אני ממש רעבה, אני לא יודעת למה אני לא אוכלת בימים האחרונים, זה דווקא בדרך כלל קורא בקיץ.הבטן רוצה מתחננת לקצת פחמימות, אבל הפה,לא מסוגל להכניס כלום, וזה לא בגלל האפטות שסבלתי מהם לאחרונה.
שוברת את הראש, הלכתי לאיציק, ה"אח הגדול" שלי לענייני קולנוע. לנסות למצוא תשובה, יעל, זו שמפיקה ולא רואה בעיניים מתה. ואולי זה לא דבר רע, אולי הבימוי זה רק חלום ילדות ואני מתעוררת ממנו? היאחזות חזקה באבא, בקוסם (מארץ עוץ), בבית,בחלום כדי לא ללכת קדימה.לא להתעורר מול המציאות ולהודות שאין לי מושג מהחיים שלי מה אני הולכת לעשות עכשיו.
ילדה גדולה בת 26, טיילתי, סיימתי שירות צבאי בהצטיינות, עבדתי פה ושם Ive been around בחורה חכמה, נאה, שנונה, משתדלת לעזור לבריות. רגישה, אולי רגישה מידי.
האמת, היא שאני לא יודעת מה אני עושה. אני מצד אחד לא רוצה לסיים בית ספר לקולנוע מבלי סרט גמר שביימתי. אבל למה? כי זה אומר עליי משהו? אולי זה רק אומר שאני אוהבת לשמוע אנשים אומרים "בימאית". (בהקשר אליי). אולי זו לא המהות שלי. אני לא יודעת מה המהות שלי, ברור לי שכשאדע אז אני יכולה הכל. כשאני רוצה אני משיגה. וכשארצה, סופרמרקט וסופר כלב לסרט שלי יושגו מהר מהר. מה עוצר אותי? מי עוצר אותי?אולי אני לא רוצה לביים? אולי נוח לי רק לכתוב? אולי שם צריכה להשאר? מי דוחק אותי לפינה?
אני. אני עוצרת, בלמתי, הלכתי ושמתי שלט שתיכף אחזור. יעל הבימאית\מפיקה נשחקה, יצאה קצת לקחת אויר. תיכף היא תחזור? |