כותרות TheMarker >
    ';

    velvet underground - ארכיון הבלוג הישן

    זה הארכיון של הבלוג הישן

    אצבעות 27.10.6, חלק ב‘

    0 תגובות   יום שבת, 28/10/06, 12:29

     

    "יובל רבין מסרב בהתמדה לראיונות" ("7 ימים")
    אבל מי בשער "המוסף לשבת"? יובל רבין (אורלי אזולאי, וושינגטון).
    מה עם תיאום בין זרועי?
    משהו קטן שחסר לי בראיון? מה הוא עושה בוושינגטון (בהנחה שאני לא זוכרת או לא יודעת).
    ועוד ב"7 ימים":
    "השתיקה מחרישת האוזניים ביותר בישראל היא זו של הרבינים"
    ואופס, הנכד מתראיין.

    המוסף לשבת
    לידיעת הקורא ירון לונדון, שהתפעל ממערכת השיניים של ח"כ אסתרינה טרטמן הנה פרופיל כוללני שלה (צביקה ברוט).
    מרוב התלהבות מהכינוי טרטרינה שכחו כותבי כות' המשנה לכתוב את שמה המלא בו.

    כבוד לנעמה אילת, דתיה, רווקה ואם חד הורית לשלושה שהסכימה לחשוף את שמה ולהצטלם (יעל שוראקי-אלפסי).
    דומה שהרבנים, ירצו או לא, יצטרכו להתמודד עם השתוקים ועם המצב החדש שנוצר למורת רוחם.

    לפני חודש שטחה ממש פה ליאת ברעוז, עובדת סוציאלית קלינית את הצד האפל של מהפכת הבריאות הנפשית. רק היום הצליחה למצוא סוףסוף במה למצוקת המטופלים, כשעינת פישביין התגייסה לעניין. הבעיה: סגירת מרפאות בריאות הנפש והעברתן לקופות החולים עוד לפני שהוכנה לכך תשתית הולמת. כתוצאה מכך יישארו מטופלים רבים ללא מענה או יזכו לטיפול הרבה פחות אינטנסיבי משזכו לו במרפאות לבריאות הנפש. משרד הבריאות דווקא משוכנע שהוא מאורגן פיקס ושהכל בסדר.
    מהכתבה עולה שהכל משובש, ושמי שיסבלו, כרגיל, יהיו החלשים והנזקקים. נראה אם משהו ישתנה בעקבותיה.

    צרות בכותרות (או: כותרות מאוסות)
    "עיניים עצומות לרווחה" (סופשבוע, תוכן, על גילה קצב).
    "עיניים עצומות לרווחה" ("דיוקן", ביקורת על "מדעי החלום").

    בילי מוסקונה-לרמן קוראת לגילה קצב לעזוב הכל, להשמיע קול, ללכת, כמו שעשתה כוכי מרדכי. לא שאני לא בעד, אבל במ"ל מיתממת: היא מתעלמת מהקודים החברתיים, מהמעגלים בהם חיה קצב, ממערכת המושגים שלה, מגילה (סליחה, אבל ביחס למרדכי הצעירה), מעולם הערכים שלה, מהמשפחה שסביבה. זה בלתי אפשרי, היא לא מסוגלת לעשות את זה, וגם אם בלבה פנימה היא מתייסרת עד מוות, היא תמשיך לבלוע עוד עשרות צפרדעים ולא תשמיע קול, זה הרי ברור לגמרי.
    ושאלה קטנה לבילי: למה, גם אחרי גירושיה היא שומרת עדיין על שני שמות המשפחה שלה?

    מוסף שבת
    קראו את יהונתן גפן על ההפקה האחרונה שארגנו החברים והאוהבים ליונה קירשנבאום, אשתו של מוטי, שמתה השבוע מסרטן הראות.
    נתן זהבי סופד לה בקטע האחרון.

    מוסף הארץ
    ב"שקט שיהיה פה" (אביבה לורי) על שתקנים מקצועיים, נכתב בקטגוריה "שתיקה כוכבית" על ניקו: "הסולנית-אורחת בלהקה הניו יורקית האגדית ולווט אנדרגראונד פתחה את פיה רק כששרה. בשאר הזמן לא הוציאה הגה".
    הזדרז לכתוב לי מקור בכיר: "ראיתי את ניקו בהופעה בלונדון במוצאי כיפור תשמ"ד, כלומר 1984 (אחחח, ההיסטוריה עוברת להכתף שק/ תיקדכוןן: ליתר דיוק תשמ"ד בדיוק תמה), האלוהית לא שתקה לרגע ודיברה בין השירים המון, ממש המון. זאת הייתה ההופעה הכי פטפטנית שראיתי מימי, וראיתי הרבה יותר מכולכם ביחד".
    למתופף זהר לוי, שגם הוא מוזכר כאן כשתקן-על התוודע המקור אישית: "פגשתי אותו במסיבה לפני כמה שנים, הוא אחד האנשים הכי מצחיקים שנתקלתי בהם. זהר הוא אוצר בלום של ידע על הפופ הישראלי בשנות השישים והשבעים. חייבים לעשות עם זה משהו".
    והנה זרקתי כפפה למישהו. אולי לבועז כהן.

    מקוראשון
    איתמר מור סוקר ב"דיוקן" ב"שוק הקצבים" (כותרת נאה ביותר), ובכלל סקירה חשובה, על כל הכוחות הפועלים בפרשת קצב, מדנקנר ועד נוסבאום, מדרוקר ועד דואק, דרך שליח' ורוחמאברהם. רק ברשותכם, בסיפור הקלטת הקצבית/מעריב/ידיעות, יש לי זכות ראשונים.

    מעריב, ע' 2
    מישהו לחץ על בולד בטעות, וכל הידיעה על הפצצת ציר פילדלפי מהאוויר שמנמנה למשעי, ובנוסף, או בגלל, השורות הראשונות של הטורים, והקרדיט של פליקס פריש נגוזו.

    VTV
    אולי החמצתי משהו במהלך הזפזפת 2-10, אבל הכתבה הדרמטית של אמש הייתה ההפרטה בקיבוצים (שלמה רז). כלומר אפשר לנפנף בהפרטה ובשבחיה עד מחר, אפשר לצעוק "קפיטליזם נאור" עד שרואים את הספרית בת החמישים שנאבקת על הישרדותה, לעומת מנהל המפעל שמרוויח 40 אלף שקל בחודש. הרי ברור שלו הייתה הספרית יודעת מה מצפה לה לפני 20 שנה הייתה מנהלת את חייה אחרת. המסקנה מתבקשת: כל מי שיצאו לעבוד מחוץ לקיבוץ שדרגו את מעמדם ומשכורתם. מי שלא רצו להתחכך באורח החיים התחרותי בעיר והעדיפו את הקיבוץ משלמים על כך עכשיו. כלומר, מה נשאר מהקיבוץ למעשה חוץ משמו?

    גיל ריבה מראיין את טוביה צפיר. בסדר, מעניין לשמוע, אבל נעבור לאפקטים: בשביל מה, בתום כל שני משפטים שלו, להדהד אותם ולחזור עליהם ככותרות מרחפות? דבריו דרמטיים גם כך, לא צריך להפוך אותם לפומפוזיים. זו הייתה הגזמה פרועה.

    אוהבת את "חדר עריכה" של שלוקר, אבל שוב, למה הקליפ הזה (ארורה-עירומה/שלי/ רוחמה) היה צריך לחזור על עצמו פעמיים בסוף התוכנית? הבנו, תאמינו שהבנו בפעם הראשונה.

    אביב לביא חנך פינת תקשורת ב"תיתק שורת", ובה התייחס ל"מועצת החכמים" של 10 ולהצעתו המשונה של טומי לפיד לחון את קצב, שכבר בוקרה השבוע. הפינה זהה לקטע הראשון המתפרסם גם במדורו "סביבת עבודה" ב"דיוקן". לא אותו קהל יעד וכו' ולכן מוטב לחסוך באנרגיה.

    הערב, 20:00, ב-10, מדונה אצל האופרה.  

    * * *
    דפנה ארד
    שואלת את דרור שאול, במאי "אדמה משוגעת" למה, אחרי שהוכיח את יכולותיו בקולנוע הוא עושה פרסומות. תרשי לי דפנה להשיב במקומו ובלי להתפתל: כי הוא צריך להתפרנס. כי בטח גם את מבינה שעד שירוויח מהסרט בו השקיע כל כך הרבה יעבור זמן. כי בטח גם את יודעת איך חיים הקולנוענים המקומיים. בכלל, מה העניין? כלומר באיזו תגלית מרעישה מדובר? כן, במאי קולנוע, ובכל העולם, מביימים פרסומות. על איזה סקופ או תופעה עליתם פה?

    את הכלל שלי לא לראיין אף אדם פעמיים, הפרתי ברצון ובשמחה במקרה של חגי לוי, יוצר "בטיפול".

    תנחומים
    רוברט רוזנברג, עורך במהדורה האנגלית של הארץ נפטר
     

    מצפרת
    מסיבת פרידה נערכה בצהרי שישי בלבונטין ליולי חרומצ'נקו, כתבת החינוך הפורשת של הארץ. דסק החדשות התייצב במלואו כמעט, מרן רזניק ועד לילי גלילי, עמירם ברקת, יובל יועז ועוד. אפילו הצלמים הגיעו: דודו בכר, תומר אפלבאוםדן קינן וכו'.
    תמי ליטני, הסגנית, בחנה מקרוב עוגות ובקלאווה וגם דיוויד לנדאו קפצץ להגיד שלום.

    לפני פיזור
    שוקשוק/לילה/חוג הקוטב וכו' - להבדיל מניקו, לא אשתוק לנצח.

    vlvtunderground@gmail.com

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      velvet underground 2
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין