אחת היצירות האהובות עלי ביותר של חיים נחמד ביאליק - אלוף בצלות ואלוף שום


בֶּן אַחַד הַמְּלָכִים יָצָא בָאָרֶץ לְשׁוּטוֹ, / לְמַעַן אֱסֹף חָכְמָה וָדַעַת וּלְשִׂימָן אֶל-יַלְקוּטוֹ, / כְּדָת לְכָל-בְּנֵי-הַמְּלָכִים, / הַשְּׂלֵמִים וְהַטּוֹבִים וְהַמְבֹרָכִים, / וַיַעֲבֹר בֶּן-הַמֶּלֶך בְּכָל-חֲמֵשׁ הַיַּבָּשׁוֹת, / וַיָּתָר אֶת-הָאֲרָצוֹת הַיְּשָׁנוֹת וְהַחֲדָשׁוֹת, / וַיִקְרַע אֶת-כָּל-שִׁבְעַת הַיַּמִים, / וַיִּצְלַח אֶת-כָּל-הַנְּהָרוֹת וְאֵת כָּל-הָאֲגַמִּים, / וְגַם אֶל-הָאִיִּים הָרְחוֹקִים הִגִּיעַ, / וְעַד מֵעֵבֶר לְהָרֵי הַחֹשֶׁךְ הִבְקִיעַ, / וַיִּדְרֹךְ בִּנְעָלָיו צִיּוֹת וְאֶרֶץ תַּלְאוּבוֹת, / וַיֶּאֱסֹף חָכְמָה וָדַעַת כֶּאֱסֹף בֵּיצִים עֲזוּבוֹת, / לֹא הִנִּיחַ קְטַנָּה וּגְדוֹלָה אֲשֶר לֹא-אָסָף, / וַיֶּחְכַּם וַיִּשְׂכַּל מֵהֵימָן וּמֵאָסָף, / וּמִדֵּי צֵאתוֹ וּמִדֵּי בֹאוֹ, / דִּבֵּר בְּחָכְמָה עַל-עוֹלָם וּמְלֹאוֹ, / וַיְהִי חָכָם בַּיּוֹם וְחָכָם בַּלָּיְלָה, / יָדַע מַה-לְּמַטָּה וּמַה לְּמָעְלָה, / מַה לְּפָנִים וּמַה לְּאָחוֹר, / וּלְהַבְדִּיל בֵּין-הַלָּבָן וּבֵין הַשָּׁחוֹר, / בֵּין חֲמוֹר בֶּן-אֲתוֹנוֹת וּבֵין חֲמַר-מְרָת, / וּבֵין יֵינוֹת קַפְרִיסִין וּבֵין מֵימֵי פְרָת, / סוֹף דָּבָר, בָּחוּר בֶּן-חַיִל וּבֶן פֹּרָת!


חכם, משעשע, שימוש נפלא בשפה העברית.

למי שזוכר - הומחז בעבר לתוכנית טלויזיה בהשתתפות ישראל גוריון ודני ליטני.

אצל הוריי בבית יש ספר "כל כתבי ביאליק" מלפני קום המדינה עם דפים מצהיבים ומאובקים. הסטוריה נהדרת.

כשהייתי קטנה (יותר קטנה מהיום) אבי היה קורא לי בו מעת לעת. 

והסיום הנפלא ליצירה:  

 
וּבֶן-הַמֶּלֶךְ שָׁב אֶל-בֵּיתוֹ – וּבְיָדוֹ טוּבוֹ, / וְלֹא-יָדַע אִישׁ בְּצֵאתוֹ וּבְשׁוּבוֹ, / כִּי מֵאָז שָׁב מִדַּרְכּוֹ שַׂךְ בַּעֲדוֹ, / וַיִּלְבַּשׁ דְּמָמָה וָעֹצֶב כְּמַדּוֹ, / וְלֹא-גִלָּה לְאִישׁ בָּעוֹלָם סוֹדוֹ, / זוּלָתִי לְכוֹתֵב הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְבַדּוֹ 

  היום כבר (כמעט) אין דברים כאלו.