אני כותב נגד הליסינגיזציה הסוחפת שעברה על ישראל כבר כמעט עשור. אני עושה זאת מתוך תחושה חזקה של אי-צדק, תחושה שיש כאן משהו לא בסדר ואף אחד לא קם וצועק שהמלך הוא עירום. אבל המלך הוא עירום. התפשטות התופעה של חכירת ציי רכב שלמים היא תרגיל חשבונאי שיצא משליטה ושעל תופעות הלוואי המדאיגות שלו נכתבו כבר תילי מילים, על ידי ועל ידי אחרים. הסבסוד הצולב, התרגיל המסריח שמאפשר לחברות הליסינג לרכוש בהנחות גדולות ואז למכור במחיר מלא, הקונסולידציה של שוק הרכב - יבואנים הרי יש 15 אבל חברות ליסינג גדולות הרבה פחות, אלו רק חלק מהם.

הרי עצם הרעיון כל כך שקוף בפשטותו: חברות הליסינג הרי לא מפסידות, הווה אומר שהמחיר שמשלמים הלקוחות גבוה מהעלות בפועל. אם הלקוחות היו מחזיקים בעצמם את הציים, גם הם היו אמורים להרוויח את אותו רווח בהנחה שהיו מקבלים את המחירים שמקבלות חברות הליסינג (ברכישת המכוניות ותחזוקן). המסקנה הבלתי נמנעת היא, שכדי שיהיה שוק רכב נורמלי, כל מה שצריך לעשות זה לוותר על חברות הליסינג ולדאוג להורדת מחירים. אבל החברות לא רוצות להתעסק עם מה שאינו קשור ל'ליבה' שלהם, הם לא רוצות את הכאב ראש הזה. אנחנו גם חיים בחברה שמקדשת את השירות ("שירותי" בריאות למשל), החברות רוצות שיספקו להן שירותים, בקיצור, הן רוצות Outsourcing. וזה מה שהן מקבלות מחברות הליסינג.

ואני אומר, מי שרוצה שירות, שישלם. ולא רק זאת - שישלם לפחות את המחיר הריאלי. למה שהמדינה תסבסד שירות שחברה מסחרית זו או אחרת רוצה לקבל? במטפלת שבאה לשמור על הילד כדי שהאמא תוכל לצאת לעבודה המדינה לא מכירה, אז למה שהיא תכיר במכונית שמקבל עובד כחלק מתנאי השירות שלו? השלב הבא הוא שחברות נדל"ן יציעו שירותי ליסינג לחברות היי-טק, אלה יתנו דירות לעובדים כחלק מתנאי ההעסקה, והרגולטור ימצא איזשהו מפתח (שההגיון שלו סמוי מהעין) איך למסות את כל הסיפור הזה בלי להרגיז אף אחד ומבלי להיות אפילו קרוב לשווי האמיתי.

הכלבים נובחים והשיירה עוברת. אני ושכמותי יכולים לצעוק עד מחר ודבר לא ישתנה וזאת מאחר ויותר מדי אנשים נהנים בדרך מכל הסיפור הזה. היחיד שיכול לשנות את המצב הוא הרגולטור והוא מנסה לאחרונה. אבל אני אומר "מעט מדי ומאוחר מדי". הסיפור הזה עבר מזמן את ה-Tipping Point שלו, ורק משהו דרמטי באמת יכול להביא לשינוי.