| אוכל ורגשות
אכילה, בשל הערך ההישרדותי שלה, תוכננה על ידי האבולוציה כאירוע בעל ערך רגשי רב. בכל התהליכים הקשורים בהישרדות מעורב גם רגש. פריצת מעגל הקסמים, בו מצויות נשים רבות, של דיאטה - זלילה - השמנה - דיאטה, כרוכה בקשיים עצומים, פיזיים וגם רגשיים. כדי להתמודד עם קשיים אלו, לא די במרשמים דיאטטיים, ברופאים מומחים או בדיאטניות. יש צורך בחדירה לרבדים עמוקים יותר ובהבנת הקשר בין אוכל לרגשות, המצוי בבסיס היחס המורכב שיש לנשים עם אוכל. ההבנה כי היחס לאוכל הוא גם רגשי ולא רק פיזי, פותחת בפנינו אפשרויות חדשות להתמודדות עם הקשיים בתחום זה. העובדה שלרגשות יש מופע ביוכימי כנוירופפטידים המפוזרים בכל הגוף, כפי שאסביר בהמשך, מאפשרת להציע גישות הוליסטיות כאמצעי היכול לגרום לשינויים בהרגלים כגון הרגלי אכילה.
איך נוצר מצב שבו איבד המזון את ערכו ומקומו הטבעי? מדוע קיימת עם האוכל מערכת יחסים כל כך מורכבת מבחינה רגשית?
החיבור בין אוכל ורגשות מתחיל אצל התינוק. כאשר נולד תינוק, צרכיו מאוד בסיסיים: אוכל, שינה, חום ואהבה. כאשר התינוק מקבל אוכל, באותה הזדמנות הוא זוכה לחיבוק אוהב ולתחושה גופנית חמה ונעימה. מצב זה של קבלת מזון יחד עם תחושות נעימות יוצר קישור אסוציאטיבי בין אוכל ובטחון, אוכל ואהבה, אוכל וחום. ההעברה של קישור אסוציאטיבי זה לתוך החיים הבוגרים, יוצרת בעיה אשר באה לביטוי באכילה עקב שעמום, או מתח, או עלבון, או צורך בפיצוי. הקישור בין אוכל ורגשות בגילאים הבוגרים, הופך את האכילה לנושא מורכב במקום שיישאר תהליך פשוט וטבעי .
חלק מהמורכבות נובע מהחיבור שיש לעשות בין הפיזי (גוף, אוכל), לנפשי (רגשות, מחשבות, תפיסות). לאור העובדה שמקור הבעיה הוא בשני המימדים, אין לצפות כי הפתרון יבוא ממימד אחד בלבד. פתרון חלקי כזה, דיאטה למשל, אשר מציעה מסגרת תזונתית מוגבלת, המתחשבת באופן בלעדי בפן הפיזי של צריכה קלורית, אינו יכול לתת מענה מתאים ומספק.
אכילה, תוכננה בתבונה על ידי האבולוציה כאירוע בעל ערך רגשי רב. כל התהליכים הקשורים בהישרדות כמו מין, אכילה, נשימה מווסתים על ידי נוירופפטידים ומעורב בהם רגש.
לפי מחקרים מהשנים האחרונות, לכל אורך המעיים מצוי ריכוז גבוה של נוירופפטידים וקולטנים אשר מחליפים מידע הרווי בתוכן רגשי. יתכן שתהליך זה אחראי למה שחווים כשאומרים "תחושת בטן". ישנם לפחות עשרים פפטידים טעוני רגשות המווסתים עיכול ואחסון של מרכיבי מזון. כולם גם נושאים מידע אודות רעב ושובע. עם זאת, לעתים קרובות אנו מתעלמים ממידע זה, אוכלים כשלא באמת רעבים ומשתמשים באוכל כדי להתגבר על רגשות לא נעימים. אכילה אמוציונאלית היא התוצאה של הרגלים אלו.
על ידי הקשבה לרגשות כמעבירי מידע אודות תהליך העיכול, ניתן לפתח את היכולת לדעת למה הגוף זקוק ומתי. יש לזכור, אלו הפפטידים שמתווכים רעב ושובע ואיננו יכולים לשמוע מה הם אומרים כשאנו מנותקים מהרגשות שלנו ומהגוף. כדאי לסמוך יותר על חוכמת הגוף מאשר על העצות המשתנות תדיר של נביאי הדיאטות השונים, כאשר אנו מקבלים החלטות בכל הנוגע לאוכל אותו אנו בוחרים. לאכילה בהתאם לרגשות, יש לדעתי יתרון על אימוץ שרירותי של חוקי אכילה מסוימים או דיאטות שונות.
אני סבורה כי גישות העוזרות להתחבר לרגשות, הן אלו שיכולות לעזור להתגבר על הרגלי אכילה הנובעים מדחפים ולהחזיר את הקשר לגוף ולצרכיו. הגברת המודעות לתחושת הרעב הפיזיולוגי ולחוויית האכילה תמנע את יצירת הפיצול בין הגוף לנפש ולרגשות ותאפשר את החיבור לצרכים האותנטיים. מודעות מלאה בזמן האכילה, התענגות על הטעמים והמרקמים, נוכחות מלאה עם החוויה כל אלו יובילו לתחושת שובע וסיפוק. |