| מתי לאחרונה לקחנו רגע? רגע עם עצמנו. רגע להתבונן פנימה. רגע להכיר את הילד הפנימי שבנו. רגע לחוות במלוא החושים. רגע ..... ריצת האמוק אחרי הבגרות גורמת לאדם לראות את החיים במטושטש, כמו הנוף הנשקף מחלון רכב בשעת נסיעה במהירות גבוהה. אולי נגיע ליעד מהר יותר, אך מה נעשה אז? נקבע עוד יעד? ועוד אחד? ואז לפתע, ללא כל אזהרה, אנו מגיעים לגיל הזהב, ומבינים שלא עשינו מה שבאמת רצינו. אני איני מוכנה לכך. האושר גלום בדברים קטנים בחיים. לשים לב לפרפר על חלון המכונית, שהשמש משתקפת בשלל צבעים בכנפיו הזוהרות. להסתכל בעננים ולחפש את הדרקונים ויצורי החלום. לעצור את המירוץ ולתת לנשמה להתמלא, כי מרגע שאתה פותח עצמך לעולם סביבך, נותן לו להיכנס אליך, נותן לעצמך להיכנס אליו, היופי של הטבע נטמע בך. הירוק כה מבהיק שהוא מעלה דמעות בעיניך. קרן השמש המפזזת על קיר הבניין הישן מעניקה לו הוד והדר שידע בימים טובים יותר. שדה חמניות פורחות נראה כצבא השלום של השמש, צחוק הילדים ברחוב נותן תקווה לעתיד טוב יותר. מרגע שניתן לעצמנו לחלום, להאמין, להרגיש מרגע שנביט לתוככי הדברים, ולא רק נעביר עינינו על גביהם בחטף מרגע שנפתח אוזנינו להקשיב, ולא רק לשמוע אז נוכל לראות את היופי בכל פינה, ותהא הכעורה ביותר אז נוכל לשמוע את פכפוך הפלג השליו של ישותינו, את ציוץ הציפורים ושירת הפיות אז נוכל לחוש במרקמם המיוחד של כל חפץ, חי וצומח על פני האדמה לראות את יופיים, הדרם, האנרגיות הקסומות שלהם. מרגע שנצליח לעשות זאת, בקטנות- כל יום 5 דקות- פתאום, המציאות תהיה הרבה יותר יפה. פתאום נוכל למצוא אושר בכל דבר- גם כאשר אנו יושבים עם עצמנו לבד לגמרי. פתאום נוכל ללמוד לאהוב את עצמנו, להכיר את העצמיות הפנימית ביותר, ומרגע שנעשה זאת, נוכל גם ללמוד לאהוב, ולהיות נאהבים ע"י אחרים. תמיד, כאשר היום שעבר עלינו היה מעונן, הכעס מצמית, השחיקה מעיקה צריך לחפש דבר אחד בסביבתנו היומיומית שהוא כה יפה וטהור, עד כי לא ניתן להתעלם מהטוב שהוא מעניק לנו- ותמיד עלינו לזכור, כי גם כאשר אנו מרגישים סגורים במלכודת החיים, כמו הזחל הטמון בתוך הגולם, תמיד יש לנו את האופציה להבשיל ולהיהפך לפרפר מרהיב וצבעוני, שמביא אהבה בלב כל רואיו. ואם לא ננסה, אולי פשוט הגולם יתייבש כליל, ואנו נישאר כלואים בתוכו... |