתה לי
המדינה שהייתה שלי, ואינני רואה אור בקצה המנהרה.
אילו מערך ההסברה שלנו לא היה אימפוטנט ברמה של מוות קליני, היה אפשר לנקוט בצעדים שלא היו מתחשבים בדעת קהל זו
או אחרת, ואז להזיז דברים קדימה.
כתבת יפה רון, אתה רואה איך אצלי זה יוצא בכל כך הרבה מילים? :(
איך אומרים בפינית? Rauha ?
הבאתי לך מזוודה מלאה במתנות של שלום. שלא ישעמם לך ולמיריה בחורף האפל שלכם... אולי תהיינה לכם כמה הארות בנוגע לשלום הזה שהלך לאיבוד?... במיוחד בתור אנשים שגרים במקום הכי שלו על פני האדמה?.
ביקשו ממני לשלם על over weight.
האמת שלא הייתה לי בעייה, אבל נאלצתי בכל זאת להשאיר כמה בשדה, אצל הדיילת של Air Finland...
לצערינו, זה המצב כעת:
ואמרת כל כך נכון, שזה
אז הבאתי כאמור גם כמה משחקים ורעיונות שאולי יעזרו לך לעזור למסע החיפושים אחר השלום האבוד:
ואולי אתה תהיה ה- PEACE MAKER שלנו?
רק בכל זאת אל תשכח ש:
אתה יודע שבערבית אין P יש B
וכשהם אומרים PEACE הם באמת מתכוונים באמת ל- PIECE וגם ל- BIS...
אז בנימה של תקווה שהילדים שלנו יעשו את השלום לפני שייהרגו במלחמה הבאה חס ושלום...:
תהיה לי בריא רון. גם מיריה, בעלי החיים וכל המשפחה :)
או שאני שותקת ומתכנסת בתוך עצמי, או שאני לא יודעת גבולות ומשתלטת על כל השטח...
איזו אימפריאליסטית אני... פוי :)
רון....
כל כך מדויק.
כל
כך
מדויק.
רגישותך כבר ידועה לי
שלום כבר מזמן הפך למושג מטאפורי, לבלתי מושג
ממש כמו אהבה
לרגע באה ונמצאת ורגע שני הלכה ונחבאת
בדומה לאושר הנרדף ע"י כולנו
חמקמק כמו נפשנו המתהפכת
שזוכרת ריח וטעם ושואפת לעוד
אם נביט קרוב אלינו למעגל האינטימי, מקום בו ניכרת השפעתנו , נצליח
זה מספיק כי זה באמת נוגע
פתיחה נפלאה לאשלייתו של האדם החולם,
נפלא
רון.
כתבת פתיח טוב לשיר כל כך קשה ומציאותי.
לולא הבאת אותו לכאן , עיניי ולבי לא היו פוגשים בו.
תודה!!
אֱמֹר: רַק מִלֵּאתִי תַּפְקִיד ....חזק!!
והשיר, והביצוע הפלמנקואי של אבנר.
שיר של פאדו אמיתי!
תודה לשניכם על מחאה שצריכה להשמע בקול זעקה רמה במחוזותינו.
תודה שהזכרת לנו
רון -
מינימליסטי ויפה
תודה
שבוע מבורך
רון יקר!!!
זה מה שאנחנו עושים ב60 שנה האחרונות
נלחמים למען השלום.
כך אני מרגישה.
תודה
אולי מהקפה תבוא הישועה?
בִּשְׁבִיל שָׁלוֹם צָרִיךְ לְהִלָּחֵם
רון זה אני "פרש בלי ראש " :-)
כתבת נפלא
הארת פינה אפלה .
אכן אצל הרבה ישראלים פסה בעשור האחרון התקוה לשלום
( ראה קטע מקיף ומשקף במאמר של תום שגב במוסף הארץ ביום שישי)
ויפה ניסחת את זה בתימצות ציני .
נוגע ופוגע !
שלך בידידות
אבנר