כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Post שביתה

    הבלוג עוסק בבעיות מערכת החינוך מנקודת מבטה של מורה ומחנכת, החל במאבק המורים במהלך השביתה,בגורמים לשביתה, ובתחושות שעולות במהלכה ולאחריה. הבלוג שינה את שמו מ\"יומנה של מורה שובתת\" ל\" Post שביתה\"

    פוסטים אחרונים

    תגובות (80)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      26/1/10 00:22:


    לשוש!!

    התגובה שלי בפוסט התיחסה לכל מיני אמירות של אנשים.

    ולא למהות השיטה שאת מתלוננת עליה.

    אך!!!

    תמיד אפשר להתווכח על דרך זו או אחרת,

    והבעיה היא, שהניסוי ותוצאותיו לוקחים זמן.

    ולכן אחזור לעמדתי, שאנחנו הישראלים, מאד לא מחנכים את ילדנו.

    וראיתי זאת גם אצל אנשים שחשבתי אותם לתרבותיים.

    שהרה אילו היינו, ההשפעות של תוכנית זו או אחרת,

    לא היו כל כך מורגשות.

    אני חוזרת ואומרת, בית ספר אמור להיות בית חרושת לידע, והשכלה.(ציונים)

    ואם הוחלט שצריך לתעל את התלמיד שיהיה ראשון במשהו מסויים שהוא טוב בו, מה רע בכך?

    למה הוא צריך לבזבז אנרגיה על מקצועות שהוא לא טוב בהם?

    אני לא טוענת להוצאת איזשהו מיקצוע מתוכניית הלימודים,חלילה!!!

    אלא, שהמבחן באותו המיקצוע, בהחלט יהיה משני, לשם ידע בלבד.

    שלא נדבר על המכללות, שאמנם, נותנת פיתרון אקדמי לכל דורש, שעל כך אפשר רק לברך.

    אבל באיזו רמה?

    וכמה זה מושך אותנו מטה?

     

     

      3/1/10 00:08:

    צטט: שושי פולטין 2010-01-02 07:47:49

    צטט: עמליה אביטל 2009-12-31 21:32:53


    שושי,

    בתקופתי נבחנו בדקדוק בשישית, בתנ"ך בשביעית ובעוד מקצועות ובמקצועות הראשיים,בשמינית.

     

    האם לא עודדת מכך שכתבתי שאני רואה שיפור ביחס של החברה אל המורים?

     

    עמליה.

    עמליה,

    כיום כל מקצוע גם מפורק לחלקים, סתם לדוגמא בהיסטוריה 2 שאלונים, בלשון שני שאלונים, באנגלית 3-2 שאלונים, במתמטיקה 2-3 שאלונים, בנוסף למועדי ב' ....

     

    ובאשר שיפור יחס החברה למורים, צר לי , אבל אני לא רואה את זה!

    אם תקחי ציבור שלם של תלמידים ותשאלי מי רוצה להיות מורה כשיהיה גדול, ואף אחד לא ירים את היד (!), זה אומר הרבה על יחס הציבור, משום שהם מבינים טוב מאוד את מעמד המורה בחברה.

    תלמידה , שכבר סיימה בשנה שעברה אמרה לי "הייתי רוצה להיות מורה, אבל אני רואה את היחס שמקבל המורה, ואת השכר ואני אפילו לא מעלה על דעתי לעשות זאת"

    שושוי,

    אני לא חושבת שמבחן ליחס אל המורה, הוא בהרמת ידיים של תלמידים שרוצים או לא להיות מורים כשיהיו גדולים

    אני מכירה את ענין השאלונים אבל לא נראה לי שזאת הבעיה

    הבעיות,מעבר למה שאת כתבת (באמת יפה) הן ואולי אני אהיה כללית מדי,

    הן ביחס הכולל אל השכלה, דיבור בעברית, סמכות המורה והמנהל,השיוויון כביכול שיש בין מבוגרים לילדים.

    השיוויון הזה לא נכון הרי משום בחינה ולו מהבחינה הגילאית והמטען שיש לגיל ולבגרות

    ההתנחמדות של מורים מסוימים לילדים, כבר כתבתי,לא נכונה בעיני.

    גם הקריאה בשמות. מה יש אם יקראו כמו שאנחנו קראנו "המורה".

    אבל המורים(לא את אישית הכוונה),גם אשמים בכך. הם רצו שהילדים יקראו להם בשמם. הם ראו את ההיררכיה כדבר מיושן. אכן ,פעם ,עוד לפני זמני, זה היה כך. פעם גם הרביצו לילדים עם סרגל. כמובן שטוב שביערו את כל אלה.

    אבל מכאן ועד לפריקה מוחלטת של כל כיבוד, של ריחוק מסוים (למשל במילה"המורה" ולא בשם הפרטי,יענו חברה שלו)

    אפילו הקימה בבוקר,זה נשמע מיושן וגם אנחנו היינו עושים קצת הצגות וחלק כאילו קמו באופן סמלי, והיו השתוללויות והעתקות אבל נורא פחדו. וגם יציאה החוצה לא היתה תענוג גדול. היתה יראה נורמלית ממבוגרים. המנהל שהיה תמיד עוד יותר מבוגר מהמורות בכלל הילך אימים.

    אני חושבת שנכון להחזיר במידה בהתחשבות בימינו כמה מהדברים. כמו שהיו שנים נורא אלימות בבתי הספר וביערו את זה. לא לגמרי אבל הרבה בתי ספר עוסקים בכך.

    צריך להחזיר את היחס למבוגרים. למורים. שתהיה יראה. ושהמורים יחליטו על כך שזה חשוב להם ולא בכל מחיר למצוא חן והעיקר שיאהבו אותי.

     

    עמליה.

     

      2/1/10 14:01:

    צטט: אלי כהן 2010-01-02 10:30:43

     

    שושי יקרה,

     

    הפוסט מקיף ומאלף ושווה למידה מעמיקה.

     

    התחברתי לתגובתם של ידידי ד"ר מיקי ארליך ולתגובתה של ד"ר שרית עוקד.

     

    טענתך בענין השעמום ואפקט הזאפינג מעניינת אך אינני בטוח שהיא במוקד הבעיה. על הצורך בלמידה שהיא רלבנטית וחוויתית כתבתי מכתב גלוי ונוקב למחנכת הכיתה שזכה בקפה לכמה תגובות מאלפות.

     

    מודל מצליח לחינוך אישי ששבה את ליבי ראיתי בכנס החינוך הבינלאומי שנערך בבת ים. הוא ללא ספק מגדיר את תפקיד בית הספר מחדש ומעמיד משאבים נאותים לשם כך.

    לאלי כהן,

    התגובות של ד"ר מיקי ארליך ושל ד"ר שרית עוקד , בהחלט מוסיפות פן נוסף לבעיות של מערכת החינוך הנובעות מהשינויים בחברה כולה ולאו דווקא הישראלית.

    מערכת החינוך נעשית במובן הזה פחות מעודכנת, פחות רלוונטית.

    מודל החינוך האישי יכול לתת פתרון, אבל הוא זקוק למשאבים רבים שאינם בנמצא.

     

      2/1/10 11:51:

    צטט: מיכאל 1 2010-01-02 09:33:34

    שושי יקרה,

     תודה על פוסט חשוב ומאלף.

    לדעתי, יש לפרסמו בעיתונות הכתובה, ולא להסתפק רק כאן, בקפה. וזאת, מפני שאת נוגעת בלב לבה של הבעיה, ואני גם מסכים עם הפירוט שהבאת באשר לסיבות להתדרדרות החינוך בארץ. יתכן וישנן סיבות נוספות, כמו יחסי המורים וארגונם, בינם לבין עצמם, הקשר הלא טוב שבין הההורים למורים , וחוסר היכולת לשפרו , ועוד, אך נגעת בעיקריות .   

    נקוה שיקום מישהו וינסה לעשות שיפור של ממש בנושא חשוב זה.

    שתהיה לך שנה אזרחית נהדרת ! 

    תודה מיכאל,

    אין שום ספק שישנן סיבות נוספות כפי שהובאו בתגובות,

    ניסיתי להתמקד.

    שתהא לך שנה אזרחית נהדרת גם כן.

    שבת שלום,

     

      2/1/10 11:00:

    צטט: יובל ורד 2010-01-02 09:33:30

    מאמרך ממצה, מקיף,

    גם נדרש טיפול תקיף,

    המצב ממש לא טוב,

    מתייגעים כדי לכתוב,

     

    מעם הספר והטרגדיה,

    הפכנו עבדים למדיה,

    כשהסמל "אח גדול",

    החינוך יכול לחדול,

     

    המטרה היא הישרדות,

    וסופה חיי בדידות,

    ללא עזר לזולת,

    מני דן ועד אילת.

     

     

    למרגלות תבור עין-דורה,

    הנמצאת תיבת פנדורה?

    שמא בה איים של מעש,

    יגברו על תסכול וכעס?

     

    הנגזר כבר דין אומה,

    זו ממש תעלומה,

    ימים יגאו, ימים יגידו,

    הארמגדון - מגידו ?

    וואו,

    איזו תגובה מקורית,

    תודה!!

     

      2/1/10 10:30:

     

    שושי יקרה,

     

    הפוסט מקיף ומאלף ושווה למידה מעמיקה.

     

    התחברתי לתגובתם של ידידי ד"ר מיקי ארליך ולתגובתה של ד"ר שרית עוקד.

     

    טענתך בענין השעמום ואפקט הזאפינג מעניינת אך אינני בטוח שהיא במוקד הבעיה. על הצורך בלמידה שהיא רלבנטית וחוויתית כתבתי מכתב גלוי ונוקב למחנכת הכיתה שזכה בקפה לכמה תגובות מאלפות.

     

    מודל מצליח לחינוך אישי ששבה את ליבי ראיתי בכנס החינוך הבינלאומי שנערך בבת ים. הוא ללא ספק מגדיר את תפקיד בית הספר מחדש ומעמיד משאבים נאותים לשם כך.

      2/1/10 09:33:

    שושי יקרה,

     תודה על פוסט חשוב ומאלף.

    לדעתי, יש לפרסמו בעיתונות הכתובה, ולא להסתפק רק כאן, בקפה. וזאת, מפני שאת נוגעת בלב לבה של הבעיה, ואני גם מסכים עם הפירוט שהבאת באשר לסיבות להתדרדרות החינוך בארץ. יתכן וישנן סיבות נוספות, כמו יחסי המורים וארגונם, בינם לבין עצמם, הקשר הלא טוב שבין הההורים למורים , וחוסר היכולת לשפרו , ועוד, אך נגעת בעיקריות .   

    נקוה שיקום מישהו וינסה לעשות שיפור של ממש בנושא חשוב זה.

    שתהיה לך שנה אזרחית נהדרת ! 

      2/1/10 09:33:

    מאמרך ממצה, מקיף,

    גם נדרש טיפול תקיף,

    המצב ממש לא טוב,

    מתייגעים כדי לכתוב,

     

    מעם הספר והטרגדיה,

    הפכנו עבדים למדיה,

    כשהסמל "אח גדול",

    החינוך יכול לחדול,

     

    המטרה היא הישרדות,

    וסופה חיי בדידות,

    ללא עזר לזולת,

    מני דן ועד אילת.

     

     

    למרגלות תבור עין-דורה,

    הנמצאת תיבת פנדורה?

    שמא בה איים של מעש,

    יגברו על תסכול וכעס?

     

    הנגזר כבר דין אומה,

    זו ממש תעלומה,

    ימים יגאו, ימים יגידו,

    הארמגדון - מגידו ?

      2/1/10 08:58:

    צטט: amaris 2010-01-01 08:21:17

    ומשרד האוצר בשיתוף גלוי וסמוי של משרד החינוך

    מצא את הפתרון לכוחות ההוראה המידלדלים:

    מורים אינסטנט

     

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1139315.html

     

     

    תודה, ראיתי. הפאניקה הולכת וגוברת במערכת החינוך. יש לה סיבה אבל הפתרון...

      2/1/10 07:47:

    צטט: עמליה אביטל 2009-12-31 21:32:53


    שושי,

    בתקופתי נבחנו בדקדוק בשישית, בתנ"ך בשביעית ובעוד מקצועות ובמקצועות הראשיים,בשמינית.

     

    האם לא עודדת מכך שכתבתי שאני רואה שיפור ביחס של החברה אל המורים?

     

    עמליה.

    עמליה,

    כיום כל מקצוע גם מפורק לחלקים, סתם לדוגמא בהיסטוריה 2 שאלונים, בלשון שני שאלונים, באנגלית 3-2 שאלונים, במתמטיקה 2-3 שאלונים, בנוסף למועדי ב' ....

     

    ובאשר שיפור יחס החברה למורים, צר לי , אבל אני לא רואה את זה!

    אם תקחי ציבור שלם של תלמידים ותשאלי מי רוצה להיות מורה כשיהיה גדול, ואף אחד לא ירים את היד (!), זה אומר הרבה על יחס הציבור, משום שהם מבינים טוב מאוד את מעמד המורה בחברה.

    תלמידה , שכבר סיימה בשנה שעברה אמרה לי "הייתי רוצה להיות מורה, אבל אני רואה את היחס שמקבל המורה, ואת השכר ואני אפילו לא מעלה על דעתי לעשות זאת"

      1/1/10 15:45:

    צטט: pbhba 2010-01-01 09:11:26

    צטט: שושי פולטין 2010-01-01 07:41:25

    צטט: גיגי2001 2009-12-31 20:01:32

    ביום בו בני היה בכתה א וקרא למורתו בשמה הפרטי כאילו היא חברה שלו ולא המורה שלו - ביום זה ראיתי את סופו של החינוך בבית הספר. היה זה לפני כ 24 שנים ועד היום לא שכחתי זאת. המורה לא חבר/ה של התלמיד. אל המורה יש לפנות בגוף שלישי בלבד ויראת כבוד. המורים עצמם אשמים שהתלמידים מזלזלים בהם משום שלא השכילו לחנך אותם מגיל צעיר מאוד שלמורה יש להתייחס בכבוד ובקדושה. בימי בבית הספר עמדנו דום ובדממה כשמורה נכנס/ה לכיתה ועד שלא קיבלנו רשות לשבת אף אחד לא זז וביקושי נשמנו. כשמורה אחר או מנהל בית הספר נכנס באמצע השיעור כולם כאחד נעמדו - כן כן ממש כמו בצבא כשמפקד בכיר מגיע לפלוגה כל החיילים עוברים להקשב. מורה הוא לא פחות ממפקד הוא הרבה יותר.

    שלושה שותפים לו לאדם אביו ואמו ומורו !!!

    האלימות השוררת בבתי הספר מתחילה קודם כל בחינוך לערכים ולכבוד המורים וההורים. המורה לא תמיד צודק ולעיתים קרובות אף שוגה ביחס לתלמיד זה או אחר. הורה שמשוחח עם מורה בנוכחות בנו חייב קודם כל להצדיק את המורה. לתת לילד את ההרגשה שהמורה הוא בר סמכה הוא הבעל בית כאן. אחר כך ב 4 עיניים ההורה יכול לומר למורה כל מה שהוא חושב עיו ולהתווכח איתו - לא בנוכחות הילד. לטעמי יש קודם כל צורך לחנך את ההורים ורק אחר כך את התלמידים.

    זה מאוד פופלרי לדבר שמערכת החינוך קורסת בגלל תקציבים - אבל לחינוך תרתי משמע אין צורך בתקציב יש צורך בידע ורצון קודם כל לחנך ורק אחר כך ללמד. קודם כל רוחניות ורק אחר כך חומרנות. תלמיד מחונך חשוב יותר מתלמיד ידען ופרא אדם.

    לגיגי,

    אני מסכימה איתך, אמנם אני לא גורסת 'משטר צבאי' , אבל אני בהחלט רואה למה את מתכוונת מאותה נקודת זמן שבה התחילו לקרוא למורה בשמו הפרטי.

    אגב, המהפך הזה חל בבית ספרנו רק בעשור בעשור האחרון, וכשאני חושבת על זה בהחלט יש קורלציה.

    מקומם של ההורים חשוב מאוד, במיוחד ביחס למורה שהם מקרינים לילדיהם. הורה שמזלזל במורה מעביר מסר חד משמעי לגבי מעמדו.

     

     

     עם כל הכבוד, תופעות יכולות לקרות באפן קואינסידנטלי  מבלי להיות תלויות אחת בשניה או להשפיע אחת על השניה.

     

    אני סיימתי לפני למעלה מ40 שנה בי"ס מצויין, בו קראו למורים בשמם הפרטי או בשם משפחתם [באפן מקרי ] , לא לבשו תלבושת אחידה כשכל המדינה עדיין היתה משועבדת לרעיון בגרסתו המקורית- ובכ"ז זה היה בית חינוך במשמעותו המלאה של הביטוי.

    גם המורים או לפחות מרביתם- התיחסו לתפקידם ברצינות מלאה והשקיעו בו.  

    נכון- סביר להניח שלא הגיעו לאחוזים כה גבוהים של בעלי תעודת בגרות מלאה [שאין מה לעשות איתה ] - אבל מצד שני גם לא הנשירו אף אחד ונתנו לכל אחד ללמוד על פי דרכו ויכולתו.

    ולמדנו!.

    הידע שנשאר לי אחרי כל כך הרבה שנים במקצועות הלא מוגברים- יכול עדיין להתחרות בבוגרים הטריים גם במקצועות המוגברים שלהם. 

     

    רוצה לומר : לא הדברים החיצוניים הם שקובעים הכל.

    ההויה החברתית היתה שונה.

    המדינה היתה קטנה - אבל פחות אלימה ויותר מצפה מעצמה למשהו איכותי. ה"אור לגוים" של בן גוריון עוד היה משאלת לב חברתית - והעיקר כנראה - עוד לא היתה לנו טלביזיה שמכניסה לכל בית טיפוסים והתנהגויות שלא היו נכנסים לשם בהסכמת מבוגרים שפויים.

    אי אפשר להפחית לדעתי בהשפעתה המקלקלת ומעצבת של הטלביזיה, שהפכה לגורם מרדד, משטיח, מעודד אלימות, כוכבות בן רגע ללא לימוד והשקעה מקדימים, רווחים קלים על חשבון האחר שמסדרים ומרמים אותו בפני כל האומה ולא מתביישים. חוסר התחשבות ורגישות לאחר - כבר אמרנו?,  

     

    והעם רואים את הקולות

    [ותוך כדי כך גם גם את קולות נבחריהם היוצאים בשלום מסקנדל אחרי סקנדל- מפסטיבל אחרי פסטיבל; איך שר יהודה פוליקר בשירו הנודע? "גם אני רוצה"] 

    אין שום ספק שאת צודקת,

    לא הבאתי את הדברים כ'מחקר מדעי' , אלא הרהור בלבד,

    יש כאן עניין של היחס אל המורה, של יחסי הגומלין בין מורים לתלמידים , ואנחנו כרגע בסיטואציה שאינה 'בריאה'. בזה אין ספק.

    עצם הזכרתו של בן גוריון מצביעה על היחס של ה'שלטון' לחינוך, למורים.

    הלוואי וראש הממשלה היה שם את החינוך בראש סדר העדיפויות כפי שעשה זאת בן גוריון.

    אז החינוך עמד בראש סדר העדיפויות הלאומי, כיום הזכאות לבגרות על כל המשתמע מכך וזה הבדל תהומי.

     

      1/1/10 09:11:

    צטט: שושי פולטין 2010-01-01 07:41:25

    צטט: גיגי2001 2009-12-31 20:01:32

    ביום בו בני היה בכתה א וקרא למורתו בשמה הפרטי כאילו היא חברה שלו ולא המורה שלו - ביום זה ראיתי את סופו של החינוך בבית הספר. היה זה לפני כ 24 שנים ועד היום לא שכחתי זאת. המורה לא חבר/ה של התלמיד. אל המורה יש לפנות בגוף שלישי בלבד ויראת כבוד. המורים עצמם אשמים שהתלמידים מזלזלים בהם משום שלא השכילו לחנך אותם מגיל צעיר מאוד שלמורה יש להתייחס בכבוד ובקדושה. בימי בבית הספר עמדנו דום ובדממה כשמורה נכנס/ה לכיתה ועד שלא קיבלנו רשות לשבת אף אחד לא זז וביקושי נשמנו. כשמורה אחר או מנהל בית הספר נכנס באמצע השיעור כולם כאחד נעמדו - כן כן ממש כמו בצבא כשמפקד בכיר מגיע לפלוגה כל החיילים עוברים להקשב. מורה הוא לא פחות ממפקד הוא הרבה יותר.

    שלושה שותפים לו לאדם אביו ואמו ומורו !!!

    האלימות השוררת בבתי הספר מתחילה קודם כל בחינוך לערכים ולכבוד המורים וההורים. המורה לא תמיד צודק ולעיתים קרובות אף שוגה ביחס לתלמיד זה או אחר. הורה שמשוחח עם מורה בנוכחות בנו חייב קודם כל להצדיק את המורה. לתת לילד את ההרגשה שהמורה הוא בר סמכה הוא הבעל בית כאן. אחר כך ב 4 עיניים ההורה יכול לומר למורה כל מה שהוא חושב עיו ולהתווכח איתו - לא בנוכחות הילד. לטעמי יש קודם כל צורך לחנך את ההורים ורק אחר כך את התלמידים.

    זה מאוד פופלרי לדבר שמערכת החינוך קורסת בגלל תקציבים - אבל לחינוך תרתי משמע אין צורך בתקציב יש צורך בידע ורצון קודם כל לחנך ורק אחר כך ללמד. קודם כל רוחניות ורק אחר כך חומרנות. תלמיד מחונך חשוב יותר מתלמיד ידען ופרא אדם.

    לגיגי,

    אני מסכימה איתך, אמנם אני לא גורסת 'משטר צבאי' , אבל אני בהחלט רואה למה את מתכוונת מאותה נקודת זמן שבה התחילו לקרוא למורה בשמו הפרטי.

    אגב, המהפך הזה חל בבית ספרנו רק בעשור בעשור האחרון, וכשאני חושבת על זה בהחלט יש קורלציה.

    מקומם של ההורים חשוב מאוד, במיוחד ביחס למורה שהם מקרינים לילדיהם. הורה שמזלזל במורה מעביר מסר חד משמעי לגבי מעמדו.

     

     

     עם כל הכבוד, תופעות יכולות לקרות באפן קואינסידנטלי  מבלי להיות תלויות אחת בשניה או להשפיע אחת על השניה.

     

    אני סיימתי לפני למעלה מ40 שנה בי"ס מצויין, בו קראו למורים בשמם הפרטי או בשם משפחתם [באפן מקרי ] , לא לבשו תלבושת אחידה כשכל המדינה עדיין היתה משועבדת לרעיון בגרסתו המקורית- ובכ"ז זה היה בית חינוך במשמעותו המלאה של הביטוי.

    גם המורים או לפחות מרביתם- התיחסו לתפקידם ברצינות מלאה והשקיעו בו.  

    נכון- סביר להניח שלא הגיעו לאחוזים כה גבוהים של בעלי תעודת בגרות מלאה [שאין מה לעשות איתה ] - אבל מצד שני גם לא הנשירו אף אחד ונתנו לכל אחד ללמוד על פי דרכו ויכולתו.

    ולמדנו!.

    הידע שנשאר לי אחרי כל כך הרבה שנים במקצועות הלא מוגברים- יכול עדיין להתחרות בבוגרים הטריים גם במקצועות המוגברים שלהם. 

     

    רוצה לומר : לא הדברים החיצוניים הם שקובעים הכל.

    ההויה החברתית היתה שונה.

    המדינה היתה קטנה - אבל פחות אלימה ויותר מצפה מעצמה למשהו איכותי. ה"אור לגוים" של בן גוריון עוד היה משאלת לב חברתית - והעיקר כנראה - עוד לא היתה לנו טלביזיה שמכניסה לכל בית טיפוסים והתנהגויות שלא היו נכנסים לשם בהסכמת מבוגרים שפויים.

    אי אפשר להפחית לדעתי בהשפעתה המקלקלת ומעצבת של הטלביזיה, שהפכה לגורם מרדד, משטיח, מעודד אלימות, כוכבות בן רגע ללא לימוד והשקעה מקדימים, רווחים קלים על חשבון האחר שמסדרים ומרמים אותו בפני כל האומה ולא מתביישים. חוסר התחשבות ורגישות לאחר - כבר אמרנו?,  

     

    והעם רואים את הקולות

    [ותוך כדי כך גם גם את קולות נבחריהם היוצאים בשלום מסקנדל אחרי סקנדל- מפסטיבל אחרי פסטיבל; איך שר יהודה פוליקר בשירו הנודע? "גם אני רוצה"] 

      1/1/10 08:21:

    ומשרד האוצר בשיתוף גלוי וסמוי של משרד החינוך

    מצא את הפתרון לכוחות ההוראה המידלדלים:

    מורים אינסטנט

     

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1139315.html

     

      1/1/10 07:41:

    צטט: גיגי2001 2009-12-31 20:01:32

    ביום בו בני היה בכתה א וקרא למורתו בשמה הפרטי כאילו היא חברה שלו ולא המורה שלו - ביום זה ראיתי את סופו של החינוך בבית הספר. היה זה לפני כ 24 שנים ועד היום לא שכחתי זאת. המורה לא חבר/ה של התלמיד. אל המורה יש לפנות בגוף שלישי בלבד ויראת כבוד. המורים עצמם אשמים שהתלמידים מזלזלים בהם משום שלא השכילו לחנך אותם מגיל צעיר מאוד שלמורה יש להתייחס בכבוד ובקדושה. בימי בבית הספר עמדנו דום ובדממה כשמורה נכנס/ה לכיתה ועד שלא קיבלנו רשות לשבת אף אחד לא זז וביקושי נשמנו. כשמורה אחר או מנהל בית הספר נכנס באמצע השיעור כולם כאחד נעמדו - כן כן ממש כמו בצבא כשמפקד בכיר מגיע לפלוגה כל החיילים עוברים להקשב. מורה הוא לא פחות ממפקד הוא הרבה יותר.

    שלושה שותפים לו לאדם אביו ואמו ומורו !!!

    האלימות השוררת בבתי הספר מתחילה קודם כל בחינוך לערכים ולכבוד המורים וההורים. המורה לא תמיד צודק ולעיתים קרובות אף שוגה ביחס לתלמיד זה או אחר. הורה שמשוחח עם מורה בנוכחות בנו חייב קודם כל להצדיק את המורה. לתת לילד את ההרגשה שהמורה הוא בר סמכה הוא הבעל בית כאן. אחר כך ב 4 עיניים ההורה יכול לומר למורה כל מה שהוא חושב עיו ולהתווכח איתו - לא בנוכחות הילד. לטעמי יש קודם כל צורך לחנך את ההורים ורק אחר כך את התלמידים.

    זה מאוד פופלרי לדבר שמערכת החינוך קורסת בגלל תקציבים - אבל לחינוך תרתי משמע אין צורך בתקציב יש צורך בידע ורצון קודם כל לחנך ורק אחר כך ללמד. קודם כל רוחניות ורק אחר כך חומרנות. תלמיד מחונך חשוב יותר מתלמיד ידען ופרא אדם.

    לגיגי,

    אני מסכימה איתך, אמנם אני לא גורסת 'משטר צבאי' , אבל אני בהחלט רואה למה את מתכוונת מאותה נקודת זמן שבה התחילו לקרוא למורה בשמו הפרטי.

    אגב, המהפך הזה חל בבית ספרנו רק בעשור בעשור האחרון, וכשאני חושבת על זה בהחלט יש קורלציה.

    מקומם של ההורים חשוב מאוד, במיוחד ביחס למורה שהם מקרינים לילדיהם. הורה שמזלזל במורה מעביר מסר חד משמעי לגבי מעמדו.

     

      31/12/09 22:05:

    צטט: גיגי2001 2009-12-31 20:01:32

    ביום בו בני היה בכתה א וקרא למורתו בשמה הפרטי כאילו היא חברה שלו ולא המורה שלו - ביום זה ראיתי את סופו של החינוך בבית הספר. היה זה לפני כ 24 שנים ועד היום לא שכחתי זאת. המורה לא חבר/ה של התלמיד. אל המורה יש לפנות בגוף שלישי בלבד ויראת כבוד. המורים עצמם אשמים שהתלמידים מזלזלים בהם משום שלא השכילו לחנך אותם מגיל צעיר מאוד שלמורה יש להתייחס בכבוד ובקדושה. בימי בבית הספר עמדנו דום ובדממה כשמורה נכנס/ה לכיתה ועד שלא קיבלנו רשות לשבת אף אחד לא זז וביקושי נשמנו. כשמורה אחר או מנהל בית הספר נכנס באמצע השיעור כולם כאחד נעמדו - כן כן ממש כמו בצבא כשמפקד בכיר מגיע לפלוגה כל החיילים עוברים להקשב. מורה הוא לא פחות ממפקד הוא הרבה יותר.

    שלושה שותפים לו לאדם אביו ואמו ומורו !!!

    האלימות השוררת בבתי הספר מתחילה קודם כל בחינוך לערכים ולכבוד המורים וההורים. המורה לא תמיד צודק ולעיתים קרובות אף שוגה ביחס לתלמיד זה או אחר. הורה שמשוחח עם מורה בנוכחות בנו חייב קודם כל להצדיק את המורה. לתת לילד את ההרגשה שהמורה הוא בר סמכה הוא הבעל בית כאן. אחר כך ב 4 עיניים ההורה יכול לומר למורה כל מה שהוא חושב עיו ולהתווכח איתו - לא בנוכחות הילד. לטעמי יש קודם כל צורך לחנך את ההורים ורק אחר כך את התלמידים.

    זה מאוד פופלרי לדבר שמערכת החינוך קורסת בגלל תקציבים - אבל לחינוך תרתי משמע אין צורך בתקציב יש צורך בידע ורצון קודם כל לחנך ורק אחר כך ללמד. קודם כל רוחניות ורק אחר כך חומרנות. תלמיד מחונך חשוב יותר מתלמיד ידען ופרא אדם.

     

    "פרא אדם" הוא ביטוי שאבד עליו הכלח.

    הוא נועד מזמן,כתרגום מאידיש לאיזה שייגץ כזה נחמד.

    היום חלק מהנוער הוא ח א מה לעשות. לשתות וודקה ולרצוח,זה מעבר ליכולת.

    חשוב מאוד לדעתי החלק של הידע שהוזנח בעשורים האחרונים,בערך בארבעים השנים האלה, וידע המוקנה בצורה פורמאלית, ללא משחקים והקלות לתלמידים שכביכול משתעממים(אבל כותבים בשגיאות כתיב ומדברים בשגיאות כתיב), הקניה כזו של ידע, מערבת כמעט בהכרח משמעת.

    כדאי למורים לחזור אחורה. ללמוד בעצמם,אני יודעת שישנם מורים אינטליגנטים ומשכילים,לנסח לעצמם כללי ברזל שאסור יהיה לעבור עליהם ולהפסיק להתנחמד.

    והמנהלים והמנהלות,גם כן שיפגינו יותר סמכות.

    כמו בשנים שניסו להחזיר את "הסמכות ההורית",נראה לי שיש לשאוף להחזרת "הסמכות המורית".

     

      31/12/09 21:32:


    שושי,

    בתקופתי נבחנו בדקדוק בשישית, בתנ"ך בשביעית ובעוד מקצועות ובמקצועות הראשיים,בשמינית.

     

    האם לא עודדת מכך שכתבתי שאני רואה שיפור ביחס של החברה אל המורים?

     

    עמליה.

      31/12/09 20:01:

    ביום בו בני היה בכתה א וקרא למורתו בשמה הפרטי כאילו היא חברה שלו ולא המורה שלו - ביום זה ראיתי את סופו של החינוך בבית הספר. היה זה לפני כ 24 שנים ועד היום לא שכחתי זאת. המורה לא חבר/ה של התלמיד. אל המורה יש לפנות בגוף שלישי בלבד ויראת כבוד. המורים עצמם אשמים שהתלמידים מזלזלים בהם משום שלא השכילו לחנך אותם מגיל צעיר מאוד שלמורה יש להתייחס בכבוד ובקדושה. בימי בבית הספר עמדנו דום ובדממה כשמורה נכנס/ה לכיתה ועד שלא קיבלנו רשות לשבת אף אחד לא זז וביקושי נשמנו. כשמורה אחר או מנהל בית הספר נכנס באמצע השיעור כולם כאחד נעמדו - כן כן ממש כמו בצבא כשמפקד בכיר מגיע לפלוגה כל החיילים עוברים להקשב. מורה הוא לא פחות ממפקד הוא הרבה יותר.

    שלושה שותפים לו לאדם אביו ואמו ומורו !!!

    האלימות השוררת בבתי הספר מתחילה קודם כל בחינוך לערכים ולכבוד המורים וההורים. המורה לא תמיד צודק ולעיתים קרובות אף שוגה ביחס לתלמיד זה או אחר. הורה שמשוחח עם מורה בנוכחות בנו חייב קודם כל להצדיק את המורה. לתת לילד את ההרגשה שהמורה הוא בר סמכה הוא הבעל בית כאן. אחר כך ב 4 עיניים ההורה יכול לומר למורה כל מה שהוא חושב עיו ולהתווכח איתו - לא בנוכחות הילד. לטעמי יש קודם כל צורך לחנך את ההורים ורק אחר כך את התלמידים.

    זה מאוד פופלרי לדבר שמערכת החינוך קורסת בגלל תקציבים - אבל לחינוך תרתי משמע אין צורך בתקציב יש צורך בידע ורצון קודם כל לחנך ורק אחר כך ללמד. קודם כל רוחניות ורק אחר כך חומרנות. תלמיד מחונך חשוב יותר מתלמיד ידען ופרא אדם.

      31/12/09 19:03:

    צטט: Avner Strauss 2009-12-31 06:37:10

     פרופ' דן בן דוד  קורא להתפכחות, לא רק בנושא החינוך אבל גם ובעיקר. "זו אולי אחת משעות הכושר האחרונות שנותרו. העשור שיתחיל בשבוע הבא חייב להיות עשור ההתפכחות, אחרת הוא יהיה עשור הספירה לאחור

    --------------

    שושי מאמר מצויין
    ואת יודעת כמה אני חושב

    שאת צודקת והלאה מזה

    ושתהיה לך

    שנה אזרחית טובה

    ובשיעורים ובעשיה הפרטית ננוחם.

    תודה ,

    שנה אזרחית טובה גם לך!

     

      31/12/09 18:17:

    צטט: the punishman 2009-12-31 00:17:29


    חייב להגיד לך שהתרשמתי מאוד ממה שאת כותבת. לא תמיד צריך  להאשים את גוגל ואת האינטרנט. האשמה היא גם במורים שנשחקו והם עדיין במערכת מלמדים. יש גם מורים שלצערי הרב, הם גרועים מאוד בהוראה והמערכת לא פולטת אותם החוצה. אחזור

    גם לא תמיד צריך להאשים את המורים....

    ויש גם מורים שהם מצויינים אבל נשחקים במערכת הלא מתגמלת, המזלזלת בהם ובעבודתם.

    אגב, בכל ציבור יש בעלי מקצוע טובים יותר וטובים פחות.

    בדבר אחד אני מסכימה, צריכה להיות דרך גם לצאת מהמערכת , כשאתה לא מתפקד כמורה טוב.

     

      31/12/09 16:44:

    צטט: יד ענוגה 2009-12-30 22:07:46


    פוסט מצויין , שושי .

    התגובות והמענה להם, גם הם מרתקים.

     

    כל כך הרבה אנשים תמימי דעים בצורך בשינוי,

    הכיוון הדרוש ידוע, גם אם יש דעות שונות לגביו,

    ובכל זאת, לא נראה שדבר קורה וכשכבר מתרחשת

    תזוזה (דוגמא: אופק חדש), דואג משה"ח שזו תהיה

    מורכבת לפעולה ומסובכת כך שכדי שעובדיו המורים

    וכן הציבור (תלמידים והורים כאחד) יהיו שבויים שלו.

    לא ידעו בדיוק מה הם אמורים לקבל מבחינת שעות

    הוראה, למשל.

    יד ימין במשה"ח לא יודעת מה יד שמאל עושה.

    הם יכולים להתהדר ב"רפורמה" ורק שנים אחר כך,

    נצטער כולנו שזו לא השיגה את מטרותיה... - מוכר, נכון?

     

     

    תודה יד ענוגה,

    כרגע אנחנו שבויים בידיו של משרד האוצר לא פחות מאשר בידיו של משרד החינוך.

     

      31/12/09 14:59:

    צטט: עמליה אביטל 2009-12-30 21:58:58

    צטט: שושי פולטין 2009-12-28 18:30:35

    צטט: polsci401 2009-12-28 10:54:08


    נהניתי לקרוא את נקודת המבט שלך, של מישהי מתוך המערכת.

     

    אני חושב שהשינויים בבחינות הגרות הביאו להורדת הרמה, אך עצם ההתמקדות בבחינות וההכנה להן תפסו את עיקר המשאבים והמאמצים של בתי הספר והתלמידים (בכיתות יא ו-יב) עוד לפני כן. אולי כך היו הדברים כל זמן שהיו קיימות בחינות בגרות.

    מי שהחל בזילות בחינות הבגרות מתוך רצון להיות פופולארי היה דווקא פרופ' אמנון רובינשטיין שהמציא את שיטת ההגרלות.

    שרת החינוך לימור לבנת האיצה את התהליך כאשר בנוסף למיקוד נוספו מועדי ב' וכו'...

    ההתמקדות באחוזי זכאות בלבד הובילו לזילות. ומה עם הצטיינות?

    פעם גם לימדנו כדי לדעת , היום אנחנו מלמדים כדי להצליח בבגרות. זאת עובדה מצערת אבל זו המציאות.

     

    אכן אמנון רובינשטיין הוא שהתחיל בהפחתה והוא מאוד התגאה כשהתלמידים נשאו אותו על כתפיהם (פשוטו כמשמעו).

    אני לא מסכימה לאמירה הנוסטלגית  "פעם לימדו כדי לדעת".

    למדתי בתיכון הנחשב לטוב  והמורים שם היו איומים. הם כמעט שנאו את התלמידים. הלימודים היו חומר הלימוד. ככל שמורה היה(היתה בדרך כלל) נוקשה יותר,אבל גם ידע את החומר יותר, למשל במתימטיקה, היה שקט בכיתה והיו לימודים והיו גם הישגים. והיו גם נכשלים. והלכו גם למורה פרטי. אבל, ראבאק, עשו בגרות במתימטיקה. ובעוד מקצועות.

    הדברים שכתבת שושי, נכונים לדעתי.

    חבל שכמעט כולם מסכימים על העניינים, והעניינים לא משתפרים.

    בטח קראתם על פרופסור רון אהרוני שהלך ללמד וחזר מאוכזב וכמעט מוכה.

    מאוד הרגיז אותי לקרוא את שכתב.

    לדעתי המוטיבציה שלו היתה שגויה. רון אהרוני נורא רצה שיאהבו אותו. שהתלמידים יאהבו אותו. אם היינו מדברים פסיכולוגיה,הייתי אומרת שמי שחווה(ומי לא) חסך באהבת הילדים בגיל מסוים, הולך בבגרותו לקבל את מה שמגיע לו. אהבה.

    זה טוב בשביל פסיכולוגיה.

    זה לא טוב כדי ללמד .

    לדבריו הוא לא רצה להשתמש בגישה נוקשה, נניח להוציא את המפריעים. למה?

    כדי שיאהבו אותו.

    הוא לא רצה לשלוח אל המנהלת. כי המנהלת בינכך לא תעשה כלום. נו,שושי כתבה על עיקור הסמכויות.

    שיפסיקו כל הבלוגרים והאנשים האלה שכותבים את חוויותיהם  אחרי חודשיים שבהם לימדו,לבכות על כמה קשה.

    מי שרוצה באמת ללמד, ואלו הם המורים והמורות,שאגב, נדמה לי שמעמדם,בצדק,עולה,  מלמד.

    והתלמידים. ההורים שלהם. שיתחילו להתייחס בבתים אל המורים כאל סמכות. שמוצי'ניו קצת יפחד,כמו שאנחנו פחדנו,וזאת לא נוסטלגיה, מהמנהל.

    ויסביר לי מישהו, למה רק 50% עושים בגרות.

     

    לעמליה,

    גם פעם היו מורים טובים יותר ומורים טובים פוחות, כתבתי על כך בפוסט 'צריך שניים לטנגו' , אלא שבבחינות הבגרות נבחנו רק בכיתה יב' , כך שהיה זמן לדון על נושאים, להנות יותר או פחות תלוי במקצוע, ואיך התחברנו למורה/למקצוע. היום כולנו מוכווני מטרה אחת - בחינת הבגרות, אין כמעט זמן להסתכל ימינה או שמאלה כי בגלל ריבוי הבחינות השנה התקצרה מאוד.

    במאמר הנ"ל  שכתבתי התייחסתי גם לתפקידם של ההורים.

     

      31/12/09 06:37:

     פרופ' דן בן דוד  קורא להתפכחות, לא רק בנושא החינוך אבל גם ובעיקר. "זו אולי אחת משעות הכושר האחרונות שנותרו. העשור שיתחיל בשבוע הבא חייב להיות עשור ההתפכחות, אחרת הוא יהיה עשור הספירה לאחור

    --------------

    שושי מאמר מצויין
    ואת יודעת כמה אני חושב

    שאת צודקת והלאה מזה

    ושתהיה לך

    שנה אזרחית טובה

    ובשיעורים ובעשיה הפרטית ננוחם.

      31/12/09 00:17:

    חייב להגיד לך שהתרשמתי מאוד ממה שאת כותבת. לא תמיד צריך  להאשים את גוגל ואת האינטרנט. האשמה היא גם במורים שנשחקו והם עדיין במערכת מלמדים. יש גם מורים שלצערי הרב, הם גרועים מאוד בהוראה והמערכת לא פולטת אותם החוצה. אחזור
      30/12/09 22:07:


    פוסט מצויין , שושי .

    התגובות והמענה להם, גם הם מרתקים.

     

    כל כך הרבה אנשים תמימי דעים בצורך בשינוי,

    הכיוון הדרוש ידוע, גם אם יש דעות שונות לגביו,

    ובכל זאת, לא נראה שדבר קורה וכשכבר מתרחשת

    תזוזה (דוגמא: אופק חדש), דואג משה"ח שזו תהיה

    מורכבת לפעולה ומסובכת כך שכדי שעובדיו המורים

    וכן הציבור (תלמידים והורים כאחד) יהיו שבויים שלו.

    לא ידעו בדיוק מה הם אמורים לקבל מבחינת שעות

    הוראה, למשל.

    יד ימין במשה"ח לא יודעת מה יד שמאל עושה.

    הם יכולים להתהדר ב"רפורמה" ורק שנים אחר כך,

    נצטער כולנו שזו לא השיגה את מטרותיה... - מוכר, נכון?

     

     

      30/12/09 21:58:

    צטט: שושי פולטין 2009-12-28 18:30:35

    צטט: polsci401 2009-12-28 10:54:08


    נהניתי לקרוא את נקודת המבט שלך, של מישהי מתוך המערכת.

     

    אני חושב שהשינויים בבחינות הגרות הביאו להורדת הרמה, אך עצם ההתמקדות בבחינות וההכנה להן תפסו את עיקר המשאבים והמאמצים של בתי הספר והתלמידים (בכיתות יא ו-יב) עוד לפני כן. אולי כך היו הדברים כל זמן שהיו קיימות בחינות בגרות.

    מי שהחל בזילות בחינות הבגרות מתוך רצון להיות פופולארי היה דווקא פרופ' אמנון רובינשטיין שהמציא את שיטת ההגרלות.

    שרת החינוך לימור לבנת האיצה את התהליך כאשר בנוסף למיקוד נוספו מועדי ב' וכו'...

    ההתמקדות באחוזי זכאות בלבד הובילו לזילות. ומה עם הצטיינות?

    פעם גם לימדנו כדי לדעת , היום אנחנו מלמדים כדי להצליח בבגרות. זאת עובדה מצערת אבל זו המציאות.

     

    אכן אמנון רובינשטיין הוא שהתחיל בהפחתה והוא מאוד התגאה כשהתלמידים נשאו אותו על כתפיהם (פשוטו כמשמעו).

    אני לא מסכימה לאמירה הנוסטלגית  "פעם לימדו כדי לדעת".

    למדתי בתיכון הנחשב לטוב  והמורים שם היו איומים. הם כמעט שנאו את התלמידים. הלימודים היו חומר הלימוד. ככל שמורה היה(היתה בדרך כלל) נוקשה יותר,אבל גם ידע את החומר יותר, למשל במתימטיקה, היה שקט בכיתה והיו לימודים והיו גם הישגים. והיו גם נכשלים. והלכו גם למורה פרטי. אבל, ראבאק, עשו בגרות במתימטיקה. ובעוד מקצועות.

    הדברים שכתבת שושי, נכונים לדעתי.

    חבל שכמעט כולם מסכימים על העניינים, והעניינים לא משתפרים.

    בטח קראתם על פרופסור רון אהרוני שהלך ללמד וחזר מאוכזב וכמעט מוכה.

    מאוד הרגיז אותי לקרוא את שכתב.

    לדעתי המוטיבציה שלו היתה שגויה. רון אהרוני נורא רצה שיאהבו אותו. שהתלמידים יאהבו אותו. אם היינו מדברים פסיכולוגיה,הייתי אומרת שמי שחווה(ומי לא) חסך באהבת הילדים בגיל מסוים, הולך בבגרותו לקבל את מה שמגיע לו. אהבה.

    זה טוב בשביל פסיכולוגיה.

    זה לא טוב כדי ללמד .

    לדבריו הוא לא רצה להשתמש בגישה נוקשה, נניח להוציא את המפריעים. למה?

    כדי שיאהבו אותו.

    הוא לא רצה לשלוח אל המנהלת. כי המנהלת בינכך לא תעשה כלום. נו,שושי כתבה על עיקור הסמכויות.

    שיפסיקו כל הבלוגרים והאנשים האלה שכותבים את חוויותיהם  אחרי חודשיים שבהם לימדו,לבכות על כמה קשה.

    מי שרוצה באמת ללמד, ואלו הם המורים והמורות,שאגב, נדמה לי שמעמדם,בצדק,עולה,  מלמד.

    והתלמידים. ההורים שלהם. שיתחילו להתייחס בבתים אל המורים כאל סמכות. שמוצי'ניו קצת יפחד,כמו שאנחנו פחדנו,וזאת לא נוסטלגיה, מהמנהל.

    ויסביר לי מישהו, למה רק 50% עושים בגרות.

     

      30/12/09 21:18:

    צטט: Liti 2009-12-30 20:31:49

    אלימות היא אלימות היא אלימות.

     

    לישראל אין גבולות - הכל פרוץ, וכך הכל נראה.

     

    שפה, הליכות, עיתונות - הכל פרוץ ואלים.

     

    שום דבר לא ישתנה עד שלא יהיו גבולות מוגדרים.

     

     

    אין ספק שהעדר גבולות והעדר סמכות מגבירים את האלימות.

     

      30/12/09 20:31:

    אלימות היא אלימות היא אלימות.

     

    לישראל אין גבולות - הכל פרוץ, וכך הכל נראה.

     

    שפה, הליכות, עיתונות - הכל פרוץ ואלים.

     

    שום דבר לא ישתנה עד שלא יהיו גבולות מוגדרים.

     

     

      30/12/09 18:45:

    צטט: tamirbenz 2009-12-30 17:20:16

    שוש שלום,

     

    מסכים עם כל מילה.

     

    אחת הרעות החולות היא העברת האחריות על נושא החינוך לעיריות במקום למשרד החינוך.

    דבר זה מאפשר לעיריות לעשות מה שהן רוצות אף אם אין לכך הצדקה חינוכית.

    מצד שני זה מאפשר למשרד החינוך להתנער מאחריות.

    התנערות זו היא שמובילה לחלק ניכר מהתחלואים   אותם ציינת.

     

    דוגמה לכך ניתן לראות בקישורים הבאים:

     

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1392509

     

    http://reim4ever.blogspot.com/

     

     

    בברכה

    תמיר 

     

    תמיר,

    אתה צודק!

    כתבתי על כך בעבר פוסט -

    "המזימה להפרטת החינוך" - המחירה שתפח למימדי ענק

    תודה על תגובתך.

      30/12/09 18:36:

    צטט: mickey62 2009-12-30 16:59:22


    אני כידוע לא מהמפרגנים למערכת החינוך וגם הפעם לא אחרוג ממנהגי זה :)

     

    שיטות הוראה אשר פותחו לפני כ 300 שנים לא ממש תקפות לעולם בו הידע הוא חופשי ונחלת הכל. מורה אמור להיות אדם משכמו ומעלה ע"מ לעניין את הנוער של היום ולא לצפות שמה שהיה לפני 50 שנה יספיק גם לימים אלו.

     

    צמיחת מערכות החינוך הפרטיות נובעת רק מאוזלת היד של מערכת החינוך הציבורות אשר לא מצליחה "לספק את הסחורה". לא צריכה להיות שום בעיה עם זה.

     

    אני לא מסכים עם הקביעה השרירותית ש"כולם נולדים שווים" ולכן אם מגזר מסויים רוצה להשקיע יותר בחינוך ילדיו ע"מ לתת להם יתרון בחיים , זה לגיטימי לחלוטין ואין לדרוש מילדי אותו המגזר להגביל את הישגיהם כי לאחרים אין את האפשרויות שלהם יש.

     

    לדעתי האישית , בכלל ימי בית הספר במתכונתם הנוכחית כבר לא רלוונטיים ויש להחליפם במודל חדש שבנוי על הישגיות אישית בהתאם ליכולות של התלמידים עצמם.

     

    כל מה שאת מתארת בפוסט שלך הם פרפורי הגסיסה של מערכת חינוך עתיקה שבקרוב תעבור מן העולם.

    אני לא חושבת שהפוסט הזה אומר 'כולם נולדים שווים'. לדעתי זו אחת הכשלונות של מערכת החינוך כיום, היא דורשת מכולם להגיע למטרה אחת והיא  - זכאות לבגרות.

    שיוויון מבחינתי הוא שיוויון הזדמנויות, כל אחד לפי יכולתו וכישוריו.

    הפוסט ,אגב, הוא לא אופטימי והוא  אומר - חייב לבוא שינוי!

     

      30/12/09 18:32:

    צטט: מיי 10 2009-12-30 16:50:59

    קראתי בעיון,לא כל מילה, אבל מספיק כדי להבין שאנשים, לא ציינו ,ולו פעם אחת את המילה הורים!
    ליבי איתך גב' שוש.

    אך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

    אני תמיד אומרת" אם אין לזוג הורים כסף להביא ילדים,אין בעיה נעזור להם.

                          אבל אם אין להם כח לגדל אותם, שלא יפילו את זה על מערכת החינוך" 

    למה הכל מערכת החינוך, מערכת החינוך אמורה להוציא אותנו ידוענים וכמה שיותר מול שאר העולם,

    ההורים אמורים לחנך.

    שכל אחד מהכותבים בבלוג הזה יסתכל רגע על ילדיו

    האם הם משליחים פסולת מבעד לחלון הרכב?

    האם הם ניכנסים לשרותים ציבורים ודואגים להשאיר נקי אחריהם?,מושיטים יד לקופסאות הממתקים בסופר, ומכניסים לפה?

    אלו דברים שרוכשים מינוקה, ולא במערכת החינוך.

    המערכת אמורה רק לחזק את זה, ולא להשקיע בזה יתר על המידה.

    לכו תיראו את הדתיים, כמה ילדים, בלי כסף, ואיזה ערכים, והכל מהבית.

    ואני לא דתיה!

    אבל!!!

    גם אין לי ילדים(ואנוכי בת 43) למה?????????????

    כי אין לי כח לגדל אותם(מודה).

    זה לא משנה כמה כסף יוזרם למערכת החינוך, או כמה למורה יהיה כח, כי גם המורים היום כבר ניהיו חומרנייים, ואין להם כח.

    אם בבית הוא לא מושקע, גם המורה לא יוכל עליו ,והוכח!! לא הכסף עושה אותנו טובים יותר, אלא ההשקעה הערכית.

    בקיצר שוש היקרה

    בקשי מאנשים שאין להם כח לילדים, שלא יביאו אותם.

    תידאגי שתיהיה מערכת הסברה לזוגות לפני שהם מחליטים ללדת, שידעו במה זה כרוך.

    יודעת את ,,עם כמה אמהות שוחחתי ,והן אמרו לי בגילוי לב "אם הייתי יודעת ככה , לא הייתי מביאה"?

    למיי,

    ראשית תודה על תגובתך המפורטת, אני דווקא כן מצאתי את ההורים בפוסט, אבל לא זו הנקודה. מה שחשוב הוא שלהורים ולמערכת החינוך תהיה אותה מטרה. כיום נראה כאילו אנו עומדים משני עברי המתרס וזו אחת הבעיות הגדולות של מערכת החינוך. כתבתי על כך בעבר "צריך שניים לטנגו"

     

     

      30/12/09 18:28:

    צטט: Mosheshy 2009-12-30 13:26:01

    חוזרים חזרה לימי הפיאודלים.ההשקפה השלטת של הפיאודלים המודרנים השולטים כיום במערכות השלטון היא שאין צורך להשקיע בחינוכם של רבים.יש את ה"אליטות" שקיבלו חינוך מצויין,את המומחים המלומדים העובדים למענן והמתוגמלים בהתאם,ויש את מסת ההמונים.לפי השקפת ה"אליטות", למסת ההמונים מספיק חינוך בסיסי ביותר,ותו לא.בצורה הזו ה"אליטות" משמרות את הסדר החברתי  הנוח להן.

     

    http://www.dailymotion.com/video/xd87z_george-carlin-education-and-the-eli_extreme

     

     

    נשמע עצוב!

    תודה על הקישור להרצאה.

     

      30/12/09 18:03:

    צטט: Mosheshy 2009-12-30 13:26:01

    חוזרים חזרה לימי הפיאודלים.ההשקפה השלטת של הפיאודלים המודרנים השולטים כיום במערכות השלטון היא שאין צורך להשקיע בחינוכם של רבים.יש את ה"אליטות" שקיבלו חינוך מצויין,את המומחים המלומדים העובדים למענן והמתוגמלים בהתאם,ויש את מסת ההמונים.לפי השקפת ה"אליטות", למסת ההמונים מספיק חינוך בסיסי ביותר,ותו לא.בצורה הזו ה"אליטות" משמרות את הסדר החברתי  הנוח להן.

     

    http://www.dailymotion.com/video/xd87z_george-carlin-education-and-the-eli_extreme

     

     

     

     

    לא ברור לי מאיפה לקחת את הבשורה שה"אליטה" בעיני עצמה [או הכת השלטת בעיני אחרים] זכתה לחינוך מצויין.

     

    מה בהרכב הקבוצה השלטת ובקורות החיים שלה מצדיק את הקביעה הגורפת הזו?

    ד"ר יובל שטייניץ כעלה התאנה הממשלתי? 

     

    זה שהם לא חושבים שצריך להשקיע בהמונים ובחינוכם הוא גם אינסטינקט הישרדותי, שלא יקומו להם מתחרים מוכשרים ומשכילים יותר, וגם הזלזול של אלה שהסתדרו גם ככה, במה שמיותר בעצם. 

    הרי מה שקובע היום במציאת משרות מכניסות ובהגעה למוקדי כח, הם בעיקר קשרים אישיים [ולפי חלק מהשמועות גם טובות הנאה  אפשריות].

    גם ההשכלה הנדרשת היא הרבה פעמים השכלה מקצועית טכנית לנקודה- ולא השכלה כללית כשלעצמה - ושוב - ד"ר שטייניץ הוא עלה התאנה המוכיח שגם ליוצא מהכלל יש לפעמים ביטוי, אבל לא בגלל או לא רק בגלל שהוא יוצא מהכלל, אלא בגלל מערכת שלמה של חישובים פוליטיים שהקשר בינם לבין ההשכלה הכללית - אינו קיים.   

      30/12/09 17:20:

    שוש שלום,

     

    מסכים עם כל מילה.

     

    אחת הרעות החולות היא העברת האחריות על נושא החינוך לעיריות במקום למשרד החינוך.

    דבר זה מאפשר לעיריות לעשות מה שהן רוצות אף אם אין לכך הצדקה חינוכית.

    מצד שני זה מאפשר למשרד החינוך להתנער מאחריות.

    התנערות זו היא שמובילה לחלק ניכר מהתחלואים   אותם ציינת.

     

    דוגמה לכך ניתן לראות בקישורים הבאים:

     

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1392509

     

    http://reim4ever.blogspot.com/

     

     

    בברכה

    תמיר 

      30/12/09 16:59:


    אני כידוע לא מהמפרגנים למערכת החינוך וגם הפעם לא אחרוג ממנהגי זה :)

     

    שיטות הוראה אשר פותחו לפני כ 300 שנים לא ממש תקפות לעולם בו הידע הוא חופשי ונחלת הכל. מורה אמור להיות אדם משכמו ומעלה ע"מ לעניין את הנוער של היום ולא לצפות שמה שהיה לפני 50 שנה יספיק גם לימים אלו.

     

    צמיחת מערכות החינוך הפרטיות נובעת רק מאוזלת היד של מערכת החינוך הציבורות אשר לא מצליחה "לספק את הסחורה". לא צריכה להיות שום בעיה עם זה.

     

    אני לא מסכים עם הקביעה השרירותית ש"כולם נולדים שווים" ולכן אם מגזר מסויים רוצה להשקיע יותר בחינוך ילדיו ע"מ לתת להם יתרון בחיים , זה לגיטימי לחלוטין ואין לדרוש מילדי אותו המגזר להגביל את הישגיהם כי לאחרים אין את האפשרויות שלהם יש.

     

    לדעתי האישית , בכלל ימי בית הספר במתכונתם הנוכחית כבר לא רלוונטיים ויש להחליפם במודל חדש שבנוי על הישגיות אישית בהתאם ליכולות של התלמידים עצמם.

     

    כל מה שאת מתארת בפוסט שלך הם פרפורי הגסיסה של מערכת חינוך עתיקה שבקרוב תעבור מן העולם.

      30/12/09 16:50:

    קראתי בעיון,לא כל מילה, אבל מספיק כדי להבין שאנשים, לא ציינו ,ולו פעם אחת את המילה הורים!
    ליבי איתך גב' שוש.

    אך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

    אני תמיד אומרת" אם אין לזוג הורים כסף להביא ילדים,אין בעיה נעזור להם.

                          אבל אם אין להם כח לגדל אותם, שלא יפילו את זה על מערכת החינוך" 

    למה הכל מערכת החינוך, מערכת החינוך אמורה להוציא אותנו ידוענים וכמה שיותר מול שאר העולם,

    ההורים אמורים לחנך.

    שכל אחד מהכותבים בבלוג הזה יסתכל רגע על ילדיו

    האם הם משליחים פסולת מבעד לחלון הרכב?

    האם הם ניכנסים לשרותים ציבורים ודואגים להשאיר נקי אחריהם?,מושיטים יד לקופסאות הממתקים בסופר, ומכניסים לפה?

    אלו דברים שרוכשים מינוקה, ולא במערכת החינוך.

    המערכת אמורה רק לחזק את זה, ולא להשקיע בזה יתר על המידה.

    לכו תיראו את הדתיים, כמה ילדים, בלי כסף, ואיזה ערכים, והכל מהבית.

    ואני לא דתיה!

    אבל!!!

    גם אין לי ילדים(ואנוכי בת 43) למה?????????????

    כי אין לי כח לגדל אותם(מודה).

    זה לא משנה כמה כסף יוזרם למערכת החינוך, או כמה למורה יהיה כח, כי גם המורים היום כבר ניהיו חומרנייים, ואין להם כח.

    אם בבית הוא לא מושקע, גם המורה לא יוכל עליו ,והוכח!! לא הכסף עושה אותנו טובים יותר, אלא ההשקעה הערכית.

    בקיצר שוש היקרה

    בקשי מאנשים שאין להם כח לילדים, שלא יביאו אותם.

    תידאגי שתיהיה מערכת הסברה לזוגות לפני שהם מחליטים ללדת, שידעו במה זה כרוך.

    יודעת את ,,עם כמה אמהות שוחחתי ,והן אמרו לי בגילוי לב "אם הייתי יודעת ככה , לא הייתי מביאה"?

      30/12/09 15:30:

    צטט: limorline 2009-12-30 12:23:37


    תודה על פוסט מעמיק ורציני, שאכן מסכם רבות מן הבעיות במערכת החינוך וכנראה גם את הסיבות לבעיות רבות אחרות. ראיתי את תשובתך בעניין מטרות מערכת החינוך, (הכנה לבגרות), וכאן יש בעיה מהותית שמחמירה, לדעתי ב-20 שנה האחרונות. מערכת החינוך ויתרה על החינוך ומנהלת "בתי חרושת לציונים". אין ספק שקיימים במערכת מורים שהם גם אנשי חינוך משכמם ומעלה, (אלה שמצליחים לשרוד), אבל לא נשאר מקום ללמד את התלמידים לחשוב, להתעניין, להסתקרן, לחקור, לשאול שאלות, להשוות, לימוד לרוחב שכולל גם הסקת מסקנות, להתעמת, (בנימוס ותוך לימוד אומנות הויכוח ותרבות הדיבור), והכל תוך התאמה לכלים הטכנולוגים שעומדים לרשותינו היום.  זו אגב הסיבה שרבים רבים מחפשים מסגרות פרטיות שמתיימרות לענות על חלק מהדברים שהזכרתי. לדעתי ההפרטה הזאת רעה לחינוך, רעה למדינה ואת כל הדברים הטובים חשוב לשלב במערכת הממלכתית. השאלה היא- מי יוביל להתפכחות הנדרשת וכמה עוד ייהרס עד אז.

     

    תודה לימור,

    אם פעם התקוממתי נגד האמירה 'ביח"ר לציונים' , היום אין לי אלא להסכים איתה.

    המורה הוא מחנך מעצם אישיותו ובכל זאת נותר זמן מועט לחינוך.

      30/12/09 14:55:

    צטט: יוליסס 2009-12-29 22:32:03



    שושי יקרה

     

    ראשית, סיכמת בצורה עניינית, מלומדת ומעניינת.

    שנית, היה יכול להיות מעניין לערוך השוואה מפי מישהי שנימצאת במערכת הזו הרבה שנים, ובעלת פרספקטיבה רחבה כשלך, בין המצב בעשור האחרון לעשורים קודמים, לפי אותם הפרמטרים שהצגת.

    דבר שלישי, אין ספק שלא נעשתה חשיבה מספקת, מעמיקה ורצינית, כיצד לקדם את החינוך בארץ ולהתאים אותו לעידן חדש. מהפיכת המידע שהתחוללה בעשור האחרון, מציבה אותנו היום במקום אחר לגמרי מאיפה שהיינו בתחילת העשור. האינטרנט שהגדיר מחדש את זמינות המידע. החשיפה לכמויות אדירות של מידע (אמין או לא) בבת אחת. רשתות חברתיות שמגדירות מחדש את המושג חברים. כל אלה יוצרים מציאות חדשה אחרת לגמרי מזו שהייתה בתחילת העשור. למציאות הזו יש כמובן השפעה ישירה על התלמיד של היום, על דרך החשיבה שלו, על ההתייחסות שלו ללמידה ולמידע, על ההתנהלות היומיומית שלו (בביה"ס ומחוץ לו), על היכולת שלו להתמודד עם תהליך ארוך טווח, על הסבלנות שלו וכו'.

    כל אלה דורשים חשיבה מעמיקה על תפקיד המורה היום.

     

    לא אציג את המצב כאילו הוא נובע מגורם אחד בלבד. מובן שהמציאות מורכבת יותר, ואוסף הבעיות שהעלית יחד עם אלה שהעלו המגיבים האחרים יוצרים יחד מציאות לא מעודדת במיוחד.

     

    בתקווה לשינוי קטן בעשור הבא.

     

    ובברכת עשור פורה ומשמעותי.

     

    ערן

    לערן,

    ממרום גילי וכמי שנמצאת זה מעל עשרים שנה במערכת החינוך, אני רואה את השינויים במו עיני. הנקודות בהן נגעתי הן אותן נקודות אשר בהם היה שינוי מהותי עם השנים שבהם אני מלמדת.

    כמובן שחינוך הוא דבר מורכב מאוד, אי אפשר לבודד גורם אחד מיתר הגורמים, המציאות אכן מורכבת מאוד, אבל יש תהליכים שהשתנו ולצערי לא לטובה.

    בתקוה לשינוי בעשור הבא!

    תודה!

     

      30/12/09 13:26:

    חוזרים חזרה לימי הפיאודלים.ההשקפה השלטת של הפיאודלים המודרנים השולטים כיום במערכות השלטון היא שאין צורך להשקיע בחינוכם של רבים.יש את ה"אליטות" שקיבלו חינוך מצויין,את המומחים המלומדים העובדים למענן והמתוגמלים בהתאם,ויש את מסת ההמונים.לפי השקפת ה"אליטות", למסת ההמונים מספיק חינוך בסיסי ביותר,ותו לא.בצורה הזו ה"אליטות" משמרות את הסדר החברתי  הנוח להן.

     

    http://www.dailymotion.com/video/xd87z_george-carlin-education-and-the-eli_extreme

     

     

      30/12/09 12:23:

    תודה על פוסט מעמיק ורציני, שאכן מסכם רבות מן הבעיות במערכת החינוך וכנראה גם את הסיבות לבעיות רבות אחרות. ראיתי את תשובתך בעניין מטרות מערכת החינוך, (הכנה לבגרות), וכאן יש בעיה מהותית שמחמירה, לדעתי ב-20 שנה האחרונות. מערכת החינוך ויתרה על החינוך ומנהלת "בתי חרושת לציונים". אין ספק שקיימים במערכת מורים שהם גם אנשי חינוך משכמם ומעלה, (אלה שמצליחים לשרוד), אבל לא נשאר מקום ללמד את התלמידים לחשוב, להתעניין, להסתקרן, לחקור, לשאול שאלות, להשוות, לימוד לרוחב שכולל גם הסקת מסקנות, להתעמת, (בנימוס ותוך לימוד אומנות הויכוח ותרבות הדיבור), והכל תוך התאמה לכלים הטכנולוגים שעומדים לרשותינו היום.  זו אגב הסיבה שרבים רבים מחפשים מסגרות פרטיות שמתיימרות לענות על חלק מהדברים שהזכרתי. לדעתי ההפרטה הזאת רעה לחינוך, רעה למדינה ואת כל הדברים הטובים חשוב לשלב במערכת הממלכתית. השאלה היא- מי יוביל להתפכחות הנדרשת וכמה עוד ייהרס עד אז.
      30/12/09 07:19:

    צטט: איש 10 2009-12-29 22:11:37


    מה שקורה בארץ בשטח החינוך- זו בכיה לדורות....

     

    מעניין , אין בהנהגת העם איש או אישה שלוקים מנהיגות ומובילים לקידמה....

     

    כולם עסקנים קטנים...הרבה דוקטורנטיםקיבלו תואר על שטויות....

     

    מה יהיה !?

    לא הדוקטורים מפריעים לי,

    אלא קובעי המדיניות שלא עושים בנידון.

     

      29/12/09 22:32:


    שושי יקרה

     

    ראשית, סיכמת בצורה עניינית, מלומדת ומעניינת.

    שנית, היה יכול להיות מעניין לערוך השוואה מפי מישהי שנימצאת במערכת הזו הרבה שנים, ובעלת פרספקטיבה רחבה כשלך, בין המצב בעשור האחרון לעשורים קודמים, לפי אותם הפרמטרים שהצגת.

    דבר שלישי, אין ספק שלא נעשתה חשיבה מספקת, מעמיקה ורצינית, כיצד לקדם את החינוך בארץ ולהתאים אותו לעידן חדש. מהפיכת המידע שהתחוללה בעשור האחרון, מציבה אותנו היום במקום אחר לגמרי מאיפה שהיינו בתחילת העשור. האינטרנט שהגדיר מחדש את זמינות המידע. החשיפה לכמויות אדירות של מידע (אמין או לא) בבת אחת. רשתות חברתיות שמגדירות מחדש את המושג חברים. כל אלה יוצרים מציאות חדשה אחרת לגמרי מזו שהייתה בתחילת העשור. למציאות הזו יש כמובן השפעה ישירה על התלמיד של היום, על דרך החשיבה שלו, על ההתייחסות שלו ללמידה ולמידע, על ההתנהלות היומיומית שלו (בביה"ס ומחוץ לו), על היכולת שלו להתמודד עם תהליך ארוך טווח, על הסבלנות שלו וכו'.

    כל אלה דורשים חשיבה מעמיקה על תפקיד המורה היום.

     

    לא אציג את המצב כאילו הוא נובע מגורם אחד בלבד. מובן שהמציאות מורכבת יותר, ואוסף הבעיות שהעלית יחד עם אלה שהעלו המגיבים האחרים יוצרים יחד מציאות לא מעודדת במיוחד.

     

    בתקווה לשינוי קטן בעשור הבא.

     

    ובברכת עשור פורה ומשמעותי.

     

    ערן

      29/12/09 22:11:


    מה שקורה בארץ בשטח החינוך- זו בכיה לדורות....

     

    מעניין , אין בהנהגת העם איש או אישה שלוקים מנהיגות ומובילים לקידמה....

     

    כולם עסקנים קטנים...הרבה דוקטורנטיםקיבלו תואר על שטויות....

     

    מה יהיה !?

      29/12/09 22:05:

     לA נה,

    ראשית תודה שהשכלת אותי לגבי 'דפקט הפרפר'

    ואני חשבתי שהמצאתי משהו רגוע,

    ולגבי הדיוק, הכל עניין של ניסיון, כל מורה ותיק שם לב לשינויים.

      29/12/09 21:16:


    עצוב כמה שאת צודקת

    מדהים עד כמה את מדייקת באבחנות שלך.

      29/12/09 21:13:

    צטט: שושי פולטין 2009-12-28 14:41:00

    צטט: ד"ר מיקי ארליך 2009-12-28 07:09:05


    שלום שושי,

     

    אנימסכים איתך באופן כללי; אכן, ברוב הנקודות שציינת חלה ירידה במהלך העשור, ברצוני להדגיש תחילה שגם לפני תחילת עשור זה המצב לא היה משובח במיוחד. החינוך כאן לא התדרדר משיאים נשגבים לתהומות אפלים.

    בכל זאת אני רוצה להדגיש ש"מעמד המורה", "זכויות התלמיד" וכסף אינם חזות הכל במערכת החינוך.  צריך לחשוב מה רוצים מבית ספר; למה מצפים מהמורים ולמה שואפים שתלמידים ירכשו שם. הילד שלי בכתה ג', הוא לא נהנה ללכת לבית ספר, אף אחד מחבריו לא נהנה; הם הולכים כי הם חייבים ללכת וכי כולם הולכים. זאת בהחלט לא סיבה מספקת. אני רוצה להדגיש: מדובר בבי"ס ממ"ד משובח, בכתה טובה ובמורים שכמעט כולם מצוינים. ועדיין, החווייה הכוללת שהם מספקים לילדים היא עגומה למדי.לשון אחרת, הם "סובלים בשקט". בבית ספר בינוני או גרוע, בכתות גבוהות יותר עם כוח הוראה פחות טוב מזה המצב חמור הרבה יותר, כלומר הם הילדים מפריעים, משתוללים, נוהגים באלימות ועוד.

    לפיכך, אני באמת חושב שמה שצריך הוא לפתח דיון נוקב על סוגיה זו ממש: כיצד ניתן להפוך את החוויה של בית ספר למשהו חיובי; למשהו שתלמידים ישמחו ללכת אליו? אני חושב שהפתרון לחלק ניכר מהבעיות שהעלית נמצא בדיוק בתשובות לשאלות אלה.

     

    כל טוב,

     

    מיקי

     

    לד"ר מיקי ארליך,

    אני חושבת שהתגובה של שרית עוקד נוגעת באחת הנקודות המרכזיות אשר כן קשורה לעידן הגוגל והאינטרנט, לא בצורה שבה הציגו אותה בדה מרקר.

    אני קוראת לזה תופעת ה'זאפינג' .

    היום הילדים רגילים לזפזפ , משהו לא מעניין אותם הם עוברים הלאה , אם זה תוכנית בטלויזיה, משחק מחשב וכו'.

    כמות הגרויים שלה הם חשופים היא אדירה, את המורה לעומת זאת אי אפשר לזפזפ ולכן כיום הפער בין בית הספר לסביבה אליה נחשף התלמיד הוא עצום.

    אבל מי יכול בכלל לחשוב על כמות גרויים כזו בבית הספר, בכיתות כל כך עמוסות, בתקציבים מקוצצים?

     

     

     

    פרופ ' גבריאל סולומון קרא לתופעה " דפקט הפרפר" , התהליך הקופצני של קישורים אסוציאטיביים.

      29/12/09 20:53:

    צטט: גיל גרטל 2009-12-29 19:51:18

    אכן רשימה ממצה, והדיון שהתפתח עם המגיבים, גם כן.

     

    מבקש להדגיש דבר שהבאת מפורום אחר - שר החינוך, ולהרחיב זאת למשרד החינוך על מפקחיו הרבים.

    שהרי השינויים והאילוצים בחברה ובמערכת החינוך הם דבר טבעי ולא צריך להיבהל מהם.

    ובתנאי - שיינתן להם מענה ותגובה.

    כאן חסרה ידה של מנהיגות שתוביל חשיבה ושתייצר מהלכים שיתאימו את המערכת לשינויים הנכפים עליה.

    משר ועד מפרמ"ר - שמישהו מהם ינקוט צעד מנהיגותי מוביל!

    וזה חסר מאוד.

    אני חושבת שהפעם ראש הממשלה צריך לשים את מלוא כובד משקלו לאשר שינוי מהפכני, ולצערי 'זה לא בראש שלו'...

     

      29/12/09 19:51:

    אכן רשימה ממצה, והדיון שהתפתח עם המגיבים, גם כן.

     

    מבקש להדגיש דבר שהבאת מפורום אחר - שר החינוך, ולהרחיב זאת למשרד החינוך על מפקחיו הרבים.

    שהרי השינויים והאילוצים בחברה ובמערכת החינוך הם דבר טבעי ולא צריך להיבהל מהם.

    ובתנאי - שיינתן להם מענה ותגובה.

    כאן חסרה ידה של מנהיגות שתוביל חשיבה ושתייצר מהלכים שיתאימו את המערכת לשינויים הנכפים עליה.

    משר ועד מפרמ"ר - שמישהו מהם ינקוט צעד מנהיגותי מוביל!

    וזה חסר מאוד.

      29/12/09 19:40:

    צטט: irisoded 2009-12-29 18:22:16

    מאמר מעמיק וממצה, השכלתי אצלך.

    תודה איריס!

     

      29/12/09 18:22:
    מאמר מעמיק וממצה, השכלתי אצלך.
      29/12/09 13:13:

    צטט: אהוד אמיר. 2009-12-29 12:35:33


    המשפט השגוי היחיד אצלך הוא:

    "בטוח שפספסתי עוד רבות,"

    שיניתי!

    "בוודאי פספסתי עוד רבות".

    עכשיו הפוסט מושלם?! רגועמופתעחיוך

     

      29/12/09 12:35:


    המשפט השגוי היחיד אצלך הוא:

    "בטוח שפספסתי עוד רבות,"

      29/12/09 07:14:

    צטט: נעמה ארז 2009-12-29 00:43:42


    אבל שושי, חלק גדול ממה שאת מתארת קיים גם באוניברסיטאות. בזעיר אנפין אומנם, אבל זאת המגמה הכללית.

    *

    נעמה,

    אין כאן שום סתירה, להיפך!

    מצב האוניברסיטאות היום בכי רע, אולי גרוע יותר משל מערכת החינוך.

     

     

      29/12/09 06:56:

    צטט: nbar 2009-12-28 23:19:51

    לדעתי הנקודה האחרונה שלך היא הכי חשובה - כוחות ההוראה

    שחיקת כוח ההוראה, המשכורות הנמוכות, והזלזול במורים גרם לכך שאין ביקוש גדול למקצוע,

    ולא תמצאו הרבה יוצאי צבא או בעלי תארים שישאפו לעבוד כמורים.

     

    כל עוד נושא זה לא יטופל לעומק עם תמריצים למורים, והעלאת קרנם של המורים, לא יגיעו למערכת החינוך אנשי הוראה בעלי יכולת גבוהה יותר, (כמו הפרוייקט האחרון של הסבת אנשי הייטק לחינוך).

     

    רק כח אדם טוב יעניק לתלמידי העתיד את הידע שיזדקקו לו בעשור הקרוב.

    בסופו של דבר הכל קשור בהכל,

    כמובן שכאשר מדברים על פגיעה בסמכות, פגיעה בתקצוב, הכנסת גורמים המעסיקים מורים כעובדי קבלן ועוד ועוד מתנקז לפגיעה בכוחות ההוראה וכו'....

    ברגע שהיחס להוראה ישתנה בכל המובנים יהיו לזה השלכות מרחיקות לכת לגבי הרצון ללכת להיות מורה , תהיה יכולת לבחור את האנשים המתאימים להוראה.

     

      29/12/09 06:26:

    צטט: גל ש 2009-12-28 23:06:46


    מכנה משותף לסיבות המשבר ומענה עיקרי אחד כפתרון:

    שושי, כרגיל דברים כדרבנות.

    בראיה כוללת ניתן אולי לראות חוט מקשר בין הסיבות שציינת : מעמד התלמיד , מעמד המורה, תפיסת החינוך כפעילות כלכלית עסקית ( קיצוצים, הפרטה, וכד' ומצד שני סגידה למה שמכונה edumetrics - מדידת תפוקות ומערך הערכה ובחינות לא ראוי, וסגידת המערכת לדווחים עקרים כחזות הכל), כאוס ( אלימות ), התפוררות מבנית ( נגיסה בחינוך הממלכתי, תשתיות לא ראויות, וכד'). המכנה המשותף הוא הכישלון (ברמת מדיניות) בהבנת השינויים המהותיים בדרכי הקניה ורכישה של ידע בעת החדשה, במהפכה של הממשקים למידע וידע עם המדיות החדשות, ובתובנה, שחלק מהעולם הפנים כבר, שבכל הנ"ל למורה כמחנך תפקיד מרכזי, יותר מאי-פעם !!!  אי הבנה זו, הובילה מצד אחד ל"יריות מהמותן" ול"שליפות לא מבוקרות" של המערכת,  כפי שאת מתארת בבהירות כה רבה ומצד שני , מנעה את המעשה המתבקש. כיום, הפתרון אינו בהרס המערך החינוכי המרכזי ( כפי שקורה היום דרך נגיסה גוברת בו ), אלא בשינוי מבפנים, עם תוכניות ייעודיות. אין צורך לרוץ לפינלנד או לסינגפור (למעט באימוץ הרצינות שלהם לנושא החינוך). שם מתייחסים ברצינות לתכניות  "כחול לבן", שהמערכת פה לא השכילה להתייחס אליהן ... גל     

    תודה גל,

    ניתחת וסיכמת מעולה.

    אני חושבת שמשפטי הסיום הוא המשמעותי ביותר - אימוץ הרצינות שלהם (של פינלנד וסינגפור) לנושא החינוך....

     

     

      29/12/09 00:43:


    אבל שושי, חלק גדול ממה שאת מתארת קיים גם באוניברסיטאות. בזעיר אנפין אומנם, אבל זאת המגמה הכללית.

    *

      28/12/09 23:19:

    לדעתי הנקודה האחרונה שלך היא הכי חשובה - כוחות ההוראה

    שחיקת כוח ההוראה, המשכורות הנמוכות, והזלזול במורים גרם לכך שאין ביקוש גדול למקצוע,

    ולא תמצאו הרבה יוצאי צבא או בעלי תארים שישאפו לעבוד כמורים.

     

    כל עוד נושא זה לא יטופל לעומק עם תמריצים למורים, והעלאת קרנם של המורים, לא יגיעו למערכת החינוך אנשי הוראה בעלי יכולת גבוהה יותר, (כמו הפרוייקט האחרון של הסבת אנשי הייטק לחינוך).

     

    רק כח אדם טוב יעניק לתלמידי העתיד את הידע שיזדקקו לו בעשור הקרוב.

      28/12/09 23:06:

    מכנה משותף לסיבות המשבר ומענה עיקרי אחד כפתרון:

    שושי, כרגיל דברים כדרבנות.

    בראיה כוללת ניתן אולי לראות חוט מקשר בין הסיבות שציינת : מעמד התלמיד , מעמד המורה, תפיסת החינוך כפעילות כלכלית עסקית ( קיצוצים, הפרטה, וכד' ומצד שני סגידה למה שמכונה edumetrics - מדידת תפוקות ומערך הערכה ובחינות לא ראוי, וסגידת המערכת לדווחים עקרים כחזות הכל), כאוס ( אלימות ), התפוררות מבנית ( נגיסה בחינוך הממלכתי, תשתיות לא ראויות, וכד'). המכנה המשותף הוא הכישלון (ברמת מדיניות) בהבנת השינויים המהותיים בדרכי הקניה ורכישה של ידע בעת החדשה, במהפכה של הממשקים למידע וידע עם המדיות החדשות, ובתובנה, שחלק מהעולם הפנים כבר, שבכל הנ"ל למורה כמחנך תפקיד מרכזי, יותר מאי-פעם !!!  אי הבנה זו, הובילה מצד אחד ל"יריות מהמותן" ול"שליפות לא מבוקרות" של המערכת,  כפי שאת מתארת בבהירות כה רבה ומצד שני , מנעה את המעשה המתבקש. כיום, הפתרון אינו בהרס המערך החינוכי המרכזי ( כפי שקורה היום דרך נגיסה גוברת בו ), אלא בשינוי מבפנים, עם תוכניות ייעודיות. אין צורך לרוץ לפינלנד או לסינגפור (למעט באימוץ הרצינות שלהם לנושא החינוך). שם מתייחסים ברצינות לתכניות  "כחול לבן", שהמערכת פה לא השכילה להתייחס אליהן ... גל     
      28/12/09 21:18:

    צטט: אישה1 2009-12-28 20:43:34


    שושי,

    מה שאני אוהבת במיוחד בפוסטים החכמים, הממצים ולעיתים הנוקבים שלך זה את העובדה שאת באה מהשטח, ויודעת מניסיון על מה את מדברת (בניגוד לכל מיני "מומחים" למינהם, שחלקם יורים חצים, כדורים ולפעמים גם טילים ממרום מושבם באיזו קרן מחקר או-ו משרד ממשלתי או-ו מקלדת עיתונאית שצריכה למלא 2000 מילים במוסף התורן).

    הסיכום שלך מקיף ונוגע בכל הנקודות החשובות והרגישות, כמו תמיד.

    תודה שאת כאן איתנו ובשבילנו.

    דינה

    תודה דינה,

    אגב , קראת אתמול את הכתבה של דורון קורן/לחנך את המחנכים?

    זה קצת קשור למה שאת כותבת לגבי אלו אשר מיעצים למשרד החינוך.

     

      28/12/09 20:43:


    שושי,

    מה שאני אוהבת במיוחד בפוסטים החכמים, הממצים ולעיתים הנוקבים שלך זה את העובדה שאת באה מהשטח, ויודעת מניסיון על מה את מדברת (בניגוד לכל מיני "מומחים" למינהם, שחלקם יורים חצים, כדורים ולפעמים גם טילים ממרום מושבם באיזו קרן מחקר או-ו משרד ממשלתי או-ו מקלדת עיתונאית שצריכה למלא 2000 מילים במוסף התורן).

    הסיכום שלך מקיף ונוגע בכל הנקודות החשובות והרגישות, כמו תמיד.

    תודה שאת כאן איתנו ובשבילנו.

    דינה

      28/12/09 20:36:

    צטט: ורד א. 2009-12-28 19:31:10

    צטט: רחל נפרסטק 2009-12-28 04:58:09

    שושי יקרה,

    סיכמת בצורה מאלפת את כל בעיות החינוך ועל כך יישר כוח!

     

     

     

    מסכימה.

     

     

     

    תודה גם לך ורד!

     

      28/12/09 20:20:

    צטט: בת יוסף 2009-12-28 19:08:03


    סיכמת באופן רציני וממצה.

     

    תודה!

    השתדלתי.

    רגוע

      28/12/09 19:31:

    צטט: רחל נפרסטק 2009-12-28 04:58:09

    שושי יקרה,

    סיכמת בצורה מאלפת את כל בעיות החינוך ועל כך יישר כוח!

     

     

     

    מסכימה.

     

     

     

      28/12/09 19:08:

    סיכמת באופן רציני וממצה.
      28/12/09 18:52:

    צטט: rben 2009-12-28 17:07:13

    הדיון שהעלית חשוב ונכון. הבעיה היא שזה נושא כבד ורציני והשאלה מי יושב וחושב על הדברים בועדה שהשר דיבר עליה, והאם מסקנות הועדה ייושמו. הרי כל כמה שנים קמה ועדה ומציעה הצעות, ואז שוב מתחילות צרות.אני באמת לא יודעת איך ניתן לפתור את הבעיה בלי להקטין את הכתות ולאפשר למורים ללמד קבוצות קטנות יותר של ילדים על פי יכולותיהם.

    אכן , רבקה, הנושא כבד ורציני ואין ספק שלא הקפתי את כולו.

    ועדות היו כבר הרבה , השאלה מי מרכיב אותן ומה נעשה עם מסקנותיהן.

     

     

      28/12/09 18:37:

    תגובה שהועלתה באתר התעוררות:

    "יש להתייחס גם לתחלופה המואצת של שרי החינוך שלא תורמת בלשון המעטה למערכת.חומר למחשבה. ששר החינוך יהיה א פוליטי אם באמת החינוך יקר לליבנו.לנתק את החינוך מכל גורם בעל השפעה פוליטית להפקיד אותו בידי אנשי חינוך שיעמדו בראשו ויצעידו אותנו לעתיד ורוד יותר .אמן"

     

     

     

      28/12/09 18:30:

    צטט: polsci401 2009-12-28 10:54:08


    נהניתי לקרוא את נקודת המבט שלך, של מישהי מתוך המערכת.

     

    אני חושב שהשינויים בבחינות הגרות הביאו להורדת הרמה, אך עצם ההתמקדות בבחינות וההכנה להן תפסו את עיקר המשאבים והמאמצים של בתי הספר והתלמידים (בכיתות יא ו-יב) עוד לפני כן. אולי כך היו הדברים כל זמן שהיו קיימות בחינות בגרות.

    מי שהחל בזילות בחינות הבגרות מתוך רצון להיות פופולארי היה דווקא פרופ' אמנון רובינשטיין שהמציא את שיטת ההגרלות.

    שרת החינוך לימור לבנת האיצה את התהליך כאשר בנוסף למיקוד נוספו מועדי ב' וכו'...

    ההתמקדות באחוזי זכאות בלבד הובילו לזילות. ומה עם הצטיינות?

    פעם גם לימדנו כדי לדעת , היום אנחנו מלמדים כדי להצליח בבגרות. זאת עובדה מצערת אבל זו המציאות.

     

      28/12/09 18:05:

    צטט: רפאלה 2009-12-28 10:08:39

    שוש יקרה..

    הצלחת לסכם את הבעיות..

    האם העיניים של אלה יש בידם לשנות משהו

    תפקחנה?

    *

    רפאלה,

    הצלחתי לסכם חלק מהבעיות,

    המערכת מאוד מורכבת.

    מי שצריך לשנות את הגישה שלו הוא ראש הממשלה,

    ברגע שהוא יחליט שהוא שם את מלוא כובד משקלו לקידום החינוך, זה יעבוד.

    אחרת רק נמשיך לבכות.

     

      28/12/09 17:38:

    צטט: שרית עוקד 2009-12-28 09:16:24


    שושי

    לדעתי הבעיה היא במקום אחר

    העולם של היום שונה לחלוטין מהעולם של לפני שלושים וארבעים שנה, כאשר אני בילתי בבית הספר. מאז נכנס המחשב לחיינו, הטלוויזיה, התקשורת נעשתה יותר מתקדמת וכו' אבל מה קרה עם מערכת החינוך?

    כיצד מערכת החינוך התאימה את עצמה לשינוי העולם?

    לדעתי אחת הבעיות המרכזיות היא שכבר שנים רבות לא נעשתה חשיבה מעמיקה מה תפקיד בית הספר בחיי הילד והנער.

    (ואני לא מדברת על חזון בית ספרי).

     

     על הפערים הללו אתן דוגמא קטנה:

    אתמול בערב נאצלתי לערוך שיחת טלפון עם המורה להיסטוריה של בני המתבגר, שהתנהג לא יפה למורה- ועל כך כמובן שוחננו אבל ניצלתי את ההזדמנות והעלתי בפניה את העובדה שהחומר בהיסטוריה שהם לומדים הוא לדעתי יותר מרלוונטי ומהותי בחינוך הילדים (משטרים טוטאליטריים, יסודות הנאציזם- והשואה) הם הא-ב של קיומנו כאן בארץ, ולצערי הילדים עסוקים בלשנן חומר ולא להבין את הסכנה הממשית בה אנו נמצאים כיהודים במדינת ישראל במשטר הדמוקרטי.

    המורה, גברת צעירה, הסבירה לי שהמטרה שלי היא חשובה אבל המטרה המרכזית שלה היא שבני הנוער יסיימו את מבחני הבגרות בציונים גבוהים.

     

    וכאן אני חושבת נעוצה הבעיה-

    מה מטרת בתי הספר:

    1. מקום שמכין את הילדים לאוניברסיטה  (ולכן צריך תעודת בגרות גבוה, ציונים טובים בחטיבה, ציונים טובים בבית ספר יסודי והכנה טובה בגן).

    2. מקום שבו הילד רוכש ידע

    3. מקום מחנך לערכים (ומי קובע מה הערכים)

    4. מקום להתנסות חברתית של הילד.

    5. מקום המכין את הילד לחיים (ומה הם החיים האמיתיים).

    6. ואולי רק ביביסיטר לילדים.

     

    או מטרה אחרת עליה לא חשבתי

     

    אנחנו חיים בסביבה ובחברה משתנה. בסיסי הידע שהיו קיימים בעבר אינם רלוונטים יותר.

    צריך למצא אלטרנטיבה ולחשוב אחרת כיצד אנחנו רואים את החינוך ומה מטרת בית הספר.

    לאחר שנסכים על מהי מטרת בית הספר נוכל להתקדם בכדי לממש מטרה זו.

    ולשפר את מערכת החינוך

     

     

     לשרית,

    אני מגיבה לך בדיוק את אותה תגובה שהגבתי לד"ר מיקי ארליך.

    אני חושבת שהתגובה שלך נוגעת באחת הנקודות המרכזיות אשר כן קשורה לעידן הגוגל והאינטרנט, לא בצורה שבה הציגו אותה בדה מרקר.

    אני קוראת לזה תופעת ה'זאפינג' .

    היום הילדים רגילים לזפזפ , משהו לא מעניין אותם הם עוברים הלאה , אם זה תוכנית בטלויזיה, משחק מחשב וכו'.

    כמות הגרויים שלה הם חשופים היא אדירה, את המורה לעומת זאת אי אפשר לזפזפ ולכן כיום הפער בין בית הספר לסביבה אליה נחשף התלמיד הוא עצום.

    אבל מי יכול בכלל לחשוב על כמות גרויים כזו בבית הספר, בכיתות כל כך עמוסות, בתקציבים מקוצצים?

     

    באשר למטרות ,

    מבחינת משרד החינוך היום יש מטרה אחת בלבד,  להגיע לזכאות לבגרות ואני לא צינית.

    זה אפילו לא מכין לאוניברסיטה , כי באוניברסיטה יש קריטריונים יותר מחמירים,

    מבחינת הורים רבים, בית הספר הוא בייביסיטר, ואף אם הם לא מודים בזה בפה מלא

    אבל אי אפשר להסביר את התייחסותם אחרת.

    בקיצור כשאני מסתכלת היום על המטרות, אני רואה שהן ממומשות באופן חלקי בלבד ואני בושה בכך.

     

     

     

     

      28/12/09 17:07:
    הדיון שהעלית חשוב ונכון. הבעיה היא שזה נושא כבד ורציני והשאלה מי יושב וחושב על הדברים בועדה שהשר דיבר עליה, והאם מסקנות הועדה ייושמו. הרי כל כמה שנים קמה ועדה ומציעה הצעות, ואז שוב מתחילות צרות.אני באמת לא יודעת איך ניתן לפתור את הבעיה בלי להקטין את הכתות ולאפשר למורים ללמד קבוצות קטנות יותר של ילדים על פי יכולותיהם.
      28/12/09 14:55:

    צטט: ana52 2009-12-28 07:29:35


    שושי היקרה

    סיכמת בצורה מדויקת את מצבה העגום של מערכת החינוך בארץ.

    לגורמים רבים חלק בכישלון

    נקווה לעשור מבורך יותר.

    חנה

    תודה חנה,

    אני מניחה כאמור שיש עוד מקום לשיפורים,

    גם בפוסט ובעיקר במערכת החינוך.

     

      28/12/09 14:41:

    צטט: ד"ר מיקי ארליך 2009-12-28 07:09:05


    שלום שושי,

     

    אנימסכים איתך באופן כללי; אכן, ברוב הנקודות שציינת חלה ירידה במהלך העשור, ברצוני להדגיש תחילה שגם לפני תחילת עשור זה המצב לא היה משובח במיוחד. החינוך כאן לא התדרדר משיאים נשגבים לתהומות אפלים.

    בכל זאת אני רוצה להדגיש ש"מעמד המורה", "זכויות התלמיד" וכסף אינם חזות הכל במערכת החינוך.  צריך לחשוב מה רוצים מבית ספר; למה מצפים מהמורים ולמה שואפים שתלמידים ירכשו שם. הילד שלי בכתה ג', הוא לא נהנה ללכת לבית ספר, אף אחד מחבריו לא נהנה; הם הולכים כי הם חייבים ללכת וכי כולם הולכים. זאת בהחלט לא סיבה מספקת. אני רוצה להדגיש: מדובר בבי"ס ממ"ד משובח, בכתה טובה ובמורים שכמעט כולם מצוינים. ועדיין, החווייה הכוללת שהם מספקים לילדים היא עגומה למדי.לשון אחרת, הם "סובלים בשקט". בבית ספר בינוני או גרוע, בכתות גבוהות יותר עם כוח הוראה פחות טוב מזה המצב חמור הרבה יותר, כלומר הם הילדים מפריעים, משתוללים, נוהגים באלימות ועוד.

    לפיכך, אני באמת חושב שמה שצריך הוא לפתח דיון נוקב על סוגיה זו ממש: כיצד ניתן להפוך את החוויה של בית ספר למשהו חיובי; למשהו שתלמידים ישמחו ללכת אליו? אני חושב שהפתרון לחלק ניכר מהבעיות שהעלית נמצא בדיוק בתשובות לשאלות אלה.

     

    כל טוב,

     

    מיקי

     

    לד"ר מיקי ארליך,

    אני חושבת שהתגובה של שרית עוקד נוגעת באחת הנקודות המרכזיות אשר כן קשורה לעידן הגוגל והאינטרנט, לא בצורה שבה הציגו אותה בדה מרקר.

    אני קוראת לזה תופעת ה'זאפינג' .

    היום הילדים רגילים לזפזפ , משהו לא מעניין אותם הם עוברים הלאה , אם זה תוכנית בטלויזיה, משחק מחשב וכו'.

    כמות הגרויים שלה הם חשופים היא אדירה, את המורה לעומת זאת אי אפשר לזפזפ ולכן כיום הפער בין בית הספר לסביבה אליה נחשף התלמיד הוא עצום.

    אבל מי יכול בכלל לחשוב על כמות גרויים כזו בבית הספר, בכיתות כל כך עמוסות, בתקציבים מקוצצים?

     

     

      28/12/09 14:16:

    צטט: רחל נפרסטק 2009-12-28 04:58:09

    שושי יקרה,

    סיכמת בצורה מאלפת את כל בעיות החינוך ועל כך יישר כוח!

     

     

    תודה רחל,

    חיוך

     

      28/12/09 10:54:


    נהניתי לקרוא את נקודת המבט שלך, של מישהי מתוך המערכת.

     

    אני חושב שהשינויים בבחינות הגרות הביאו להורדת הרמה, אך עצם ההתמקדות בבחינות וההכנה להן תפסו את עיקר המשאבים והמאמצים של בתי הספר והתלמידים (בכיתות יא ו-יב) עוד לפני כן. אולי כך היו הדברים כל זמן שהיו קיימות בחינות בגרות.

      28/12/09 10:08:

    שוש יקרה..

    הצלחת לסכם את הבעיות..

    האם העיניים של אלה יש בידם לשנות משהו

    תפקחנה?

    *

      28/12/09 09:16:


    שושי

    לדעתי הבעיה היא במקום אחר

    העולם של היום שונה לחלוטין מהעולם של לפני שלושים וארבעים שנה, כאשר אני בילתי בבית הספר. מאז נכנס המחשב לחיינו, הטלוויזיה, התקשורת נעשתה יותר מתקדמת וכו' אבל מה קרה עם מערכת החינוך?

    כיצד מערכת החינוך התאימה את עצמה לשינוי העולם?

    לדעתי אחת הבעיות המרכזיות היא שכבר שנים רבות לא נעשתה חשיבה מעמיקה מה תפקיד בית הספר בחיי הילד והנער.

    (ואני לא מדברת על חזון בית ספרי).

     

     על הפערים הללו אתן דוגמא קטנה:

    אתמול בערב נאצלתי לערוך שיחת טלפון עם המורה להיסטוריה של בני המתבגר, שהתנהג לא יפה למורה- ועל כך כמובן שוחננו אבל ניצלתי את ההזדמנות והעלתי בפניה את העובדה שהחומר בהיסטוריה שהם לומדים הוא לדעתי יותר מרלוונטי ומהותי בחינוך הילדים (משטרים טוטאליטריים, יסודות הנאציזם- והשואה) הם הא-ב של קיומנו כאן בארץ, ולצערי הילדים עסוקים בלשנן חומר ולא להבין את הסכנה הממשית בה אנו נמצאים כיהודים במדינת ישראל במשטר הדמוקרטי.

    המורה, גברת צעירה, הסבירה לי שהמטרה שלי היא חשובה אבל המטרה המרכזית שלה היא שבני הנוער יסיימו את מבחני הבגרות בציונים גבוהים.

     

    וכאן אני חושבת נעוצה הבעיה-

    מה מטרת בתי הספר:

    1. מקום שמכין את הילדים לאוניברסיטה  (ולכן צריך תעודת בגרות גבוה, ציונים טובים בחטיבה, ציונים טובים בבית ספר יסודי והכנה טובה בגן).

    2. מקום שבו הילד רוכש ידע

    3. מקום מחנך לערכים (ומי קובע מה הערכים)

    4. מקום להתנסות חברתית של הילד.

    5. מקום המכין את הילד לחיים (ומה הם החיים האמיתיים).

    6. ואולי רק ביביסיטר לילדים.

     

    או מטרה אחרת עליה לא חשבתי

     

    אנחנו חיים בסביבה ובחברה משתנה. בסיסי הידע שהיו קיימים בעבר אינם רלוונטים יותר.

    צריך למצא אלטרנטיבה ולחשוב אחרת כיצד אנחנו רואים את החינוך ומה מטרת בית הספר.

    לאחר שנסכים על מהי מטרת בית הספר נוכל להתקדם בכדי לממש מטרה זו.

    ולשפר את מערכת החינוך

     

     

      28/12/09 07:29:


    שושי היקרה

    סיכמת בצורה מדויקת את מצבה העגום של מערכת החינוך בארץ.

    לגורמים רבים חלק בכישלון

    נקווה לעשור מבורך יותר.

    חנה

      28/12/09 07:09:


    שלום שושי,

     

    אנימסכים איתך באופן כללי; אכן, ברוב הנקודות שציינת חלה ירידה במהלך העשור, ברצוני להדגיש תחילה שגם לפני תחילת עשור זה המצב לא היה משובח במיוחד. החינוך כאן לא התדרדר משיאים נשגבים לתהומות אפלים.

    בכל זאת אני רוצה להדגיש ש"מעמד המורה", "זכויות התלמיד" וכסף אינם חזות הכל במערכת החינוך.  צריך לחשוב מה רוצים מבית ספר; למה מצפים מהמורים ולמה שואפים שתלמידים ירכשו שם. הילד שלי בכתה ג', הוא לא נהנה ללכת לבית ספר, אף אחד מחבריו לא נהנה; הם הולכים כי הם חייבים ללכת וכי כולם הולכים. זאת בהחלט לא סיבה מספקת. אני רוצה להדגיש: מדובר בבי"ס ממ"ד משובח, בכתה טובה ובמורים שכמעט כולם מצוינים. ועדיין, החווייה הכוללת שהם מספקים לילדים היא עגומה למדי.לשון אחרת, הם "סובלים בשקט". בבית ספר בינוני או גרוע, בכתות גבוהות יותר עם כוח הוראה פחות טוב מזה המצב חמור הרבה יותר, כלומר הם הילדים מפריעים, משתוללים, נוהגים באלימות ועוד.

    לפיכך, אני באמת חושב שמה שצריך הוא לפתח דיון נוקב על סוגיה זו ממש: כיצד ניתן להפוך את החוויה של בית ספר למשהו חיובי; למשהו שתלמידים ישמחו ללכת אליו? אני חושב שהפתרון לחלק ניכר מהבעיות שהעלית נמצא בדיוק בתשובות לשאלות אלה.

     

    כל טוב,

     

    מיקי

     

      28/12/09 06:45:

    היטבת לסכם .

    עצוב לקרוא את הסיבות שבגללן מערכת החינוך ניצבת כיום .

     

    לצערי הקיצוצים , מעמד העוסקים , חקיקה בנושאים שונים

    מאפיינים תחומים נוספים כמו בריאות .

     

     

    מקווה שההתפכות והצמיחה יאפיינו את העשור הבא עלינו לטובה .

     

    תודה .

      28/12/09 06:41:

    קיבלתי במייל:

    כך מצטיירת תמונה עגומה של מצב החינוך, התלויה בשר החינוך.והיכן ארגון המורים כמוביל את הפיכת ההוראה לפרופסיה? כמוביל את החקיקה וכמוביל את הקמת "לשכת החינוך"?רק בדרך זו מעמד המורה ישתפר ובעקבותיו החינוך במדינתנו. לימור עוז 

     

      28/12/09 04:58:

    שושי יקרה,

    סיכמת בצורה מאלפת את כל בעיות החינוך ועל כך יישר כוח!

     

     

    מערכת החינוך - איך הגענו עד הלום?

    80 תגובות   יום ראשון, 27/12/09, 23:40

    בימים אלו כ ו ל ם  עסוקים בסיכומי עשור, גם בנושא החינוך. לא יכולתי לעמוד מנגד..

    בעוד שב ynet  מצביעים על  ההישגים הנמוכים, 'הנמוכים במערב' ומפנים אצבע מאשימה כלפי המורים "התלמידים של היום הם לא התלמידים של פעם. ואולי המורים אשמים?" , הרי שב 'דה מרקר' מציבים את המורה מול גוגל והאינטרנט : "עם תלמידים שמשיגים מידע בלחיצת כפתור , שבקיאים באקטואליה לא פחות מהמורים שלהם ..."

    העשור האחרון אכן מאכזב, אלא שאת האצבע המאשימה לא צריך להפנות לכיוון המורים, גם לא צריך ליחס לתלמידים עדיפות על פני המורים -  התלמידים כיום לא בהכרח בקיאים באקטואליה למרות ואולי בגלל גוגל והאינטרנט....
    יש לשים לב לתהליכים שהתרחשו במערכת החינוך בעשור האחרון ובגללם הגענו לאן שאנחנו ניצבים כיום.

    • חוק זכויות התלמיד -חוקק בשנת 2000. ב 2003 חולק פנקס הזכויות לתלמיד ביזמתה של השרה לימור לבנת. החוק אשר בא לעגן את זכויות היסוד של התלמיד, חזר למערכת החינוך כבומרנג.
      מתן גיבוי לתלמידים וקו פתוח לתלמיד ולהורים ע"י שרת החינוך, הפך ל 'כלי נשק' בידי התלמידים וההורים אשר 'לקחו' את הזכויות רחוק מידי ושכחו את החובות. אמירות כמו 'זכותי' ו 'כי למה מי את? מה תעשי לי..?" הפכו לשגורות בפי תלמידים רבים.
      חוק הזכויות במקביל למדיניות אי נשירה ( מניעת נשירה האמת מאחורי הכותרת), הביאו להבנה כי התלמיד יכול לעשות הכל או לחילופין לא לעשות כלום (לא ללמוד) ולא יאונה לו רע. לסיום העשור, הבין שר החינוך את הסכנה הנובעת מהחוק והביא לתיקונו, אלא שהנזק כבר נעשה!
      בעיני זו אחת הרעות החולות שהביאו להפקרת המורים, פשוטו כמשמעו, להפחתה ניכרת במעמד המורה, להתרופפות המשמעת ולהגברת האלימות.

    • קיצוצים בתקציב - "בשנים 2001 - 2006 הושתו על מערכת החינוך קיצוצים בהיקף של 3.4 מיליארדי ₪ (בד בבד המשיכה המערכת להתרחב עקב גידול טבעי) קיצוצים אלה גרמו לשחיקה ניכרת בשעות הלימוד במערכת החינוך . בשנים אלה קוצצו 250,000 שעות הוראה שבועיות מתוכן 130,000 בחינוך היסודי " ('מערכת החינוך בישראל. מרכז המחקר והמידע של הכנסת -מממ ) הקיצוצים פגעו מן הסתם בתהליכי הלמידה.

      קשה שלא להיזכר במשל  הסוס שבעליו הרעיב אותו עד ש....

    • תהליכי הפרטה בחינוך - "בעשור האחרון ניכר גידול משמעותי במעורבותם של ארגונים פרטיים שונים בפרט ובמערכת החינוך בכלל". במאמר "ביד נעלמה ובזרוע נטויה -היבטים פדגוגיים של הפרטת החינוך" אומר ד"ר ניר מיכאלי כי "ככל שאספקתם של שרותי החינוך תועבר מיד המדינה לידיים פרטיות, כך יוצרו פערים ברמת שירותי החינוך וממילא אלה שידם משגת יזכו לשירותים טובים יותר". בנוסף "כבר כיום יותר ויותר מורים מועסקים על-ידי תאגידים, חברות או עמותות שאינן כפופות להסכמים הקיבוציים" מגמה שתוגבר על פי ניר מיכאלי בעקבות הסכם 'אופק חדש'.
      כמו כן גדל חלקם של עמותות פרטיות ("פילנתרופיה במערכת החינוך ומחירה בעידן משבר כלכלי), כאשר המדינה מפקיעה מידיה יותר ויותר את החינוך ללא מנגנון פיקוח על אותם גופים (ישיבת ועדת החינוך בנושא חלוקת גבולות האחריות בין הממשלה לחברה האזרחית בנושא החינוך)

    • כרסום בחינוך הממלכתי - במאמר 'המתקפה החזיתית על מערכת החינוך" מצביע ניר מיכאלי על התהליך שבעקבות הקיצוץ במערכת החינוך. נתוני הלמ"ס מצביעים על גידול מאסיבי של ההוצאה הפרטית לחינוך, על יותר ויותר בתי ספר ייחודיים פרטיים, הנכללים במסגרת החינוך המוכר שאינו רשמי, מדובר בפטנט ישראלי ייחודי (!) שבו המדינה מתקצבת את החינוך הפרטי המביא להגדלת פערים.
      חוק נהרי שחוקק בשנת 2007 וחוק ליצמן המאפשרים מימון המוכר הלא רשמי יעודדו עוד קבוצות להקים בתי ספר ייחודיים הממומנים על ידי השלטון , ו 'שואבים' את מקורות המימון ולכן מהווים כרסום במקורות המימון של החינוך הממלכתי . (חוק נהרי - האם בשם השיוויון יגדל הפער?)

    • שינויים במבחני הבגרות -- בסוף העשור הקודם הוחלפה שיטת ההגרלות בשיטת מיקוד,ומשנת 2001 הונהגו מועדי ב' במתמטיקה ובאנגלית. התלמיד יכול לגשת לבחינת בגרות שוב ושוב (מועד חורף , מחצית שלישית) ולקבל את הציון הגבוה מבין הבחינות.  (על השינויים שחלו במבחני הבגרות במהלך השנים בדו"ח מממ).
      ריבוי בחינות , מיקודם,  המודולאריות שהונהגה  בבחינות והאפשרויות הרבות שנתנו לתלמיד להבחן, הביאו להתמקדות בהם בלבד. 'הזכאות לבגרות' הפכה לעגל הזהב של מערכת החינוך, אשר מפילה את כל יהבה על  בינוניות.
      ריבוי המועדים והבחינות הביאו איתם תהליכים נלווים נוספים -  חוסר ניצול הזמן ללמידה רגילה,  לזילות הבחינות,  ירידה באחריות של התלמיד ללימודיו (במילא יש עוד  הזדמנות), ללמידה ממוקדת מטרה - לומדים רק מה שלבגרות. ירידה  מחודשת ב'זכאות'   לא אחרה לבוא (השלם קטן מסכום חלקיו).
      פניה שלי לשר החינוך בנושא מערך בחינות הבגרות ונושא ניצול הזמן, נענתה השבוע בתשובה כי "הנושא מצוי בבדיקה של ועדה המוסמכת לכך..."
      נושא נוסף הקשור לכך הוא השחיקה המתמשכת בחינוך המקצועי הגורמת לכך שלתלמידים רבים אין מענה  הולם - לא זכאים לבגרות וגם יוצאים ממערכת החינוך ללא מקצוע, דבר המגביר את התסכול.   (אל תתנו לדו"ח הזה לשקוע במצולות השכחה).


    • הגברת רמת האלימות - המתבטאת בדיווחים כמעט יום יומיים בתקשורת, על פגיעה חמורה בתלמידים מורים ומנהלים ובחשיפה של תלמידים לאלימות כפי שמתבטאת במבחני המיצ"ב. כבר בתחילת העשור, יצא דו"ח של מממ על 'אלימות נגד מורים'.
      הגברת האלימות בעשור האחרון נובעת משחיקה מתמדת של הסמכות של צוות המורים וההנהלה, הפחתה משמעותית בהרתעה, שהתגברה עם חקיקת חוק זכויות התלמיד כפי שהובהר לעיל וכן בגלל מה שמכונה בפי פרופ' רולידר ' קריסת מערכת ההורות בישראל בכל מה שקשור בהענקת יכולות איפוק, הבלגה וסובלנות לילדיהם.... נוח להורים להאשים את מערכת החינוך בהתנהגות ילדיהם : האשמת המורה כמדריך לחינוך הכושל של ילדיהם. יש במקרים רבים חוסר שיתוף פעולה בין מורים להורים.." (צריך שניים לטנגו)
      גם התנאים הפיזיים, כפי שאני רואה אותם של צפיפות גדולה בכיתות (התקן של 40 תלמידים בכיתה), מגבירה אלימות, וונדליזם. העלייה ברמת האלימות אינה חדשה אולם נראה כי בעשור האחרון גברה עוד יותר.
      (מסמך "האלימות במערכת החינוך" של מממ פורסם היום .)

    • כוחות ההוראה - הסקירה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת על 'מערכת החינוך בישראל. מצביעה על מספר מגמות:
      שחיקה מתמשכת בשכר המורים, "מדו"ח מדינות ה OECD 2008 עולה כי שכר המורים נמוך הרבה יותר משכר המורים במדינות המערב הכלולים בדו"ח. שכרו של מורה מתחיל , בהתחשב בתל"ג , הוא מהנמוכים בעולם..(פער שיצומצם עם החלת אופק חדש , אלא שזה כרוך בהעלאת שכר תמורת תוספת עבודה ופגיעה בתנאים אחרים) , שכר המורים נמוך גם ביחס לעובדי מדינה אחרים.
      פגיעה במעמד המורה ומחסור צפוי במורים - "על פי תחזית הלמ"ס צפוי בשנת 2013 מחסור צפוי של 10,500 מורי בכל מערכת החינוך. כמה סיבות למחסור הצפוי ובהן התבגרות כח ההוראה , שחיקה במעמד המורה עקב תהליכים פנימיים בחברה (ובתוך כך התגברות האלימות בבית הספר בכלל וכלפי מורים בפרט), שכר נמוך המרתיע סטודנטים לעתיד ובוגרי אוניברסיטאות לבחור במקצוע ההוראה, עזיבתם של מורים צעירים את המערכת"
      צפיפות בכיתות - בהשוואה למרבית מדינות המערב כיתות הלימוד צפופות במיוחד. בעקבות שביתת המורים 2008 החליטה הממשלה להקטין את מספר התלמידים בכיתה. החלטה שעדיין לא בוצעה, זאת בנוסף לתשתיות לא מפותחות הפוגעות בעבודת ההוראה.

      דו"ח מרכז אדווה מסכם את מצב כוחות ההוראה "אנו עדים לשחיקתו של משאב מדינתי חשוב, הלוא הוא כח ההוראה. מאחורי שחיקה זו עומדים מספר גורמים: הירידה ההיסטורית ביוקרת המקצוע; החתירה הממושכת של המדינה ושל גורמים עסקיים להחליף את כוח ההוראה הקיים בכוח אחר, מדומיין, שאינו בנמצא; החדרתם של מודלים עסקיים של העסקה אל חדר המורות בבית הספר; התעלמותה של המדינה מן המורות בבואה לשקול רפורמות במערכת החינוך; הבידול הארגוני בתוך מערכת החינוך, שפיצל את ציבור המורות מגזרים-מגזרים; ולבסוף, מדיניות הצמצום התקציבי ששחקה את שכרם של המורים ואת כוחם של האיגודים המקצועיים, ויוצרת עימות מובנה מתמשך בין המדינה לבין מורותיה."

     פרופ' דן בן דוד  קורא להתפכחות, לא רק בנושא החינוך אבל גם ובעיקר. "זו אולי אחת משעות הכושר האחרונות שנותרו. העשור שיתחיל בשבוע הבא חייב להיות עשור ההתפכחות, אחרת הוא יהיה עשור הספירה לאחור"

    מסכימה.


    סיכמתי  נקודות מרכזיות, בוודאי פספסתי עוד רבות,

    אשמח להערות/הארות.

     




    דרג את התוכן:

      פרופיל

      שושי פולטין
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון