0
(ממליץ להמתין מס' שניות עד שהנגן עולה)
את העבר, אין להשיב. את זה למדנו עוד בגן ילדים. רק איך לסלוח לעצמך, זה כבר סיפור אחר... במיוחד כשאתה גדל בסביבה שמצפה ממך להרגיש אשם, כחלק בלתי נפרד מהחינוך. ועם השנים, זה נהפך להרגל. להתנצל על עצמך, הלקאה עצמית, להרגיש רע, ולכאוב, עד שאי אפשר לכאוב יותר....
כשנפגשתי בפעם הראשונה עם מודעות עצמית, לא הצלחתי לעבור את החומה הזאת. היא נעמדה לי ככה, באמצע החיים, ואלוהים יודע כמה ניסיונות עשיתי לעבור אותה....
את העבר אין להשיב, ואין לו ערך אם לא לומדים ממנו, למעשה, זה הערך היחיד שיש לו. אפשר לומר שלמדתי. ואולי גם בדרך הקשה וארוכה. במילים אחרות, גם היום כשבא לי לשבת, אני עושה את זה לאט ובעדינות....
בסופו של דבר, הצלחתי לפנות את המרחב לאהוב יותר, לתת יותר...וכן, גם לקבל... והיום, אני ממש לא מתנצל שאני מרגיש טוב, אבל ממש טוב, לגבי מי שאני.
הבאתי לכם, דרך שירי, את הכאב, את הצחוק והשמחה, את האהבה, הצער והאושר שהם למעשה תמצית חיי.. ואם יורשה לי, הייתי רוצה לנצל את הזדמנות להודות לכל אחד מכם על הפרגון והאהבה. את השיר, אני מקדיש לכל מי שנגע בחיי, בצורה זו או אחרת. ולשם שינוי, מעל לכל, לעצמי....
(זהו סקיצה של השיר, את המוגמר, אני מקווה להשמיע בקרוב).
הכי טוב. מילים ולחן: סטיב מילר - The chief
לו הייתי יכול להחזיר את הזמן, לקחת חזרה את הצער. אך אני, אנ'לא מספיק מיומן, על כן נצטרך להסתפק במה שנותר, בזמן שנשאר... לפעמים, אנשים, מתנפצים על צוקי החיים, אין לי מה לתקן, אך אין מצב שאתן, לאתמול שלי להיות המחר...
וזה הכי טוב, הכי קרוב שניתן. הכי טוב שהיה לי לתת, באותה נקודה בזמן....
אומרים שהקושי עובר וחולף, כמו עקבות על חול הים. אז אמרת, שאני אולי גם קצת מעופף, כשעל גב הכסא התחלתי לתופף לאט...ולאט נעלם.... מתפתל, מתפלל, מנסה להפריד עיקר מטפל, כשאת רוקדת באור, ואני כאן בצל, משתדל לשרוד עם מה שקיים....
וזה הכי טוב, הכי קרוב שניתן. הכי טוב שהיה לי לתת, באותה נקודה בזמן....
על מפתן הכאב, אני יושב וכותב, את הצלקות שהותיר בי הזמן. המורה, אף פעם לא מתעכב, משום מקום מופע, בתנאי, כן, שאתה מוכן... הלוואי, בחיי, (וחיוך קטן נמלט מפני), שאוסיף עוד לגדול, בלי חשש מליפול, כי זה הולך ומשתפר עם הזמן....
וזה הכי טוב, הכי קרוב שניתן. הכי טוב שהיה לי לתת, באותה נקודה בזמן....
לו הייתי יכול להחזיר את הזמן, ולקחת חזרה את הצער. |