מלים ארוגות
בשירים שאותם אנחנו שרים
חליל,
ובחליל ששוכן בנו
אש,
ובאש אותה אנו מבעירים
עוף חול ירוק
ובקינת עוף החול
לא הבחנתי
בין אפרי
לבין אבקך
מחמוד דרוויש
ותודה ליואב ששלח לי...
פוסטים אחרונים
- yoaview 20/12/15
- אפרת חברתי 17/10/15
- לאורך עמק רפאים - 4 12/1/14
- לאורך עמק רפאים - 3 28/12/13
- לאורך עמק רפאים - 2 22/12/13
- לאורך עמק רפאים - 1 18/12/13
ארכיון
על הצפות וחרדות. לזכרו של אסף שלנו
תחילתה של ההצפה במאגר זרמים תת-קרקעי מהביל. מלוח. ובאקורדים חרישיים של גיטרה פורטוגזית וזמרת צרודה לוחשת. ובתחילה אי אפשר להרגיש בהצפה, מפני שהאוויר שנוגע בקרום העור החיצוני נשאר צלול וחופשי. ואלה רק הרגבים הפעוטים ביותר שמתלחלחים בסתר, וצבעם מעמיק והופך כהה ואפל. אבל כעבור ימים אחדים כבר אפשר לגלות שלולית פעוטה שנקוותה בצד חומת האבנים, ושעות אחדות אחר-כך מופיעה לידה עוד שלולית, ואחריה עוד אחת. והן פיצפונוֹת, השלוליות, והן מנקדות בביישנות את הדרך בין גושי האדמה. והן נבוכות, השלוליות, טיפה פה טיפה שם. וזמן קצר אחר כך כבר נראים אדים מהבילים מעליהן והם שמסגירים כי המבוע החם הוא-הוא שגורם להצפה התת-קרקעית. ואצבע זהירה שנוגעת בהיסוס בפני שלולית אחת טועמת טעם מלוח. ממעמקים ממשיך ועולה הבעבוע, מגיר עוד ועוד טיפות כבדות, ואלה מציפות את הקרקע שהייתה עד כה יציבה, והופכות את העפר הפריך לשכבה ספוגית רוויה וכבדה. וכבר מתחוללת תזוזה בשכבות הפנימיות, ויסודות חומת האבנים מתערערים, ובעוד רגע קט הם מתמוססים, ומתפוררים, והחומה קורסת. וכל שנותר בינות לשלוליות המלוחות, המהבילות, המציפות, הם שברי אבנים, שרידים מותשים, ומובסים. ועייפים כל כך. אלא ששום דבר אינו פשוט כל כך. ונזעקת במהירות למלאכת טוויית רשת קוריה הצפופה. אחת לאחת היא מחלצת את רגליה הדקיקות מתוך קופסת הגפרורים הישנה. זו שהסתרתי במחבוא סודי מתחת ליסודות החומה. והנה השתחררה ויצאה לחופשי, והיא עומדת ומחלצת איבריה ומתמתחת בהנאה, העכבישה השחורה המורעבת שלי. אין לטעות בה, דקיקה ככל שתיראה. רגע אחד אינה מאבדת, בסבלנות אין קץ היא מתרוצצת הלוך ושוב ומותחת את קוריה הדביקים ברשת מדויקת, צפופה, שקופה. והרשת מתהדקת ומאיימת לחנוק במהירות את חלקת האדמה המוצפת. אני מתבוננת בה, בעסקנותה התזזיתית, ומרגישה כיצד הופכת הנשימה כבדה יותר ויותר. חיוך לא מוסבר, שמבלבל גם אותה. "אני לא מבינה פורטוגזית," אני אומרת לעכבישה. ומגבירה מעט את הווליום במחשב. ואני רואה איך לאורך שמונה רגליה עוברת עווית מרוגזת שעוצרת אותה. "מה פתאום פורטוגזית, לכל הרוחות," היא מסתכלת עלי בכעס נורא. "אני אולי לא מבינה פורטוגזית," אני ממשיכה להגיד לה בשקט. "אבל תקשיבי," אני מחייכת אליה, "אפילו את לא תצליחי להמשיך לטוות את הקורים הארורים שלך כשהאקורדים המתגלגלים של הגיטרה הזאת חודרים לך מתחת לעור, והשפה המכושפת הזאת פורטת לך במרכז העצבים של החרדה, וקולה הצרוד של הזמרת שאת שמה אינני יודעת עושה לך פלונטרים בקורים המסודרים." היא לא מוותרת, העכבישה שלי. מעולם לא פספסה הזדמנות לנסות ולשתק אותי בהכשת ארס-החרדה שלה. אבל הנה שמונה רגליה נרעדות קלות, ומחליקות במקומן, ומתבלבלות לפתע. ואני רואה אותה משלבת את רגליה זו בזו. ומקשיבה.
|
תגובות (105)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ואני שקוראת את היצירה הזאת היום, אחרי שקראתי את האגדה וגם ראיתי את הקולאז' של תמי, אני שמחזיקה בכאב כזה בתוכי, רוצה להעתיק לכאן קטע ממאמר שכתבתי לפני כמה חודשים, מחווה לעכבישה שלך:
לאחרונה יצא לי לדבר עם חברה על עכבישות. הרי מה הן עושות: יוצרות מחומריהן הפנימיים את חומרי הגלם (הקורים), יוצרות מהם מארגים נפלאים, משוכללים וחזקים, גדולים מהן מאות מונים, ולעיתים, בשעת הצורך, טוות תוך כדי נפילה את חוט ה"בנג'י" המאפשר להן להימלט מאוייב.
וזה בעיני הדימוי החזק והאמיתי ביותר ליוצר/ת וליצירה.
ואוסיף כאן ועכשיו - הן לוכדות את טרפן בקורים המדהימים האלה, ומזינות את עצמן כדי שיוכלו להמשיך ליצור. חומר גלם אכזר
©
הדרך שלך
אף אחד לא השאיר סימנים
להראות לך את הדרך
אל תוך הלא-נודע
אל תוך המרחק
הכחול.
זאת הדרך שלך
אתה לבדך
תלך בה
לא תוכל
לחזור
לאחור.
גם אתה לא טורח
להשאיר אחריך
ערמות אבנים
והרוחות
מטשטשות
את עקבותיך
בהרים הקרים.
אולב האוגה
וגם יואב
לתמי ועידית היקרות!
משתתפת וכואבת אתכן באבלכן הכל-כך קשה וכבד.
אסתר
יש ארועים כאלו בחיים
שמשאירים אותך
אתה והדממה
מבלי יכולת
לאמירה.
אבל
תמי
היא יותר
מחברה
היא כבר
אדם שמחובר
לנשמה.
זוהי
הבעה
של הלם
של כאב
לא מעט אני כותב כאן על האמפתיה האנושית
חשיבותה ומשמעותה
והנה אני מרגיש
איך היא
האמפתיה
גם היא
מתגמדת ביכולתה
מוגבלת
מתביישת
עם הרבה כאב פנימי
מנסה מהלב חיבוק אנושי
יואב
לא יכולתי בשבוע שעבר
וחזרתי לקרוא ולהרגיש אותך, עדית, לקרוא את "הצפות וחרדות".
קראתי (צללתי) כמה פעמים ובניתי תרחיש אפילו משעשע מעט
שבסיומו נהנית העכבישה מנגינת חליל במסתורה החדש שבשדה התותים
כמו Lucy in the sky
היי עדית היקרה,
מתסכל אותי שאי אפשר לככב פעמיים...
תודה לך,
אנה
אין מילים..
מצטער לשמוע. משתתף בצערכם.
תמי ועדית אהובות
ברשותכן
שיר נפלא
ואולי קצת מנחם.
עַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חָי
רִגְעֵי מִסְפָּר עָמַדְתִּי עַל הַגֶּשֶׁרהָעוֹמֵד כִּגְבוּל בֵּין חַיִּים וָמָוֶת,וּכְבָר הֶעֱלָה רוּחִי אֵבֶר כַּנֶּשֶׁרוּבְשָׂרִי נֶאֱחַז בִּרְתֻקוֹת צַלְמָוֶת. וּכְבָר יָבֵשׁ לִבִּי, חוּשַׁי בָּטֵלוּ,לֹא חַשְׁתִּי דָּבָר, כֹּל הָיָה נָשִׁיתִי.חָדְלוּ גַּלְגִּלֵּי הַמְּכוֹנָה, חָדֵלוּ –עוֹד פֶּשַׂע – וּכְלֹא הָיִיתִי הָיִיתִי. הֲזֶה הוּא מָוֶת מִפָּנָיו נִרְעָדָה?אִם זֹאת הִיא שַׁחַת מַרְגֶּזֶת לֵב גָּבֶר?אַחַי, מִפְּנֵי דִמְיוֹן כּוֹזֵב נִפְחָדָה!אֵין פַּחַד בַּמָּוֶת, מָגוֹר בַּקָּבֶר! אוּלַי לָמוּת יִקֶשׁ, אַךְ לֹא הַמָּוֶת;אֲבָל גַּם הַחֲבָלִים לֹא יִמָּשֵׁכוּאִם דֶּרֶךְ כָּזֹאת נֵרֵד בּוֹר צַלְמָוֶת –רַק רִגְעֵי מִסְפָּר יַעַבְרוּ יֵלֵכוּ. וּכְבָר עַל דֶּרֶךְ זֹאת רַגְלַי דָּרָכוּ,וּכְבָר דַּלְתוֹת בֵּית עוֹלָמִי נִפְתָּחוּוּכְבָר לָבוֹא בוֹ הֲרִימוֹתִי פָעַם –פִּתְאֹם נִקְרֵאתִי אָחוֹר בִּשְׁאוֹן רָעַם. קוֹל אַנְשֵׁי בֵיתִי הוּא – הוֹי מַה-נּוֹאָלוּ!בִּזְרוֹעַ בַּחַיִּים אוֹתִי יַעֲצֹרוּ.פּוֹתִים! טוּב אֶרֶץ תֵּת לִי לֹא תוּכְלוּ –לָמָּה לִּי שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם תִּסְגֹּרוּ? יל"ג י.ל.גורדון תרי"בשיהיה לכם רק טוב
יקירה,
כל כך הרבה כאב. הלב מדמם.
חיבוק ענק ממני אנה
המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.
עדית
תנחומיי על מותו של אחיינך
שלא תדעו עוד צער
אבשלום
הן אנחנו החיים בוכים
כי אחד דיננו
למות
כל כך כואב!
מה עוד אומר שלא אמרו לפני...
פשוט איתכם באבלכם ובכאב הרב הזה .
אילנה
בלילות , בעוצמי את עיניי ראיתי פנים
את פניך, ילדי. ידעתי כי טוב, כי שקט
ידעתי כי טוב.
בשבילכם,יקירי העוטפים את פניי,
מחבקים, מערסלים את את גופי היגע.
בו , אתם יודעים,
כלום כבר אינו פוגע.
כוכבו בשמיים זוהר נגוהות,
עלה על הדשא צונח.
ואין בעולם כולו אור כשלו
חיוך כשלו שנוגע.
אין לי מילים , נאלמתי, בכיתי
דמעותי כבר שטפו את הים
פשוט אין לי מילים להגיד
תודה לכולם.
כתבתי בפרטי לתמי, ואני כותבת גם לך עידית..למרות שאין מילים, והכתיבה נעשית אילמת..
עצב גדול מאוד..כך שרק נשאר לשלוח לכן הרבה כוחות נפש להתמודד עם
צערכן ברגעים קשים אלו..למרות שההכרות היא מעל דפי הרשת, היא עדיין הכרות...
תנחומי הכנים.
תמר
בלילות בעצמי את עיני ראיתי עלה.
רק עלה - וידעתי כי טוב.
הנהרות הולכים אל הים והים איננו מלא,
ולכן ידעתי כי טוב.
.
אי בזה על קברי מתי דשא רך עולה
דשא רך וירוק רענן ורטוב.
ודמם זרם אל הים והים איננו מלא,
אלוהי הבורא עולמות, המצמיח אילן ועלה,
אלוהי, האמנם זה טוב?
.
.
לאה גולדברג
כמה בילתי אפשרי ועצוב....
שלא תדעו צער לעולם
ואסף תה נשמתו צרורה בצרור החיים*
מעולם לא נמצאה לי המלה הנכונה.
תמי ועדית יקרות,
איתכן.
והלב נקרע.
כל כך עצוב
מצר לאובדנך
כואב הלב על חיים צעירים שנגדעו.
בצערכן הכבד של תמי ושלך, אני משתתפת.
אין מילים.
דיתי יקרה!
הגרון נשנק,נורא!
רוצה לחבק ולבכות אתכן
ביחד.
תנחומי(עד כמה שמילים כאלה מנחמות)
איתכן בכאב הנורא הזה.
אלונה.
דיתי ותמי,
מאז שקראנו את הרשימה אתמול, חיפשתי את המילים לכתוב לשתיכן. קשה לי עם אובדן של אדם יקר. ככה קורה לי פה עם אספי של תמי
הכאב צובט ולא מרפה. מחבקת את שתיכן באהבה רבה. האם אפשר לבוא לנחם? יהי זכרו של אספי צרור בצרור החיים . אמן !
עדית ותמי יקרות,
אסון כבד מאד נפל עליכן ואין בכוחן של המילים האלה למחוק.
משתתפת בצערכן מעומק ליבי.
יהי זכרו של אסף ברוך
חיבוק
אין תשובה.
יוווווווווו.
תגידי לה אהבה תגידי לה.
וניחומים זו מילה מטופשת , אבל ניחומים.
לא נכון לא נכון לא נכון לא נכון.
בא לי לצרוח לא נכון .
אני בשוק.
אימאלה.
הולכת לצלצל אליה.
משתתפת בצערכם
כמה עצוב,כמה נורא,
כמה אכזר,הכי קשה.
אני המומה וכואבת,
תנחומיי.
יהי זכרו של אסף ברוך.
עדית יקרה
הבקר חשתי אותך...משהו בפנים ריצד...
נכנסתי לבלוג וקראתי על גודל האסון, הכאב הזה...
מחבקת ולא מוסיפה...
כואב לשמוע עדית היקרה.
אין לי מילים רק חיבוק גדול.
חיבוק ארוך וממושך
אין לטעמי מילים שיכולות לנחם בכאלה רגעים..
חושבת עליך כעת, האם זו היתה נבואה?
עצוב כל כך.
הבשורה המרה הגיעה עד לפרו,
תמי ועדית, משתתף באבלכן
וכמה שאפשר מחזק אתכן
בזמן קשה זה.
מיכאל.
מ ח ב ק ת
על הצפה וחרדה. קראתי עכשיו את הרשימה עם אמא. קודם כל אני רוצה שתדעי דיתי, שאמא היתה בשוק.הרגשתי אותך נוגעת בי בדיאלוג הזוי עם עכבישה, אך מעבר לזה, הרגשנו שנינו, שהרשימה נוגעת בזיכרון. מכל שורה עלו בה מילים של געגוע לאספי של תמי. געגוע ואהבה. זה לא קל להתמודד עם אובדן של איש אהוב, ועוד שכול הוא דבר קשה. במשפחה של סבתא שלי ז"ל לא השלימו אף פעם עם מותו של ארל'ה שנפל במלחמה. אני רוצה לקוות שלא תדעו יותר צער.
התמונה של אספי מאירה את הרשימה שלך ואמא צדקה את סופרת מוכשרת. אין לי עדיין כוכבים, ביקשתי מאמא שתיתן לך בשמי. ריגשת אותנו.
כואב שצריך להעלות דברים לזכר מישהו כל כך צעיר.
משתתף בצערכם, למרות שלא הכרתי אותו.
מהדברים שכתבת ניכר שזה היה אסון נורא.
צ'רי
עדית אני מרגיש את תמי ואותך כל כך עמוק כל כך קרוב
מילים לא תנחמנה
נותן ממה שיש לי ונשנק
יהי זכרו ברוך
אוי אוי אוי
מצטער מאוד מאוד לקרוא את זה
משתתף בצערכן ובאבלכן, תנחומיי
זה מאוד עצוב לקרוא כאן
אין מלים. תנחומי הכנים.
קטונתי למצוא מילים אהובה.
רק שולחת אור מליבי
אוהבת שלך שרי
עדית ותמי היקרות,
אתכן באבלכן הכבד ובצערכן הרב. יעל
בחרתי להקדיש שיר של אמיר גלבוע,
מספרו "הכל הולך":
הנה אעשה כדור מן הצער
כמה צבעים בו ישחקו מול שמש
כמה צבעים בו יבכו עם ענן
בכח אחרון עוד אטילנו
מאפל של יער
מברכה רודמת
בכח אחרון עוד אטילנו
ער וחולם
סוער
ושאנן
והכדור שזור
כל צער וצער
בכח יפתח
שער
אחר
שער
וכל רואיו
זה אל זה
יאמרו
ודאי מעשה ידיו
של נער
***
מצטערת מאוד לשמוע
ואין מילים לנחם על האובדן
רק צער
שלא תדעי עוד כאב
אוווו...
איזה אסון נורא,
אין לי מילים
והאם יש במילים בזןמ כזה נחמה?
חושבת שלא,
איתכם בצערכם
מצטערת כל כך לשמוע.
חיוכו כל כך מתוק ומדבר.
יהיה זכרו ברוך.
אני משתתף בצערכם.
בין העיניים הכחולות , האספיות ,
המביטות מלמעלה
לצלילי החליל הנוגה ,
המבכה מלמטה ,
לממי, לשתיכן , לילדים , לאלון ,
לכאב החיים ,
לצער אובדנם ,
ח י ב ו ק י ם
עליזהלה.
ערב טוב עדית , מלים נוגות העלית על הכתב, האמת קשה קצת להשתתף, באבלם של אנשים שאינני מכיר,
ואינני מכיר גם את האדם שעליו מתאבלים, ולכן יפה עשית שהעלית את הדברים על הכתב ,
ופה אני כבר יותר ממתיחס כי מאוד נגה בי התאורים שממש נגעת בהם במטה קסם ,
והם כאילו מתרחשים לפי איזשהו מקצב ממש לנגד עיני:,השלולית, הגיטרה הפורטוגזית
העכבישה, שנחבאת בקופסת גפרורים, כל זה כמו לקוח מתוך חלום שיש לפרש את סמליו,
ורק כך אני יכול להזדהות עם חלק מצערך, ושלא תדעו יותר צער,
בידידות רבה אשר
אין תנחומים
הלב נעקר
אתכם בכאבכם
למותו של אסף היקר
לא מוצא מלים
רק דמעות
וחיבוק אחד ארוך וחם
צימררת אותי...
תנחומי.
כואב הלב.. אין מילים ..
שלא תדעו עוד צער ..
חיבוק .
מצטערת מאוד לשמוע.
עצוב.
והטקסט כתוב בכל כך הרבה רגש.
יהי זיכרו ברוך.
תודה, עידית, ששיתפת.
תמי , מאוד מאוד כואב לי עליך.
עדית ותמי יקירות,
אין מלים בפי להביע
השתתפות בצערכן ובצער
המשפחה הכבד.
מי יתן ולא תדעו עוד צער.
עידית, בבקשה, מסרי לתמי חיבוק ענק ממני. אוהבת אותה ואין לי מילים לתאר את הכאב וההלם שהידיעה הזאת הלמה אותי. אבוא ביום שלישי. עוד חיבוק ועוד נשיקות
אוהבת
לאה
איזה אסון.
אין מילים שיכולות לעזור, רק לחזק מרחוק ולחבק.
מכל ההתמודדויות עם המוות, אין דבר הכואב יותר מאשר לאבד בן.
מחבקת אתכן, תמי ועידית, באבלכן הכבד מנשוא.
ילד מקסים הוא היה וישאר.
תודה ששיתפת אותנו.
איתך.
עת להחריש ולבכות.
תנחומים ממקור כל הרחמים.
סליחה גדולה דיתי, לא יכול לקרוא כשאני רואה ילד מקסים כזה, אוצר.
ראיתי צילומים שלו בעת שרותו בהנדסה. נער כילד יפה.
חיבקתי אתכן בשבת. אותך את תמי ואת סבתו..., נורא.
לא טבעי לקבור בן, נכד, אח, אחיין
אובדנה של תמי קשה מאד. אסון נורא לה לאביו מולידו ולאחיו יבדלו לחיים.
אתכם באבלכם שלא תדעו צער ודאבה עוד.
הראש מבין. הלב מסרב לחזור למקום שלו, מאתמול.
תמי יקרה ועדית שלי - תנחומי. מחבקת אתכן הכי עוטף שרק אפשר
מממממייייייייי....
אין לי מילים
אסון.
מחבקת
תנחמו משמים
תמי ועידית יקרות,
תנחומיי מקרב הלב לאובדן כה גדול
ילד מזהיר בעיניו הכחולות
וכשרוני כך קראתי.
חיבוק ענק לתמי שפגשתי כאן ושחיממה
את ליבי בהומור הנפלא שלה ובכשרונה הרב
ורוצה אני לומר לך מילים נפלאות מרגיעות
אך משום מה השתנקתי כי אני איתך בלבי
ומבקשת היי חזקה למען משפחתך ולמענך.
אוהבת רוחלה
מילים ראויות לזכר.
קבלי את תנחומנו בשם הבלוג וקוראיו.
אין מילים והכאב גדול
רק השתתפות במילים קטנות
מיקי
אני ממש לא יודעת מה לכתוב. משום מה, בלי שהכרתי את אסף, יורדות לי עכשיו דמעות ומציפה אותי תחושת חרדה ושוב ושוב יוצאות לי מהפה המלים: "אני לא מאמינה, אני לא מאמינה", למרות שאין כאן איש שישמע.
ש מצבים בהם לא מוציאים את המילים, אך הלב כואב איתכן, העיניים דומעות והידיים מחבקות.
יהי זכרו ברוך.
תמי ודיתי, שלא תדעו עוד צער.
אן
בלתי נתפס ובניגוד לכל חוק טבע!
עצוב וקשה ואין לי נחמות להציע מלבד חיבוק.
דיתי יקרה שלי,
כה כואב וכה צר לי
נקטף פרח וגם עכבישה מרגיזה לא תוכל להמשיך ולטוות לנצח את קוריה.
מחבקת אותך ואת תמי
זהבה
לתמי ולמשפחה
מחבקת ובוכה אתכם
על הבלתי מתקבל על הלב.
תמר.
אין מילים. תמי אישה מדהימה , היא היתה מורה שלי במוזיאון ואני משתתפת באבלכם הכבד.
תנחומי.
איזה בחור מתוק.
נורא, נורא ,נורא.
ההוא שם למעלה באמת לא מובן.
רותי.
הלחיצה הבודדת על ה"מומלץ", כאילו יש בה נחמה, סמל לשנייה של השתתפות בכאב.
עצוב כל כך.
אומרים שאומרים- שלא תדעו מצער,
אבל איך אפשר, כשהצער הופך להיות ההוויה?
אבל נאמר. ואולי למילים הקדומות כוח משלהם.
שלא תדעו מצער.
כל כך מצטערת בשבילך, תמי היקרה...
קשה לעכל אסונות כאלה.
קשה...היה לי קשה לקרוא את הפוסט לאחר הפתיחה.
מה אפשר לומר ומה אפשר לדבר...
רק לחבק ולחזק עדית ניקרה אותך, את האם תמי ואת כל המשפחה
ולפוסט אשוב מאוחר יותר
אשר
שולחת לך חיבוקים חמים.
קשה..
מקווה שתשאבו עידוד מהתגובות כאן
אני בוכה עכשיו ומחבקת אותך, את תמי, את כולכם.
יהי זכרו ברוך.
דיתי ותמי
לא עת היא למילים רבות.
צער שלא יהיה יותר במנת חלקכן
ובלבות יקיריכן באשר הם.
עפרה ושוקי
על הצפות וחרדות. לזכרו של אסף שלנו
כמה מתאים
השם של הפוסט
שרצית לפרסם עדית
לפני הלקחו של אסף.
ראיתי אותך אתמול בצערך,
ראיתי איך את מוצפת כאב
וכל הסובבים אותך מוצפים בו
ראיתי את החרדות על פני כולם
אך בעיקר
התבוננתי בתמי
אשה חזקה אמיצה
גיבורה.
שלא תדעו עוד צער.
אוהבת ומחבקת רחלי
זה נוגד את חוקי הטבע
לאמא לקבור את בניה.
אני מלא צער ושולח את תנחומי...
אין מילים היכולות לתאר כאב של אובדן
ואין עולם ומקום אצל אמא היכול להכיל שכול.
בהרבה כאב