הם פנו כה וכה וממרחק של כמה עשרות מטרים ראו

  אשה יפהפיה ניצבת על שפת הנהר הגועש.  

היא נראתה חסרת אונים ואובדת עצות .  

היא פנתה אליהם וביקשה שיעזרו לה

  לחצות את הנהר ולהעבירה על גבם,

הנזיר הצעיר התבונן בתדהמה בצעירה היפהפיה  

הסיט פניו מיד וענה לה:   " הלא תבושי לבקש מנזירים להעבירך את הנהר?  

האינך יודעת שאסור לנו אפילו להביט בך ,כל שכן לגעת בך?!"

הוא הניפה על גבו והחל לחצות בזהירות את הנהר.  

בעודו עושה זאת , ניצב הנזיר נדהם ומבולבל

הוא חצה את הנהר בעקבותיהם .

האשה פנתה לדרכה לאחר שהודתה רבות

  לאב המנזר, ואילו הנזיר לא הוציא הגה מפיו.  

הוא רצה לשאול את אב המנזר לפשר התנהגותו הנלוזה  

והלא מקובלת,   אך מפאת הכבוד שרחש למורו ורבו שתק ולא יסף.  

כעבור מספר ימי הליכה כשכבר כמעט הגיעו למנזר  

לא התאפק יותר ועזר עוז ושאל את השאלה הקשה ,

שניקרה במוחו שבועיים ימים

"אני סחבתי אותה חצי שעה ואילו אתה נזירי היקר

סוחב אותה כבר שבועיים"

אני מכירה המון אנשים שסוחבים על גבם

"כיסאות ושולחנות "שלאף אחד אין חפץ בהם ,

אך הם אינם יכולים להיפרד מהם .כמה חבל .